אני זוכרת שחשבתי לעצמי,

"זה עומד לשנות את כל הדרך בה 
אנחנו מתקשרים".

[דבר קטן.]

[רעיון גדול.]

[מרגרט גולד סטיוארט על ההיפר קישור]

היפר קישור הוא רכיב ממשק,

כלומר,

כשאתם משתמשים בתוכנה בפלאפון 
או במחשב שלכם,

יש הרבה קידוד מאחורי הממשק

שמחלק את ההוראות למחשב איך לתפעל אותו,

אבל הממשק הזה הוא הדבר אתו 
בני האדם מתקשרים:

כשאנחנו לוחצים על זה, משהו קורה.

כשהם התחילו להופיע, הם היו די פשוטים

ולא ממש זוהרים.

למעצבי תוכנה היום 
יש מגוון עצום של אפשרויות.

ההיפר קישור משתמש במה שנקרא 
שפת סימנים - HTML.

ישנה שורת קידוד קצרה.

ואז אתם מכניסים את הכתובת 
אליה אתם רוצים לשלוח את האדם.

ממש פשוט ללמוד איך לעשות את זה.

וכך, כל טווח הפניות 
למידע במקומות אחרים באינטרנט

נמצא תחת ההיפר-קישור.

כשאני הייתי בבית ספר --

לפני שלאנשים היתה גישה רחבה לאינטרנט --

אם רציתי לכתוב עבודת מחקר,

הייתי צריכה ללכת פיזית לספריה,

ואם היה להם את הספר שהייתם צריכים, מעולה.

לפעמים צריך היה להזמין אותו,

אז התהליך היה יכול לקחת שבועות.

די מטורף לחשוב על זה עכשיו,

כי כמו כל החידושים הגדולים,

די מהר אחרי שאנחנו מקבלים גישה למשהו

אנחנו מתחילים להתייחס אליו כאל מובן מאליו.

ב-1945, היה אדם בשם ואנבאר בוש.

הוא עבד עבור ממשלת ארצות הברית,

ואחד הרעיונות שהוא קידם היה,

"ואוו, בני אדם יוצרים כל כך הרבה מידע,

"ואנחנו לא יכולים לעקוב אחרי כל 
הספרים שקראנו

"או ההקשרים בין רעיונות חשובים".

והיה לו רעיון שהוא קרא לו ה"ממקס",

לפיו יכולתם להרכיב ספריה אישית

של כל הספרים והכתבות שיש לכם גישה אליהם.

והרעיון הזה של חיבור בין מקורות 
לכד את הדימון האנושי.

מאוחר יותר, בשנות ה-60,

טד נלסון השיק את פרויקט זנאדו,

והוא אמר,

"ובכן, מה אם זה לא היה מוגבל 
רק לדברים שיש לי?

"מה אם יכולתי לקשר רעיונות 
בהיקף רחב יותר?"

ב-1982, חוקרים באוניברסיטת מרילנד

פיתחו מערכת שנקראה HyperTIES.

הם היו הראשונים שהשתמשו בטקסט עצמו 
כסמליל מקשר.

הם גילו שהקישור הכחול הזה על רקע אפור

יעבוד ממש טוב מבחינת הניגודיות,

ואנשים יוכלו לראות אותו.

חברת אפל המציאה את ההיפר כרטיס ב-1987.

היו לך ערימות של כרטיסים,

ויכולת ליצור קשרים בין הכרטיסים.

היפר-כרטיסים יצרו את היכולת לקפוץ 
ממקום למקום בתוך הסיפור.

רעיונות כאלה של סיפורים לא -לינאריים

קיבלו דחיפה גדולה כשההיפר קישור הגיע,

כי הוא איפשר לאנשים להשפיע על הנרטיב.

הרעיונות וההמצאות האלה, בין השאר,

השפיעו על טים ברנרס-לי, ממציא האינטרנט.

ההיפר קישור מתפקד כמעט כמו אבן לגו,

אבן הבניה המאוד בסיסית הזאת 
שבנתה קשרי מערכת מורכבים מאוד

שקיימים בכל רחבי העולם.

בגלל הדרך בה ההיפר קישורים עוצבו בהתחלה,

הם נועדו לא רק לשמש הרבה אנשים,

אלא גם להיווצר על ידי הרבה אנשים.

עבורי, זה אחד העיצובים הכי דמוקרטיים 
שנוצרו אי פעם.