יש לי שאלה עבורכם:
אתם דתיים?
בבקשה הרימו את יד ימין
אם אתם מחשיבים את עצמכם כאנשים דתיים.
בואו נראה, הייתי אומר 3-4%.
לא ידעתי שיש כ"כ הרבה מאמינים בכנס TED.
(צחוק)
אוקיי, הנה עוד שאלה:
האם אתם מחשיבים את עצמכם לרוחניים
בכל דרך או צורה שהיא? הרימו את היד.
אוקיי, זה הרוב.
ההרצאה שלי היום
עוסקת בסיבה העיקרית, או אחת הסיבות העיקריות,
לכך שרוב האנשים מחשיבים את עצמם
כרוחניים, בדרך כלשהי.
ההרצאה שלי היום היא על התעלות.
זו עובדה בסיסית בקשר להיותנו אנושיים,
שלפעמים נדמה שה'אני' נמס מאיתנו.
וכשזה קורה,
התחושה היא אקסטטית
ואנחנו מחפשים מטאפורות של למעלה ולמטה
כדי להסביר את התחושות הללו.
אנחנו מדברים על התעלות
או התרוממות.
עכשיו, באמת קשה לחשוב על משהו כ"כ מופשט
ללא מטאפורה מוחשית טובה.
אז הנה המטאפורה שאני מציע היום.
חשבו על הנפש שלכם כמו על בית עם הרבה חדרים,
את רובם אנחנו מכירים היטב.
אבל לפעמים נדמה כאילו מופיעה דלת
משום מקום
והיא נפתחת לעבר גרם מדרגות.
אנחנו מטפסים במדרגות
וחווים מצב של תודעה משתנה.
ב 1902
הפסיכולוג האמריקאי הגדול וויליאם ג'יימס
כתב על המגוון הרחב של חוויות דתיות.
הוא אסף כל מיני תיאורי מקרה.
הוא ציטט את מילותיהם של כל מיני אנשים
שחוו מגוון חוויות כאלה.
אחד המקרים המרגשים ביותר עבורי
הוא הצעיר הזה, סטפן בראדלי,
שחשב שהיה לו מפגש עם ישו ב 1820.
והנה מה שבראדלי סיפר על זה.
(מוזיקה)
(וידאו) בראדלי: חשבתי שראיתי את המשיח בדמות אדם
בערך שנייה בתוך החדר,
עם ידיים מושטות,
כאילו אומר לי "בוא."
למחרת רעדתי משמחה.
האושר שלי היה כה גדול עד שרציתי למות.
לעולם לא היה מקום ברגשותי.
עד אותו זמן,
הייתי מאוד אנוכי ומתחסד.
אבל כעת חפצתי בטובת האנושות כולה,
ויכולתי, בלב רגיש,
לסלוח לאויבי הקשים ביותר.
האיידט: אז שימו לב
איך האני הקטנוני והצדקני של בראדלי
מת במעלה המדרגות.
וברמה הגבוהה הזו
הוא הופך לאוהב וסולח.
הדתות הרבות בעולם מצאו דרכים כה רבות
כדי לסייע לאנשים לטפס במעלה המדרגות.
חלק מכבים את האני בעזרת מדיטציה.
אחרות משתמשו בסמים פסיכדליים.
זה מתוך מגילה אצטקית מהמאה ה 16
המראה אדם העומד לאכול פטריית פסילוציבין
ובאותו רגע נדחף במעלה המדרגות ע"י אל.
אחרים רוקדים, מסתובבים וחגים
כדי לקדם התעלות.
אבל אתם לא זקוקים לדת כדי לעלות במדרגות.
אנשים רבים מוצאים התעלות בטבע.
אחרים מתעלים מעל עצמם במסיבות.
אבל הנה המקום הכי מוזר:
מלחמה.
כ"כ הרבה ספרים על מלחמה מספרים את אותו הדבר,
שאין דבר המקרב בין אנשים יותר
מאשר מלחמה.
והקרבה הזו מאפשרת
חוויות יוצאות דופן של התעלות.
אני עומד להקרין לכם קטע
מהספר הזה של גלן גריי.
גריי היה חייל בצבא ארה"ב במלחה"ע השניה.
ולאחר המלחמה הוא ראיין הרבה חיילים אחרים
וכתב על החוויה של גברים בקרב.
הנה פסקה מרכזית
בה הוא מתאר למעשה את גרם המדרגות.
(וידאו) גריי: יוצאי צבא רבים מודים
שהחוויה של מאמץ משותף בקרב
היתה אחד משיאי חייהם.
"אני" מתחלף באופן לא הגיוני ב"אנחנו",
"שלי" נהיה "שלנו"
ואמונה אישית
מאבדת ממרכזיותה.
אני מאמין שזה לא פחות
מאשר הבטחת האלמוות
שהופכת את ההקרבה העצמית באותם רגעים
ליחסית קלה.
אני אולי אפול, אך לא אמות,
כי מה שאמיתי בתוכי ממשיך
וחי בתוך אחי לקרב
עבורם הקרבתי את חיי.
האיידט: אז מה שמשותף לכל המקרים האלה
הוא התחושה שהאני מצטמצם או נמס,
וזה מרגיש טוב, ממש טוב,
בדרך השונה לחלוטין מכל תחושה שיש לנו בחיים הרגילים.
זה מרומם נפש.
הרעיון שאנחנו מטפסים מעלה היה מרכזי בכתביו
של הסוציולוגי הצרפתי הגדול, אמיל דורקהיים.
דורקהיים אפילו קרא לנו הומו דופלקס,
או האדם בעל שתי הרמות.
לרמה התחתונה הוא קרא הרמה החילונית.
חילונית, כלומר ההיפך מקדושה.
רגילה או שכיחה.
ובחיים הרגילים שלנו אנחנו חיים כיחידים.
אנחנו רוצים לספק את הצרכים האישיים שלנו.
אנחנו רודפים אחר היעדים האישיים שלנו.
אבל לפעמים משהו קורה
שיוצר שינוי פאזה.
אנשים מתאחדים
לקבוצה, לתנועה או לאומה,
שהיא הרבה יותר מסכום חלקיה.
דורקהיים קרא לקומה הזו רמת הקדושה,
כי הוא האמין שמטרת הדת
היא לאחד אנשים לקבוצה,
לקהילה מוסרית.
דורקהיים האמין שכל דבר שמאחד בינינו
יש בו מן הקדושה.
וברגע שאנשים סבים סביב
ערך או חפץ קדוש,
הם יעבדו יחד כצוות כדי להגן עליו.
דורקהיים כתב
על קבוצה של רגשות קבוצתיים עזים
שמשיגים את הנס הזה של אחד מרבים (אי פלוריבוס אונם),
של יצירת קבוצה מפרטים.
חשבו על האושר הקולקטיבי בבריטניה
ביום בו הסתיימה מלחה"ע השנייה.
חשבו על הזעם הקולקטיבי בככר תחריר,
שהפיל דיקטטור.
וחשבו על העצב הקולקטיבי
בארה"ב
אותו חשנו, שחבר בינינו,
אחרי 9/11.
אז הרשו לי לסכם עד כאן.
אני אומר שהיכולת להתעלות
היא רק חלק בסיסי בהיותנו אנושיים.
אני מציע את המטאפורה
של גרם מדרגות בנפש.
אני אומר שאנחנו הומו דופלקס
ושגרם המדרגות הזה מעלה אותנו מהרמה החילונית
לרמה הקדושה.
כשאנחנו עולים במדרגות,
האנוכיות מתפוגגת,
אנחנו נהיים הרבה פחות אנוכיים,
ואנחנו מרגישים כאילו אנחנו טובים יותר, אצילים יותר
ואיך שהוא מרוממים.
אז הנה שאלת מיליון הדולר
עבור מדעני חברה כמוני:
האם גרם המדרגות
תכונה של העיצוב האבולוציוני שלנו?
האם הוא תוצר של ברירה טבעית,
כמו הידיים שלנו?
או שזה באג, טעות במערכת -
הדברים הדתיים האלה הם רק משהו
שקורה כשחוטים במוח מצטלבים -
לג'יל יש שבץ והיא חווה חוויה דתית כזו,
האם זו רק טעות?
ובכן, מדענים רבים החוקרים דת טוענים כך.
האתאיסטים החדשים, למשל,
טוענים שהדת היא מערכת של ממים (יחידות מידע תרבותיות),
מעין ממים טפיליים,
הנכנסים לתוך מוחנו
וגורמים לנו לעשות כל מיני דברים דתיים מטורפים,
דברים המולידים הרס עצמי, כמו מחבלים מתאבדים.
ואחרי הכל,
איך אובדנות יכולה להיות
טובה עבורנו?
איך זה יכול להיות אדפטיבי
עבור כל יצור שהוא
להתגבר על אנוכיות?
אז תנו לי להראות לכם.
ב"מוצא האדם",
צ'רלס דארווין כתב רבות
על האבולוציה של המוסריות -
מהיכן היא הגיעה, למה יש לנו אותה.
דארווין ציין שרבות ממעלותינו
אינן כה שימושיות עבורנו,
אבל יש להן שימוש רב לקבוצות שלנו.
הוא כתב על המצב
בו שני שבטים אנושיים קדומים
נפגשים ומתחרים זה עם זה.
הוא אמר: "אם שבט אחד כלל
מספר רב של חברים אמיצים,
מבינים ונאמנים,
שתמיד מוכנים לסייע ולהגן זה על זה,
השבט הזה היה מצליח יותר
וכובש את השני."
הוא המשיך ואמר ש: "אנשים אנוכיים ווכחניים
לא יתלכדו,
וללא לכידות
לא ניתן להשיג דבר."
במילים אחרות,
צ'ארלס דארווין האמין
בברירה קבוצתית.
עכשיו, הרעיון הזה מצוי במחלוקת קשה ב40 השנים האחרונות,
אבל הוא עומד לחזור בגדול השנה,
במיוחד אחרי שהספר של אי. או. ווילסון יצא באפריל,
בטענה חזקה מאוד
שאנחנו, ועוד כמה מינים אחרים,
תוצרים של ברירה קבוצתית.
אבל באמת הדרך לחשוב על זה
היא כאל ברירה רב-שכבתית.
אז תראו את זה כך:
יש לכם תחרות בין ובתוך קבוצות.
אז הנה קבוצה של בחורים בקבוצת השייט של המכללה.
בתוך הקבוצה הזו
ישנה תחרות.
יש בחורים שמתחרים זה עם זה.
החותרים האיטיים ביותר, החלשים ביותר, יעופו מהקבוצה.
ורק מעטים מהם ימשיכו במקצוע.
אולי אחד מהם יגיע לאולימפיאדה.
אז בתוך הקבוצה,
האינטרסים שלהם מופנים זה כנגד זה.
ולפעמים זה יהיה כדאי
לאחד הבחורים האלה
לנסות ולהרוס לבחורים האחרים.
אולי הוא ישמיץ את המתחרה העיקרי שלו
בפני המאמן.
אבל בעוד התחרות הזו נמשכת
בתוך הסירה,
התחרות מתקיימת גם בין הסירות.
וברגע שתשימו את החברה האלה בסירה המתחרה בסירה אחרת,
עכשו אין להם ברירה אלא לשתף פעולה
כי הם כולם באותה הסירה.
הם ינצחו רק אם
הם יתמודדו יחד כקבוצה.
זה נשמע נדוש,
אבל אלה אמיתות אבולוציוניות עמוקות.
הטענה העיקרית נגד ברירה קבוצתית
תמיד היו
שבטח, יהיה נחמד שתהיה קבוצה של משתפי פעולה,
אבל ברגע שיש קבוצה של משתפי פעולה,
טרמפיסטים ישתלטו עליה,
פרטים שעומדים לנצל את עבודתם הקשה של אחרים.
תנו לי להדגים לכם.
נניח שיש לנו קבוצה קטנה של יצורים -
חיידקים, אוגרים, לא משנה מה -
ונניח שהקבוצה הקטנה הזו כאן התפתחה לשתף פעולה.
אז זה נהדר. הם אוכלים, הם מגנים זה על זה,
הם עובדים יחד, הם מייצרים עושר.
וכפי שתראו בסימולציה הזו,
כשהם מתקשרים הם צוברים נקודות, כלומר הם גדלים,
וכשהם מכפילים את גודלם ניתן לראות שהם מתפצלים,
וכך הם מתרבים והאוכלוסיה גדלה.
אבל נניח שאז אחד מהם עובר מוטציה.
יש מוטציה בגן
ואחד מהם עובר מוטציה לנהוג לפי אסטרטגיה אנוכית.
הוא מנצל את האחרים.
ואז כשירוק מתקשר עם כחול,
תראו שהירוק גדל, והכחול קטן.
אז ככה הדברים פועלים.
אנחנו מתחילים עם רק ירוק אחד,
וכשהוא מתקשר
הוא צובר עושר או נקודות או מזון.
ובקצרה, משתפי הפעולה גמורים.
הטרמפיסטים השתלטו.
אם קבוצה לא יכולה לפתור את בעיית הטרמפיסט
אז היא לא יכולה להנות מפירות שיתוף הפעולה
וברירה קבוצתית לא יכולה להתחיל.
אבל ישנם פתרונות לבעיית הטרמפיסט.
זו לא בעיה כ"כ קשה.
למעשה, הטבע פתר אותה פעמים רבות מאוד.
והפתרון האהוב בטבע
הוא לשים את כולם יחד באותה הסירה.
לדוגמא,
למה למיטוכונדריה בכל תא
יש דנ"א משלה,
נפרד לחלוטין מהדנ"א שבגרעין?
זה משום שהם פעם היו
חיידקים שחיו בנפרד
והם התחברו
והפכו להיות אורגניזם-על.
בדרך זו או אחרת - אולי אחד בלע את השני, לעולם לא נדע -
אבל מרגע שנוצרה סביבם ממברנה,
הם היו כולם באותה ממברנה,
עכשיו כל העושר שנוצר בעבודה,
כל הטוב שנוצר ע"י שת"פ,
נשאר סגור בתוך הממברנה
וקיבלנו אורגניזם-על.
ועכשיו בואו נריץ שוב את הסימולציה
כששמים את אחד מיצורי העל האלה
לתוך אוכלוסיה של טרמפיסטים, פורשים, רמאים
ונראה מה קורה.
יצור על יכול להיות מה שהוא רוצה.
הוא כ"כ גדול ועוצמתי ויעיל
זהוא יכול לקחת את המשאבים שלו
מהירוקים, מהפורשים, מהרמאים.
ומהר מאוד כל האוכלוסיה
בנויה מיצורי העל החדשים האלה.
מה שהראיתי לכם כאן
נקרא לפעמים "מעבר מרכזי"
בהיסטוריה האבלוציונית.
החוקים של דארווין לא משתנים,
אבל כעת יש שחקן חדש על המגרש
והדברים מתחילים להיראות אחרת.
עכשיו, השינוי הזה לא היה ארוע חריג חד פעמי בטבע,
שהתרחש בכמה חיידקים.
הוא קרה שוב
בערך לפני 120 או 140 מיליון שנה,
כשכמה צרעות שחיו ביחידות
החלו ליצור קנים או כוורות קטנים,
פשוטים ופרימיטיבים.
מרגע שכמה צרעות היו יחד באותה כוורת,
לא היתה להם ברירה אלא לשתף פעולה,
כי מהר מאוד הם נקלעו לתחרות
מול כוורות אחרות.
והכוורות הכי מלוכדות זכו,
כמו שדארווין אמר.
הצרעות המוקדמות הללו
היו המקור לדבורים ולנמלים
שכיסו את העולם
ושינו את הביוספירה.
וזה קרה שוב,
באופן יותר מרהיב
ב500,000 השנים האחרונות,
כשהאבות הקדמונים שלנו
הפכו ליצורים חברתיים,
הם התלכדו סביב אח או מדורה,
הם חלקו את המלאכה,
הם החלו לצבוע את גופם, הם דיברו בניב משלהם,
ובסופו של דבר עבדו את האלים שלהם.
מרגע שכולם היו באותו שבט,
הם יכלו לשמור על היתרונות של שיתוף הפעולה בתוכו.
והם פתחו את הכוח החזק מכל
שאי פעם היה על פני כדור הארץ,
והוא שת"פ אנושי -
כוח של בנייה
ושל הרס.
כמובן, הלכידות בקבוצות אנושיות רחוקה
מזו של כוורות דבורים.
קבוצות אנושיות יכולות להיראות כמו כוורות לרגעים קצרים,
אבל הם נוטים להתפרק לאחר מכן.
אנחנו לא לכודים בתוך שת"פ כמו דבורים ונמלים.
למעשה, לעיתים קרובות,
כפי שראינו מתרחש בהתקוממות האביב הערבי,
לעיתים החלוקות הללו הן לאורך קווים דתיים.
אע"פ כן, כשאנשים מתלכדים
ושמים את עצמם באותה תנועה,
הם יכולים להזיז הרים.
הסתכלו על האנשים בתמונות שהראיתי לכם.
האם אתם חושבים שהם שם
כדי לדאוג לאינטרסים שלהם?
או שהם רודפים אחר אינטרס קהילתי,
שדורש מהם לאבד את עצמם
ולהיות פשוט חלק מהשלם?
אוקיי, אז זו היתה ההרצאה שלי
שהעברתי בשיטת TED הרגילה.
ועכשיו אתן את כל ההרצאה שוב
בשלוש דקות
בצורה יותר רחבה.
מוזיקה
(וידאו) האיידט: לבני האדם יש מגוון רחב
של חוויות דתיות,
כפי שהסביר וויליאם ג'יימס.
אחת השכיחות ביותר היא הטיפוס במדרגות הנסתרות
ואובדן של עצמנו.
המדרגות לוקחות אותנו
מהחוויה של החילוני, או הרגיל
למעלה אל החוויה של החיים כקדושים,
או מחוברים באופן עמוק.
אנחנו הומו דופלקס,
כפי שהסביר דורקהיים.
ואנחנו הומו דופלקס
כי התפתחנו בברירה רבת-רמות,
כפי שהסביר דארווין.
אני לא יכול לדעת בבטחה אם המדרגות הן הסתגלות
או שהן טעות,
אבל אם הן אדפטציה,
אז ההשלכות הן עצומות.
אם הן אדפטציה,
אזי נבררנו להיות דתיים.
אני לא מתכוון לכך שנבררנו
כדי להצטרף לדתות ענקיות ומאורגנות.
אלה דברים שהופיעו רק לאחרונה.
אני מתכוון שנבררנו
לראות את הקדושה שמסביבנו
ולהצטרף לאחרים לצוותים
ולהקיף חפצים, אנשים,
ורעיונות קדושים.
זו הסיבה לכך שהפוליטיקה היא כ"כ שבטית.
פוליטיקה היא בחלקה חילונית, עוסקת באינטרסים עצמיים,
אבל הפוליטיקה עוסקת גם בקדוש.
בחיבור לאנשים אחרים
על מנת להשיג רעיונות מוסריים.
במאבק בין טוב לרע,
ואנחנו מאמינים שאנחנו בקבוצה הטובה.
והכי חשוב,
אם המדרגות אמיתיות,
הן מסבירות את חוסר הסיפוק
התמידי הקיים בחיים המודרניים.
כי בני האדם הם, במידה מסויימת,
יצורים כוורתיים כמו דבורים.
אנחנו דבורים. אנחנו פרצנו מתוך הכוורת בתקופת ההשכלה.
שברנו את המוסדות הישנים
ושחררנו את המדוכאים.
התרנו את היצירתיות ששינתה את העולם,
וייצרה עושר ונוחות עצומים.
כיום אנו עפים מסביב
כמו דבורים יחידניות העולצות בשחרורן.
אבל לפעמים אנו תוהים:
האם זה הכל?
מה אנו צריכים לעשות בחיינו?
מה חסר?
מה שחסר הוא שאנחנו הומו דופלקס,
אבל החברה המודרנית, החילונית נבנתה
כדי לספק את העצמי התחתון, החילוני.
זה באמת נוח כאן בקומה התחתונה.
בואו, שבו במרכז הבידור הביתי שלי.
אתגר גדול בחיים המודרניים
הוא למצוא את המדרגות בתוך כל הבלגן
ואז לעשות משהו טוב ואצילי
ברגע שמטפסים מעלה.
אני רואה את התשוקה הזו בסטודנטים שלי באוניברסיטת וירג'יניה.
כולם רוצים מטרה או ייעוד
שהם יכולים לזרוק את עצמם לתוכו.
כולם מחפשים אחר גרם המדרגות שלהם.
וזה מעניק לי תקווה
כי אנשים אינם אנוכיים לחלוטין.
רוב האנשים עורגים להתגבר על הקטנוניות
ולהפוך לחלק ממשהו גדול יותר.
וזה מסביר את ההדהוד יוצא הדופן
של המטאפורה הפשוטה הזו
שהוצאה לפני כ 400 שנה.
"אף אדם אינו אי
העומד בפני עצמו.
כל אדם הוא חלק מהיבשה,
חלק מהעיקר."
האיידט: תודה.
(מחיאות כפיים)