לא יודע מה איתכם,

אבל אני עובד על גופה של חוף,

זה אומר אימוני כושר,

בראד פיט,

בראדלי קופר,

טייריס,

טריי סונגז,

מתיו מקונוהי,

גופה של חוף!

אני מנסה להזיע מול כולם.

מילה.

ושהגמד ההוא עם השפתיים 
של אנג'לינה ג'ולי

ילקק לי את הטורסו,

כדי שאיראה כמו שוקולד רטוב.

תיראו את הדו-ראשיים שלי .

הם קצת חלשים.

קצת גבשושיים.

אבל עבדתי עליהם.

אנו יכולים להיות דוגמנים.

יכולתי להוריד ת'חולצה
ולהטריף אתכם.

יכולתי להביט בעוצמה
ישר למצלמה

במשך 37 שניות בלי למצמץ.

יכולתי להתרחץ בשמן תינוקות.

יכולתי לרוץ על החוף
בהילוך איטי.

יכולתי ללכת בחתוליות על המסלול
במכנסוני זברה.

אבל אני לא יכול.

חילוף חומרים איטי הורס הכל.

כל החברים שלי
ילבשו חולצות קלילות,

ואני אלבש קפוצ'ון.

אני טוב בלסגור בריצ'רץ'
את החוסר בטחון שלי,

חשבתי שאוכל להזיע אותו.

אני מנסה להשיג
גופה של חוף!

אני רזה מדי.

אני זולל אוכל זבל
כאילו שהפה שלי זה פח אשפה,

אבל המעיים שלי אלרגיים
לשומן טראנס.

אני רוצה להיות
רגל סוס כפופה,

דוהרת ומעיפה חול ים
על שטיח אדום,

שהותאם עבורי

לטפוף על החוף

כמו קנטאור על גבי מסוע.

אני מנסה להשיג גופה של חוף,

אבל יש ישועה במכונות חטיפים,

בצלחות מלוקקות של תוספות,

בתחתית קופסת גלידה.

אני משתמש ב"האגן דאז"
כמו בזריקת מורפיום

כי היא אמרה שזרועותי
לא חזקות מספיק כדי לשאת אותה.

אני חושב שאני חלש.

אני חושב שאני שמן.

אני חושב שאני מכוער.

החוף אינו מקום ללוויתן כמוני,

מכונית משפחתית
עם מיכל דלק ריק.

אני רוצה להיות חשוף
כמו ב"משמר המפרץ",

שבור, חתוך משבר-בקבוק,
האם ראיתם את השרירים

והצלקות שלי?

מריחים את זה?

זאת לחות של מאצ'ואים.

שעת הכושר שלי מורכבת

מ-5 דקות שכיבות סמיכה
על ריצפת חדר השינה,

מראה הכחשה דוחה
את אברי הכחושים;

5 דקות של שמירת הסנטר שלי
מעל לרף הספקות העצמיים;

10 דקות של העמסת 50 קילו
של כשלון על החזה

כדי שהוא יהפוך
לפיל שנמצא בחדר;

10 דקות ריצה עם רוחות רפאים

שמגחכות לעומת ירכי העבים,

ואני אחייך,

בידיעה שעוד מעט אוכל להיכנס
למכנסיים הצמודים הישנים שלי;

30 דקות של מחשבה על כך
שהזיעה היא גלימה של גבריות.

ואני עייף מלנסות לעבוד
על פחדי הלא-הגיוניים,

מטביע אותם בשלולית זיעה,

דוחף את סימני חוסר השלמות
שעלי להתגאות בהם אל מתחת למים:

החיוך שחסרות בו שיניים,

שיערי המקורזל,

הראש שלי בעל הצורה המשונה,

המשקל העודף שלי
ששומר אותי מקורקע,

הקילוגרמים החסרים שהופכים אותי

לעפיפון שמתחבט בחופשיות ברוח,

לא מוגבל ע"י שרירים,

אז כן,

אני מנסה להשיג
גופה של חוף,

שזה צ'אנינג טאטום,

דייוויד בקהאם,

אל-אל קול ג'יי

גופה של חוף!

אבל אנו עייפים

ותשושים

מלנסות להיות מי שאנו לא.