[מוזיקה] אחד הדברים הגדולים במדע הוא שכאשר מדענים מגלים תגליות, הדבר לא תמיד מתרחש באופן מתוכנן מראש, ולא תמיד מתרחש במעבדה תחת תנאים מבוקרים, עם חלוקי מעבדה לבנים וכל מיני פטנטים מדעיים שמשמיעים קולות "ביפ!" במציאות, המאורעות והאנשים המעורבים בחלק מהתגליות המדעיות הגדולות הם שונים ומשונים. והמקרה שבו אדון כאן: ההיסטוריה המוזרה של תיאוריית התא. לתאוריית התא ישנם שלושה חלקים. אחד: כל האורגניזמים מורכבים מתא אחד או יותר. שתיים: התא הוא יחידת המבנה והארגון הבסיסית של האורגניזמים. ושלוש: כל התאים מקורם מתאים קיימים. למען האמת, כל זה נשמע משעמם עד שחופרים קצת יותר עמוק ומגלים כיצד התגלו העולם של אורגניזמים מיקרוסקופיים והתיאוריה הזו. הכל התחיל בהולנד בשנים הראשונות של המאה ה-17. מספרים שמלטש עדשות בשם זכריאס יאנסן בנה את המיקרוסקופ המורכב הראשון, ואת הטלסקופ הראשון. שתי הטענות שנויות במחלוקת. כנראה שהוא לא היה המשועמם היחיד שעמדו לרשותו טונות של עדשות זכוכית למשחק. ולמרות זאת, המיקרוסקופ הפך במהרה ללהיט, שכל חוקר טבע ומדען רצו לשחק איתו, והפכו אותו לאייפד של התקופה ההיא. אדם אחד כזה היה בחור הולנדי בשם אנטוני ואן לוונהוק, ששמע על המיקרוסקופים האלה, ובמקום ללכת ולקנות אחד, החליט לבנות אחד בעצמו. המכשיר שהוא בנה היה משונה מאוד. הוא נראה יותר כמו משוט פצפון בגודלה של עדשת משקפי שמש. אם הוא היה מחבר שניים כאלה, הוא היה מקבל משקפי שמש מגניבות... שלא היה אפשר לראות הרבה דרכן. בכל אופן, ברגע שהמיקרוסקופ של לוונהוק היה מוכן, הוא הלך העירה וחיפש כל דבר שאפשר לבדוק, כולל הפלאק על השיניים שלו. כן, כן, שמעתם נכון. וכן. הוא גילה את החיידקים כשהסתכל בפסולת דנטלית. ותזכרו שאנשים אז לא כל כך צחצחו שיניים, אם הם בכלל צחצחו אותן... ולכן היה לו אוסף מובחר של חיידקים לצפות בהם. כשהוא כתב על התגלית שלו, הוא לא קרא להם בקטריות, כפי שהם מוכרים כיום. הוא קרא להם אנימלקולס, כי הם נראו לו כמו חיות קטנות [animal=חיה]. תוך כדי שלוונהוק צפה בחומר הצמיגי הדוחה שלו, הוא גם שלח מכתבים למדען עמית באנגליה, ששמו רוברט הוק. הוק אהב צדדים שונים של המדע, ולכן הוא עסק בקצת מכל דבר, כולל פיזיקה, כימיה וביולוגיה. וכך אנחנו יכולים להודות להוק על המונח "תא." הוא צפה בחתיכת שעם מתחת למיקרוסקופ, והתאים הקטנים שהוא ראה הזכירו לו את התאים, או החדרים, שבהם ישנו הנזירים במנזרים. דמיינו חדרים בפנימיה של קולג', אבל בלי הטלוויזיות, המחשבים והחברים המעצבנים לחדר. הוק היה מדען שלא הוערך כראוי בתקופתו, דבר שהוא הביא על עצמו, מכיוון שהוא עשה טעות והסתבך עם אחד המדענים המפורסמים ביותר של כל הזמנים, סר אייזק ניוטון. זוכרים שהזכרתי שהוק עסק בנושאים שונים ומשונים? ובכן, לאחר שניוטון פרסם ספר מהפכני על תנועתם של כוכבי הלכת עקב הכבידה, הוק טען שניוטון קיבל השראה מעבודתו של הוק בפיזיקה. ניוטון, בלשון המעטה, לא אהב את הטענה, והיחסים בין השניים הפכו למתוחים אפילו לאחר מותו של הוק. ניוטון דאג שחלק ניכר ממחקרו של הוק, והפורטרט היחיד שלו, יונחו "בטעות" במקום הלא נכון. חלק ניכר ממנו התגלה מחדש, למרבית המזל, לאחר תקופתו של ניוטון, אך הפורטרט לא נמצא, וכך אף אחד לא יודע כיצד נראה רוברט הוק. נתקדם במהירות אל המאה ה-19. שני מדענים גרמנים גילו משהו שהיום אולי יראה לנו מובן מאליו, אך סייע לקשור את הקצוות של מה שאנחנו מכנים היום תאוריית התא. המדען הראשון הוא מתיאס שליידן, בוטנאי שאהב לבחון צמחים מתחת למיקרוסקופ. לאחר שנים שבהן הוא חקר סוגי צמחים שונים, הוא לפתע הבין שכל הצמחים שהוא בחן היו מורכבים מתאים. באותו הזמן, בקצה השני של גרמניה, היה תיאודור שוואן, מדען שלא רק חקר זכוכיות נושאות של תאי בעלי חיים תחת המיקרוסקופ, וזכה לכך שסוג מיוחד של תאי עצב נקרא על שמו, אלא גם המציא מערכת ממחזרת נשימה עבור לוחמי האש והיו לו זוג פיאות לחיים מגניבות. לאחר שחקר זמן מה תאי בעלי חיים, גם הוא הגיע למסקנה שכל החיות מורכבות מתאים. מייד, הוא שלח דואר חילזון, מכיוון שהטוויטר עדיין לא הומצא, למדענים אחרים שחקרו את אותו התחום. המכתב הגיע אל שליידן, שחזר אליו, ושניהם התחילו לעבוד על תחילתה של תיאוריית התא. נפלה ביניהם מחלוקת בנוגע לחלקה האחרון של תיאוריית התא, שמקור התאים הוא תאים קיימים. שליידן לא בדיוק הסכים עם הרעיון. הוא נשבע שתאים נוצרים מתצורות חופשיות ושמהן נוצרת התגבשויות ספונטניות של תאים. ואז מדען נוסף בשם רודולף וירכו, הצטרף למחקר והראה שחיים אכן נוצרים מתאים אחרים, מחקר שלמעשה --- הממ, איך לנסח זאת? -- הושאל ללא רשות ממדען יהודי בשם רוברט רימק, והוביל לשני מדענים נוטרי טינה נוספים. וכך, מפלאק של שיניים להתפתלויות עם ניוטון, התגבשות לתאי שוואן, תיאוריית התא הפכה לחלק חשוב מהביולוגיה של ימינו. יתכן שחלק מהדברים הידועים לנו כיום אודות המדע נראים לנו משעממים, אך האופן שבו הם הגיעו לידיעתנו הוא בהחלט מרתק. אז אם משהו משעמם אתכם, תחפרו עמוק יותר. יתכן מאוד שיש סיפור מוזר ביותר מסתתר איפשהו מאחוריו.