WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:02.000
אז הסיפור המדהים:

00:00:02.000 --> 00:00:04.000
זה מתחיל לפני כ-40 שנה,

00:00:04.000 --> 00:00:07.000
כאשר אימי ואבי הגיעו לקנדה.

00:00:07.000 --> 00:00:09.000
אימי עזבה את נירובי, קניה.

00:00:09.000 --> 00:00:12.000
אבי עזב כפר קטן מחוץ לאמריטסר, הודו.

00:00:12.000 --> 00:00:15.000
והם הגיעו לכאן בסוף שנות ה-60.

00:00:15.000 --> 00:00:18.000
הם התיישבו בפרבר עלוב בערך שעה מזרחית לטורונטו.

00:00:18.000 --> 00:00:20.000
והתיישבו לחיים חדשים.

00:00:20.000 --> 00:00:22.000
הם ראו את רופא השניים הראשון שלהם,

00:00:22.000 --> 00:00:24.000
הם אכלו את ההמבורגר הראשון שלהם,

00:00:24.000 --> 00:00:26.000
ונולדו להם הילדים הראשונים שלהם.

00:00:26.000 --> 00:00:28.000
אחותי ואני

00:00:28.000 --> 00:00:30.000
גדלנו כאן,

00:00:30.000 --> 00:00:33.000
והייתה לנו ילדות שקטה ומאושרת.

00:00:33.000 --> 00:00:35.000
היתה לנו משפחה קרובה,

00:00:35.000 --> 00:00:37.000
חברים טובים, רחוב שקט.

00:00:37.000 --> 00:00:39.000
גדלנו ולקחנו כמובן מאליו

00:00:39.000 --> 00:00:41.000
הרבה דברים שהורי לא יכלו לקחת כמובן מאליו

00:00:41.000 --> 00:00:43.000
כאשר הם גדלו --

00:00:43.000 --> 00:00:45.000
דברים כגון חשמל קבוע

00:00:45.000 --> 00:00:47.000
בבתים שלנו,

00:00:47.000 --> 00:00:49.000
דברים כמו בתי ספר מעבר לרחוב

00:00:49.000 --> 00:00:51.000
ובתי חולים במורד הרחוב

00:00:51.000 --> 00:00:53.000
וארטיקים בחצר האחורית.

00:00:53.000 --> 00:00:55.000
גדלנו והתבגרנו.

00:00:55.000 --> 00:00:57.000
אני הלכתי לבית ספר תיכון.

00:00:57.000 --> 00:00:59.000
סיימתי בגרות.

00:00:59.000 --> 00:01:01.000
עזבתי את הבית, מצאתי עבודה,

00:01:01.000 --> 00:01:04.000
מצאתי נערה, התיישבתי --

00:01:04.000 --> 00:01:07.000
ואני מבין שזה נשמע כמו מערכון גרוע או שיר של קט סטיבנס.

NOTE Paragraph

00:01:07.000 --> 00:01:09.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:09.000 --> 00:01:11.000
אבל החיים היו די טובים.

00:01:11.000 --> 00:01:13.000
החיים היו די טובים.

00:01:13.000 --> 00:01:16.000
2006 היתה שנה נהדרת.

00:01:16.000 --> 00:01:19.000
תחת שמים תכולים ובהירים ביולי באזור היין של אונטריו,

00:01:19.000 --> 00:01:21.000
התחתנתי,

00:01:21.000 --> 00:01:24.000
מוקף ב-150 בני משפחה וחברים,

00:01:25.000 --> 00:01:28.000
2007 היתה שנה נהדרת.

00:01:28.000 --> 00:01:30.000
סיימתי את בית הספר,

00:01:30.000 --> 00:01:33.000
ויצאתי למסע דרכים עם שניים מחברי הקרובים ביותר.

00:01:33.000 --> 00:01:36.000
הנה תמונה שלי וחברי, כריס,

00:01:36.000 --> 00:01:38.000
על חוף האוקינוס השקט.

00:01:38.000 --> 00:01:40.000
ממש ראינו כלבי ים מחוץ לחלון המכונית שלנו,

00:01:40.000 --> 00:01:42.000
ועצרנו כדי לצלם אותם

00:01:42.000 --> 00:01:45.000
ואז הסתרנו אותם עם הראשים הענקיים שלנו.

00:01:45.000 --> 00:01:47.000
(צחוק)

00:01:47.000 --> 00:01:49.000
אז אתם לא ממש יכולים לראות אותם,

00:01:49.000 --> 00:01:51.000
אבל זה היה עוצר נשימה,

00:01:51.000 --> 00:01:53.000
האמינו לי.

NOTE Paragraph

00:01:53.000 --> 00:01:55.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:55.000 --> 00:01:58.000
2008 ו-2009 היו קצת יותר קשות.

00:01:58.000 --> 00:02:00.000
אני יודע שהן היו קשות להרבה אנשים,

00:02:00.000 --> 00:02:02.000
לא רק לי.

00:02:02.000 --> 00:02:04.000
ראשית, החדשות היו כל כך כבדות.

00:02:04.000 --> 00:02:07.000
הן עדיין כבדות, וזה היה כבד גם קודם לכן,

00:02:07.000 --> 00:02:10.000
אבל כאשר אתם פותחים עיתון, כאשר אתם מדליקים את הטלוויזיה,

00:02:10.000 --> 00:02:12.000
זה היה על כיפות קרח שנמסות,

00:02:12.000 --> 00:02:14.000
מלחמות מתחוללות ברחבי העולם,

00:02:14.000 --> 00:02:17.000
רעידות אדמה, הוריקנים

00:02:17.000 --> 00:02:20.000
והכלכלה שרחשה על סף התמוטטות,

00:02:20.000 --> 00:02:23.000
ואז לבסוף אכן התמוטטה,

00:02:23.000 --> 00:02:25.000
וכל כך הרבה מאיתנו מאבדים את הבתים שלנו,

00:02:25.000 --> 00:02:27.000
או את העבודות שלנו,

00:02:27.000 --> 00:02:29.000
או את כספי הפרישה שלנו,

00:02:29.000 --> 00:02:31.000
או את החיות שלנו.

00:02:31.000 --> 00:02:34.000
2008, ו-2009 היו כבדות עבורי גם מסיבה נוספת.

00:02:34.000 --> 00:02:37.000
עברתי הרבה בעיות אישיות באותו הזמן.

00:02:38.000 --> 00:02:41.000
הנישואין שלי לא הלכו טוב,

00:02:41.000 --> 00:02:45.000
והתרחקנו יותר ויותר.

00:02:45.000 --> 00:02:47.000
יום אחד אישתי באה הביתה מהעבודה

00:02:47.000 --> 00:02:50.000
אזרה אומץ, דרך הרבה דמעות,

00:02:50.000 --> 00:02:53.000
לדבר שיחה כנה.

00:02:53.000 --> 00:02:56.000
ואמרה, "אני לא אוהבת אותך יותר."

00:02:56.000 --> 00:03:00.000
וזה היה אחד הדברים הכי כואבים ששמעתי

00:03:00.000 --> 00:03:03.000
ובודאי הכי שובר לבבות שאי פעם שמעתי,

00:03:03.000 --> 00:03:05.000
עד שחודש אחד אחר כך,

00:03:05.000 --> 00:03:08.000
שמעתי משהו אפילו יותר שובר לבבות.

NOTE Paragraph

00:03:08.000 --> 00:03:10.000
חברי כריס, שהראתי הרגע תמונה שלו,

00:03:10.000 --> 00:03:12.000
נאבק במחלת נפש כבר זמן מה.

00:03:12.000 --> 00:03:14.000
ולאלה מכם

00:03:14.000 --> 00:03:16.000
שחייהם נפגעו על ידי מחלת נפש,

00:03:16.000 --> 00:03:19.000
אתם יודעים עד כמה הדבר יכול להיות קשה.

00:03:19.000 --> 00:03:21.000
דיברתי איתו בטלפון ב-10:30 בלילה

00:03:21.000 --> 00:03:23.000
בליל יום ראשון.

00:03:23.000 --> 00:03:26.000
דיברנו על תכנית טלוויזיה שראינו באותו ערב.

00:03:26.000 --> 00:03:29.000
וביום שני בבוקר, גיליתי שהוא נעלם.

00:03:29.000 --> 00:03:32.000
מאד עצוב, הוא התאבד.

00:03:33.000 --> 00:03:36.000
וזה היה זמן מאד כבד.

NOTE Paragraph

00:03:36.000 --> 00:03:38.000
וכאשר העננים השחורים הללו הקיפו אותי,

00:03:38.000 --> 00:03:41.000
והיה לי מאד מאד קשה

00:03:41.000 --> 00:03:43.000
לחשוב על משהו טוב,

00:03:43.000 --> 00:03:46.000
אמרתי לעצמי שאני ממש חייב דרך

00:03:46.000 --> 00:03:49.000
להתמקד על החיובי איך שהוא.

00:03:49.000 --> 00:03:51.000
אז חזרתי מעבודה הביתה ערב אחד,

00:03:51.000 --> 00:03:53.000
והתחברתי למחשב,

00:03:53.000 --> 00:03:55.000
והתחלתי אתר רשת זעיר

00:03:55.000 --> 00:03:58.000
שנקרא אלף-דברים-מדהימים.קום

00:03:59.000 --> 00:04:01.000
ניסיתי להזכיר לעצמי

00:04:01.000 --> 00:04:03.000
תענוגות פשוטים, קטנים ואוניברסליים שכולנו אוהבים,

00:04:03.000 --> 00:04:05.000
אבל אנחנו לא מדברים עליהם מספיק --

00:04:05.000 --> 00:04:07.000
דברים כמו מלצרים ומלצריות

00:04:07.000 --> 00:04:09.000
שמביאים מילוי חינם מבלי שמבקשים,

00:04:09.000 --> 00:04:11.000
להיות השולחן הראשון שנקרא

00:04:11.000 --> 00:04:13.000
למזנון האוכל בחתונה,

00:04:13.000 --> 00:04:15.000
ללבוש תחתונים חמים ישר מהמייבש,

00:04:15.000 --> 00:04:17.000
או כאשר קופאי פותח קופה חדשה בחנות המכולת

00:04:17.000 --> 00:04:19.000
ואתם עומדים ראשון בתור --

00:04:19.000 --> 00:04:22.000
אפילו שהייתם אחרונים בתור האחר, לקפוץ ישר לשם.

NOTE Paragraph

00:04:22.000 --> 00:04:25.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:04:25.000 --> 00:04:27.000
ולאט במשך הזמן,

00:04:27.000 --> 00:04:30.000
התחלתי לשים את עצמי במצב רוח טוב יותר.

00:04:30.000 --> 00:04:33.000
אני מתכוון, 50,000 בלוגים

00:04:33.000 --> 00:04:36.000
מתחילים ביום.

00:04:36.000 --> 00:04:39.000
כך שהבלוג שלי היה רק אחד מבין ה-50,000 האלה.

00:04:39.000 --> 00:04:42.000
ואף אחד לא קרא אותי חוץ מאמא שלי.

00:04:42.000 --> 00:04:44.000
למרות שאני צריך לומר שהתנועה שלי קפצה

00:04:44.000 --> 00:04:46.000
ועלתה ב-100%

00:04:46.000 --> 00:04:48.000
כאשר היא שלחה אותו לאבא שלי.

00:04:48.000 --> 00:04:50.000
(צחוק)

00:04:50.000 --> 00:04:52.000
ואז התרגשתי

00:04:52.000 --> 00:04:54.000
שהתחלתי לקבל עשרות קריאות.

00:04:54.000 --> 00:04:57.000
ואז התרגשתי כאשר התחלתי לקבל תריסרים

00:04:57.000 --> 00:05:00.000
ואז מאות, ואז אלפים

00:05:00.000 --> 00:05:02.000
ואז מיליונים.

00:05:02.000 --> 00:05:04.000
וזה התחיל לגדול יותר ויותר ויותר.

00:05:04.000 --> 00:05:06.000
ואז קיבלתי שיחת טלפון,

00:05:06.000 --> 00:05:08.000
והקול מצידו השני של הקו אמר,

00:05:08.000 --> 00:05:12.000
"זכית עכשיו בתואר הבלוג הטוב בעולם."

00:05:12.000 --> 00:05:14.000
זה נשמע ממש מזויף.

00:05:14.000 --> 00:05:17.000
(צחוק)

00:05:17.000 --> 00:05:22.000
(מחיאות כפיים)

00:05:22.000 --> 00:05:25.000
לאיזו מדינה אפריקאית אתם רוצים שאשלח את כל הכסף שלי?

00:05:25.000 --> 00:05:28.000
(צחוק)

00:05:28.000 --> 00:05:30.000
אבל יצא שקפצתי על מטוס,

00:05:30.000 --> 00:05:32.000
והגעתי ללכת על שטיח אדום

00:05:32.000 --> 00:05:35.000
בין שרה סילברמן וג'ימי פאלון ומרתה סטיוארט.

00:05:35.000 --> 00:05:38.000
ועליתי על הבמה לקבל את פרס וובי לבלוג הטוב ביותר.

00:05:38.000 --> 00:05:40.000
וההפתעה

00:05:40.000 --> 00:05:42.000
והתדהמה של זה

00:05:42.000 --> 00:05:45.000
נותרה בצל כאשר חזרתי לטורונטו,

00:05:45.000 --> 00:05:47.000
ובתיבת הדואר האלקטרוני שלי

00:05:47.000 --> 00:05:49.000
חיכו לי 10 סוכנים סיפרותיים

00:05:49.000 --> 00:05:52.000
כדי לדבר איתי לעשות מזה ספר.

00:05:52.000 --> 00:05:54.000
נקפוץ קדימה לשנה הבאה

00:05:54.000 --> 00:05:56.000
ו"הספר של הדברים המדהימים" הוא

00:05:56.000 --> 00:05:58.000
מקום ראשון ברשימת רבי המכר כבר 20 שבועות רצופים.

NOTE Paragraph

00:05:58.000 --> 00:06:06.000
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:06:06.000 --> 00:06:08.000
אבל הביטו, אמרתי שאני רוצה לעשות שלושה דברים איתכם היום.

00:06:08.000 --> 00:06:10.000
אמרתי שאני רוצה לספר לכם סיפור נהדר,

00:06:10.000 --> 00:06:12.000
רציתי לחלוק איתכם את שלושת ה-A המדהימים,

00:06:12.000 --> 00:06:14.000
ורציתי להשאיר אתכם עם מחשבת סיום.

00:06:14.000 --> 00:06:16.000
אז בואו נדבר על שלושת ה-A.

00:06:16.000 --> 00:06:18.000
במשך השנים האחרונות,

00:06:18.000 --> 00:06:20.000
לא היה כל כך הרבה זמן לחשוב באמת.

00:06:20.000 --> 00:06:23.000
אבל לאחרונה היתה לי ההזדמנות לקחת צעד אחורה

00:06:23.000 --> 00:06:26.000
ולשאול את עצמי: מה במהלך השנים האחרונות

00:06:26.000 --> 00:06:28.000
עזר לי להגדיל את אתר הרשת שלי,

00:06:28.000 --> 00:06:30.000
אבל גם לגדול בעצמי?

00:06:30.000 --> 00:06:32.000
וסיכמתי את הדברים האלה, לעצמי אישית,

00:06:32.000 --> 00:06:34.000
כשלושת ה-A.

00:06:34.000 --> 00:06:37.000
והם גישה, מודעות

00:06:37.000 --> 00:06:39.000
ואותנטיות.

00:06:39.000 --> 00:06:42.000
הייתי רוצה לדבר בקצרה על כל אחד.

NOTE Paragraph

00:06:43.000 --> 00:06:45.000
אז גישה:

00:06:45.000 --> 00:06:47.000
תראו, לכולנו יהיה גבשושיות,

00:06:47.000 --> 00:06:49.000
ולכולנו יהיו מהמורות.

00:06:49.000 --> 00:06:52.000
אף אחד מאיתנו אינו יכול לחזות את העתיד, אבל אנחנו יודעים דבר אחד לגביו

00:06:52.000 --> 00:06:55.000
והוא שזה לא ילך לפי תוכנית.

00:06:55.000 --> 00:06:57.000
לכולנו יהיה פסגות גבוהות

00:06:57.000 --> 00:06:59.000
וימים גדולים ורגעי גאווה

00:06:59.000 --> 00:07:01.000
של חיוכים על שלבי בגרות,

00:07:01.000 --> 00:07:03.000
רקודי אבא ובת בחתונות

00:07:03.000 --> 00:07:06.000
ותינוקות בריאים בוכים בחדר הלידה,

00:07:06.000 --> 00:07:08.000
אבל בין הפסגות הגבוהות האלה,

00:07:08.000 --> 00:07:11.000
אולי יהיו גם קצת גבשושיות וקצת מהמורות.

00:07:11.000 --> 00:07:14.000
זה עצוב, וזה לא נעים לדבר על זה,

00:07:14.000 --> 00:07:17.000
אבל בעלך עלול לעזוב אותך,

00:07:17.000 --> 00:07:19.000
החברה שלך יכולה לבגוד,

00:07:19.000 --> 00:07:22.000
כאבי הראש עלולים להיות יותר חמורים ממה שחשבת,

00:07:22.000 --> 00:07:26.000
או שהכלב שלך ידרס על ידי רכב ברחוב.

00:07:26.000 --> 00:07:28.000
זוהי לא מחשבה שמחה,

00:07:28.000 --> 00:07:31.000
אבל הילדים שלכם יכולים להיות מעורבים בכנופיות

00:07:31.000 --> 00:07:33.000
או בארועים רעים.

00:07:33.000 --> 00:07:35.000
אמא שלכם יכולה לחלות בסרטן,

00:07:35.000 --> 00:07:37.000
אבא שלכם יכול לההפך לרשע.

00:07:37.000 --> 00:07:39.000
ויש רגעים בחיים

00:07:39.000 --> 00:07:41.000
שגם אתם תושלכו לבאר,

00:07:41.000 --> 00:07:43.000
עם קשרים בבטן וחורים בלב.

00:07:43.000 --> 00:07:45.000
וכאשר החדשות הרעות האלה ישטפו אתכם,

00:07:45.000 --> 00:07:48.000
וכאשר הכאב הזה נספג וחודר פנימה,

00:07:48.000 --> 00:07:50.000
אני רק מקווה שתרגישו

00:07:50.000 --> 00:07:52.000
שיש לכם תמיד שתי אפשרויות.

00:07:52.000 --> 00:07:54.000
אחת, אתם יכולים להסתובב

00:07:54.000 --> 00:07:56.000
באוירת נכאים לתמיד,

00:07:56.000 --> 00:07:58.000
או השניה, אתם יכולים להתאבל

00:07:58.000 --> 00:08:00.000
ואז להסתכל לעתיד

00:08:00.000 --> 00:08:02.000
בעינים פקוחות חדשות.

00:08:02.000 --> 00:08:05.000
להיות עם גישה נהדרת היא לבחור באפשרות השניה,

00:08:05.000 --> 00:08:07.000
ולבחור, בלי קשר כמה זה קשה,

00:08:07.000 --> 00:08:09.000
בלי קשר איזה כאב פוגע בכם,

00:08:09.000 --> 00:08:11.000
לבחור להמשיך קדימה

00:08:11.000 --> 00:08:13.000
בצעדים קטנטנים לעתיד.

NOTE Paragraph

00:08:16.000 --> 00:08:19.000
ה-A השני הוא מודעות.

00:08:20.000 --> 00:08:23.000
אני אוהב לבלות עם ילדים בני 3.

00:08:23.000 --> 00:08:25.000
אני אוהב את הדרך בה הם רואים את העולם,

00:08:25.000 --> 00:08:27.000
בגלל שהם רואים את העולם בפעם הראשונה.

00:08:27.000 --> 00:08:30.000
אני אוהב את הדרך בה הם בוהים בחרק שחוצה את המדרכה.

00:08:30.000 --> 00:08:32.000
אני אוהב את הדרך שהם בוהים בפה פעור

00:08:32.000 --> 00:08:34.000
במשחק הבייסבול הראשון שלהם

00:08:34.000 --> 00:08:36.000
בעינים פעורות וכפפה על היד שלהם,

00:08:36.000 --> 00:08:38.000
מתרגשים מקולות המחבט ופיצוח הבוטנים

00:08:38.000 --> 00:08:40.000
והריח של הנקניקיות.

00:08:40.000 --> 00:08:43.000
אני אוהב את הדרך שהם מבלים שעות באיסוף פרחים בחצר האחורית

00:08:43.000 --> 00:08:45.000
ושמים אותם באגרטל יפה

00:08:45.000 --> 00:08:47.000
לארוחת חג ההודיה.

00:08:47.000 --> 00:08:49.000
אני אוהב את הדרך שהם מסתכלים על העולם,

00:08:49.000 --> 00:08:51.000
בגלל שהם רואים את עולם

00:08:51.000 --> 00:08:53.000
בפעם הראשונה.

00:08:54.000 --> 00:08:56.000
להיות עם חוש של מודעות

00:08:56.000 --> 00:08:59.000
זה לאמץ את הילד בן ה-3 הפנימי שלכם.

00:08:59.000 --> 00:09:01.000
בגלל שכולכם הייתם בני 3.

00:09:01.000 --> 00:09:03.000
הילד בן ה-3 הוא עדיין חלק ממכם.

00:09:03.000 --> 00:09:05.000
הילדה בת ה-3 היא עדיין חלק ממכן.

00:09:05.000 --> 00:09:07.000
הם נמצאים שם בפנים.

00:09:07.000 --> 00:09:10.000
ולהיות מודע זה פשוט להזכר

00:09:10.000 --> 00:09:12.000
שראיתם כל דבר

00:09:12.000 --> 00:09:14.000
פעם בפעם הראשונה.

00:09:14.000 --> 00:09:17.000
אז היתה הפעם שהיתה הפעם הראשונה שלכם

00:09:17.000 --> 00:09:19.000
לקבל גל ירוק בדרך הביתה מהעבודה.

00:09:19.000 --> 00:09:22.000
היתה הפעם הראשונה שהלכתם ליד דלת פתוחה של מאפיה

00:09:22.000 --> 00:09:24.000
והרחתם את אויר האפיה,

00:09:24.000 --> 00:09:27.000
או הפעם הראשונה שהוצאתם שטר של 20 דולר מהכיס של המכנסיים הישנים

00:09:27.000 --> 00:09:30.000
ואמרתם, "מצאתי כסף".

NOTE Paragraph

00:09:31.000 --> 00:09:34.000
ה-A האחרון הוא אותנטיות.

00:09:34.000 --> 00:09:37.000
ועל זה אני רוצה לספר לכם סיפור קצר.

00:09:38.000 --> 00:09:40.000
בואו נחזור כל הדרך ל-1932

00:09:40.000 --> 00:09:43.000
כאשר בחוות בוטנים בג'ורג'יה,

00:09:43.000 --> 00:09:46.000
תינוק קטן בשם רוזוולט גריאר נולד.

00:09:47.000 --> 00:09:50.000
רוזוולט גריאר, או רוזי גריאר כפי שנהגו לקרוא לו האנשים,

00:09:50.000 --> 00:09:52.000
התפתח וגדל

00:09:52.000 --> 00:09:56.000
למשקל של 135 קילוגרם, 195 סנטימטר כמגן אחורי בליגת הכדורגל האמריקאי.

00:09:56.000 --> 00:09:59.000
הוא מספר 76 בתמונה.

00:09:59.000 --> 00:10:02.000
כאן הוא מצולם עם "ארבעת המפחידים".

00:10:02.000 --> 00:10:04.000
אלה היו ארבעה בחורים בקבוצת הראמים של לוס אנג'לס בשנות ה-60

00:10:04.000 --> 00:10:06.000
שלא הייתם רוצים לעמוד מולם.

00:10:06.000 --> 00:10:09.000
הם היו שחקני כדורגל קשוחים שעושים מה שהם אוהבים,

00:10:09.000 --> 00:10:11.000
שהיה לרוצץ גולגלות

00:10:11.000 --> 00:10:13.000
ומפרקים כתפיים על מגרש הכדורגל.

00:10:13.000 --> 00:10:15.000
אבל לרוזי גריאר היתה

00:10:15.000 --> 00:10:17.000
גם תשוקה נוספת.

00:10:17.000 --> 00:10:20.000
בעצמיות האותנטית העמוקה שלו,

00:10:20.000 --> 00:10:23.000
הוא גם אהב תפירה.

00:10:24.000 --> 00:10:26.000
היא אהב לסרוג.

00:10:26.000 --> 00:10:28.000
הוא אמר שזה מרגיע אותו, גורם לו להשתחרר,

00:10:28.000 --> 00:10:31.000
זה העלים את פחד הטיסה שלו, ועזר לו לפגוש בחורות.

00:10:31.000 --> 00:10:33.000
זה מה שהוא אמר.

00:10:34.000 --> 00:10:36.000
הוא אהב את זה כל כך עד שאחרי שהוא פרש מהליגה,

00:10:36.000 --> 00:10:38.000
הוא החל להצטרך למועדונים.

00:10:38.000 --> 00:10:40.000
והוא אפילו פירסם ספר

00:10:40.000 --> 00:10:42.000
שנקרא "התפירה של רוזי גריאר לגברים".

00:10:42.000 --> 00:10:44.000
(צחוק)

00:10:44.000 --> 00:10:47.000
(מחיאות כפיים)

00:10:47.000 --> 00:10:49.000
זו עטיפה נהדרת.

00:10:49.000 --> 00:10:52.000
אם תשימו לב, הוא אורג את הפנים שלו עצמו.

NOTE Paragraph

00:10:52.000 --> 00:10:54.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:10:54.000 --> 00:10:57.000
ומה שאני אוהב לגבי הסיפור הזה

00:10:57.000 --> 00:10:59.000
הוא שרוזי גריאר

00:10:59.000 --> 00:11:01.000
הוא פשוט בן אדם כל כך אותנטי.

00:11:01.000 --> 00:11:03.000
וזו המהות של אותנטיות.

00:11:03.000 --> 00:11:06.000
זה פשוט להיות אתה, ולהרגיש טוב עם זה.

00:11:06.000 --> 00:11:08.000
ואני חושב שכאשר אתה אותנטי,

00:11:08.000 --> 00:11:10.000
ואתה עושה מה שהלב שלך אומר,

00:11:10.000 --> 00:11:12.000
ואתה שם את עצמך במקומות

00:11:12.000 --> 00:11:14.000
ומצבים ובשיחות

00:11:14.000 --> 00:11:16.000
שאתה אוהב ואתה נהנה.

00:11:16.000 --> 00:11:18.000
אתם פוגש אנשים שאתה אוהב לדבר איתם.

00:11:18.000 --> 00:11:20.000
אתה הולך למקומות שחלמת עליהם.

00:11:20.000 --> 00:11:22.000
ואתה לבסוף עושה מה שהלב שלך אומר

00:11:22.000 --> 00:11:25.000
ומרגיש מאד מסופק.

00:11:25.000 --> 00:11:28.000
אז אלה הם שלושת ה-A.

NOTE Paragraph

00:11:28.000 --> 00:11:30.000
כמחשבת סיום, אני רוצה לקחת אתכם אחורה

00:11:30.000 --> 00:11:33.000
להורים שלי שבאו לקנדה.

00:11:33.000 --> 00:11:35.000
אני לא יודע איך זה מרגיש

00:11:35.000 --> 00:11:38.000
לבוא למדינה חדשה כאשר אתה באמצע שנות ה-20 שלך.

00:11:38.000 --> 00:11:40.000
אני לא יודע בגלל שאף פעם לא עשיתי את זה.

00:11:40.000 --> 00:11:43.000
אבל אני מדמיין שזה ידרוש גישה עצומה.

00:11:43.000 --> 00:11:46.000
אני מדמיין שאתם צריכים להיות די מודעים לסובב אתכם

00:11:46.000 --> 00:11:48.000
ולהעריך את הפלאים הקטנים

00:11:48.000 --> 00:11:51.000
שאתם מתחילים לראות בעולם החדש שלכם.

00:11:51.000 --> 00:11:53.000
ואני חושב שאתם צריכים להיות באמת אותנטים,

00:11:53.000 --> 00:11:55.000
אתם צריכים להיות באמת אמיתיים לעצמכם

00:11:55.000 --> 00:11:58.000
כדי לעבור את מה שאתם נחשפים אליו.

NOTE Paragraph

00:11:59.000 --> 00:12:01.000
אני רוצה לעצור את שיחת טד שלי

00:12:01.000 --> 00:12:03.000
למשך 10 שניות בדיוק עכשיו,

00:12:03.000 --> 00:12:05.000
בגלל שאתם לא מקבלים הרבה הזדמנויות בחיים לעשות משהו כזה,

00:12:05.000 --> 00:12:07.000
וההורים שלי יושבים בשורה הראשונה.

00:12:07.000 --> 00:12:09.000
אז אני רוצה לבקש מהם, אם לא אכפת לכם, לעמוד.

00:12:09.000 --> 00:12:11.000
ואני פשוט רוצה לומר לכם, תודה חברה.

NOTE Paragraph

00:12:11.000 --> 00:12:30.000
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:12:30.000 --> 00:12:33.000
כאשר גדלתי, אבי אהב לספר את הסיפור

00:12:33.000 --> 00:12:35.000
על היום הראשון שלו בקנדה.

00:12:35.000 --> 00:12:38.000
וזה סיפור נהדר, בגלל שמה שקרה

00:12:38.000 --> 00:12:41.000
הוא ירד מהמטוס בשדה התעופה של טורונטו,

00:12:41.000 --> 00:12:43.000
והוא התקבל על ידי קבוצת מתנדבים,

00:12:43.000 --> 00:12:45.000
שאני בטוח שמישהו בחדר הזה מנהל.

00:12:45.000 --> 00:12:47.000
(צחוק)

00:12:47.000 --> 00:12:50.000
וקבוצת המתנדבים הזאת נתנה ארוחת צהריים גדולה כקבלת פנים

00:12:50.000 --> 00:12:53.000
לכל המהגרים החדשים לקנדה.

00:12:53.000 --> 00:12:56.000
ואבא שלי מספר שהוא ירד מהמטוס והוא הלך לסעודה הזאת

00:12:56.000 --> 00:12:58.000
והיה שם מבחר ענקי.

00:12:58.000 --> 00:13:01.000
היה שם לחם, היו שם מלפפונים חמוצים קטנים,

00:13:01.000 --> 00:13:03.000
היו זיתים, הבצלים הלבנים הקטנים האלה.

00:13:03.000 --> 00:13:05.000
היו שם פרוסות של נקניק הודו,

00:13:05.000 --> 00:13:07.000
פרוסות של נקניקי חזיר, פרוסות של רוסטביף

00:13:07.000 --> 00:13:09.000
וקוביות קטנות של גבינה.

00:13:09.000 --> 00:13:12.000
היו סנדביצ'ים עם סלט טונה, וסנדביצ'ים עם סלט ביצים.

00:13:12.000 --> 00:13:14.000
וסנדביצ'ים עם סלט סלמון.

00:13:14.000 --> 00:13:16.000
היתה לזניה, היה צלי,

00:13:16.000 --> 00:13:19.000
היו בראוניז, היו עוגות חמאה,

00:13:19.000 --> 00:13:22.000
היו עוגות, המון המון עוגות.

00:13:22.000 --> 00:13:24.000
וכאשר אבא שלי מספר את הסיפור, הוא אומר,

00:13:24.000 --> 00:13:28.000
"הדבר הכי מוזר היה, שמעולם לא ראיתי משהו מכל זה, חוץ מלחם".

00:13:28.000 --> 00:13:30.000
(צחוק)

00:13:30.000 --> 00:13:32.000
"לא ידעתי מה היה בשרי, מה היה צמחוני,

00:13:32.000 --> 00:13:34.000
אכלתי זיתים עם עוגה".

00:13:34.000 --> 00:13:37.000
(צחוק)

00:13:37.000 --> 00:13:40.000
"פשוט לא האמנתי כמה דברים להשיג כאן".

NOTE Paragraph

00:13:40.000 --> 00:13:42.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:13:42.000 --> 00:13:44.000
כאשר הייתי בן חמש,

00:13:44.000 --> 00:13:46.000
אבא שלי נהג לקחת אותי לקניות במכולת.

00:13:46.000 --> 00:13:48.000
והוא היה מביט בתדהמה

00:13:48.000 --> 00:13:51.000
במדבקות הקטנות שהיו על הפירות והירקות.

00:13:51.000 --> 00:13:54.000
הוא היה אומר, "הבט, היית מאמין שיש להם כאן מנגו ממקסיקו?

00:13:54.000 --> 00:13:57.000
יש להם תפוחים מדרום אפריקה.

00:13:57.000 --> 00:14:00.000
היית מאמין שיש להם תמרים ממרוקו?"

00:14:00.000 --> 00:14:03.000
ואמר, "אתה יודע בכלל איפה זה מרוקו?"

00:14:03.000 --> 00:14:06.000
והייתי אומר, "אני בן 5. אני אפילו לא יודע איפה אני.

00:14:06.000 --> 00:14:09.000
האם זה הסופר?"

00:14:09.000 --> 00:14:12.000
והוא היה אומר, "אני גם לא יודע איפה מרוקו, אבל בוא נברר".

00:14:12.000 --> 00:14:14.000
אז היינו קונים את התמרים, והיינו הולכים הביתה.

00:14:14.000 --> 00:14:16.000
והיינו ממש לוקחים אטלס מהמדף,

00:14:16.000 --> 00:14:19.000
והיינו מדפדפים עד שהיינו מוצאים את הארץ המיסתורית הזאת.

00:14:19.000 --> 00:14:21.000
שכאשר מצאנו, אבא שלי היה אומר,

00:14:21.000 --> 00:14:23.000
"היית מאמין שמישהו טיפס שם על עץ,

00:14:23.000 --> 00:14:25.000
קטף את הדבר הזה, שם אותו במשאית,

00:14:25.000 --> 00:14:28.000
הסיע אותו כל הדרך לרציפים

00:14:28.000 --> 00:14:30.000
ואז הפליג כל הדרך

00:14:30.000 --> 00:14:32.000
לרוחב האוקינוס האטלנטי

00:14:32.000 --> 00:14:34.000
ואז שם את זה במשאית אחרת

00:14:34.000 --> 00:14:37.000
שנהגה כל הדרך למכולת הקטנה שממש מחוץ לבית שלנו,

00:14:37.000 --> 00:14:40.000
כדי שהם יוכלו למכור את זה לנו ב-25 סנט?"

00:14:40.000 --> 00:14:42.000
ואני הייתי אומר, "אני לא מאמין לזה".

00:14:42.000 --> 00:14:44.000
והוא היה אומר, "גם אני לא מאמין.

00:14:44.000 --> 00:14:47.000
אילו דברים מדהימים. יש כל כך הרבה דברים משמחים".

NOTE Paragraph

00:14:47.000 --> 00:14:49.000
כאשר אני עוצר לחשוב על זה, הוא צודק לחלוטין,

00:14:49.000 --> 00:14:51.000
יש כל כך הרבה דברים משמחים.

00:14:51.000 --> 00:14:54.000
אנחנו המין היחידי

00:14:54.000 --> 00:14:57.000
על הסלע נותן החיים היחידי

00:14:57.000 --> 00:15:00.000
בכל היקום, שאי פעם ראינו,

00:15:00.000 --> 00:15:02.000
שמסוגל לחוות

00:15:02.000 --> 00:15:04.000
כל כך הרבה דברים כאלה.

00:15:04.000 --> 00:15:07.000
אנחנו היחידים עם ארכיטקטורה וחקלאות.

00:15:07.000 --> 00:15:10.000
אנחנו היחידים עם צורפות ודמוקרטיה.

00:15:10.000 --> 00:15:13.000
יש לנו מטוסים, כבישים מהירים,

00:15:13.000 --> 00:15:15.000
עיצוב פנים ומזלות בהורוסקופ.

00:15:15.000 --> 00:15:18.000
יש לנו מגזינים של אופנה, ומסיבות.

00:15:18.000 --> 00:15:20.000
אתם יכולים לצפות בסרט אימה עם מפלצות.

00:15:20.000 --> 00:15:23.000
אתם יכולים ללכת לקונצרט ולשמוע נגינת גיטרות.

00:15:23.000 --> 00:15:25.000
יש לנו ספרים, מזנוני מזון, וגלי רדיו,

00:15:25.000 --> 00:15:27.000
כלות בחתונות, ורכבות הרים.

00:15:27.000 --> 00:15:29.000
אתם יכולים לישון בסדינים נקיים.

00:15:29.000 --> 00:15:31.000
אתם יכולים ללכת לקולנוע ולמצוא מקומות טובים.

00:15:31.000 --> 00:15:34.000
אתם יכולים להריח את אויר המאפיה, להסתובב עם שיער רטוב מגשם,

00:15:34.000 --> 00:15:37.000
לפוצץ בלון או לנמנם בצורה לא חוקית.

NOTE Paragraph

00:15:37.000 --> 00:15:39.000
יש לנו את כל זה,

00:15:39.000 --> 00:15:42.000
אבל יש לנו רק 100 שנה להנות מזה.

00:15:43.000 --> 00:15:45.000
וזה הצד העצוב.

00:15:47.000 --> 00:15:50.000
הקופאים בחנות המכולת שלכם,

00:15:50.000 --> 00:15:53.000
מנהל העבודה במפעל שלכם,

00:15:53.000 --> 00:15:56.000
הבחור שנצמד אליכם בדרך הביתה בכביש,

00:15:56.000 --> 00:15:59.000
הטלמרקטיסט שמתקשר אליכם באמצע ארוחת הערב,

00:15:59.000 --> 00:16:01.000
כל מורה שאי פעם היה לכם,

00:16:01.000 --> 00:16:04.000
כל מי שאי פעם התעורר לידכם,

00:16:04.000 --> 00:16:06.000
כל פוליטיקאי בכל מדינה,

00:16:06.000 --> 00:16:08.000
כל שחקן בכל סרט,

00:16:08.000 --> 00:16:11.000
כל אחד ואחד במשפחה שלכם, כל מי שאתם אוהבים,

00:16:11.000 --> 00:16:14.000
כל אחד בחדר הזה ואתם

00:16:14.000 --> 00:16:17.000
ימות בעוד 100 שנה.

00:16:17.000 --> 00:16:20.000
החיים כל כך נהדרים ואנחנו מקבלים זמן קצר כל כך

00:16:20.000 --> 00:16:22.000
לחוות ולהנות

00:16:22.000 --> 00:16:24.000
את כל הרגעים הקטנים שעושים אותם כל כך מתוקים.

00:16:24.000 --> 00:16:26.000
והרגע הזה הוא בדיוק עכשיו,

00:16:26.000 --> 00:16:29.000
והרגעים האלה הולכים ומעטים,

00:16:29.000 --> 00:16:32.000
והרגעים האלה תמיד תמיד תמיד נעלמים.

NOTE Paragraph

00:16:34.000 --> 00:16:38.000
לעולם לא תהיו כל כך צעירים כמו שאתם עכשיו.

00:16:39.000 --> 00:16:42.000
ולכן אני מאמין שאם אתם חיים את החיים שלכם

00:16:42.000 --> 00:16:44.000
בגישה נהדרת,

00:16:44.000 --> 00:16:46.000
בוחרים להתקדם קדימה

00:16:46.000 --> 00:16:48.000
בכל פעם שהחיים נותנים לכם מהלומה,

00:16:48.000 --> 00:16:51.000
חיים עם תחושה של מודעות לעולם שסובב אתכם,

00:16:51.000 --> 00:16:53.000
מאמצים לחיקכם את הילד בן ה-3 שבתוככם

00:16:53.000 --> 00:16:56.000
ורואים את תענוגות הזעירים שעושים את החיים כל כך מתוקים

00:16:56.000 --> 00:16:58.000
ונשארים אותנטים לעצמכם,

00:16:58.000 --> 00:17:00.000
נשארים אתם ומרגישים טוב עם זה,

00:17:00.000 --> 00:17:03.000
נותנים ללב שלכם להוביל אתכם ושמים את עצמכם בחוויות שמספקות אתכם,

00:17:03.000 --> 00:17:05.000
אז אני חושב שתחיו חיים

00:17:05.000 --> 00:17:07.000
עשירים ומספקים,

00:17:07.000 --> 00:17:09.000
שאני חושב שתחיו חיים שהם באמת מדהימים.

NOTE Paragraph

00:17:09.000 --> 00:17:11.000
(תודה רבה)