WEBVTT

00:00:13.005 --> 00:00:16.045
דמיינו שאתם מסיירים בתערוכת אמנות עם חבר

00:00:16.045 --> 00:00:18.655
וציור מרשים לוכד את עיינכם.

00:00:18.655 --> 00:00:22.085
האדום החי נראה לכם כסמל לאהבה,

00:00:22.085 --> 00:00:25.445
אבל חבר שלכם משוכנע שזה סמל למלחמה.

00:00:25.445 --> 00:00:28.955
ובמקום בו אתם רואים
כוכבים בשמיים רומנטיים,

00:00:28.955 --> 00:00:33.787
החבר שלכם מפרש זאת
כמזהמים שגורמים להתחממות גלובלית.

00:00:33.787 --> 00:00:37.407
כדי ליישב את המחלוקת, אתם פונים לאינטרנט,
שם אתם קוראים

00:00:37.407 --> 00:00:41.907
שהציור הוא העתק
של פרוייקט אמנות מכיתה א' של האמנית:

00:00:41.907 --> 00:00:46.746
אדום היה הצבע האהוב עליה
ונקודות הכסף הן פיות.

NOTE Paragraph

00:00:46.746 --> 00:00:51.328
אתם יודעים עכשיו מה בדיוק היו הכוונות
שהובילו את האמנית ליצירת העבודה.

00:00:51.328 --> 00:00:55.398
האם טעיתם כשנהנתם ממנה
כמשהו שהאמנית לא התכוונה אליו?

00:00:55.398 --> 00:00:58.918
האם אתם נהנים מהיצירה פחות עכשיו
כשאתם יודעים את האמת?

00:00:58.918 --> 00:01:01.038
עד כמה כוונת האמן

00:01:01.038 --> 00:01:04.328
צריכה להשפיע על הפרוש שלכם את הציור?

00:01:04.328 --> 00:01:06.278
זו שאלה שנזרקה

00:01:06.278 --> 00:01:11.778
על ידי פילוסופים ומבקרי אמנות במשך עשורים,
ללא קונצנזוס נראה לעין.

NOTE Paragraph

00:01:11.778 --> 00:01:13.479
באמצע המאה ה 20,

00:01:13.479 --> 00:01:17.989
המבקר הספרותי וו. ק. ווימסאט
והפילוסוף מונרו בירדסלי

00:01:17.989 --> 00:01:21.359
טענו שכוונות אמנותיות אינן רלוונטיות.

00:01:21.359 --> 00:01:23.829
הם קראו לזה הטיית הכוונה:

00:01:23.829 --> 00:01:28.149
האמונה השגויה שיש להעריך את כוונות האמן.

00:01:28.149 --> 00:01:30.269
הטיעון שלהם היה כפול:

00:01:30.269 --> 00:01:33.549
ראשית, האמנים שאנחנו חוקרים אינם בחיים,

00:01:33.549 --> 00:01:35.449
הם מעולם לא תעדו את כוונותיהם,

00:01:35.449 --> 00:01:39.599
או שהם פשוט לא זמינים
לענות על שאלות בנוגע לעבודות שלהם.

00:01:39.607 --> 00:01:44.157
שנית, אפילו אם היה אוצר של מידע רלוונטי,

00:01:44.157 --> 00:01:45.597
ווימסאט ובירדסלי האמינו

00:01:45.597 --> 00:01:49.087
שזה יסיח את דעתנו מאיכויות העבודה עצמה.

00:01:49.087 --> 00:01:51.227
הם השוו אמנות לקינוח:

00:01:51.227 --> 00:01:52.767
כשאתם טועמים קינוח,

00:01:52.767 --> 00:01:57.337
הכוונות של השף לא משפיעות
על ההנאה שלכם מהטעם או הטקסטורה.

00:01:57.337 --> 00:02:01.597
כל מה שמשנה, הם אמרו, זה שהקינוח "עובד."

NOTE Paragraph

00:02:01.597 --> 00:02:05.677
כמובן, מה ש"עובד" לאדם אחד
אולי לא "עובד" לאחרים.

00:02:05.677 --> 00:02:09.018
ומאחר שפירושים שונים פונים לאנשים שונים,

00:02:09.018 --> 00:02:13.268
ניתן לפרש את הנקודות הכסופות בציור שלנו
כפיות,

00:02:13.268 --> 00:02:15.510
כוכבים, או מזהמים.

00:02:15.510 --> 00:02:19.660
לפי ההגיון של וומסאט ובירדסלי,
הפרוש של האמנית לעבודה שלה

00:02:19.660 --> 00:02:24.550
תהיה רק אחת מבין אפשרויות רבות ושוות.

NOTE Paragraph

00:02:24.550 --> 00:02:26.202
אם זה נראה לכם בעייתי,

00:02:26.202 --> 00:02:30.292
אולי אתם מסכימים יותר
עם סטיבן נאפ ווולטר בן מייקלס,

00:02:30.292 --> 00:02:34.072
שני תאורטיקנים ספרותיים
שדחו את הטיית הכוונה.

00:02:34.072 --> 00:02:36.462
הם טענו שהמשמעות המכוונת של האמן

00:02:36.462 --> 00:02:39.052
לא היתה רק פרוש אפשרי אחד,

00:02:39.052 --> 00:02:41.802
אלא הפרוש האפשרי היחיד.

00:02:41.802 --> 00:02:44.492
לדוגמה, נניח שאתם הולכים לאורך חוף

00:02:44.492 --> 00:02:49.012
ונתקלים בסדרה של סימנים בחול
שמאייתים משפט שירה.

00:02:49.012 --> 00:02:52.221
קנאפ ומייקלס האמינו שהשיר יאבד כל משמעות

00:02:52.221 --> 00:02:55.691
אם תגלו שהסימנים האלה לא היו עבודה של אדם,

00:02:55.691 --> 00:02:58.471
אלא מקרה מוזר שנוצר על ידי הגלים.

00:02:58.471 --> 00:03:00.421
הם האמינו שיוצר מכוון

00:03:00.421 --> 00:03:04.591
הוא מה שהופך את השיר ניתן להבנה.

NOTE Paragraph

00:03:04.591 --> 00:03:06.928
הוגים אחרים טוענים טענת ביניים,

00:03:06.928 --> 00:03:11.818
הם הציעו שכוונה 
היא רק פיסה אחת בפאזל גדול.

00:03:11.818 --> 00:03:15.258
הפילוסוף העכשיוי נואל קרול
תפס את העמדה הזו,

00:03:15.258 --> 00:03:18.928
וטען שכוונות האמנים רלוונטיות לקהל שלהם

00:03:18.928 --> 00:03:20.658
באותה דרך שהכוונות של הדוברים

00:03:20.658 --> 00:03:24.158
רלוונטיות לאדם איתו הם משוחחים.

00:03:24.158 --> 00:03:27.098
כדי להבין איך כוונות מתפקדות בשיחה,

00:03:27.098 --> 00:03:31.208
קרול הציע לדמיין
מישהו שמחזיק סיגריה ומבקש גפרור.

00:03:31.208 --> 00:03:33.201
אתם נותנים לו מצית,

00:03:33.201 --> 00:03:36.251
כי הבנתם שהם רוצים להצית את הסיגריה.

00:03:36.251 --> 00:03:39.102
המילים בהם השתמשו
כדי לשאול שאלה הן חשובות,

00:03:39.102 --> 00:03:43.472
אבל הכוונות מאחורי השאלה
מכתיבות את ההבנה שלהם ולבסוף,

00:03:43.472 --> 00:03:45.492
את התגובה שלהם.

NOTE Paragraph

00:03:45.492 --> 00:03:48.518
אז לאיזה קצה של הספקטרום אתם נוטים?

00:03:48.518 --> 00:03:52.258
האם אתם, כמו וומסאט ובירדסלי,
מאמינים שכשזה מגיע לאמנות,

00:03:52.258 --> 00:03:53.998
ההוכחה צריכה להיות בקינוח?

00:03:53.998 --> 00:03:57.688
או שאתם חושבים שהתוכניות והמוטיבציה
של אמן לעבודה שלהם

00:03:57.688 --> 00:03:59.348
משפיעות על המשמעות שלה?

00:03:59.348 --> 00:04:02.108
פרשנות אמנותית היא רשת מורכבת

00:04:02.108 --> 00:04:06.158
שכנראה לעולם לא תציע תשובה חד משמעית.