כשהייתי ילד
בבית ספר יסודי,
כיתה ב' בוויניפג,
המורים שלי שלחו פתק הביתה להורים שלי
ואמרו שאני תלמיד גרוע,
ושאני לא מוכן להתרכז ולשים לב,
שאני יושב בספסל האחורי בכיתה משחק משחקים.
והם צדקו.
וזה בערך קרה בכיתה ג', כיתה ד', כיתה ה',
ולכל שנות בית ספר,
אז אני מוכן להתערב על בירה הערב,
שגורמת או לא גורמת לסרטן.
אני מוכן להתערב שאני
הבחור הטיפש ביותר בחדר
כי אני לא יכולתי לעבור את בית ספר.
נאבקתי עם בית ספר.
אבל מה שידעתי מגיל מאוד מוקדם
היה שאני אוהב כסף ואני אוהב עסקים
ואני אוהב את עניין היזמות הזה,
ואני גדלתי להיות יזם,
ומה שהייתי מלא תשוקה אליו מאז --
ואני אף פעם לא דיברתי על זה, עד עכשיו --
אז זו הפעם הראשונה שמישהו שומע את זה,
חוץ מאשתי לפני שלושה ימים, שאמרה -
"על מה אתה מדבר?" ואני אמרתי לה --
שאני חושב שאנחנו מפספסים הזדמנות
למצוא את הילדים האלה
שיש להם תכונות יזמות,
ולטפח אותם או להראות להם
שלהיות יזם זה בעצם דבר מגניב.
זה לא דבר שהוא רע או מושמץ,
שזה דבר שקורה בחלק גדול מהחברה.
לילדים, כשאנחנו מתבגרים, יש חלומות,
ויש לנו תשוקות, ויש לנו חזון,
ואיכשהו הדברים האלו מתרסקים לנו.
אומרים לנו שאנחנו צריכים
ללמוד חזק יותר
או להיות יותר מרוכזים
או צריכים מורה פרטי.
ההורים שלי הביאו לי מורה פרטי לצרפתית,
ואני עדיין גרוע בצרפתית.
לפני שנתיים, הייתי המרצה עם הדירוג
הגבוה ביותר
בתוכנית תואר שני ליזמות ב-MIT
והיה כנס הרצאות בפני קבוצות של יזמים
מרחבי העולם.
כשאני הייתי בכיתה ב',
זכיתי בתחרות דיבור עירונית בפני קהל,
אבל אף אחד לא אמר -
"הי, הילד הזה מדבר טוב בפני קהל.
הוא לא יכול להתרכז, אבל הוא אוהב להסתובב
ולהעלות לאנשים את המרץ."
אף אחד לא אמר -
"תארגנו לו מאמן טוב לדיבור בפני קהל."
הם אמרו, תשיגו לו מורה פרטי במה שהוא גרוע.
אז כשילדים מראים את התכונות האלו,
ואנחנו צריכים להתחיל לחפש אותם,
אני חושב שאנחנו צריכים לגדל ילדים
להיות יזמים במקום עורכי דין.
למרבה הצער, מערכת החינוך
מטפחת את העולם
להגיד - "הי, בואו נהיה עורכי דין
או בואו נהיה רופאים."
ואנחנו מפספסים את ההזדמנות הזו
כי אף אחד לא אומר - "הי, בואו נהיה יזמים."
יזמים הם אנשים, יש הרבה מהם בחדר הזה,
שיש להם את הרעיונות או התשוקות
או שהם רואים את הצרכים עולם
ואנחנו מחליטים לקחת יוזמה ולעשות את זה.
ואנחנו שמים את הכל בסיכון
כדי לגרום לדברים לקרות.
ויש לנו את היכולת לאסוף סביבנו
קבוצות של אנשים
שרוצים לבנות את החלום הזה איתנו,
ואני חושב שאם אחנו יכולים לגרום לילדים
לאמץ בגיל צעיר את הרעיון של להיות יזם,
אנחנו יכוים לשנות כל דבר בעולם
שהוא בעיה היום.
כל בעיה שקיימת שם בחוץ,
למישהו יש רעיון לגביה.
ובתור ילד צעיר, אף אחד לא יכול
להגיד שזה לא יכול לקרות
כי אתה טיפש מדי בכדי להבין
שאתה לא יכול לפתור את זה.
אני חושב שיש לנו את החובה
כהורים וכחברה
להתתחיל ללמד את הילדים שלנו לדוג
במקום להביא להם את הדג -- המשל הישן:
"אם אתה מביא לאדם דג,
אתה מאכיל אותו ליום.
אם אתה מלמד אדם לדוג,
אתה מאכיל אותו לכל החיים."
אם אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו
לגדול להיות יזמים --
אלה שמראים את התכונות המתאימות --
כמו שאנחנו מלמדים את אלה שיש להם
כשרון מדעי להיכנס לתחום המדע,
מה אם אנחנו נראה את אלה שיש להם תכונות
שמתאימות ליזמות
ונלמד אותם להיות יזמים?
למעשה יכול להיות לנו את כל הילדים האלו
עושים עסקים
במקום לחכות לנדבה מהממשלה.
מה שאנחנו עושים זה מלמדים את הילדים
את כל הדברים שהם לא צריכים לעשות:
אל תרביץ, אל תנשך, אל תקלל.
הילד בן ה-9 שלי בשלב רציני של קללות.
אני רותם את זה קצת.
הוא אמר לי שהוא למד את המילה
שמתחילה ב-ח' (C) באיזה יום ואני פחדתי,
ואז הוא אמר - "זה אומר 'חרא'", (crap)
ואני אמרתי לעצמי - יש!
היום אנחנו מלמדים את הילדים שלנו
לשאוף לעבודות ממש טובות,
ומערכת החינוך מלמדת אותם לשאוף לדברים כמו
להיות רופא ולהיות עורך דין
ורואה חשבון ורופא שיניים
ומורה וטייס.
והתקשורת אומרת שזה מאוד מגניב
אם אנחנו יכולים לצאת
ולהיות דוגמנים או זמרים.
או כוכבי ספורט כמו לואונגו, קרוסבי.
תוכניות התואר השני בעסקים שלנו
לא מלמדות ילדים להיות יזמים.
הסיבה שאני נמנעתי מתוכנית MBA,
חוץ מהעובדה שלא יכולתי להתקבל לאף תוכנית
כי ממוצע הציונים שלי בתיכון הוא 61,
ואז ממוצע של 61,
בית הספר היחיד בקנדה שקיבל אותי, קרלטון,
זה בית ספר טוב, כי משלמים על סמסטר אחד,
ומקבלים את השני חינם.
אבל תוכניות ה-MBA שלנו לא מלמדות
ילדים להיות יזמים.
הן מלמדות אותם ללכת לעבוד בתאגידים.
אז מי מקים את החברות האלה?
הם הכמה אנשים האקראיים האלה.
אפילו בספרות פופולרית,
הספר היחיד שמצאתי --
והוא צריך להיות ברשימת הקריאה של כולכם --
הספר היחיד שמצאתי
ששם את היזם
כגיבור של הספר הוא -"מרד הנפילים".
כל דבר אחר בעולם נוטה להסתכל
על יזמים
ולהגיד שאנחנו אנשים רעים.
אני מסתכל אפילו על המשפחה שלי.
שני הסבים ואבי היו יזמים.
גם אחי, אחותי ואני,
שלושתנו גם כן. בעלים של חברות
וכולנו החלטנו להתחיל את זה
כי זה פשוט המקום היחיד אליו אנחנו מתאימים.
אנחנו לא התאמנו לעבודות הרגילות.
אנחנו לא יכולים לעבוד עבור מישהו אחר
כי אנחנו עקשניים מדי
ויש לנו את כל המאפיינים האלה.
אבל גם ילדים יכולים להיות יזמים.
אני חלק גדול מכמה ארגוניים עולמים
שנקראים ארגון היזמים
וארגון הנשיאים הצעירים.
בדיוק חזרתי מהרצאה בברצלונה
בכנס של ארגון הנשיאים הצעירים,
וכל מי שפגשתי שם שהוא יזם
התקשה בבית הספר.
אבחנו אצלי 18 מתוך 19 סימנים
של הפרעת קשב וריכוז.
אז הדבר הזה פה מחרפן אותי.
(צחוק)
זו כנראה הסיבה שאני קצת בפאניקה עכשיו --
חוץ מכל הקפאין ששתיתי והסוכר --
אבל זה ממש מפחיד בשביל יזם.
הפרעת קשב וריכוז,
הפרעה דו קוטבית.
ידעתם שהפרעה דו קוטבית
מכונה מחלת המנכ"לים?
לטד טרנר יש אותה. לסטיב ג'ובס.
לכל 3 המייסדים של נטסקייפ היה אותה.
ואני יכול להמשיך עוד ועוד.
ילדים, אפשר לראות את הסימנים האלו בילדים.
ומה שאנחנו עושים זה לתת
להם ריטלין ואומרים:
אל תהיה טיפוס יזמי,
תתאים למסגרת האחרת הזו
ותנסה להפוך לתלמיד."
מצטער, יזמים הם לא תלמידים.
אנחנו בנתיב המהיר.
אנחנו מפענחים את המשחק.
אני גנבתי חיבורים. רימיתי במבחנים.
אני שכרתי ילדים שיעשו לי
את משימות ראיית החשבון באוניברסיטה
ב13 משימות רצופות.
אבל כיזם אתה לא עושה ראיית חשבון,
אתה שוכר רואי חשבון.
אז אני פשוט הבנתי את זה מוקדם יותר.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
לפחות אני יכול להודות שרימיתי באוניברסיטה,
רובכם לא תעשו את זה.
אני גם מצוטט,
ואמרתי לאדם שחיבר את ספר הלימוד --
אני עכשיו מצוטט בספר הלימוד המסויים הזה
בכל לימודי אוניברסיטה או קולג' בקנדה.
בראיית חשבון מנהלית, אני פרק 8.
אני פותח את פרק 8 שמדבר על תיקצוב.
ואמרתי למחבר, אחרי שהם עשו את הראיון איתי,
שאני רימיתי באותו קורס.
והיא חשבה שזה מצחיק מדי
בשביל לא לכלול את זה בכל מקרה.
אבל ילדים, אפשר לראות
את הסימנים האלו בהם.
ההגדרה של יזם היא "אדם שמארגן, מפעיל
ומעריך את הסיכון של מיזם עסקי."
זה לא אומר שחייבים ללכת לעשות תואר שני.
זה לא אומר שאתם צריכים לסיים בית ספר.
זה פשוט אומר שכמה הדברים האלו
צריכים להרגיש לכם נכון בבטן.
שמענו את הדבררים האלו,
"האם זה נרכש או מולד?"
זה דבר אחד או דבר שני? מה זה?
אני לא חושב שזה אף אחד מהם.
אני חושב שזה יכול להיות שניהם.
אני טופחתי כיזם.
כשהתבגרתי כילד צעיר, לא הייתה לי ברירה,
כי לימדו אותי בגיל מאוד צעיר,
כשאבי הבין שאני לא הולך להתאים
לשום דבר אחר שלימדו אותי בבית ספר,
שהוא יכול ללמד אותי להבין עסקים בגיל צעיר.
הוא טיפח את שלושתנו,
לשנוא את המחשבה של לעבוד
ולאהוב את העובדה של ליצור חברות
שאנחנו יכולים להעסיק אנשים אחרים.
המיזם העסקי הקטן הראשון שלי:
הייתי בן 7, בוויניפג,
ושכבתי בחדר השינה שלי עם כבל מאריך כזה.
אם אתם בני 30 אז אתם לא זוכרים טלפונים
עם כבלים מאריכים,
אבל אני זוכר, אני בן 44.
והתקשרתי לכל מכבסות
הניקוי היבש בוויניפג
לגלות כמה המכבסה תשלם לי על קולבים.
ואימא שלי נכנסה לחדר ושאלה,
"מאיפה תשיג את הקולבים
למכור למכבסות?"
ואני אמרתי, "בואי נלך להסתכל במרתף."
וירדנו למרתף, פתחתי ארון.
היו שם בערך אלף קולבים שאספתי.
כי כשאמרתי לה שאני הולך לשחק עם הילדים
עברתי דלת דלת בשכונה
לאסוף קולבים כדי לשים במרתף ולמכור.
כי ראיתי אותה כמה שבועות לפני כן -
היית מקבל תשלום, היו משלמים 2 סנטים לקולב.
חשבתי, יש כל מיני קולבים,
ואני פשוט אלך לקחת אותם.
אני ידעתי שהיא לא תרצה שאני אלך לבקש אותם,
אז פשוט עשיתי את זה בכל מקרה.
ולמדתי שאפשר לעשות משא ומתן עם אנשים.
איזה אדם הציע לי 3 סנטים
והעליתי אותו ל-3.5.
אני אפילו ידעתי בגיל שבע
שאני יכול לקחת אחוז מסויים מסנט,
ושאנשים ישלמו את זה
כי זה הכפיל את עצמו למעלה.
בגיל שבע הבנתי את זה.
קיבלתי 3.5 סנט על אלף קולבים.
אני מכרתי מגני לוחיות רישוי דלת לדלת.
אבא שלי הכריח אותי למצוא מישהו
שימכור לי את הדברים האלו בסיטונות.
ובגיל 9, הסתובבתי בעיר סודבורי,
מוכר מגני לוחיות רישוי מדלת לדלת לבתים.
ואני זוכר לקוח אחד באופן מאוד ברור
כי עשיתי עוד דברים עם הלקוחות האלו.
מכרתי עיתונים.
והוא אף פעם לא הסכים לקנות ממני עיתון.
אבל אני הייתי משוכנע שאני הולך
לגרום לו לקנות מגן ללוחית הרישוי.
והוא אמר לי, "אנחנו לא צריכים אחד."
ובגיל תשע, עניתי לו, "אבל יש לך
2 מכוניות
ואין להן מגן ללוחית הרישוי."
הוא אמר - "אני יודע."
אני אמרתי - "למכונית הזו פה יש לוחית
רישוי אחת מעוכה לגמרי."
אז הוא אמר שזה הרכב של אשתו.
ואמרתי, "למה שלא תנסה אחד
על הלוחית הקדמית ברכב של אשתך
ונראה אם זה יחזיק יותר"
ידעתי שיש לו 2 רכבים
עם 2 לוחיות רישוי על כל אחת.
אם לא יכולתי למכור את כל הארבעה
לפחות יכולתי למכור אחד.
למדתי את זה בגיל צעיר מאוד.
עשיתי מכירה וקנייה של ספרי קומיקס.
כשהייתי בערך בן עשר, מכרתי ספרי קומיקס
מהקוטג' שלנו במפרץ ג'ורג'יאן.
והייתי רוכב על אופניים עד לסוף החוף
וקונה את כל ספרי הקומיקס מהילדים העניים.
אז הייתי חוזר לצד השני של החוף,
ומוכר אותם לילדים העשירים.
אבל זה היה ברור לי, כן?
לקנות בזול, למכור ביוקר.
יש פה ביקוש במקום שיש בו כסף.
אל תנסה למכור לילדים העניים, אין להם כסף.
לעשירים יש, לך קבל קצת.
אז זה ברור, כן.
זה כמו מיתון.
עדיין יש 13 טריליון דולרים שנעים במחזור
בכלכלה האמריקנית.
לכו קבלו קצת מזה.
ולמדתי את זה בגיל צעיר מאוד.
אני גם למדתי, לא לגלות את המקור,
כי הרביצו לי אחרי בערך ארבעה שבועות של זה
כי אחד הילדים העשירים גילה
מאיפה אני קונה את הקומיקס שלי,
והוא לא אהב את העובדה
שהוא משלם הרבה יותר.
הכריחו אותי לקבל קו עיתונים בגיל עשר,
לא ממש רציתי,
אבל אבא שלי אמר
שזה הולך להיות העסק הבא שלי.
אז לא רק שהוא רכש לי אחד,
אני הייתי צריך שיהיו לי שניים.
ואז הוא רצה שאני אשכור מישהו
שיחלק חצי מהעיתונים, מה שעשיתי.
ואז הבנתי, שקבלת טיפים
זה הדרך לעשות כסף.
אז אספתי את הטיפים וקיבלתי תשלום.
אני הולך ואוסף לכל העיתונים
והוא רק מחלק אותם.
כי אז אני הבנתי
שאני יכול להרוויח את הכסף
בנקודה הזו, אני בטח
לא התכוונתי להיות העובד.
אבא שלי היה הבעלים של מוסך
לתיקון כלי רכב וכלים כבדים.
היו לו הרבה חלקים ישנים של מכוניות
מפוזרים בחנות.
היה בהם הרבה פליז ונחושת.
שאלתי אותו מה הוא עושה עם החלקים האלה,
הוא אמר שהוא זורק את זה.
אמרתי-"אין מישהו שישלם לך על זה?"
אז הוא ענה-"אולי".
תזכרו, בגיל 10, אז לפני 34 שנים
ראיתי הזדמנות בדברים האלה.
אני ראיתי שיש כסף בזבל.
ואני אספתי אתת החלקים האלה
מכל המוסכים
באיזור על האופניים שלי.
ואבא שלי היה מסיע אותי בשבתות
לממחזר מתכות שם שילמו לי.
ואני חשבתי שזה די מגניב.
באופן מוזר, 30 שנה אחרי,
יש לנו קו חם לזבל
וגם מזה עושים כסף.
אני בניתי כריות קטנות כאלה לסיכות
כשהייתי בן 11 בצופים,
והכנו כריות כאלה
לאמהות שלנו ליום האם.
והיית מכין את הכריות האלה
מאטבי עץ,
כשהיינו תולים בגדים על החבל בחוץ.
ככה נראה אטב בגדים.
והיינו עושים את הכיסאות האלו
והיו לי כריות קטנות כאלו
שהייתי תופר
והיה אפשר למלא אותם בסיכות.
אנשים היו תופרים
והם היו צריכים כרית סיכות.
אבל אז הבנתי שחייבות
להיות אפשרויות.
אז צבעתי חלק מהם עם ספריי חום.
ואז כשהגעתי לדלת, זה לא היה -
"היית רוצה לקנות אחד?"
זה היה - "איזה צבע היית רוצה?"
אני בן עשר,
אתם לא הולכים להגיד לי לא,
במיוחד לא אם יש לך שתי אפשרויות,
החום או השקוף.
אז למדתי את השיעור הזה
בגיל צעיר מאוד.
למדתי שעבודה ידנית ממש מעצבנת.
נכון, כיסוח דשא זה ממש אכזרי.
אבל כיוון שהייתי צריך לכסח דשא
בחודשי הקיץ לכל השכנים
ולקבל תשלום על זה,אני הבנתי שהכנסה חוזרת
מלקוח אחד זה מדהים.
שאם אני אקבל את הלקוח הזה פעם אחת,
וכל שבוע אני אקבל תשלום מהאדם הזה,
זה הרבה יתר טוב מלנסות למכור
כרית סיכות אחת לאדם אחד.
כי אי אפשר למכור להם יותר.
אז אהבתי את המודל של הכנסה חוזרת
שהתחלתי ללמוד בגיל צעיר.
תזכרו, אני טופחתי לעשות את זה.
היה אסור לי שתהיה לי עבודה.
הייתי נושא כלים, הייתי הולך למגרש הגולף
ונושא כלים בשביל אנשים.
אבל הבנתי שיש גבעה אחת במגרש הגולף שלנו,
הבור ה-13 שהיתה לו גבעה ענקית.
ואנשים לא יכלו להעלות
את התיקים שלהם למעלה.
אז הייתי יושב שם על כיסא נוח
ופשוט סוחב למעלה בשביל כל אלו
שלא היה להם נושאי כלים.
הייתי נושא את תיקי הגולף שלהם עד למעלה,
והם היו משלמים לי דולר.
בינתיים, חברים שלי היו עובדים חמש שעות
בסחיבה של תיק של איזה מישהו
ומקבלים על זה 10 דולרים.
אני חשבתי - "זה טיפשי כי אתה
צריך לעבוד חמש שעות.
זה לא הגיוני."
אתה פשוט חושב על דרך להרוויח
יותר כסף יותר מהר.
מכרתי גזוז בערבי ברידג'.
כל שבוע הייתי הולך לחנות הפינתית
וקונה את כל הפחיות האלה.
ואז הייתי הולך ומביא אותם
לנשים בנות 70 שמשחקות ברידג',
והן היו אומרות לי את ההזמנה שלהן
לשבוע הבא.
ופשוט הייתי שליח גזוז
וגובה מחיר כפול.
היה לי קהל שבוי.
לא היה צריך חוזים.
פשוט היה צריך שיהיה היצע וביקוש
ואת הקהל שיקנה ממך.
הנשים האלו לא היו הולכות למישהו אחר
כי הן חיבבו אותי, ודי הבנתי את זה.
הייתי הולך ולוקח כדורי גולף
ממגרשי גולף.
כל האחרים היו מחפשים אותם
בשיחים ובתעלות.
ואני חשבתי, לעזאזל עם זה.
כל הכדורים באגם
ואף אחד לא נכנס לאגם.
אז אני הייתי נכנס לאגם וזוחל מסביב
ומרים אותם עם הבהונות שלי.
פשוט מרימים אותם עם הרגליים.
אי אפשר לעשות את זה על הבמה.
אתה לוקח את כדורי הגולף,
מכניס אותם למכנסי בגד הים
וכשאתה מסיים יש לך מאתיים מהם.
אבל הבעיה הייתה שאנשים
לא רצו את כל כדורי הגולף.
אז פשוט שמתי אותם באריזה.
אני בן 12, כן?
ארזתי אותם בשלושה אופנים.
היו לי את הפינאקל והדי.די.אייצ'.ים
והמגניבים ביותר בזמנו
שנמכרו בשני דולר לאחד.
והיו לי את הטובים שלא נראו רע,
שנמכרו ב-50 סנט לאחד.
והייתי מוכר 50 של כל הגרועים בפעם.
הם היו יכולים להשתמש בהם לאימון.
אני עשיתי את זה בגיל צעיר.
אני מכרתי משקפי שמש, כשהייתי בבית הספר,
לכל הילדים בתיכון.
זה מסוג הדברים שבאמת גורמים
לכולם לשנוא אותך
כי אתה מנסה להוציא כסף
חברים שלך כל הזמן.
אבל זה שילם את החשבונות.
אז מכרתי הרבה מאוד משקפי שמש.
אז, כשבית הספר סגר אותי --
הם קראו לי למשרד
ואמרו לי שאני לא יכול לעשות את זה
אז הלכתי לתחנות דלק
ומכרתי הרבה מהם לתחנות הדלק
וגרמתי לתחנות הדלק למכור אותם
ללקוחות שלהם.
זה היה נחמד כי אז היו לי חנויות
שמכרו בקימעונאות.
ואני חושב שהייתי בן 14.
אז אני שילמתי את כל השנה הראשונה
באוניברסיטה של קרלטון
על ידי מכירה של שקי עור ליין
דלת לדלת.
אתם ידעתם שאפשר לשים בקבוק רום של
יותר מליטר
ושני בקבוקי קולה בשק עור ליין?
אז מה? נכון?
נכון אבל אתם יודעים מה?
דוחפים את זה לתחתונים,
כשנכנסים למשחק פוטבול ויש אלכוהול בחינם,
כולם קנו אותם.
היצע, ביקוש, הזדמנות גדולה.
אני גם מיתגתי את זה,
אז מכרתי אותם פי 5 מהמחיר הרגיל.
היה עליהם את הלוגו
של האוניברסיטה שלנו.
אתם יודעים, אנחנו מחנכים את הילדים שלנו
וקונים להם משחקים,
אבל למה שלא נקנה להם משחקים,
אם הם ילדים יזמים,
מהסוג שמטפח את התכונות
שצריך בשביל להיות יזמים?
למה שלא תלמדו אותם לא לבזבז כסף?
אני זוכר שאמרו לי לצאת החוצה
באמצע הרחוב בבאנף,אלברטה
כי זרקתי פני החוצה לרחוב, ואבא שלי אמר
"לך תרים את זה.
אני עובד קשה מדי בשביל הכסף שלי.
אני לא מתכוון לראות אותך
מבזבז פני אף פעם."
אני זוכר את השיעור הזה עד היום.
דמי כיס מלמדים את הילדים
את ההרגלים הלא נכונים.
דמי כיס, באופן טבעי, מלמדים את הילדים
לחשוב על עבודה.
יזם לא מצפה למשכורת קבועה.
דמי כיס מטפחים ילדים בגיל צעיר
לצפות למשכורת קבועה.
זו טעות, בעיניי,
אם אתה רוצה לגדל יזמים.
מה שאני עושה עם הילדים שלי עכשיו,
יש לי שניים, בגילאי שבע ותשע,
אני מלמד אותם ללכת מסביב לבית ולחצר,
לחפש דברים שצריך לעשות,
לבוא אליי ולהגיד לי מה זה
או שאני אבוא
ואגיד להם מה אני צריך שייעשה,
ואז נעשה משא ומתן.
הם הולכים ובודקים מה זה.
ואז אנחנו דנים בכמה הם הולכים לקבל.
ככה אין להם משכורת קבועה,
אבל יש להם
יותר הזדמנויות למצוא עוד דברים,
והם לומדים את הכישור של משא ומתן,
ומציאת הזדמנויות גם כן.
אתה מטפח דברים כאלה.
לכל אחד מילדיי יש שתי קופות חיסכון.
50% מכל הכסף שהם מרוויחים
או מקבלים מתנה,
50% נכנס לחשבון הבית שלהם,
50% נכנס לחשבון הצעצועים שלהם.
מה שבחשבון הצעצועים שלהם
הם יכולים לבזבז על מה שהם רוצים.
ה-50% בחשבון הבית שלהם,
בכל חצי שנה הולך לבנק.
הם באים איתי.
בכל שנה כל הכסף בבנק
הולך לסוכן ההשקעות שלהם.
לשני ילדיי יש כבר סוכן השקעות.
אבל אני מלמד אותם
לאכוף את מנהג החיסכון.
זה משגע אותי שבני 30 אומרים -
"אולי אני אתחיל להכניס לקרן הפנסיה עכשיו."
לעזאזל, פיספסתם 25 שנה.
אפשר ללמד את ההרגלים האלה לילדים צעירים
כשהם אפילו לא מרגישים את הכאב עדיין.
אל תקריאו להם סיפורים לפני השינה בכל לילה.
אולי 4 לילות בשבוע תקריאו
סיפורים לפני השינה
ו-3 לילות תגרמו להם לספר לכם סיפורים.
למה שלא תשבו עם הילדים
ותתנו להם 4 חפצים,
חולצה אדומה, עניבה כחולה,
קנגורו ומחשב נייד,
ותבקשו מהם לספר לכם סיפור עליהם?
הילדים שלי עושים את זה כל הזמן.
זה מלמד אותם למכור,
זה מלמד אותם יצירתיות,
זה מלמד אותם לחשוב מהר.
פשוט תעשו דברים כאלו ותהנו מזה.
תגרמו לילדים לעמוד מול קבוצות ולדבר,
אפילו אם זה רק בפני החברים שלהם
ותעשו הצגות ונאומים.
אלו הן תכונות של יזמים
שאתם רוצים לטפח.
תראו לילדים איך נראים
לקוחות רעים או עובדים רעים.
תראו להם עובדים עצבניים.
כשאתם רואים שרות לקוחות עצבני,
תצביעו להם על זה.
תגידו - "דרך אגב, האדם זה הוא עובד גרוע."
ותגידו- "אלו הם הטובים"
(צחוק)
אם אתם הולכים למסעדה
ויש לכם שרות לקוחות גרוע,
תראו להם איך נראה שרות לקוחות גרוע.
(צחוק)
יש את כל השיעורים האלו לפנינו,
אבל אנחנו לא לוקחים את ההזדמנויות,
אנחנו מלמדים את הילדים לקחת מורה פרטי.
תדמיינו אם הייתם באמת לוקחים
את כל השטויות של הילדים שיש בבית ברגע זה,
כל הצעצועים שהם כבר נגמלו מהם לפני שנתיים
והייתם אומרים - "למה שלא נמכור חלק מהם
באתרי מכירות יד שנייה?"
והם למעשה יכולים למכור אותם
וללמוד איך למצוא את ההונאות
כשהם מקבלים מיילים.
הם יכולים להיכנס לחשבון שלך,
או חשבון דמה או משהו.
אבל תלמדו אותם איך להחליט על המחיר,
לנחש את המחיר, להעלות את התמונות.
תלמדו אותם איך לעשות
את כל הדברים האלו ולעשות כסף.
ואז הכסף שהם מקבלים,
50% הולך לחשבון הבית,
50% הולך לחשבון הצעצועים.
הילדים שלי אוהבים את הדברים האלו.
חלק מתכונות היזמות שצריך לטפח בילדים:
קניין, עקשנות, מנהיגות, בחינה עצמית,
עצמאות, ערכים.
את כל התכונות האלו
אפשר למצוא בילדים צעירים,
ואפשר לעזור לטפח אותם.
תחפשו אחרי דברים כאלה.
יש שתי תכונות שאני הייתי רוצה
שתחפשו אחריהן גם
שאנחנו לא ממש מוציאים מחוץ למערכת שלהם.
אל תתנו לילדים תרופות להפרעת קשב וריכוז
אלא אם כן זה ממש, ממש גרוע.
(מחיאות כפיים)
אותו דבר גם לגבי מניה ולחץ ודיכאון,
אלא אם כן זה חמור קלינית.
הפרעה דו קוטבית מכונה מחלת המנכ"לים.
כשלסטיב ג'ורבסון וג'ים קלארק
וג'ים בארקסדייל היה אותה,
והם בנו את נטסקייפ.
תדמיינו אם הם היו מקבלים ריטלין.
אז לא היו לנו את הדברים האלה, נכון?
אל גור באמת היה צריך להמציא את האינטרנט.
(צחוק)
היכולות האלו הם היכולות שאנחנו צריכים
ללמד בכיתות
ביחד עם כל היתר.
אני לא אומר אל תגרמו לילדים
לרצות להיות עורכי דין.
אבל מה עם לשים את היזמות
בדירוג גבוה כמו כל אלה גם כן?
כי יש הזדמנויות אדירות בזה.
אני רוצה לסיים בסרטון קצר ומהיר.
הוא 2 דקות ו-10 שניות,
אני הולך לחרוג ב-30 שניות,
אני מתנצל, אבל אני עושה את זה בכל מקרה.
זה סרטון שנעשה על ידי אחת החברות
שאני מייעץ לה.
החבר'ה האלה, גראסהופר.
זה על ילדים.
זה על יזמות.
בתקווה שזה יהווה לכם השראה
לקחת את מה ששמעתם ממני
ולעשות עם זה משהו לשנות את העולם.
[האם אתם זוכרים כשאתם הייתם...]
[ילדים... וחשבתם שאתם יכולים
לעשות כל דבר?]
[אתם עדיין יכולים.]
[כי הרבה ממה שאנחנו
מגדירים בלתי אפשרי...]
[... קל להתגבר עליו]
[כי במקרה שלא שמתם לב,
אנחנו חיים במקום שבו]
[אדם אחד יכול לעשות שינוי]
[רוצים הוכחה?]
[פשוט תסתכלו על האנשים שבנו את המדינה,]
[ההורים שלנו, סבים שלנו,
דודות שלנו, דודים..]
[הם היו מהגרים, עולים חדשים
מוכנים להשאיר את החותם שלהם]
[אולי הם באו עם ממש קצת]
[או אולי לא היה להם דבר
פרט ל...]
[...רעיון אחד מבריק]
[האנשים האלו היו אנשים חושבים,
אנשים שעושים...]
[...ממציאים...]
[...עד שהם העלו את השם..]
[..יזמים!]
[הם משנים את הדרך שבה
אנחנו חושבים על מה שאפשרי.]
[יש להם חזון ברור לגבי
איך החיים יכולים להיות טובים יותר]
[בשביל כולנו,
גם כשהזמנים קשים.]
[כרגע, זה קשה לראות..]
[..כשההתבוננות שלנו מלאה במכשולים.]
[אבל מערבולות יוצרות הזדמנויות]
[בשביל הצלחה, הישג,
ודוחפות אותנו...]
[לגלות דרכים חדשות לעשות דברים]
[אז אחרי איזה הזדמנויות תלך ולמה?]
[אם אתם יזמים]
[אתם יודעים שהסיכון הוא לא התגמול.]
[לא. התגמולים הם להניע חדשנות...]
[...שינוי בחיים של אנשים.
ייצור מקומות עבודה.]
[תידלוק צמיחה.]
[ויצירת עולם טוב יותר.]
[יזמים נמצאים בכל מקום.]
[הם מנהלים עסקים קטנים
שתומכים בכלכלה שלנו,]
[מעצבים כלים שיעזרו לכם..]
[..להישאר מחוברים לחברים, למשפחה
ולעמיתים מסביב לעולם.]
[והם מוצאים דרכים חדשות
[לעזור לפתור את הבעיות]
הישנות ביותר של החברה.]
[אתם מכירים יזם?]
[יזמים יכולים להיות כל אחד.
אפילו.. את/ה!]
[אז תנצלו את ההזדמנות ליצור
את העבודה שתמיד רציתם]
[עזרו להבריא את הכלכלה]
[לעשות שינוי.]
[תיקחו את העסק שלכם לגבהים חדשים.]
[אבל הכי חשוב,]
תזכרו כשהייתים ילדים..]
[כשהכל היה בהישג ידכם,]
[ואז תגידו לעצמכם בשקט,
אבל עם כוונה:]
["זה עדיין כך."]
תודה רבה שהקשבתם לי.
(מחיאות כפיים)