מייק קלי: ילד רע

שוב ושוב, לאורך כל הקריירה המוקדמת שלי

היה הקטע של הילד הרע. ילד רע, ילד רע, ילד רע, וכאילו, אני לא חושב שהייתי אי פעם ילד רע

אני לא חושב שהעבודה שלי עסקה אי פעם בלהיות ילד רע, זה לא בענין של להיות איזה נער מתבגר מנופח

או שאני אנטי-אינלקטואלי.

כמובן שאני לא אנטי-אינלקטואלי, ובכל זאת הרגשתי שהשתמשו במושגים האלה לקבע אותי

כי העבודה שלי לא התאימה לקנון של העבודה שהיתה פופולרית באותו זמן.

הם פשוט בקלילות דיכאו את הרוח שלי

כי יוחסתי לתנועת האמנות ה"נחותה", שבה הרעיון של כשלון היה נושא לדיון באמנות

ומכיון שהרבה מהעבודה מתיחסת לדפוסים נמוכים

כמו אמנות עממית או תרבות המונית נמוכה.

אני חושב שהרבה מהמבקרים של העבודה שלי נוטים לבלבל את השימוש שלי בעבודה הזאת עם מין השקעה

ואני מעלה את זה, שזה מין של אסתטיקה של צווארון כחול .

אולי אני מגיע משם, אבל אני לא אוהב את זה, ועולם האמנות השתנה מאד כי לאחרונה

דברים כאלה מצאו את מקומם בעולם האמנות, אתה יודע, לפני 15 שנה, מעולם לא ראו, בכל גלריה בניו יורק

מעין, ציטוט של תרבות המונית. כעת בכל גלריה יש דברים כאלה, ולכן כל הדיון על ה"עצלנים" הפך למונח חיובי

במקום מונח שלילי, וסוג הדיון הזה לא מענין אותי בכלל, כי מי מגדיר את הדברים האלה.

אם אני ילד רע, יש בנים ובנות גרועים ממני פי אלף, אני יכול להיות הסבא שלהם.

אני לא צריך לחשוב על זה יותר.

art21.org

pbs.org/art21

2010 כל הזכויות שמורות Art21, Inc