WEBVTT

00:00:05.874 --> 00:00:10.980
סוזן רוטנברג: רגשות

00:00:13.846 --> 00:00:20.061
אני חושבת שאכפת לי מיופי, אבל אני לא קונה את זה.

00:00:20.627 --> 00:00:24.093
אני מקווה שזה לפעמים יוכל להיות שם.

00:00:24.093 --> 00:00:31.561
אני חושבת אולי יותר במונחים של רגע יפה מאשר להבין מהו יופי.

00:00:34.294 --> 00:00:39.095
אני מקווה שהציורים שלי יכולים להיות רגעים של רגש בשביל האנשים.

00:00:43.294 --> 00:00:49.727
אני פשוט יודעת שזה דורש ממנילהנעל רגשית בשביל להתחייב לציור.

00:00:50.142 --> 00:00:56.200
איזה רוך בהתחלה, ואז הציור השני, ולאחר מכן אני עשויה לחזור לציור הראשון,

00:00:56.200 --> 00:00:58.317
ולהביא יותר אומץ אליו,

00:00:58.317 --> 00:01:01.851
ולומר, "הו, זה בסדר. אני יכולה להתמודד עם זה."

00:01:06.016 --> 00:01:10.100
לתת לעצמי את המשטח המלא של הציור.

00:01:11.784 --> 00:01:19.092
אני לא מגבילה את עצמי בכל מקרה. אני יודעת שאני לא ציירת נוף. זאת עבודה למישהו אחר.

00:01:19.092 --> 00:01:21.808
ואני לא חושבת שאני ציירת של טבע דומם.

00:01:21.808 --> 00:01:28.283
אבל אני רוצה לחשוב שאני יכולה לצייר דיוקנאות, שעדין לא עשיתי בהצלחה.

00:01:28.784 --> 00:01:34.151
אני רוצה לחשוב שהכל פתוח לרווחה, ואני כבר לא צריכה לנהוג על פי כל הכללים.

00:01:34.151 --> 00:01:41.083
אבל שמחתי לעשות זאת כשהייתי צעירה, כי אז נדמה היה שהעולם מאוד קיצוני.

00:01:41.083 --> 00:01:44.555
ואני ממש רציתי להיות חלק ממנו.

00:01:47.211 --> 00:01:53.022
היינו צריכים להרדים את הכלבה , בגלל שהיה לה אי ספיקת כליות.

00:01:53.472 --> 00:02:01.506
ואני החזקתי אותה לפני שהרופא עשה זאת, ורציתי לעשות ציור על זה.

00:02:01.557 --> 00:02:04.295
איזו הרגשה זו היתה, ולזכור אותה.

00:02:04.295 --> 00:02:12.599
ציירתי את הזרוע... בכל מקום שאתה רואה גוון כהה יותר, היתה הזרוע [מגחכת]

00:02:12.599 --> 00:02:16.882
היא היתה ככה, וככה, ואז לא הצלחתי להבין איפה כפות הרגליים צריכות להיות,

00:02:16.882 --> 00:02:21.766
לאחר מכן, לא הצלחתי להבין איך הזרוע יוצאת מהגוף.

00:02:21.766 --> 00:02:25.966
בסופו של דבר, החלטתי להפסיק לדאוג על זה. כל מה שרציתי היה שהכלבה תוחזק שם,

00:02:25.966 --> 00:02:30.299
והנעלים שלי יחזיקו את החלק התחתון של הציור.

00:02:30.947 --> 00:02:42.150
זה היה כל כך עצוב, וכך... הרגשתי את האובדן של הכלבה הזאת כל כך. הרבה. אז אני מנסה לשחזר אותה לרגע בציור.

00:02:42.150 --> 00:02:44.800
זה לגמרי אישי.

00:02:48.152 --> 00:02:53.033
ואני יכולה לראות לראות שהזרוע לא מצוירת מספיק טוב... זאת כן, השניה לא.

00:02:53.033 --> 00:02:54.782
[אישה, מחוץ למסך] איזו?

00:02:54.782 --> 00:02:57.970
[רוטנברג] היד השמאלית היא בסדר גמור. היא עושה מה שהיא צריכה לעשות.

00:02:57.970 --> 00:03:00.021
זאת רכיכה. [צוחק]

00:03:00.021 --> 00:03:06.887
היא צריכה עצמות כף היד, כמה ציפורניים, הגדרה כלשהי.

00:03:08.801 --> 00:03:13.368
בציורים בהם יש רוך - אני עובדת בשביל זה.

00:03:13.368 --> 00:03:19.800
אני לא חוששת מזה. אם אני יכול לשים את הלב המדמם המזוין שלי שם, הייתי שמה. [מגחכת]

00:03:19.984 --> 00:03:25.091
אך כמו שזה, זאת היא, הזרועות שלי והנעלים שלי.

00:03:25.125 --> 00:03:30.091
אתה יודע, מין חיבוק פרידה הכי גדול שיכולתי לתת לה.