1 00:00:18,606 --> 00:00:20,020 לפעמים אנשים באים לבית החולים 2 00:00:20,020 --> 00:00:24,084 ונשארים פה בחדר של הקרובים להם 3 00:00:24,084 --> 00:00:26,168 לארבעה חמישה ימים 4 00:00:26,168 --> 00:00:29,929 בשבילם, קוסמת האפשרות של לקום ולהסתובב קצת 5 00:00:29,929 --> 00:00:33,145 בזמן שהם עוברים פרוצדורה רפואית 6 00:00:33,145 --> 00:00:38,013 ולהיות מעורב באמנות מקורית. 7 00:00:38,013 --> 00:00:40,836 dם יש אנשים שלא רוצים 8 00:00:40,836 --> 00:00:42,806 ללכת לקפלה בבית החולים 9 00:00:44,021 --> 00:00:48,037 צריך מקומות שמותר ללכת אליהם 10 00:00:48,037 --> 00:00:52,022 ולחוות רגעים, מחשבות ורגשות 11 00:00:52,022 --> 00:00:57,497 שהם לאו דווקא בחלל של תפילה. 12 00:00:58,005 --> 00:01:01,005 ג'ואן כהן: אנחנו מחפשים אמנות שגורמת למעורבות 13 00:01:01,005 --> 00:01:04,036 כשאנשים, בעצם, יוצרים קשר עם האמנות 14 00:01:04,036 --> 00:01:06,005 והמעורבות היא ממשית. 15 00:01:06,005 --> 00:01:09,005 היא עושה משהו, מפעילה בצורה מסוימת. 16 00:01:09,005 --> 00:01:11,004 המנטרה שלנו כאן היא: 17 00:01:11,004 --> 00:01:14,005 "רפואה מרפאה אותך, אמנות מרפאה את הנפש." 18 00:01:14,005 --> 00:01:16,021 ואנחנו באמת מאמינים שזה יעזור לך 19 00:01:16,021 --> 00:01:20,037 לעבור את הרגע שבו אתה נמצא. 20 00:01:20,037 --> 00:01:22,005 אופי: זה המזדרון 21 00:01:22,005 --> 00:01:29,021 והעבודה תהיה לכל אורך המזדרון. 22 00:01:29,021 --> 00:01:34,020 ואז, אחד הדברים אהבתי כשביקרתי כאן 23 00:01:34,020 --> 00:01:39,037 היה שבסוף המזדרון יש נוף שבור עם הגג הזה. 24 00:01:39,037 --> 00:01:41,005 וחשבתי שזה היה מענין. 25 00:01:41,005 --> 00:01:43,005 ושהיה רגע פואטי בזה- 26 00:01:43,005 --> 00:01:45,021 ששבר את הנוף. 27 00:01:45,021 --> 00:01:47,037 זה יוצר קו אופק אחר. 28 00:01:47,037 --> 00:01:52,190 וזה בסוף מתקשר למה שקורה כאן. 29 00:02:03,175 --> 00:02:06,021 אני מקוה שאם מישהו נמצא בתקופה קשה 30 00:02:06,021 --> 00:02:09,021 שהוא יוכל לבוא לכאן ולשבת אולי ולחוות 31 00:02:09,021 --> 00:02:15,255 מין רגע שמיימי עם הצילומים. 32 00:02:33,717 --> 00:02:38,072 הכוונה העיקרית שלי - עם העבודה הזאת, כשיצרתי אותה- 33 00:02:38,072 --> 00:02:43,072 היא שתוכל לבוא לכאן לאורך תקןפה של למעלה מ-20 שנה 34 00:02:43,072 --> 00:02:47,087 והצילומים יעוררו את אותן תחושות שעולות 35 00:02:47,087 --> 00:02:50,180 כשאתה נוהג דרך העיר שבה גדלת. 36 00:02:51,980 --> 00:02:54,426 איש: האם זו אדג'ווטר? 37 00:02:54,426 --> 00:02:55,137 אופי: כן, זו אדג'ווטר. 38 00:02:55,137 --> 00:02:55,983 (צחוק) 39 00:02:55,983 --> 00:02:56,614 אתה צודק. 40 00:02:56,614 --> 00:02:58,137 איש: והיית על המזח? 41 00:02:58,137 --> 00:02:59,121 אופי: כן, אני על המזח. 42 00:03:07,998 --> 00:03:09,136 איש: זו התמונה החביבה עלי. 43 00:03:09,136 --> 00:03:10,121 אופי: אני שמחה לשמוע. 44 00:03:10,121 --> 00:03:13,136 אתם עובדים כאן. אתה תזכו לחיות איתן. 45 00:03:13,136 --> 00:03:15,121 זו התקנת קבע. 46 00:03:15,121 --> 00:03:16,137 איש: כן זה המזדרון שלי. 47 00:03:16,137 --> 00:03:19,137 עמדתי לנקות כאן, אבל אתם כאןת אז... 48 00:03:19,137 --> 00:03:20,121 (צוחקים) 49 00:03:20,121 --> 00:03:21,137 אופי: זה טוב! 50 00:03:30,214 --> 00:03:34,237 בדרך כלל, אני מרגישה שהעבודה שלי משרתת רק היבט אחד 51 00:03:34,237 --> 00:03:37,221 של החברה, כביכול. 52 00:03:37,221 --> 00:03:39,237 כאילו, העבודה שלי היא יקרה. 53 00:03:39,237 --> 00:03:43,221 אנשים שרוצים לחיות איתה, צריכים לשלם הרבה כסף על זה. 54 00:03:43,221 --> 00:03:46,729 יש כל מיני מציאויות שלמעשה 55 00:03:46,729 --> 00:03:48,829 מטרידות אותי במידה מסוימת. 56 00:03:48,829 --> 00:03:50,913 אבל יש גם מקום שבו, במהותו, 57 00:03:50,913 --> 00:03:53,170 בגרעין של הקיום שלי, 58 00:03:53,170 --> 00:03:57,980 אני מאמינה שאמנות צריכה להיות ציבורית. 59 00:04:02,980 --> 00:04:05,337 אני לא רוצה שזה יהיה מותקן בשום מקום אחר. 60 00:04:05,337 --> 00:04:08,337 אני לא מתכוננת לעשות תערוכה מעבר לכאן, 61 00:04:08,337 --> 00:04:12,337 אז אם אנשים רוצים לראות את זה, הם צריכים לבוא לכאן כדי לראות זאת. 62 00:04:12,337 --> 00:04:16,337 וזה כל כך חשוב לי, כי הרעיון עלה בשביל המקום הזה, 63 00:04:16,337 --> 00:04:20,337 הוא תוכנן לחלל הזה, ספציפית, 64 00:04:20,337 --> 00:04:29,337 ואם אתה רוצה לחוות את זה, אתה חייב לבוא לקליבלנד.