כל קיץ משפחתי ואני נוסעים סביב העולם,
5000 קילומטר
למדינה המגוונת תרבותית, הודו.
עכשיו הודו ידועה לשמצה בשל
החום הלוהט שלה והלחות.
עבורי המפלט היחיד מהחום
הוא שתיית מים מרובה.
עכשיו, בזמן השהות בהודו,
הורי תמיד מזכירים לי לשתות
רק מים רתוחים או מבקבוקים,
כי בניגוד למצב כאן באמריקה,
שאני יכולה לפתוח את הברז ולקבל בקלות
מים נקיים מתאימים לשתיה,
בהודו המים בדרך כלל מזוהמים.
אז ההורים שלי מוודאים
שהמים שאנחנו שותים, בטוחים.
עם זאת, מהר מאוד הבנתי
שלא כולם בני מזל
ויכולים להנות ממים נקיים כמונו.
מחוץ לבית סבי ברחובות ההומים של הודו,
ראיתי אנשים עומדים בתורים ארוכים
תחת השמש הקופחת
ממלאים דליים עם מים מהברז.
אפילו ראיתי ילדים,
שנראים בגילי,
ממלאים בקבוקי פלסטיק
עם מים מלוכלכים מנחלים לאורך הכביש.
כשהסתכלתי על הילדים הללו
שנאלצים לשתות מים
שנראו לי מלוכלכים מדי אפילו למגע,
שיניתי את הסתכלותי על העולם.
אי הצדק החברתי הזה היה בלתי מתקבל
וזה גרם לי לרצות למצוא פתרון
לבעייה העולמית של מים נקיים.
רציתי לדעת למה לילדים האלו חסרים מים,
מרכיב כה חשוב בחיים.
ולמדתי שאנו עומדים
בפני משבר מים גלובלי,
עכשיו, זה אולי נראה מפתיע,
שהרי 75 אחוז מכדור הארץ מכוסה מים,
אבל רק 2.5 אחוז הם מים מתוקים,
ופחות מאחוז אחד של המים המתוקים בעולם
זמינים לצריכת אדם.
עם צמיחת האוכלוסין,
התפתחות התעשייה וצמיחה כלכלית,
הדרישה שלנו למים נקיים גדלה,
אך מאגרי המים המתוקים נעלמים במהירות.
לפי נתוני ארגון הבריאות הבינלאומי,
660 מיליון אנשים בעולם
חסרי גישה למקור מים נקיים.
מחסור בגישה למקורות מים נקיים
הוא גורם מוביל לתמותה
בילדים מתחת לגיל 5 במדינות מתפתחות,
UNICEF מעריכים כי 3000 ילדים
מתים כל יום ממחלה הקשורה למים.
אז אחרי שחזרתי הביתה, בקיץ של כיתה ח׳,
החלטתי שאני רוצה לשלב את התשוקה שלי
לפתרון משבר המים העולמי
עם העניין שלי במדע.
והחלטתי שהדבר הכי טוב לעשות
זה להפוך את המוסך שלי למעבדה.
(צחוק)
האמת היא שקודם כל המרתי את המטבח למעבדה,
אבל הורי לא ממש אישרו, וגירשו אותי החוצה.
גם קראתי המון מחקרים הקשורים במים,
ולמדתי שכרגע במדינות מתפתחות,
משהו הקרוי חיטוי סולארי,
או SODIS, נמצא בשימוש לחיטוי מים.
ב-SODIS, בקבוקי פלסטיק שקופים
ממולאים במים מזוהמים
ואז נחשפים לשמש לשש עד שמונה שעות.
קרינת האולטרה סגול מהשמש
משמידה את ה-DNA של הפתוגנים המזיקים האלה
ומטהרת את המים.
עכשיו, בעוד SODIS באמת קלה
לשימוש ויעילה אנרגטית,
כי היא משתמשת רק באנרגיה סולארית,
זה באמת איטי,
מאחר וזה יכול לקחת עד יומיים כשמעונן.
אז כדי להאיץ את תהליך SODIS,
משתמשים לאחרונה בשיטה חדשה
שנקראת פוטוקטליזם.
אז מה זה בדיוק פוטוקטליזם?
בואו נפרק את זה:
"פוטו" משמעו מהשמש,
והקטליסט הוא משהו שמאיץ את התגובה.
אז מה שפוטוקטליזם עושה
זה רק להאיץ את תהליך החיטוי של השמש.
כשאור השמש מגיע ופוגע בפוטוקטליסט,
כמו TiO2, או דו תחמוצת הטיטניום,
זה יוצר מינים מאוד פעילים של חמצן,
כמו סופר אוקסידים,
מי חמצן ורדיקלים של הידרוקסיל.
מיני החמצן הפעילים האלה
מסוגלים להסיר בקטריות וחומרים אורגניים
והרבה מזהמים ממי שתיה.
אבל למרבה הצער, יש כמה חסרונות
לדרך בה משתמשים היום ב- SODIS פוטוקטליסטי.
מה שהם עושים זה לקחת
את בקבוקי הפלסטיק השקופים שלהם
והם מצפים מבפנים ציפוי פוטוקטליטי.
אבל פוטוקטליסטים כמו דו תחמוצת טיטניום
משמשים לעיתים קרובות בקרם הגנה
כדי לחסום קרינת UV.
אז כשהם מצופים בצד הפנימי
של הבקבוקים האלה,
הם למעשה חוסמים חלק מקרינת ה-UV
ומפחיתים את יעילות התהליך.
כמו כן, הציפוי הפוטוקטליטי
לא קשור בחוזקה לבקבוק הפלסטיק,
מה שאומר שהם נשטפים,
ואנשים בסוף שותים את הקטליסטים.
בעוד TiO2 הוא בטוח ולא פעיל,
זה באמת לא יעיל אם אתם ממשיכים
לשתות את הקטליסט,
כי אז אתם צריכים לחדש אותו,
אפילו אחרי כמה שימושים.
אז המטרה שלי היתה להתגבר על החסרונות האלו
של שיטות הטיהור הנוכחיות,
וליצור שיטה בטוחה, מקיימת,
זולה וידידותית לסביבה לטיהור מים.
מה שהתחיל כפרוייקט מדע בכיתה ח',
הוא עכשיו תרכובת פוטוקטליטית לטיהור מים.
התרכובת משלבת דו תחמוצת הטיטניום עם דבק.
התרכובת דמוית הדבק יכולה להתעצב
לכמה צורות שונות,
והתוצאה היא מגוון מאוד רחב של שיטות הפצה.
לדוגמה, תוכלו ליצור מוט
שניתן למקם בקלות בתוך בקבוק מים אישי,
או שתוכלו ליצור פילטר נקבובי
שיכול לסנן מים למשפחות.
אתם יכולים אפילו לצפות
את פנימו של מיכל מים קיים,
כדי לטהר כמויות מים גדולות לקהילות,
במשך פרק זמן ארוך יותר.
המסע שלי לא באמת היה קל.
אתם יודעים, לא היתה לי גישה
למעבדה מתוחכמת.
הייתי בת 14 כשהתחלתי,
אבל לא נתתי לגיל שלי להרתיע אותי
בהתעניינות שלי במחקר מדעי
וברצון לפתור את משבר המים הגלובלי.
הבינו, מים הם לא רק מֵמֵס עולמי.
מים הם זכות אנושית גלובלית.
ומהסיבה הזו,
אני ממשיכה לעבוד על פרוייקט
היריד המדעי הזה מ-2012
כדי להביא אותו מהמעבדה לעולם האמיתי.
והקיץ, יסדתי את קטליסט למים עולמיים,
מפעל חברתי שמכוון לזירוז פתרונות
למשבר המים הגלובלי.
(מחיאות כפיים)
לבד, טיפת מים אחת לא יכולה לעשות הרבה,
אבל כשהרבה טיפות מצטרפות,
הן יכולות לקיים חיים על כדור הארץ.
ממש כמו שטיפות מים
מתאחדות כדי ליצור אוקיינוסים,
אני מאמינה שכולנו חייבים להתאחד
כשמתמודדים עם הבעיה הגלובלית הזו.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)