WEBVTT 00:00:17.883 --> 00:00:19.783 במאות ה- 11 וה- 12, 00:00:19.783 --> 00:00:22.055 רוב פשוטי העם האנגלים היו בורים. 00:00:22.055 --> 00:00:24.077 מאחר ולא היתה להם דרך ללמוד את התנך, 00:00:24.077 --> 00:00:26.547 הכמורה העלתה רעיון חדשני: 00:00:26.547 --> 00:00:29.127 הם יצרו מחזות מחלק מסיפורי התנך 00:00:29.127 --> 00:00:31.879 כך שאפילו אנשים שלא יכלו לקרוא יוכלו ללמוד אותם. 00:00:31.879 --> 00:00:33.271 אלה נקראו מחזות מיסתורין 00:00:33.271 --> 00:00:35.939 מפני שהם גילו את המיסתורין של מילתו של האל. 00:00:35.939 --> 00:00:37.186 בערך באותו הזמן, 00:00:37.186 --> 00:00:38.970 הכמורה פיתחה גם מחזות 00:00:38.970 --> 00:00:40.244 על הקדושים של הכנסיה, 00:00:40.244 --> 00:00:41.904 שנקראו מחזות פלאים. 00:00:41.904 --> 00:00:42.859 בהתחלה, 00:00:42.859 --> 00:00:44.610 אנשי הכמורה המחיזו סיפורים מהתנך 00:00:44.610 --> 00:00:47.029 על המדרגות מחוץ לקתדרלה. 00:00:47.029 --> 00:00:48.906 הקהל הגיב כל כך טוב 00:00:48.906 --> 00:00:51.026 שבמהרה הם היו צריכים לעבור לרחוב 00:00:51.026 --> 00:00:52.573 סביב כיכר העיר. 00:00:52.573 --> 00:00:55.099 על ידי בניה של עגלות נעות כדי להעלות כל מחזה 00:00:55.099 --> 00:00:56.816 ועל ידי סידור אחת אחרי השניה, 00:00:56.816 --> 00:00:58.828 הם יכלו להעלות מחזורים של סיפורים, 00:00:58.828 --> 00:00:59.997 שיקחו את הצופה 00:00:59.997 --> 00:01:00.695 מ"בראשית" 00:01:00.695 --> 00:01:02.039 עד ל"התגלות" (הספר האחרון של הברית החדשה). 00:01:02.039 --> 00:01:03.915 העגלות הניידות האלו, נקראו פג'נטס, 00:01:03.915 --> 00:01:06.545 ונראו כמו קופסאות גדולות על גלגלים. 00:01:06.545 --> 00:01:08.379 כל אחת היתה בגובה שתי קומות. 00:01:08.379 --> 00:01:09.922 הקומה התחתונה היתה מכוסה וילון 00:01:09.922 --> 00:01:12.925 ושימשה לתחפושות, אביזרים וחדרי הלבשה. 00:01:12.925 --> 00:01:16.086 הפלטפורמה העליונה היתה הבמה להופעה. 00:01:16.086 --> 00:01:19.095 הצופים התאספו בפינות שונות של העיר, 00:01:19.095 --> 00:01:20.911 והפג'נט היה זז סביב במחזור 00:01:20.911 --> 00:01:24.144 עד שהכפריים היו רואים את כל הסדרה. 00:01:24.144 --> 00:01:25.939 מהר מאוד המחזות דרשו יותר שחקנים 00:01:25.939 --> 00:01:27.648 משהכמורה יכלה לספק. 00:01:27.648 --> 00:01:29.191 אז, במאה ה 13, 00:01:29.191 --> 00:01:31.241 גילדות שונות התבקשו לקחת אחריות 00:01:31.241 --> 00:01:33.862 לשחק חלקים שונים של המחזור. 00:01:33.862 --> 00:01:35.447 ההצבות היו אמורות לשקף 00:01:35.447 --> 00:01:37.366 את מקצוע הגילדה. 00:01:37.366 --> 00:01:39.651 לדוגמה, גילדת הנגרים היתה עשויה להעלות 00:01:39.651 --> 00:01:41.245 את הסיפור של תיבת נוח, 00:01:41.245 --> 00:01:44.167 וגילדת האופים היתה מציגה את הסעודה האחרונה. 00:01:44.167 --> 00:01:46.458 אתם יכולים לדמיין מה היה קורה לסיפור 00:01:46.458 --> 00:01:49.964 אם גילדת הקצבים היתה מעלה את צליבתו של ישו? 00:01:49.964 --> 00:01:51.297 כן, בלי הכמורה 00:01:51.297 --> 00:01:53.122 המחזות התחילו במהרה להשתנות 00:01:53.122 --> 00:01:55.217 מסיפורי התנך האמיתיים. 00:01:55.217 --> 00:01:58.099 עד סוף המאה ה 14, סוג חדש של דרמה, 00:01:58.099 --> 00:02:00.622 שנקראה מחזות מוסר, התפתחה. 00:02:00.622 --> 00:02:01.060 אמונה, 00:02:01.060 --> 00:02:01.518 אמת, 00:02:01.518 --> 00:02:02.030 תרומה, 00:02:02.030 --> 00:02:02.980 ומעשים טובים 00:02:02.980 --> 00:02:05.194 כולם הפכו למאפיינים על הבמה. 00:02:05.194 --> 00:02:07.483 ובאותו הזמן, התכונות ההפוכות 00:02:07.483 --> 00:02:08.274 של שקר, 00:02:08.274 --> 00:02:09.110 חמדה, 00:02:09.110 --> 00:02:10.070 תענוגות הבשר, 00:02:10.070 --> 00:02:10.954 והשטן 00:02:10.954 --> 00:02:12.951 הפכו לאנטגוניסטים. 00:02:12.951 --> 00:02:15.451 מחזות המוסר היו סיפורים אלגוריים 00:02:15.451 --> 00:02:18.743 בהם הדמויות האלו נלחמו על שליטה בנפש. 00:02:18.743 --> 00:02:21.249 הקהלים אהבו את הדמויות הלא מוסריות, 00:02:21.249 --> 00:02:23.097 והצופים עודדו 00:02:23.097 --> 00:02:24.998 לתקשר עם השחקנים. 00:02:24.998 --> 00:02:26.461 זרקו אוכל רקוב 00:02:26.461 --> 00:02:29.132 ואפילו התקוטטויות עם צופים אחרים 00:02:29.132 --> 00:02:30.672 נהפכו למנהג נפוץ. 00:02:30.672 --> 00:02:32.376 הדמות של השטן 00:02:32.376 --> 00:02:33.801 לרוב היתה מסתובבת בקהל 00:02:33.801 --> 00:02:35.671 ומושכת צופים לא מוכנים 00:02:35.671 --> 00:02:38.943 לגיהנום שתואר כלוע של דרקון. 00:02:38.943 --> 00:02:41.302 הסיפורים התנכיים המוסריים הפכו 00:02:41.302 --> 00:02:43.969 לגסים ולפעמים לסיפורים קומיים. 00:02:43.969 --> 00:02:47.014 הכמורה התכוונה ללמד נגד חוסר מוסריות. 00:02:47.014 --> 00:02:49.590 כמה אירוני, אז, שמחזות המוסר 00:02:49.590 --> 00:02:54.104 למעשה עודדו מידות מגונות יותר אשר טובות. 00:02:54.104 --> 00:02:55.707 עד אמצע המאה ה 15, 00:02:55.707 --> 00:02:58.287 הכנסיה התחילה להוציא מחוץ לחוק את ההופעות האלו. 00:02:58.287 --> 00:03:00.284 חוקות הערים דרשו שכל תאטרון 00:03:00.284 --> 00:03:02.613 חייב להבנות מחוץ לכותלי העיר. 00:03:02.613 --> 00:03:03.874 אחד התאטראות הראשונים 00:03:03.874 --> 00:03:06.359 נבנה כמו גרסה מוגדלת של הפג'נט, 00:03:06.359 --> 00:03:08.074 עם מדרגות ומושבי גלריה 00:03:08.074 --> 00:03:11.128 שהקיפו אזור מדושא לפני הבמה. 00:03:11.128 --> 00:03:12.341 נשמע מוכר? 00:03:12.341 --> 00:03:13.568 וויליאם שייקספיר הצעיר 00:03:13.568 --> 00:03:16.205 פיתח את האמנות שלו פה בתיאטרון 00:03:16.205 --> 00:03:18.565 שנודע לבסוף כ"גלוב". 00:03:18.565 --> 00:03:21.566 מחזות המוסר בימי הביניים הובילו למחזאי הרנסנס 00:03:21.566 --> 00:03:23.456 שקיבלו השראה מהמאבקים הפנימיים 00:03:23.456 --> 00:03:25.237 וממצפון האדם. 00:03:25.237 --> 00:03:27.657 וזה, בתמציתו, איך שהדרמה הופיעה 00:03:27.657 --> 00:03:30.207 כצורת אומנות ספרותית.