1
00:00:13,005 --> 00:00:16,045
דמיינו שאתם מסיירים בתערוכת אמנות עם חבר

2
00:00:16,045 --> 00:00:18,655
וציור מרשים לוכד את עיינכם.

3
00:00:18,655 --> 00:00:22,085
האדום החי נראה לכם כסמל לאהבה,

4
00:00:22,085 --> 00:00:25,445
אבל חבר שלכם משוכנע שזה סמל למלחמה.

5
00:00:25,445 --> 00:00:28,955
ובמקום בו אתם רואים
כוכבים בשמיים רומנטיים,

6
00:00:28,955 --> 00:00:33,787
החבר שלכם מפרש זאת
כמזהמים שגורמים להתחממות גלובלית.

7
00:00:33,787 --> 00:00:37,407
כדי ליישב את המחלוקת, אתם פונים לאינטרנט,
שם אתם קוראים

8
00:00:37,407 --> 00:00:41,907
שהציור הוא העתק
של פרוייקט אמנות מכיתה א' של האמנית:

9
00:00:41,907 --> 00:00:46,746
אדום היה הצבע האהוב עליה
ונקודות הכסף הן פיות.

10
00:00:46,746 --> 00:00:51,328
אתם יודעים עכשיו מה בדיוק היו הכוונות
שהובילו את האמנית ליצירת העבודה.

11
00:00:51,328 --> 00:00:55,398
האם טעיתם כשנהנתם ממנה
כמשהו שהאמנית לא התכוונה אליו?

12
00:00:55,398 --> 00:00:58,918
האם אתם נהנים מהיצירה פחות עכשיו
כשאתם יודעים את האמת?

13
00:00:58,918 --> 00:01:01,038
עד כמה כוונת האמן

14
00:01:01,038 --> 00:01:04,328
צריכה להשפיע על הפרוש שלכם את הציור?

15
00:01:04,328 --> 00:01:06,278
זו שאלה שנזרקה

16
00:01:06,278 --> 00:01:11,778
על ידי פילוסופים ומבקרי אמנות במשך עשורים,
ללא קונצנזוס נראה לעין.

17
00:01:11,778 --> 00:01:13,479
באמצע המאה ה 20,

18
00:01:13,479 --> 00:01:17,989
המבקר הספרותי וו. ק. ווימסאט
והפילוסוף מונרו בירדסלי

19
00:01:17,989 --> 00:01:21,359
טענו שכוונות אמנותיות אינן רלוונטיות.

20
00:01:21,359 --> 00:01:23,829
הם קראו לזה הטיית הכוונה:

21
00:01:23,829 --> 00:01:28,149
האמונה השגויה שיש להעריך את כוונות האמן.

22
00:01:28,149 --> 00:01:30,269
הטיעון שלהם היה כפול:

23
00:01:30,269 --> 00:01:33,549
ראשית, האמנים שאנחנו חוקרים אינם בחיים,

24
00:01:33,549 --> 00:01:35,449
הם מעולם לא תעדו את כוונותיהם,

25
00:01:35,449 --> 00:01:39,599
או שהם פשוט לא זמינים
לענות על שאלות בנוגע לעבודות שלהם.

26
00:01:39,607 --> 00:01:44,157
שנית, אפילו אם היה אוצר של מידע רלוונטי,

27
00:01:44,157 --> 00:01:45,597
ווימסאט ובירדסלי האמינו

28
00:01:45,597 --> 00:01:49,087
שזה יסיח את דעתנו מאיכויות העבודה עצמה.

29
00:01:49,087 --> 00:01:51,227
הם השוו אמנות לקינוח:

30
00:01:51,227 --> 00:01:52,767
כשאתם טועמים קינוח,

31
00:01:52,767 --> 00:01:57,337
הכוונות של השף לא משפיעות
על ההנאה שלכם מהטעם או הטקסטורה.

32
00:01:57,337 --> 00:02:01,597
כל מה שמשנה, הם אמרו, זה שהקינוח "עובד."

33
00:02:01,597 --> 00:02:05,677
כמובן, מה ש"עובד" לאדם אחד
אולי לא "עובד" לאחרים.

34
00:02:05,677 --> 00:02:09,018
ומאחר שפירושים שונים פונים לאנשים שונים,

35
00:02:09,018 --> 00:02:13,268
ניתן לפרש את הנקודות הכסופות בציור שלנו
כפיות,

36
00:02:13,268 --> 00:02:15,510
כוכבים, או מזהמים.

37
00:02:15,510 --> 00:02:19,660
לפי ההגיון של וומסאט ובירדסלי,
הפרוש של האמנית לעבודה שלה

38
00:02:19,660 --> 00:02:24,550
תהיה רק אחת מבין אפשרויות רבות ושוות.

39
00:02:24,550 --> 00:02:26,202
אם זה נראה לכם בעייתי,

40
00:02:26,202 --> 00:02:30,292
אולי אתם מסכימים יותר
עם סטיבן נאפ ווולטר בן מייקלס,

41
00:02:30,292 --> 00:02:34,072
שני תאורטיקנים ספרותיים
שדחו את הטיית הכוונה.

42
00:02:34,072 --> 00:02:36,462
הם טענו שהמשמעות המכוונת של האמן

43
00:02:36,462 --> 00:02:39,052
לא היתה רק פרוש אפשרי אחד,

44
00:02:39,052 --> 00:02:41,802
אלא הפרוש האפשרי היחיד.

45
00:02:41,802 --> 00:02:44,492
לדוגמה, נניח שאתם הולכים לאורך חוף

46
00:02:44,492 --> 00:02:49,012
ונתקלים בסדרה של סימנים בחול
שמאייתים משפט שירה.

47
00:02:49,012 --> 00:02:52,221
קנאפ ומייקלס האמינו שהשיר יאבד כל משמעות

48
00:02:52,221 --> 00:02:55,691
אם תגלו שהסימנים האלה לא היו עבודה של אדם,

49
00:02:55,691 --> 00:02:58,471
אלא מקרה מוזר שנוצר על ידי הגלים.

50
00:02:58,471 --> 00:03:00,421
הם האמינו שיוצר מכוון

51
00:03:00,421 --> 00:03:04,591
הוא מה שהופך את השיר ניתן להבנה.

52
00:03:04,591 --> 00:03:06,928
הוגים אחרים טוענים טענת ביניים,

53
00:03:06,928 --> 00:03:11,818
הם הציעו שכוונה 
היא רק פיסה אחת בפאזל גדול.

54
00:03:11,818 --> 00:03:15,258
הפילוסוף העכשיוי נואל קרול
תפס את העמדה הזו,

55
00:03:15,258 --> 00:03:18,928
וטען שכוונות האמנים רלוונטיות לקהל שלהם

56
00:03:18,928 --> 00:03:20,658
באותה דרך שהכוונות של הדוברים

57
00:03:20,658 --> 00:03:24,158
רלוונטיות לאדם איתו הם משוחחים.

58
00:03:24,158 --> 00:03:27,098
כדי להבין איך כוונות מתפקדות בשיחה,

59
00:03:27,098 --> 00:03:31,208
קרול הציע לדמיין
מישהו שמחזיק סיגריה ומבקש גפרור.

60
00:03:31,208 --> 00:03:33,201
אתם נותנים לו מצית,

61
00:03:33,201 --> 00:03:36,251
כי הבנתם שהם רוצים להצית את הסיגריה.

62
00:03:36,251 --> 00:03:39,102
המילים בהם השתמשו
כדי לשאול שאלה הן חשובות,

63
00:03:39,102 --> 00:03:43,472
אבל הכוונות מאחורי השאלה
מכתיבות את ההבנה שלהם ולבסוף,

64
00:03:43,472 --> 00:03:45,492
את התגובה שלהם.

65
00:03:45,492 --> 00:03:48,518
אז לאיזה קצה של הספקטרום אתם נוטים?

66
00:03:48,518 --> 00:03:52,258
האם אתם, כמו וומסאט ובירדסלי,
מאמינים שכשזה מגיע לאמנות,

67
00:03:52,258 --> 00:03:53,998
ההוכחה צריכה להיות בקינוח?

68
00:03:53,998 --> 00:03:57,688
או שאתם חושבים שהתוכניות והמוטיבציה
של אמן לעבודה שלהם

69
00:03:57,688 --> 00:03:59,348
משפיעות על המשמעות שלה?

70
00:03:59,348 --> 00:04:02,108
פרשנות אמנותית היא רשת מורכבת

71
00:04:02,108 --> 00:04:06,158
שכנראה לעולם לא תציע תשובה חד משמעית.