מהי התמכרות?
דר' גאבור מייט

כל החמרים ההרסניים, בין אם אופיום, קוקאין 
או אחרים, הם למעשה משככי כאבים.

בחלקם הם משמשים כמשככי כאבים,
אבל בכאב פיזי וכאב רגשי,

הסבל נחווה באותו חלק של המוח.

אז כשמישהו חווה דחייה רגשית, מופעל בו 
אותו חלק במוח כמו בדקירת סכין.

יפה אומר אקהרט טולה, שהתמכרות מתחילה 
עם כאב ומסתיימת עם כאב.

כך שכל ההתמכרויות הן ניסיון לשכך את הכאב.

כשאני עובד עם התמכרויות, השאלה הראשונה
תמיד אינה: למה ההתמכרות, אלא: למה הכאב.

ומה שמגלים הוא אבדן רגשי או טראומה.

במקרה של מתמכרים קשים, כמו כאן
בדאונטאון איסטסייד,

כל אחד ואחד מהם עבר טראומה.

אין אישה שעוברת כאן ברחוב, שלא עברה
התעללות מינית. לא תמצאו אפילו במקרה.

אבל בין אם זו התמכרות למין, לאינטרנט, 
ליחסים, לקניות או לעבודה,

כל אלה הם ניסיונות להתרחק ממצוקה.

קיט ריצ'ארדס, גיטריסט הרולינג סטונס אמר,
כמי שהיה עמוק בהרואין, כידוע -

הוא אמר: "כל הדברים המעוותים שאנחנו עושים 
רק כדי לא להיות עצמנו לכמה שעות."

למה שמישהו לא ירצה להיות עצמו או עצמה?

מכיוון שהם במצוקה קשה מדי, בכאב רב מדי.

אז לא אכפת לי מה אומרים על גנטיקה, בחירות
או כל שאר השטויות, תמיד מדובר בכאב.

בספר החיים והמתים הטיבטי יש שורה נפלאה:

בכל מה שאתם עושים, אל תנסו לברוח 
מהכאב שלכם, אלא היו אתו.

כי הניסיון לברוח מהכאב, 
הוא זה שיוצר עוד כאב.

וזו המציאות של ההתמכרות.

אך השאלה היא, איך אנשים יכולים
להיות עם הכאב שלהם?

רק אם הם חשים בחמלה ממישהו.

כמו שמורה אחר אומר, רק כשתהיה חמלה
אנשים ירשו לעצמם לראות את האמת.

אז אנשים מכורים זקוקים לנוכחות חומלת 
שתרשה להם לחוות את כאבם

בלי הצורך לברוח ממנו.

וכל הניסיונות לברוח, כמו שמורה אחר אומר,

שהדרך הבטוחה להגיע לגיהינום היא
לברוח מהגיהינום.

אז עליכם להיות עם הכאב, חייבים להיות אתו,
אבל צריכה להיות לכם תמיכה.

ואנחנו חיים בחברה שבאופן כזה או אחר,
רוצה הקלה מידית, סיפוק מהיר, הסחת דעת.

במילים אחרות, אנו חיים בחברה שמבוססת,
כלכלית ופסיכולוגית,

על חוסר תמיכה לאנשים להיות עם עצמם

ותמיד לברוח מהר.

אז קשה מאוד לטפל בהתמכרויות בחברה כזו.

העניין הוא למצוא דרך כלשהי להיות עם הכאב

כדי להיות מסוגלים לדעת מהו באמת.