WEBVTT

00:00:18.606 --> 00:00:20.020
לפעמים אנשים באים לבית החולים

00:00:20.020 --> 00:00:24.084
ונשארים פה בחדר של הקרובים להם

00:00:24.084 --> 00:00:26.168
לארבעה חמישה ימים

00:00:26.168 --> 00:00:29.929
בשבילם, קוסמת האפשרות של לקום ולהסתובב קצת

00:00:29.929 --> 00:00:33.145
בזמן שהם עוברים פרוצדורה רפואית

00:00:33.145 --> 00:00:38.013
ולהיות מעורב באמנות מקורית.

00:00:38.013 --> 00:00:40.836
dם יש אנשים שלא רוצים

00:00:40.836 --> 00:00:42.806
ללכת לקפלה בבית החולים

00:00:44.021 --> 00:00:48.037
צריך מקומות שמותר ללכת אליהם

00:00:48.037 --> 00:00:52.022
ולחוות רגעים, מחשבות ורגשות

00:00:52.022 --> 00:00:57.497
שהם לאו דווקא בחלל של תפילה.

00:00:58.005 --> 00:01:01.005
ג'ואן כהן: אנחנו מחפשים אמנות שגורמת למעורבות

00:01:01.005 --> 00:01:04.036
כשאנשים, בעצם, יוצרים קשר עם האמנות

00:01:04.036 --> 00:01:06.005
והמעורבות היא ממשית.

00:01:06.005 --> 00:01:09.005
היא עושה משהו, מפעילה בצורה מסוימת.

00:01:09.005 --> 00:01:11.004
המנטרה שלנו כאן היא:

00:01:11.004 --> 00:01:14.005
"רפואה מרפאה אותך, אמנות מרפאה את הנפש."

00:01:14.005 --> 00:01:16.021
ואנחנו באמת מאמינים שזה יעזור לך

00:01:16.021 --> 00:01:20.037
לעבור את הרגע שבו אתה נמצא.

00:01:20.037 --> 00:01:22.005
אופי: זה המזדרון

00:01:22.005 --> 00:01:29.021
והעבודה תהיה לכל אורך המזדרון.

00:01:29.021 --> 00:01:34.020
ואז, אחד הדברים אהבתי כשביקרתי כאן

00:01:34.020 --> 00:01:39.037
היה שבסוף המזדרון יש נוף שבור עם הגג הזה.

00:01:39.037 --> 00:01:41.005
וחשבתי שזה היה מענין.

00:01:41.005 --> 00:01:43.005
ושהיה רגע פואטי בזה-

00:01:43.005 --> 00:01:45.021
ששבר את הנוף.

00:01:45.021 --> 00:01:47.037
זה יוצר קו אופק אחר.

00:01:47.037 --> 00:01:52.190
וזה בסוף מתקשר למה שקורה כאן.

00:02:03.175 --> 00:02:06.021
אני מקוה שאם מישהו נמצא בתקופה קשה

00:02:06.021 --> 00:02:09.021
שהוא יוכל לבוא לכאן ולשבת אולי ולחוות

00:02:09.021 --> 00:02:15.255
מין רגע שמיימי עם הצילומים.

00:02:33.717 --> 00:02:38.072
הכוונה העיקרית שלי - עם העבודה הזאת, כשיצרתי אותה-

00:02:38.072 --> 00:02:43.072
היא שתוכל לבוא לכאן לאורך תקןפה של למעלה מ-20 שנה

00:02:43.072 --> 00:02:47.087
והצילומים יעוררו את אותן תחושות שעולות

00:02:47.087 --> 00:02:50.180
כשאתה נוהג דרך העיר שבה גדלת.

00:02:51.980 --> 00:02:54.426
איש: האם זו אדג'ווטר?

00:02:54.426 --> 00:02:55.137
אופי: כן, זו אדג'ווטר.

00:02:55.137 --> 00:02:55.983
(צחוק)

00:02:55.983 --> 00:02:56.614
אתה צודק.

00:02:56.614 --> 00:02:58.137
איש: והיית על המזח?

00:02:58.137 --> 00:02:59.121
אופי: כן, אני על המזח.

00:03:07.998 --> 00:03:09.136
איש: זו התמונה החביבה עלי.

00:03:09.136 --> 00:03:10.121
אופי: אני שמחה לשמוע.

00:03:10.121 --> 00:03:13.136
אתם עובדים כאן. אתה תזכו לחיות איתן.

00:03:13.136 --> 00:03:15.121
זו התקנת קבע.

00:03:15.121 --> 00:03:16.137
איש: כן זה המזדרון שלי.

00:03:16.137 --> 00:03:19.137
עמדתי לנקות כאן, אבל אתם כאןת אז...

00:03:19.137 --> 00:03:20.121
(צוחקים)

00:03:20.121 --> 00:03:21.137
אופי: זה טוב!

00:03:30.214 --> 00:03:34.237
בדרך כלל, אני מרגישה שהעבודה שלי משרתת רק היבט אחד

00:03:34.237 --> 00:03:37.221
של החברה, כביכול.

00:03:37.221 --> 00:03:39.237
כאילו, העבודה שלי היא יקרה.

00:03:39.237 --> 00:03:43.221
אנשים שרוצים לחיות איתה, צריכים לשלם הרבה כסף על זה.

00:03:43.221 --> 00:03:46.729
יש כל מיני מציאויות שלמעשה

00:03:46.729 --> 00:03:48.829
מטרידות אותי במידה מסוימת.

00:03:48.829 --> 00:03:50.913
אבל יש גם מקום שבו, במהותו,

00:03:50.913 --> 00:03:53.170
בגרעין של הקיום שלי,

00:03:53.170 --> 00:03:57.980
אני מאמינה שאמנות צריכה להיות ציבורית.

00:04:02.980 --> 00:04:05.337
אני לא רוצה שזה יהיה מותקן בשום מקום אחר.

00:04:05.337 --> 00:04:08.337
אני לא מתכוננת לעשות תערוכה מעבר לכאן,

00:04:08.337 --> 00:04:12.337
אז אם אנשים רוצים לראות את זה, הם צריכים לבוא לכאן כדי לראות זאת.

00:04:12.337 --> 00:04:16.337
וזה כל כך חשוב לי, כי הרעיון עלה בשביל המקום הזה,

00:04:16.337 --> 00:04:20.337
הוא תוכנן לחלל הזה, ספציפית,

00:04:20.337 --> 00:04:29.337
ואם אתה רוצה לחוות את זה, אתה חייב לבוא לקליבלנד.