אז אם מישהו היה שואל אתכם

מהן שלוש המילים שמתמצתות

את המוניטין שלכם, מה הייתם אומרים?

איך אנשים היו מתארים את שיקול הדעת שלכם,

את הידע שלכם, את ההתנהגות שלכם בסיטואציות שונות?

היום הייתי רוצה לבחון יחד אתכם

מדוע התשובה לשאלה הזו

תהפוך לחשובה באופן מיוחד

בעידן שבו המוניטין יהיה הנכס הכי יקר שלכם.

אני רוצה להתחיל בלהציג לכם אדם

שחייו השתנו בעקבות השוק

שמונע על-ידי מוניטין.

סבסטיאן סנדייס מופיע כמארח של "לינה וארוחת בוקר"

באתר Airbnb מאז 2008.

נפגשתי איתו לאחרונה, ואז, בזמן שתיית

כמה כוסות תה, הוא סיפר לי

איך האירוח של אנשים מכל רחבי העולם

העשיר את חייו.

מעל 50 איש הגיעו לשהות אצלו במבנה בן המאה ה-18

ששימש כמתקן שמירה
ובו הוא גר היום עם החתול שלו, סקוויק.

עכשיו, אני מזכירה את סקוויק כי האורחת הראשונה של סבסטיאן

נתקלה בעכבר גדול שהתרוצץ במטבח,

והיא הבטיחה שהיא לא תשאיר

חוות דעת לא טובה, בתנאי אחד: שיקנה חתול.

אז סבסטיאן קנה את סקוויק כדי להגן על המוניטין שלו.

עכשיו, כמו שרבים מכם יודעים, Airbnb הוא

שוק עמית-לעמית 
שמשדך בין אנשים שיש להם מקום להשכיר

עם אנשים שמחפשים מקום לינה

במעל מ- 192 מדינות.

המקומות שמושכרים הם מה שהיינו מצפים,

למשל חדרים ריקים בבית ובתי נופש,

אבל חלק מהקסם הוא אותם מקומות ייחודיים

שעכשיו נגישים לנו: בתי עץ, אוהלים אינדיאניים,

האנגרים של מטוסים, איגלואים.

אם אתם לא אוהבים את המלון, יש טירה במורד הרחוב

שאתם יכולים לשכור בעבור 5,000 דולר ללילה.

זו דוגמה נפלאה לאופן שבו טכנולוגיה

יוצרת שוק

לדברים שמעולם בעבר לא היה להם שוק.

תנו לי להראות לכם את מפות החום האלו של פריז

שתוכלו לראות באיזו מהירות מטורפת זה מתרחב.

התמונה הזו כאן היא מ- 2008.

הנקודות הוורודות מייצגות נכסים של מארחים.

אפילו לפני 4 שנים, להכניס זרים ללינה אצלך בבית

היה נראה כמו רעיון מטורף.

ועכשיו אותה תצוגה ב- 2010.

ועכשיו ב- 2012.

יש מארח Airbnb כמעט בכל רחוב מרכזי בפריז.

עכשיו, מה שקורה כאן זה שאנשים מבינים

את כוחה של הטכנולוגיה לשחרר את היכולת המבוזבזת

והערך של כל מיני נכסים

מכישורים ועד חללים ועד חפצים,

בדרכים ובקנה מידה שלא היו אפשריים עד כה.

זו כלכלה ותרבות שנקראת צרכנות שיתופית,

ובאמצעותה, אנשים כמו סבסטיאן

הופכים למיקרו-יזמים.

הם מקבלים כוח לעשות כסף ולחסוך כסף

מהנכסים הקיימים שלהם.

אבל הקסם האמיתי והסוד מאחורי

שווקי הצרכנות השיתופית כדוגמת Airbnb

הוא לא המלאי או הכסף.

זה השימוש בכוח של הטכנולוגיה כדי לבנות אמון

בין זרים.

הצד הזה של Airbnb נקלט אצל סבסטיאן בקיץ שעבר

במהלך מהומות לונדון.

הוא התעורר בסביבות 9, ובדק את האימייל שלו

והוא ראה ערימת הודעות שבכולן שואלים

אם הוא בסדר.

אורחים לשעבר מכל העולם ראו

שהמהומות מתרחשות ממש במורד הרחוב,

ורצו לשאול אם הוא צריך משהו.

סבסטיאן למעשה אמר לי "שלוש-עשרה אורחים לשעבר

יצרו איתי קשר עוד לפני שאמא שלי התקשרה." 
(צחוק)

עכשיו, האנקדוטה הקטנה הזו נוגעת בדיוק בדבר

שבגללו אני כ"כ מתלהבת מצרכנות שיתופית,

ובשאלה מדוע, אחרי שסיימתי לכתוב את הספר שלי, החלטתי

שאני אנסה להפיץ את זה כתנועה גלובלית.

בגלל שבליבה, העניין הוא העצמה.

העניין הוא העצמת אנשים ליצור קשרים משמעותיים,

קשרים שמאפשרים לנו לגלות מחדש

אנושיות שאיבדנו איפשהו בדרך,

בכך שאנחנו לוקחים חלק בשוק כמו Airbnb, כמו Kickstarter,

כמו Etsy, שמבוססים על מערכות יחסים אישיות

לעומת עסקאות ריקות.

עכשיו האירוניה היא שהרעיונות האלו למעשה לוקחים אותנו אחורה

לעקרונות הישנים של השוק ולהתנהגות השיתופית

שמובנים בכולנו,

הם רק עוברים המצאה מחדש בדרכים שרלוונטיות

לעידן הפייסבוק.

אנחנו פשוטו כמשמעו מתחילים להבין שקישרנו בכבלים

את כל העולם כדי לשתף, להחליף, להשכיר, להמיר או לסחור

פחות או יותר בהכול. 
אנחנו חולקים את הרכב שלנו ב- WhipCar,

את האופניים שלנו ב- Spinlister, את המשרדים שלנו ב- Loosecubes,

את הגנים שלנו ב- Landshare. אנחנו מלווים ולווים

כסף לזרים ומזרים ב- Zopa וב- Lending Club.

אנחנו מחליפים שיעורים בכל דבר החל מהכנת סושי

ועד תיכנות ב- Skillshare,

ואנחנו אפילו משתפים את חיות המחמד שלנו ב- DogVacay.

ברוכים הבאים לעולם הנפלא של צרכנות שיתופית

שמאפשרת לשדך בין "אני רוצה" ל - "יש לי"

בדרכים יותר דמוקרטיות.

עכשיו, צרכנות שיתופית יוצרת את תחילתו

של שינוי באופן שבו אנחנו חושבים על היצע וביקוש,

אבל היא גם חלק מתהליך גדול של שינוי שיווי המשקל,

כשבמקום צריכה שמנסה לעמוד בקצב של החשק,

אנשים צורכים כדי להתוודע לחשקים.

אבל הסיבה המרכזית לכך שזה תופס תאוצה עכשיו

היא שכל התקדמות טכנולוגית

מגבירה את היעילות ואת הדבק החברתי של האמון

כדי להפוך את השיתוף ליותר ויותר קל.

עכשיו, בחנתי אלפי שווקים כאלו,

והאמון והיעילות הם תמיד מרכיבים קריטיים.

תנו לי לתת לכם דוגמה.

הכירו את כריס מוק בן ה- 46, שיש לו, אני בטוחה,

את תיאור התפקיד הכי טוב כאן: סופר-ארנבת.

עכשיו, לפני ארבע שנים, כריס איבד את עבודתו, לצערנו,

כקניין אומנות במייסיס, וכמו כל-כך הרבה אנשים,

הוא התקשה מאוד למצוא עבודה חדשה בזמן המיתון.

ואז הוא במקרה נתקל בפוסט על

TaskRabbit.

עכשיו, הסיפור מאחורי TaskRabbit מתחיל כמו הרבה

סיפורים נפלאים עם כלב מאוד חמוד בשם קובי.

מה שקרה זה, בפברואר 2008,

לאה ובעלה המתינו למונית שתיקח

אותם לארוחת ערב בחוץ, כשקובי הזדחל לכיוונם

כשהוא כולו מזיל ריר.

הם נזכרו שנגמר להם האוכל לכלב.

קווין ביטל את המונית ויצא לכתת רגליו בשלג.

מאוחר יותר באותו ערב, השניים,
שמודים שהם חנונים הטכנולוגיים,

התחילו לדבר על כמה מגניב זה יכול להיות אם

משהו כמו אי-ביי לביצוע שליחויות היה קיים.

שישה חודשים אחרי זה, לאה התפטרה מעבודתה,

ו- TaskRabbit נולד.

בזמנו, היא לא ידעה שהיא למעשה נוגעת

ברעיון גדול יותר שאחר כך היא קראה לו נטוורקינג לשירותים.

ביסודו זה איך אנחנו משתמשים במערכות היחסים המקוונות שלנו

כדי להביא דברים לכדי ביצוע בעולם האמיתי.

TaskRabbit עובד בצורה כזו, שאנשים עושים מיקור חוץ

למשימות שהם רוצים שיבוצעו, נוקבים במחיר

שהם מוכנים לשלם, ואז בוחנים הצעות של "ארנבות"

שהשתתפו במכרז לביצוע המשימה.

כן, יש ממש תהליך של ראיון מתיש בן ארבע שלבים

שמיועד לאתר את האנשים שיכולים להיות

עוזרים אישיים מוצלחים ולסנן את הארנבות הבעייתיות.

עכשיו, יש מעל 4,000 ארנבות בכל ארה"ב

ועוד 5,000 ברשימת ההמתנה.

עכשיו המשימות שמתפרסמות הם דברים שאולי

הייתם מצפים, כמו עזרה עם מטלות בבית

או שליחויות לסופרמרקטים.

גיליתי ש- 12 וחצי אלף

ערימות של כביסה כובסו וקופלו

דרך TaskRabbit.

אבל אני אוהבת את זה שהמשימה מספר אחת,

זו שמועלית יותר מ- 100 פעמים ביום, היא משהו שרבים מאיתנו

חשו בכאב של הביצוע שלה:

כן, הרכבת רהיטים של איקאה.
(צחוק) (מחיאות כפיים)

זה גאוני. עכשיו, אנחנו אולי צוחקים, אבל כריס

מרוויח עד 5,000 דולר בחודש

מביצוע שליחויות בחיים.

ו- 70 אחוז מכוח העבודה החדש הזה

היו קודם לכן מובטלים או מועסקים חלקית בלבד.

אני חושבת ש TaskRabbit ודוגמאות אחרות 
של צרכנות שיתופית

הם כמו דוכני לימונדה על סטרואידים. הם פשוט גאוניים.

עכשיו, כשחושבים על זה, זה מדהים. נכון,

במהלך 20 השנים האחרונות התקדמנו

מלבטוח באנשים באינטרנט מספיק כדי לשתף מידע,

ואח"כ לבטוח בהם במתן פרטי כרטיס האשראי שלנו,

ועכשיו אנחנו נכנסים לגל השלישי של האמון:

להתחבר עם אנשים שראוי לסמוך עליהם כדי ליצור

כל מני שווקים מונעי-אדם.

נתקלתי במחקר מרתק

של מרכז Pew השבוע שחשף

שלמשתמש פעיל בפייסבוק יש סבירות גבוהה פי 3

מאשר אדם שלא משתמש באינטרנט, להאמין שרוב האנשים הם ראויים לאמון.

אמון וירטואלי יחולל מהפכה באופן בו אנחנו סומכים אחד על השני

פנים מול פנים.

עכשיו, עם כל האופטימיות שלי, ואני אכן אופטימית,

מגיעה גם לא מעט זהירות, או יותר נכון, צורך דחוף

לתת את הדעת לכמה שאלות מורכבות והכרחיות.

איך להבטיח שהזהות הדיגיטלית שלנו תשקף

את הזהות שלנו בעולם האמיתי? 
האם אנחנו רוצים שהן יהיו זהות?

איך מחקים את האופן שבו נבנה האמון פנים אל פנים לעולם המקוון?

איך נמנע מאנשים שהתנהגו לא בסדר

בקהילה אחת מלהתנהג כך בתחפושת אחרת?

באופן דומה לזה בו חברות משתמשות בסוג של

דירוג אשראי כדי להחליט אם לתת לכם חבילת תקשורת,

או מדרגים את המשכנתא, כך שווקים

שתלויים בעסקאות בין זרים

צריכים איזשהו כלי שיאפשר לך לדעת שסבסטיאן

וכריס הם בחירה טובה,

והכלי הזה הוא המוניטין.

מוניטין הוא המדד של עד כמה קהילה בוטחת בך.

בואו נסתכל על כריס.

אפשר לראות שמעל 200 איש נתנו לו

ציון ממוצע של מעל 4.99 מתוך 5.

יש יותר מ 20 עמודים של חוות דעת על העבודה שלו

שמתארות אותו כסופר ידידותי ומהיר,

והוא הגיע לדרגה 25, הדרגה הגבוהה ביותר,

שהופכת אותו לסופר-ארנבת.

עכשיו...(צחוק)... אני מתה על המילה הזו, סופר-ארנבת.

ומעניין שכריס ציין שככל שהמוניטין שלו עלה,

כך עלו גם הסיכויים שלו לזכות במכרז

וגם כמה הוא יכול לגבות.

במילים אחרות, בעבור סופר-ארנבת, למוניטין

יש ערך ממשי בעולם.

עכשיו, אני יודעת מה שאתם בוודאי חושבים.

נכון, זה לא משהו חדש. מספיק לחשוב על דירוג המוכרים

באיביי או דירוג הכוכבים של אמזון.

ההבדל כיום הוא, שעם כל עסקה שאנחנו עושים,

כל הערה שאנחנו משאירים, כל אדם שאנחנו מדרגים,
כל תג שאנחנו מרוויחים,

אנחנו משאירים שובל של מוניטין

של עד כמה אפשר ואי אפשר לתת בנו אמון.

וזה לא רק ההיקף אלא גם הכמות

של נתוני המוניטין שמפוזרים שם הוא שמדהים.

רק תחשבו על זה: חמישה מיליון לילות הוזמנו

ב- Airbnb רק ב-6 החודשים האחרונים.

30 מיליון נסיעות משותפות נעשו דרך Carpooling.com.

השנה, הלוואות בסך שני מיליארד דולר

יעברו דרך פלטפורמת להלוואות מסוג עמית לעמית.

כל זה ביחד מגיע לכדי מיליוני פיסות של מידע על מוניטין

לגבי ההתנהגות הטובה או הלא טובה שלנו.

עכשיו, לתפוס ולקשר את עקבות המידע הזה

שאנחנו משאירים במקומות שונים זה אתגר אדיר,

אבל אתגר שאנחנו נדרשים לפצח אתו.

מה שאנשים כמו סבסטיאן מתחילים עכשיו בצדק לשאול

זה, האם לא הגיוני שהם יהיו הבעלים של נתוני המוניטין שלהם?

האם לא הגיוני שהמוניטין שהוא אישית השקיע

בבנייתו ב- Airbnb יעבור איתו

מקהילה אחת לאחרת?

הכוונה שלי בזה היא, נגיד שהוא התחיל למכור

ספרים יד שניה באמזון. 
למה שהוא יצטרך להתחיל מאפס?

זה קצת דומה למה שקרה כשעברתי מניו-יורק לסידני.

זה היה מגוחך. לא הצלחתי להשיג חבילה לטלפון נייד

כי היסטוריית האשראי שלי לא עברה יחד איתי.

הייתי ממש רוח רפאים במערכת.

עכשיו אני לא מציעה שהשלב הבא

בכלכלת המוניטין

הוא לסכם דירוגים שונים לאיזשהו ציון ריק מתוכן.

חיי אדם הם יותר מדי מורכבים, ומי רוצה לעשות דבר כזה?

אני גם רוצה להבהיר שהעניין הוא לא לסכם

ציוצים ולייקים וחברים לתוך איזה משהו כדוגמת ענן.

אלו מדדים של השפעה, לא של התנהגות

שמעידה על האמינות שלנו.

אבל הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לזכור

הוא שמוניטין הוא בעיקרו תלוי הקשר.

רק בגלל שסבסטיאן הוא מארח נהדר

לא אומר שהוא יודע להרכיב רהיטים של איקאה.

האתגר הגדול הוא להבין אילו נתונים

הגיוני לשלוף, כי העתיד

יהיה מונע על-ידי ליקוט חכם של מוניטין,

ולא אלגוריתם אחד בודד.

זה רק עניין של זמן עד שנוכל לבצע

חיפוש כמו בפייסבוק או בגוגל

ולקבל תמונה מלאה של ההתנהגות של אדם כלשהו

בהקשרים שונים לאורך זמן.

אני צופה הזרמה בזמן אמת של מי נתן בך אמון,

מתי, איפה ולמה, האמינות של ב- TaskRabbit,

מידת הניקיון שלך כמארח ב- Airbnb,

הידע שהוכחת ב- Quora או ב [לא ברור],

כל אלו יתקיימו יחד במקום אחד,

וזה יתקיים יחד באיזשהו לוח מוניטין

שיצייר תמונה של ההון המוניטיני שלך.

עכשיו זה רעיון שאני כיום חוקרת

וכותבת עליו את הספר הבא שלי, ומגדירה כיום

כערך המוניטיני שלך, הכוונות שלך,

היכולות והערך שלך על פני קהילות ושווקים.

זו לא איזו מחשבה רחוקה.

יש למעשה גל של סטרט-אפים כמו Connect.Me

ו- Legit ו- TrustCloud שמפענחים

איך אפשר לקבץ, לפקח ולהשתמש במוניטין המקוון שלך.

עכשיו, אני יודעת שהרעיון הזה נשמע אולי קצת

"אח-גדול" לחלקכם, וכן, יש פה

סוגיות אדירות של שקיפות ופרטיות שצריך לפתור,

אבל בסופו של דבר, אם נוכל לאסוף את המוניטין האישי שלנו,

נוכל לשלוט בו יותר, ולחלץ

את הערך העצום שיזרום מתוכו.

וגם, יותר מהיסטוריית האשראי שלנו,

אנחנו יכולים ממש לעצב את המוניטין שלנו.

תחשבו על סבסטיאן

ואיך הוא קנה את החתול כדי להשפיע על שלו.

אם נניח בצד את נושא הפרטיות, הנושא המעניין הנוסף

שאני בוחנת הוא איך אנחנו נותנים כוח לרוחות רפאים דיגיטליות,

אנשים שמסיבה כלשהי אינם פעילים באינטרנט,

אבל הם עדיין האנשים הכי אמינים בעולם?

איך אנחנו לוקחים את התרומה שלהם בעבודה,

בקהילות שלהם, בקרב המשפחות שלהם,

וממירים את הערך הזה להון מוניטיני?

בסוף, כשנצליח בזה, הון מוניטיני

יוכל ליצור פיצול חיובי אדיר

במוקדי הכוח, האמון וההשפעה.

ציון בן 3 ספרות, היסטוריית האשראי המסורתית שלך,

שרק 30 אחוזים מאיתנו יודעים באמת מה הוא,

לא יהיה יותר הדבר שקובע

כמה דברים עולים, מה נגיש לנו,

ובמקרים רבים, הדבר שמגביל את מה שאנחנו יכולים לעשות בעולם.

אכן, מוניטין הוא מטבע שאני מאמינה שיהיה

יותר חזק מהיסטוריית האשראי שלנו במאה ה-21.

מוניטין יהיה המטבע שאומר

שאתם יכולים לתת בי אמון.

הדבר המעניין הוא, שמוניטין

הוא חומר הסיכה הסוציו-אקונומי

שגורם לצרכנות השיתופית לעבוד ולהתרחב,

אבל המקורות שממנו הוא ינבע,

והיישום שלו, גדולים בהרבה מהזירה הזו בלבד.

אני אתן לכם דוגמה מעולם גיוס העובדים

שבו נתוני המוניטין יגרמו לקורות החיים

להראות כמו מוצג ארכיוני.

לפני ארבע שנים, שני בלוגרים ויזמי טכנולוגיה

ג'ואל ספולסקי וג'ף אטווד, החליטו להקים משהו

שנקרא Stack Overflow. עכשיו,

Stack Overflow היא בעצם פלטפורמה שבה

תוכניתנים מנוסים יכולים לשאול

תוכניתנים טובים אחרים שאלות מאוד טכניות ומפורטות

בנושאים כמו פיקסלים קטנים ותוספים לכרום.

האתר הזה מקבל 5500 שאלות ביום,

ו- 80 אחוז מהן מקבלות מענה מדויק.

עכשיו, משתמשים משיגים מוניטין בשלל דרכים,

אבל ביסודו אם הם משכנעים את עמיתיהם

שהם יודעים על מה הם מדברים.

עכשיו, כמה חודשים אחרי שהאתר הזה עלה לאוויר, המקימים שלו

שמעו על משהו מעניין,

והאמת שזה לא הפתיע אותם.

הם שמעו שהמשתמשים היו כותבים

את ציון המוניטין שלהם בראש קורות החיים שלכם,

ושמגייסי כח אדם מחפשים בפלטפורמה הזו

כדי למצוא אנשים עם כישרונות יוצאי דופן.

אלפי מתכנתים היום מוצאים

עבודות טובות יותר בדרך הזו, כי Stack Overflow

ולוחות המוניטין מספקים הצצה חסרת תחליף

לצורת ההתנהגות האמיתית של אדם,

ואל מה שהעמיתים שלו חושבים עליו.

אבל העיקרון הגדול יותר של מה שקורה מאחורי Stack Overflow,

אני חושבת, הוא מלהיב מאוד.

אנשים מתחילים להבין שלמוניטין

שהם יצרו במקום אחד יש ערך

גם מעבר לסביבה שבה הוא נבנה.

אתם יודעים, זה מאוד מעניין.

כשמדברים עם סופר-יוזר, בין אם זה סופר-ארנבת

או סופר-אדם ב Stack Overflow, או ב- Uberhosts,

כולם מדברים על איך העובדה שיש להם מוניטין גבוה

שיחררה אצלם תחושה עצמית של כוח.

ב- Stack Overflow, זה יוצר מגרש משחקים מאוזן,

שמאפשר לאנשים עם הכישרון האמיתי להגיע לטופ.

ב- Airbnb, האנשים לעיתים קרובות הופכים לחשובים יותר

מאשר המקומות. ב- TaskRabbit,

זה נותן לאנשים שליטה על פעילותם הכלכלית.

עכשיו בסוף פגישת התה שלי עם סבסטיאן, הוא סיפר לי איך,

ביום רע וגשום, שאף לקוח לא נכנס

לחנות הספרים שלו, הוא חושב על כל האנשים

מסביב לעולם שאמרו משהו נפלא עליו,

ועל מה זה אומר עליו כבן אדם.

הוא יהיה בן 50 השנה, והוא משוכנע

שמארג המוניטין העשיר שהוא בנה ב- Airbnb

יוביל אותו לעשות משהו מעניין

בשארית חייו.

אתם יודעים, יש רק כמה רגעים בהיסטוריה

שבהם קיימת ההזדמנות להמציא מחדש

חלק מהאופן בו המערכת הסוציו-אקונומית שלנו פועלת.

אנחנו עכשיו חיים ברגע כזה.

אני מאמינה שאנחנו בתחילתה של מהפכה שיתופית

שתהיה משמעותית כמו המהפכה התעשייתית.

במאה ה-20, ההמצאה של האשראי

שינתה לחלוטין את מערכת הצרכנות שלנו, ובאופנים רבים

שלטה בלמי יש גישה למה.

במאה ה- 21, רשתות אמון חדשות,

וההון המוניטיני שהן מייצרות, ימציאו מחדש

את האופן שבו אנחנו חושבים על עושר, שווקים, כוח

וזהות אישית, בדרכים שאנחנו עדיין לא יכולים לדמיין.

תודה רבה לכם.
(מחיאות כפיים)

(מחיאות כפיים)