שלום לכולם.

לפני שנתיים חיי השתנו לנצח.

אשתי, קלסי, ואני

קיבלנו את פני בתנו לילה
בבואה אל העולם.

כשאתם הופכים להורים,
זו חוויה מדהימה.

כל עולמכם משתנה בין-לילה

וכל סדר העדיפויות שלכם
משתנה מיד,

ובמהירות כזו,
שלפעמים קשה לעכל את זה.

בנוסף, עליכם ללמוד המון
על הורות

למשל, איך מלבישים את הילדה.

[צחוק]

זה היה לי חדש.

זהו בגד אמיתי.
חשבתי שזה רעיון טוב.

ואפילו לילה יודעת
שזה לא רעיון טוב. [צחוק]

אז יש כ"כ הרבה ללמוד
ויש המון טירוף, והכל בבת-אחת.

ובנוסף על הטירוף,
שנינו, קלסי ואני, עובדים מהבית,

אנו יזמים,
אנו מנהלים עסקים משלנו.

קלסי מפתחת קורסים מקוונים
עבור מורים ליוגה.

אני סופר.

אז אני עובד מהבית,
קלסי עובדת מהבית.

יש לנו תינוקת
ואנו משתדלים לוודא

שכל מה שצריך להיעשות, ייעשה.

והחיים מאד מאד טרודים.

ואחרי כמה שבועות
בחוויה המדהימה הזו,

כשהמחסור בשינה החל ממש להשפיע,

בערך בסביבות השבוע השמיני,

עברה במוחי המחשבה הזו,
אותה מחשבה

שחושבים כל ההורים בכל הגילים
ובכל העולם,

כולם חושבים אותה, והיא:

"לעולם לא יהיה לי יותר
זמן פנוי."

[צחוק]

מישהו אמר שזה נכון.

זה לא בדיוק נכון,

אבל ההרגשה היא אמיתית מאד
באותו רגע.

וזה באמת הדאיג אותי,

כי אחד הדברים מהם אני נהנה,

יותר מכל דבר אחר,
הוא ללמוד דברים חדשים;

להסתקרן ממשהו, לצלול לתוכו,

להתעסק בו,
ללמוד דרך ניסוי וטעייה,

ובסופו של דבר
להיעשות טוב למדי במשהו.

וללא הזמן הפנוי הזה,

לא ידעתי איך אוכל אי-פעם
לעשות זאת שוב.

אני חנון רציני,

ואני רוצה להמשיך ללמוד דברים,
אני רוצה להמשיך להתפתח.

אז מה שהחלטתי לעשות היה

ללכת לספריה, ללכת לחנות הספרים,

ולחפש מה המחקרים אומרים

על האופן בו אנו לומדים,
ואיך אנו לומדים מהר.

קראתי כמה ספרים,
קראתי כמה אתרי אינטרנט,

וניסיתי לענות על השאלה:

כמה זמן נדרש
כדי לרכוש מיומנות חדשה?

יודעים מה גיליתי?

10,000 שעות!

מישהו שמע על זה?

נחוצות 10,000 שעות.
אם אתם רוצים ללמוד משהו חדש,

אם אתם רוצים להיות טובים בו,

תידרשנה לכם 10,000 שעות
להגיע לכך.

קראתי את זה בספר אחר ספר,
באתר אחרי אתר.

והחוויה הנפשית שלי
אחרי שקראתי את כל זה היתה:

לא!!!

אין לי זמן!
אין לי 10,000 שעות.

לעולם לא אוכל ללמוד
שום דבר חדש.

לעולם לא עוד!
[צחוק]

אבל זה לא נכון.

10,000 שעות, רק כדי לתת לכם
מושג גס לגבי סדר הגודל,

10,000 שעות הן עבודה במשרה מלאה
במשך 5 שנים.

זה המון זמן.

וכולנו התנסינו בלימוד משהו חדש,

וזה לא התקרב אפילו
לכמות הזמן הזו, נכון?

אז מה העניין?
משהו פה מסריח.

מה שהמחקר טוען,
ומה שאנו מצפים לו והתנסינו בו,

הם שני דברים שונים.

ומה שגיליתי, וזה הקטע,

הוא שחוק 10,000 השעות נבע ממחקרים
על ביצועים ברמת מומחיות.

יש מרצה באוניברסיטה הציבורית
של פלורידה

בשם ק' אנדרס אריקסון.

הוא ממציא חוק 10,000 השעות.

וזו היתה התוצאה של מחקר
שערך על ספורטאים מקצועניים,

מוסיקאים ברמה עולמית,
אלופי שחמט.

כולם חבר'ה סופר-תחרותיים האלה
בתחומים של ביצועי-על,

והוא ניסה למצוא כמה זמן נדרש

כדי להגיע לצמרת בתחומים האלה.

והוא גילה
שככל שהעיסוק יותר מכוון,

ככל שאותם אנשים הקדישו יותר זמן

לתרגול המרכיבים השונים
של הדבר בו עסקו,

ככל שמקדישים יותר זמן,
כך משתפרים.

ואלה שנמצאים בשיא השיאים
של תחומם

משקיעים בערך 10,000 שעות תרגול.

דיברנו לפני זמן-מה
על משחק ה"טלפון שבור".

הנה מה שקרה:

סופר בשם מלקולם גלדוול

כתב ב-2007 ספר בשם:
"מצוינים: ממה עשויה הצלחה",

והנושא המרכזי של הספר
היה חוק 10,000 השעות.

אם תתרגלו הרבה וטוב,
תצליחו מאד.

תגיעו לצמרת עיסוקכם.

אז המסר

של ד"ר אריקסון היה בעצם,

שדרושות 10,000 שעות כדי להגיע
לצמרת של תחום סופר-תחרותי

בנושא צר מאד.
זו היתה המשמעות.

אבל הנה מה שקרה:
מאז ש"מצוינים" התפרסם,

מיד כשהוא התפרסם
הוא הגיע לראש רשימת רבי המכר,

ונותר שם במשך
שלושה חודשים רצופים.

לפתע פתאום, חוק 10,000 השעות
הופיע בכל מקום.

והחל משחק כלל-חברתי
של "טלפון שבור".

והמסר הזה, שדרושות 10,000 שעות
כדי להגיע לצמרת של תחום סופר-תחרותי,

התגלגל לכך שדרושות 10,000 שעות
כדי להפוך למומחה במשהו,

ואחר התגלגל לכך

שדרושות 10,000 שעות
כדי להיות טוב במשהו,

וזה התגלגל לכך

שדרושות 10,000 שעות
כדי ללמוד משהו.

אבל הקביעה האחרונה, שדרושות
10,000 שעות כדי ללמוד משהו,

אינה נכונה.
זה לא נכון.

מה שהמחקר באמת אומר --

ביליתי המון זמן, כאן, בספריית
האוניברסיטה הציבורית של קולורדו

בין מדפי ספרות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית,
כי אני חנון.

וכשבוחנים בפועל את המחקרים
העוסקים ברכישת מיומנויות,

רואים שוב ושוב גרף כזה.

החוקרים, בין שהם חוקרים
כישורים מוטוריים,

דברים שעושים באופן פיזי,
או כישורים שכליים,

אוהבים לחקור דברים
שהם יכולים לתזמן.

כי זה מאפשר לכמת אותם, נכון?

אז הם נותנים למשתתפים במחקר
משימה קטנה,

משהו שדורש התארגנות פיזית,

או משהו שדורש ללמוד
איזה תכסיס שכלי קטן,

ומודדים את הזמן שנדרש לנבדק
להשלים את לימוד המיומנות.

והנה מה שאומר הגרף,
כשמתחילים --

כשהחוקרים נתנו משימה לנבדק,
זה דרש מהם המון זמן,

כי זה היה חדש להם
וכי הם היו איומים.

בעזרת מעט תרגול
הם השתפרו עוד ועוד,

ואותו שלב תרגול מוקדם
הוא באמת מאד יעיל.

אנשים נעשים טובים בביצוע דברים
בעזרת תרגול מועט בלבד.

מה שמעניין לציין הוא,

שכאשר מדובר במיומנויות
שאנו רוצים ללמוד בשביל עצמנו,

לא הכי איכפת לנו מהזמן, נכון?

איכפת לנו רק כמה אנו טובים בזה,
תהיה אשר תהיה המשמעות של "טובים".

אז אם נתייג מחדש את זמן הביצוע
לפי כמה שאנו משתפרים בו,

הגרף מתהפך, ומקבלים משהו מפורסם
וידוע ברבים,

הלא היא עקומת הלמידה.

וסיפור עקומת הלמידה
הוא שכאשר אנו מתחילים,

אנו באופן כללי בלתי-מיומנים,
ויודעים את זה, נכון?

[צחוק]

עם מעט תרגול,
אנו נעשים טובים מהר מאד,

כך שהשיפור הראשוני הוא ממש מהיר.

בשלב מסוים מגיעים למישור,

ואת הפעילויות הבאות
קשה הרבה יותר לקלוט,

נדרש יותר זמן כדי לקלוט.

שאלתי היא,
זה מה שאני רוצה, נכון?

כמה זמן דרוש
מההתחלה של משהו,

כשאני באופן כללי לא מיומן
ויודע את זה,

ועד שאני נעשה טוב באופן סביר,

בתקווה שזה יהיה
זמן קצר ככל האפשר.

אז כמה זמן נדרש?

זה מה שהמחקר שלי מראה:
20 שעות.

זה הכל.
אפשר להגיע מאי-ידיעה מוחלטת

על כל מיומנות שעולה על הדעת.

רוצים ללמוד שפה?
רוצים ללמוד לצייר?

רוצים ללמוד לבצע להטוטים
במסורי-שרשרת בוערים?

[צחוק]

אם תקדישו לכך 20 שעות
של תרגול ממוקד ומכוון,

אתם תשתוממו.

תשתוממו כמה טובים תיעשו.

20 שעות - זה מעשי,

מדובר בכ-45 דקות ליום
במשך כחודש.

אפילו אם מדלגים על כמה ימים
פה ושם.

לא כל-כך קשה לצבור
20 שעות.

אבל ישנה שיטה לעשות את זה.

כי זה לא סתם להתחיל
להתעסק במשהו במשך כ-20 שעות

ולצפות לשיפור משמעותי כזה.

יש דרך לתרגל באופן נבון.

ישנה דרך לתרגל באופן יעיל,

שתבטיח שתשקיעו
את 20 השעות האלה

בדרך הכי יעילה שאפשר.

והנה השיטה,
והיא יפה לכל דבר:

ראשית כל, יש לנתח את המיומנות.

החליטו מה בדיוק אתם רוצים
להיות מסוגלים לבצע בסוף התהליך,

ואז בחנו את המיומנות
ופרקו אותה לחלקים יותר ויותר קטנים.

רוב הדברים שאנו
רואים בהם "מיומנות"

הם בעצם אוספים גדולים של כישורים
שדורשים כל מיני דברים שונים.

ככל שתפרקו את המיומנות לגורמים,

כך תהיו מסוגלים להחליט טוב יותר

אילו חלקים במיומנות אכן יסייעו לכם

להשיג את מבוקשכם.

ואז תוכלו לתרגל אותם בהתחלה,

ואם אתם מתרגלים בהתחלה
את החלקים הכי חשובים,

תוכלו לשפר את הביצועים שלכם

בזמן הקצר ביותר.

הדבר השני הוא: לימדו מספיק
כדי שתוכלו לתקן את עצמכם.

השיגו בין 3 ל-5 מקורות
שעוסקים במה שאתם מנסים ללמוד.

זה עשוי להיות ספר, סרטי די-וי-די,
קורסים, כל דבר.

אבל אל תנצלו אותם כאמצעי
לדחות את התרגול.

אני יודע שאני נוטה לכך, בסדר?

אני משיג 20 ספרים בנושא, ואומר,

"אתחיל ללמוד איך לתכנת מחשבים,

"מיד כשאסיים את 20 הספרים האלה."

לא. זאת דחיינות.

כדאי להתחיל ללמוד מספיק בדיוק

כדי לגשת לתרגול הממשי

ולערוך תיקונים עצמיים או עריכה עצמית
תוך כדי התרגול.

כך שהלמידה הופכת
לדרך של השתפרות

בהשגחה בטעויות,

ואז עשיית משהו
באופן מעט שונה.

הדבר השלישי הוא:
סלקו מכשולים שמפריעים לתרגול.

הסחות-דעת, טלוויזיה, אינטרנט.

כל אותם דברים שיפריעו לכם

להתיישב ולהתחיל בעבודה הממשית.

וככל שתצליחו להפעיל
מידה ממש קטנה של כוח-רצון

ותסלקו את המכשולים
שמונעים מכם לתרגל,

כך גדלה הסבירות
שבאמת תתיישבו ותתרגלו, נכון?

והדבר הרביעי הוא לתרגל
במשך 20 שעות לפחות.

לרוב המיומנויות יש מה שאני מכנה
"מחסום תסכול".

אותו חלק של "אני לא מוכשר לכלום
ויודע את זה"?

זה באמת מאד מתסכל.
אנו לא אוהבים להרגיש מטופשים.

והרגשת הטפשות היא מחסום
שמפריע לנו להתיישב ולעבוד.

אז בכך שתתחייבו מראש
לתרגל את מה שאתם רוצים לעשות

במשך 20 שעות לפחות,

תוכלו להתגבר על אותו
מחסום-תסכול התחלתי

ולהיצמד לתרגול די זמן
כדי לקצור את פירותיו.

זה הכל! זה לא מדע מתוחכם.

ארבעה שלבים פשוטים מאד שבהם
תוכלו להשתמש כדי ללמוד כל דבר שהוא.

אז קל לדבר על זה בתיאוריה,

אבל יותר כיף לדבר על זה בפועל.

אחד הדברים שרציתי ללמוד לעשות
מזה זמן רב

הוא לנגן ביוקלילי.

מישהו ראה את הרצאתו
של ג'ייק שימאבוקורו ב-TED

שבה הוא מנגן ביוקלילי
וגורם לו להישמע כמו --

הוא ממש אליל יוקלילי.

מדהים.

ראיתי את זה וחשבתי,
"זה ממש מגניב!

"איזה כלי נגינה מעולה.
הייתי ממש רוצה ללמוד לנגן בו."

ולכן החלטתי שכדי לבחון
את התיאוריה הזו,

אשקיע 20 שעות
בתרגול נגינה ביוקלילי

ונראה לאן אגיע.

אז הדבר הראשון בקשר
לנגינה ביוקלילי הוא,

שכדי לתרגל,
רצוי להשיג כלי כזה, נכון?

אז השגתי יוקלילי, ו --
עוזרי החביב?

[צחוק]

תודה לך, אדוני.
נראה לי שאני זקוק כאן לכבל.

זה לא סתם יוקלילי.
זהו יוקלילי חשמלי. [צחוק]

כן.

אז השעות הראשונות הן
כמו השעות הראשונות בכל דבר.

צריך להשיג את הכלים הנחוצים
כדי לתרגל.

צריך לוודא שהם זמינים.

היוקלילי שלי לא הגיע
כשהמיתרים מחוברים.

הייתי צריך לגלות איך לחבר אותם.

זה די חשוב, לא?

ואז ללמוד איך לכוון אותן,
ללמוד איך לוודא

שכל הדברים שצריכים להתבצע

כדי להתחיל לתרגל
אכן מתבצעים, נכון?

ואחד הדברים, כשהייתי מוכן
להתחיל ממש לתרגל,

היה... חיפשתי במאגרי נתונים
ובספרי מוזיקה מקוונים איך מנגנים שירים,

ונאמר שם שביוקלילי אפשר לנגן
יותר מאשר במיתר אחד בבת-אחת,

כלומר שאפשר לנגן אקורדים. יופי.

אתה יכול ללוות את עצמך.
יופי לך. [צחוק]

וכשהתחלתי לחפש שירים,

היתה לי חוברת אקורדים ליוקלילי
שהכילה כמה מאות אקורדים.

הסתכלתי על זה וחשבתי,
"אוי. זה מפחיד."

אבל כשבחנתי את השירים עצמם,

ראיתי שאותם אקורדים
חוזרים על עצמם שוב ושוב.

והתברר שלנגן ביוקלילי זה כמו
לעשות כל דבר אחר.

יש מערך קטן מאד של דברים
שהם ממש חשובים

וטכניקות שבהן משתמשים כל הזמן.

וברוב השירים משתמשים
ב-4, אולי ב-5 אקורדים,

וזהו. זה כל השיר.

לא צריך לדעת מאות אקורדים,
כל עוד יודעים את ה-4 או ה-5 האלה.

וכשערכתי את המחקר שלי,

מצאתי מחרוזת נהדרת
של שירי פופ

של להקה בשם "ציר המדהימות".
[שריקות]

מישהו כאן מכיר אותם--

ומה ש"ציר המדהימות" אומרים
הוא שאפשר ללמוד,

או שאפשר לנגן כמעט
כל שיר-פופ מ-50 השנים האחרונות,

אם יודעים 4 אקורדים,

והאקורדים האלה הם
סול, רה, מי-מינור ודו.

ארבעה אקורדים שעושים
כל שיר-פופ מאז ומעולם, כן?

אז חשבתי לעצמי, מגניב!

אוכל לנגן כל שיר-פופ שהוא.
[צחוק]

אז הנה השיר הראשון
שהחלטתי לנגן,

ואני רוצה לשתף בו את כולכם.
מוכנים?

[מחיאות כפיים]
טוב.

[נגינה]

[שירה]
סתם נערה מעיירה קטנה

שחיה בעולם בודד,

עלתה על רכבת הלילה
בדרך לאי-שם.

שמעתי שהתמקמת לך איפשהו.
[צחוק]

שמצאת לך בחורה,

שאתה נשוי עכשיו.

בכל לילה, בחלומותי,
[צחוק]

אני רואה אותך,
אני חש בך,

כך אני יודע שאת ממשיכה.
[צחוק]

לא אהסס יותר, כבר לא.
איני יכול לחכות. אני שלך.

כי היית נהדרת,
עשינו דברים נהדרים.

אילו יכולתי, הייתי עושה זאת,
הייתי הולך אחרייך--

התוכלי לחוש את האהבה הלילה?
[צחוק]

איני יכול לחיות
איתך או בלעדייך.

כשאני מוצא עצמי--

כשאני מוצא עצמי בעיתות צרה,
האם מריה באה אלי,

לפעמים אני חש שאין לי שותף.
לא אישה, אל תבכי.

הו אמא, זה בטח חלום.

אני מארץ אחת שם למטה.
[צחוק]

פעם, קבצן עליז
עצר ליד תעלת מים.

הי, רק פגשתי אותך, וזה משגע.
[צחוק]

אבל הנה המספר שלי,
צלצלי אלי

הי גברת סקסית, אופ, אופ, אופ, אופ,
אופאן גנגאם סטייל. [צחוק]

הגיע הזמן לומר שלום.

זמן סיום. כל התחלה חדשה
באה מסוף של התחלה אחרת.

[סוף השירה והנגינה]
[מחיאות כפיים]

תודה רבה. תודה רבה.

אני מת על השיר הזה.
[צחוק]

ויש לי סוד בשבילכם.

בכך שניגנתי את השיר הזה עבורכם,

סיימתי את השעה ה-20
של תרגול הנגינה ביוקלילי.

[מחיאות כפיים]
תודה רבה.

כך שזה מדהים.
כמעט כל מה שעולה בדעתכם,

מה תרצו לעשות?

המחסום העיקרי ללימוד
משהו חדש איננו שכלי,

והוא לא בתהליך הלימוד של אוסף
טיפים או טריקים או דברים קטנים.

המחסום העיקרי הוא רגשי.
אנו מפחדים.

לא נעים להרגיש מטופש,

כשמתחילים ללמוד משהו חדש

מרגישים ממש מטופשים.

אז המחסום העיקרי איננו שכלי
אלא רגשי.

אבל אם תשקיעו 20 שעות במשהו,

לא משנה מה.
מה תרצו ללמוד?

רוצים ללמוד שפה? ללמוד לבשל?

רוצים ללמוד לצייר?

מה מדליק אתכם?
מה עושה לכם את זה?

צאו ועשו את הדבר הזה.
דרושות רק 20 שעות.

עשו כיף חיים.

[מחיאות כפיים]