1
00:00:00,934 --> 00:00:02,791
היום בו עזבתי את הבית לראשונה

2
00:00:02,791 --> 00:00:04,972
כדי ללכת לאוניברסיטה היה יום בהיר

3
00:00:04,972 --> 00:00:07,516
שעלה על גדותיו עם תקוות ואופטימיות.

4
00:00:07,516 --> 00:00:10,463
הצלחתי בבית-הספר. הציפיות ממני היו גבוהות,

5
00:00:10,463 --> 00:00:12,638
ובחדווה גדולה נכנסתי לתוך העולם הסטודנטיאלי

6
00:00:12,638 --> 00:00:16,237
של הרצאות, מסיבות וגניבת חרוטים מצידי הדרכים.

7
00:00:16,237 --> 00:00:18,914
אבל רושם חיצוני יכול להטעות,

8
00:00:18,914 --> 00:00:22,029
ובמידה מסויימת, האישיות האנרגטית ומלאת החיים

9
00:00:22,029 --> 00:00:25,184
שהלכה להרצאות וגנבה חרוטי דרכים, 
היתה רק מעטה חיצוני,

10
00:00:25,184 --> 00:00:28,223
אם כי היתה מהוקצעת ומאוד משכנעת.

11
00:00:28,223 --> 00:00:31,649
בתוך תוכי הייתי מאוד לא מאושרת, חסרת ביטחון

12
00:00:31,649 --> 00:00:33,863
ומפוחדת --

13
00:00:33,863 --> 00:00:37,486
מפוחדת מאנשים, מהעתיד, מכישלון

14
00:00:37,486 --> 00:00:39,839
ומהריקנות אשר חשתי בתוכי.

15
00:00:39,839 --> 00:00:42,295
אבל הייתי מיומנת בלהסתיר את זה, ומבחוץ נראיתי

16
00:00:42,295 --> 00:00:44,482
כאחת שיש לה כל מה שאפשר לקוות

17
00:00:44,482 --> 00:00:45,996
ולשאוף אליו.

18
00:00:45,996 --> 00:00:49,202
אשליית החוסן היתה 
כה מושלמת שאפילו הצלחתי

19
00:00:49,202 --> 00:00:50,914
לרמות את עצמי,

20
00:00:50,914 --> 00:00:53,456
ובזמן שהסמסטר הראשון הסתיים והשני החל,

21
00:00:53,456 --> 00:00:55,994
אף אחד לא יכול היה לנבא

22
00:00:55,994 --> 00:00:58,617
את מה שעמד להתרחש.

23
00:00:58,617 --> 00:01:01,750
יצאתי מהרצאה כאשר זה החל,

24
00:01:01,750 --> 00:01:03,911
מזמזמת לעצמי, מתעסקת עם התיק,

25
00:01:03,911 --> 00:01:06,334
בדיוק כפי שעשיתי מאות פעמים לפני כן,

26
00:01:06,334 --> 00:01:08,810
כאשר לפתע שמעתי קול המעיר בשקט,

27
00:01:08,810 --> 00:01:11,002
"היא עוזבת את החדר."

28
00:01:11,002 --> 00:01:12,417
הבטתי סביב,

29
00:01:12,417 --> 00:01:15,091
ולא ראיתי אף אחד בסביבה,
אבל לא ניתן היה לטעות

30
00:01:15,091 --> 00:01:16,935
בצלילות ובהחלטיות של ההערה.

31
00:01:16,935 --> 00:01:19,545
מזועזעת, השארתי את ספריי 
על המדרגות ומיהרתי הביתה,

32
00:01:19,545 --> 00:01:20,818
ושם זה הופיע שוב.

33
00:01:20,818 --> 00:01:22,881
"היא פותחת את הדלת."

34
00:01:22,881 --> 00:01:26,853
זו היתה ההתחלה. הקול הגיע.

35
00:01:26,853 --> 00:01:29,100
והוא נשאר,

36
00:01:29,100 --> 00:01:31,565
ימים ואז שבועות, שוב ושוב,

37
00:01:31,565 --> 00:01:33,744
מתאר את כל מה שאני עושה בגוף שלישי.

38
00:01:33,744 --> 00:01:35,486
"היא הולכת לספריה."

39
00:01:35,486 --> 00:01:37,081
"היא הולכת להרצאה."

40
00:01:37,081 --> 00:01:40,417
הוא היה נייטרלי, נטול רגש ואפילו לאחר זמן מה,

41
00:01:40,417 --> 00:01:42,999
חברותי ומרגיע באופן מוזר,

42
00:01:42,999 --> 00:01:46,440
אף על-פי ששמתי לב שהמעטה 
החיצוני הרגוע שלו נופל לעיתים

43
00:01:46,440 --> 00:01:49,541
ושלעיתים הוא משקף רגש בלתי מבוטא שלי.

44
00:01:49,541 --> 00:01:52,153
כך, לדוגמא, אם הייתי כעוסה ורציתי להסתיר זאת,

45
00:01:52,153 --> 00:01:55,519
דבר שעשיתי לעיתים קרובות, 
בהיותי מאוד מיומנת בהסתרת

46
00:01:55,519 --> 00:01:57,856
רגשותיי האמיתיים, אז הקול היה נשמע מתוסכל.

47
00:01:57,856 --> 00:02:00,669
אבל אם לא, הוא לא היה מאיים או מטריד,

48
00:02:00,669 --> 00:02:02,779
אף על-פי שבשלב זה היה ברור

49
00:02:02,779 --> 00:02:04,605
שהוא רוצה להעביר לי

50
00:02:04,605 --> 00:02:07,174
משהו בקשר לרגשותיי,

51
00:02:07,174 --> 00:02:10,260
במיוחד רגשות שהיו רחוקים ובלתי נגישים.

52
00:02:10,260 --> 00:02:13,383
ואז ביצעתי שגיאה פאטאלית,

53
00:02:13,383 --> 00:02:16,586
סיפרתי לחברה על הקולות, והיא נבהלה.

54
00:02:16,586 --> 00:02:18,831
החל תהליך עדין של התנייה.

55
00:02:18,831 --> 00:02:22,520
ההבנה שאנשים נורמליים לא שומעים קולות

56
00:02:22,520 --> 00:02:25,873
והעובדה שאני כן שמעתי, משמעה שמשהו היה מאוד לא בסדר.

57
00:02:25,873 --> 00:02:29,266
פחד וחוסר אמון שכאלו היו מידבקים.

58
00:02:29,266 --> 00:02:32,331
הקול פתאום לא נשמע כה בלתי מזיק,

59
00:02:32,331 --> 00:02:34,443
וכשהיא התעקשה שאלך לרופא,

60
00:02:34,443 --> 00:02:36,903
מייד עשיתי זאת, דבר שהוכח

61
00:02:36,903 --> 00:02:38,650
כשגיאה מס' 2.

62
00:02:38,650 --> 00:02:40,796
הקדשתי לא מעט זמן כדי לספר לרופא המכללה

63
00:02:40,796 --> 00:02:42,965
על מה שלדעתי היתה הבעיה האמיתית:

64
00:02:42,965 --> 00:02:45,867
חרדה, דימוי-עצמי נמוך, פחד מהעתיד,

65
00:02:45,867 --> 00:02:47,640
ונתקלתי באדישות משועממת

66
00:02:47,640 --> 00:02:49,434
עד שהזכרתי את הקול,

67
00:02:49,434 --> 00:02:51,385
שאז עטו נשמט מידו, הוא הסתובב

68
00:02:51,385 --> 00:02:54,169
והחל לחקור אותי תוך הצגת עניין אמיתי.

69
00:02:54,169 --> 00:02:56,813
ולמען האמת, הייתי זקוקה 
נואשות לאוזן קשבת ועזרה.

70
00:02:56,813 --> 00:02:59,659
התחלתי לספר לו על המלווה הקולי המוזר שלי.

71
00:02:59,659 --> 00:03:01,587
והלוואי שבאותו שלב הקול היה אומר,

72
00:03:01,587 --> 00:03:03,899
"היא חופרת לעצמה בור."

73
00:03:03,899 --> 00:03:07,424
הופניתי לפסיכיאטר, שאף הוא באופן דומה

74
00:03:07,424 --> 00:03:09,981
קיבל באופן קודר את נוכחות הקול

75
00:03:09,981 --> 00:03:11,855
ופירש את כל מה שסיפרתי

76
00:03:11,855 --> 00:03:14,389
דרך משקפיים של אי-שפיות חבויה.

77
00:03:14,389 --> 00:03:17,322
לדוגמא, הייתי מעורבת בערוץ טלוויזיה של סטודנטים

78
00:03:17,322 --> 00:03:19,874
ששידר מבזקי חדשות בקמפוס,

79
00:03:19,874 --> 00:03:21,924
ובמהלך פגישה איתו שהתאחרה, אמרתי,

80
00:03:21,924 --> 00:03:23,173
"סליחה, אבל עליי ללכת.

81
00:03:23,173 --> 00:03:24,691
אני מקריאה חדשות ב-6."

82
00:03:24,691 --> 00:03:26,134
עכשיו כתוב בתיק הרפואי שלי שלאלינור

83
00:03:26,134 --> 00:03:30,175
יש מחשבות שווא
שהיא שדרנית חדשות בטלוויזיה.

84
00:03:30,175 --> 00:03:33,624
מאותה נקודה האירועים התגלגלו במהירות

85
00:03:33,624 --> 00:03:35,854
מבלי שהיתה לי שליטה עליהם.

86
00:03:35,854 --> 00:03:38,250
האישפוז בבית-החולים, הראשון מבין רבים,

87
00:03:38,250 --> 00:03:41,162
אחר-כך האבחנה של סכיזופרניה,

88
00:03:41,162 --> 00:03:44,770
ואז, הגרוע מכל, תחושה מרעילה ומייסרת

89
00:03:44,770 --> 00:03:48,148
של חוסר תקווה, השפלה וייאוש

90
00:03:48,148 --> 00:03:50,683
לגבי עצמי והסיכויים שלי.

91
00:03:50,683 --> 00:03:53,116
אבל בגלל שעודדו אותי להסתכל על הקול

92
00:03:53,116 --> 00:03:55,672
לא כחוויה, אלא כסימפטום (למחלה),

93
00:03:55,672 --> 00:03:58,768
חששותיי וההתנגדות שלי כלפיו התגברו.

94
00:03:58,768 --> 00:04:00,852
אבל במהותו, כל זה היה סימן לנקיטת

95
00:04:00,852 --> 00:04:02,904
עמדה תוקפנית כלפי הנפש שלי,

96
00:04:02,904 --> 00:04:05,295
מין מלחמת אזרחים נפשית,

97
00:04:05,295 --> 00:04:08,229
וכל זה גרם לעליה במספר הקולות

98
00:04:08,229 --> 00:04:11,614
שהפכו בהדרגה ליותר עויינים ומאיימים.

99
00:04:11,614 --> 00:04:15,094
מתוך חוסר אונים וחוסר תקווה, התחלתי להתכנס

100
00:04:15,094 --> 00:04:17,233
אל תוך עולם פנימי של סיוטים

101
00:04:17,233 --> 00:04:19,141
שבו הקולות הפכו

102
00:04:19,141 --> 00:04:23,327
לרודפים אותי וגם לחברי היחידים המלווים אותי.

103
00:04:23,327 --> 00:04:26,406
לדוגמא, הם אמרו לי שאם 
אוכיח שאני ראויה לעזרתם,

104
00:04:26,406 --> 00:04:28,364
הם יכולים לשנות את חיי בחזרה

105
00:04:28,364 --> 00:04:29,770
למה שהיו קודם,

106
00:04:29,770 --> 00:04:32,510
וכך נקבעה עבורי סידרה של משימות מוזרות,

107
00:04:32,510 --> 00:04:34,535
כמו המשימות שהוטלו על הרקולס.

108
00:04:34,535 --> 00:04:36,496
זה התחיל עם משהו קטן, לדוגמא,

109
00:04:36,496 --> 00:04:38,212
לתלוש 3 שערות,

110
00:04:38,212 --> 00:04:39,786
אבל בהדרגה זה הקצין

111
00:04:39,786 --> 00:04:42,123
ולשיא זה הגיע בצווים לפגוע בעצמי,

112
00:04:42,123 --> 00:04:44,293
ובמיוחד בהוראה אחת דרמטית:

113
00:04:44,293 --> 00:04:46,006
"את רואה את המרצה שם?

114
00:04:46,006 --> 00:04:47,304
את רואה את כוס המים?

115
00:04:47,304 --> 00:04:50,102
אז עלייך ללכת ולשפוך 
אותה עליו מול כל התלמידים."

116
00:04:50,102 --> 00:04:52,049
זה מה שעשיתי, ואין צורך לומר

117
00:04:52,049 --> 00:04:54,046
שזה לא הפך אותי לחביבת הפקולטה.

118
00:04:54,046 --> 00:04:58,350
למעשה, נוצר מעגל אכזרי של פחד, התעלמות,

119
00:04:58,350 --> 00:05:01,208
חוסר אמון וחוסר הבנה,

120
00:05:01,208 --> 00:05:03,960
וזו היתה מלחמה שבה חשתי חסרת אונים

121
00:05:03,960 --> 00:05:08,337
וחסרת יכולת להגיע לשלווה או פיוס.

122
00:05:08,337 --> 00:05:11,995
שנתיים יותר מאוחר, ההתדרדרות היתה חריפה.

123
00:05:11,995 --> 00:05:15,703
כעת היה לי הרפרטואר המלא של טירוף:

124
00:05:15,703 --> 00:05:18,692
קולות מפחידים, חזיונות מעוותים,

125
00:05:18,692 --> 00:05:21,460
והזיות מוזרות ובלתי נשלטות.

126
00:05:21,460 --> 00:05:23,656
מצבי הנפשי היווה גורם

127
00:05:23,656 --> 00:05:26,245
לאפליה, גידופים

128
00:05:26,245 --> 00:05:28,400
ולתקיפות פיזיות ומיניות.

129
00:05:28,400 --> 00:05:30,163
והפסיכיאטר שלי אמר לי:

130
00:05:30,163 --> 00:05:32,595
"אלינור, עדיף היה לך לחלות בסרטן,

131
00:05:32,595 --> 00:05:36,348
שכן קל יותר לרפא סרטן מאשר סכיזופרניה."

132
00:05:36,348 --> 00:05:39,740
אובחנתי, סוממתי וננטשתי,

133
00:05:39,740 --> 00:05:41,816
והייתי כה מיוסרת מהקולות

134
00:05:41,816 --> 00:05:44,021
שניסיתי לקדוח חור בראשי

135
00:05:44,021 --> 00:05:46,877
כדי להיפטר מהם.

136
00:05:46,877 --> 00:05:50,978
היום, בהביטי לאחור על 
הייאוש והחורבן של אותן השנים,

137
00:05:50,978 --> 00:05:54,048
זה נראה לי כאילו מישהו מת במקום ההוא,

138
00:05:54,048 --> 00:05:57,765
ועם זאת, מישהו אחר ניצל.

139
00:05:57,765 --> 00:06:01,079
אדם שבור ורדוף-רוחות החל את המסע הזה,

140
00:06:01,079 --> 00:06:04,012
אבל האדם שצמח מזה היה שורד

141
00:06:04,012 --> 00:06:06,286
שבסופו של דבר יגדל להיות

142
00:06:06,286 --> 00:06:08,410
האדם שאני נועדתי להיות.

143
00:06:08,410 --> 00:06:11,098
הרבה אנשים פגעו בי בחיי,

144
00:06:11,098 --> 00:06:12,592
ואת כולם אני זוכרת,

145
00:06:12,592 --> 00:06:15,393
אבל זכרם דוהה ונחלש

146
00:06:15,393 --> 00:06:19,085
בהשוואה לאנשים שכן עזרו לי.

147
00:06:19,085 --> 00:06:21,705
שורדים כמוני, חברי שומעי הקולות,

148
00:06:21,705 --> 00:06:23,977
החברים והשותפים;

149
00:06:23,977 --> 00:06:26,305
אימי שמעולם לא התייאשה ממני,

150
00:06:26,305 --> 00:06:28,913
שידעה שיום אחד אחזור אליה

151
00:06:28,913 --> 00:06:32,583
והיתה מוכנה להמתין עבורי ככל שיידרש;

152
00:06:32,583 --> 00:06:35,120
הרופא שעבד איתי למשך זמן קצר בלבד,

153
00:06:35,120 --> 00:06:37,074
אבל חיזק בי את האמונה שהחלמה

154
00:06:37,074 --> 00:06:39,506
אינה רק אפשרית אלא בלתי נמנעת,

155
00:06:39,506 --> 00:06:41,909
ובתקופת נסיגה הרסנית

156
00:06:41,909 --> 00:06:44,809
אמר למשפחתי המבועתת, 
"אל תוותרו על התקווה.

157
00:06:44,809 --> 00:06:47,822
אני מאמין שאלינור תתגבר על זה.

158
00:06:47,822 --> 00:06:50,660
לפעמים, יורד שלג אפילו במאי,

159
00:06:50,660 --> 00:06:54,086
אבל בסוף הקיץ תמיד מגיע."

160
00:06:54,086 --> 00:06:55,940
14 דקות אינן מספיקות כדי

161
00:06:55,940 --> 00:06:58,876
להכיר במלואו בפועלם של אנשים טובים ונדיבים

162
00:06:58,876 --> 00:07:00,853
שלחמו יחד איתי ובשבילי

163
00:07:00,853 --> 00:07:02,652
ושהמתינו כדי לקבל את פניי בשובי

164
00:07:02,652 --> 00:07:05,151
מהמקום הבודד והמיוסר ההוא.

165
00:07:05,151 --> 00:07:07,288
אבל ביחד, הם רקחו תערובת של אומץ,

166
00:07:07,288 --> 00:07:10,904
יצירתיות, יושר ואמונה חסרת פשרות

167
00:07:10,904 --> 00:07:14,753
כדי שהעצמי המרוסק שלי יוכל להתרפא ולהתאחות.

168
00:07:14,753 --> 00:07:16,653
נהגתי לומר שאנשים אלו הצילו אותי,

169
00:07:16,653 --> 00:07:18,023
אבל ממה שאני יודעת כיום

170
00:07:18,023 --> 00:07:20,671
הם עשו דבר חשוב יותר 
בכך שהם העניקו לי

171
00:07:20,671 --> 00:07:22,293
את העוצמה להציל את עצמי,

172
00:07:22,293 --> 00:07:24,807
ובאופן מכריע, הם סייעו לי להבין משהו

173
00:07:24,807 --> 00:07:26,421
שתמיד חשדתי שהוא כך:

174
00:07:26,421 --> 00:07:28,809
שהקולות היו תגובה בעלת משמעות

175
00:07:28,809 --> 00:07:31,759
לאירועים טראומטיים בחיי, 
במיוחד אירועים מהילדות,

176
00:07:31,759 --> 00:07:33,608
ובתור שכאלה הם לא היו האויב

177
00:07:33,608 --> 00:07:38,360
אלא מקור של תובנות לשם פתירת בעיות רגשיות.

178
00:07:38,360 --> 00:07:41,430
תחילה היה מאוד קשה להאמין בזה,

179
00:07:41,430 --> 00:07:43,804
לא מעט בגלל שהקולות היו כה עויינים

180
00:07:43,804 --> 00:07:47,150
ומאיימים, ולכן בהיבט זה, הצעד החיוני הראשון

181
00:07:47,150 --> 00:07:49,865
היה ללמוד לדלות את המשמעות המטפורית

182
00:07:49,865 --> 00:07:53,643
ממה שלפני זה פירשתי בתור אמת, פשוטה כמשמעה.

183
00:07:53,643 --> 00:07:56,793
כך לדוגמא, קולות שאיימו לתקוף את ביתי,

184
00:07:56,793 --> 00:07:59,522
למדתי לפרשם כביטוי לתחושת הפחד

185
00:07:59,522 --> 00:08:03,180
וחוסר הביטחון שלי בעולם, 
במקום כאיום אמיתי.

186
00:08:03,180 --> 00:08:05,336
בהתחלה, הייתי מאמינה להם.

187
00:08:05,336 --> 00:08:06,908
לדוגמא, אני זוכרת שנשארתי ערה בלילה

188
00:08:06,908 --> 00:08:09,378
ליד חדר הוריי כדי לשמור עליהם

189
00:08:09,378 --> 00:08:12,622
מפני מה שחשבתי שהוא איום ממשי מהקולות.

190
00:08:12,622 --> 00:08:15,136
בגלל שהיתה לי בעיה חמורה של פציעה עצמית,

191
00:08:15,136 --> 00:08:17,577
רוב הסכו"ם בבית היה מוחבא,

192
00:08:17,577 --> 00:08:20,226
הייתי פוצעת את עצמי עם מזלג פלסטיק,

193
00:08:20,226 --> 00:08:22,833
מין כלי לפיקניק, וישבתי מחוץ לחדר

194
00:08:22,833 --> 00:08:26,726
אוחזת בו חזק וממתינה לזנק לפעולה אם יקרה משהו.

195
00:08:26,726 --> 00:08:28,398
כאילו אמרתי, "אל תתעסקו איתי.

196
00:08:28,398 --> 00:08:31,131
יש לי מזלג פלסטיק, אתם לא יודעים?"

197
00:08:31,131 --> 00:08:32,611
הייתי ממש אסטרטגית.

198
00:08:32,611 --> 00:08:35,217
אבל תגובה יותר מאוחרת והרבה יותר יעילה

199
00:08:35,217 --> 00:08:39,636
היתה לנסות ולפצח את המסר שמאחורי המילים,

200
00:08:39,636 --> 00:08:42,657
כך שכאשר הקולות הזהירו אותי שלא לעזוב את הבית,

201
00:08:42,657 --> 00:08:44,733
הייתי מודה להם על כך שהסבו את תשומת ליבי

202
00:08:44,733 --> 00:08:45,950
לעד כמה חשתי לא בטוחה --

203
00:08:45,950 --> 00:08:48,843
כי אם אני מודעת לזה, 
אני יכולה לעשות משהו חיובי בנדון --

204
00:08:48,843 --> 00:08:51,330
להרגיע אותי ואותם

205
00:08:51,330 --> 00:08:54,829
שאנו בטוחים ושאין יותר צורך להרגיש פחד.

206
00:08:54,829 --> 00:08:56,318
קבעתי גבולות לקולות,

207
00:08:56,318 --> 00:08:58,568
וניסיתי ליצור איתם מגע אסרטיבי

208
00:08:58,568 --> 00:09:01,313
אבל גם מכובד, תוך בניית תהליך איטי

209
00:09:01,313 --> 00:09:03,669
של תקשורת ושיתוף-פעולה

210
00:09:03,669 --> 00:09:06,968
שבו יכולנו ללמוד לעבוד ביחד ולתמוך האחד בשני.

211
00:09:06,968 --> 00:09:09,349
בכל התהליך הזה, מה שבסוף גיליתי היה

212
00:09:09,349 --> 00:09:11,496
שלכל אחד מהקולות היה קשר הדוק

213
00:09:11,496 --> 00:09:13,805
להיבטים השונים שבי, ושכל אחד מהם

214
00:09:13,805 --> 00:09:15,852
נשא עימו רגשות עזים שאף פעם

215
00:09:15,852 --> 00:09:18,193
לא היתה לי ההזדמנות לעבד ולפתור,

216
00:09:18,193 --> 00:09:20,753
זיכרונות של ניצול וטראומה מינית,

217
00:09:20,753 --> 00:09:23,664
של כעס, בושה, אשמה ודימוי-עצמי ירוד.

218
00:09:23,664 --> 00:09:26,164
הקולות נטלו את מקום הכאב והעניקו

219
00:09:26,164 --> 00:09:27,651
לו מילים,

220
00:09:27,651 --> 00:09:29,490
ונראה שאחת התגליות הכי גדולות היתה

221
00:09:29,490 --> 00:09:32,490
כאשר הבנתי שהקולות הכי עויינים ותוקפניים

222
00:09:32,490 --> 00:09:34,237
ביטאו בעצם את אותם החלקים

223
00:09:34,237 --> 00:09:36,474
בתוכי שנפגעו הכי הרבה,

224
00:09:36,474 --> 00:09:38,626
ובתור שכאלה, דווקא הקולות האלה

225
00:09:38,626 --> 00:09:41,968
הם שנזקקו למידה הכי גדולה של חמלה ואיכפתיות.

226
00:09:41,968 --> 00:09:44,983
כך, מצויידת בידע זה, הצלחתי בסוף

227
00:09:44,983 --> 00:09:47,271
לחבר מחדש את העצמי המרוסק שלי,

228
00:09:47,271 --> 00:09:49,886
כאשר כל פיסה ממנו מיוצגת על-ידי קול שונה,

229
00:09:49,886 --> 00:09:51,937
נפטרתי בהדרגה מכל התרופות שלי,

230
00:09:51,937 --> 00:09:56,625
וחזרתי לפסיכיאטריה, אלא שהפעם מהכיוון השני.

231
00:09:56,625 --> 00:10:00,223
10 שנים לאחר הופעת הקול הראשון, 
סיימתי את לימודיי,

232
00:10:00,223 --> 00:10:02,117
והפעם בציונים הכי גבוהים בפסיכולוגיה

233
00:10:02,117 --> 00:10:04,575
שהאוניברסיטה אי-פעם העניקה, ושנה יותר מאוחר,

234
00:10:04,575 --> 00:10:06,354
בציונים הכי גבוהים לתואר שני, שבואו נאמר,

235
00:10:06,354 --> 00:10:08,180
זה לא רע בשביל אישה משוגעת.

236
00:10:08,180 --> 00:10:10,589
האמת, אחד הקולות הכתיב לי את התשובות

237
00:10:10,589 --> 00:10:13,819
בזמן הבחינה, שעקרונית זה יכול להיחשב להעתקה.

238
00:10:13,819 --> 00:10:15,502
(צחוק)

239
00:10:15,502 --> 00:10:18,236
אם להיות כנה, לפעמים גם נהניתי מתשומת הלב.

240
00:10:18,236 --> 00:10:19,789
כפי שאוסקר ויילד אמר, הדבר היחיד

241
00:10:19,789 --> 00:10:22,920
שגרוע יותר מזה שמרכלים 
עליך הוא שלא מדברים עליך.

242
00:10:22,920 --> 00:10:24,992
זה גם הופך אותך למצותתת מצויינת,

243
00:10:24,992 --> 00:10:27,315
כי אפשר להאזין לשתי שיחות בו-זמנית.

244
00:10:27,315 --> 00:10:29,210
כך שלא הכל שלילי.

245
00:10:29,210 --> 00:10:30,753
עבדתי בשירותי בריאות הנפש,

246
00:10:30,753 --> 00:10:33,122
הרציתי בכנסים,

247
00:10:33,122 --> 00:10:35,390
כתבתי פרקים בספרים ומאמרים אקדמיים,

248
00:10:35,390 --> 00:10:38,222
ואני טענתי ועדיין טוענת

249
00:10:38,222 --> 00:10:40,466
שהשאלה החשובה

250
00:10:40,466 --> 00:10:42,718
בפסיכיאטריה אינה צריכה להיות

251
00:10:42,718 --> 00:10:44,261
מה לא בסדר איתך,

252
00:10:44,261 --> 00:10:46,966
אלא מה קרה לך.

253
00:10:46,966 --> 00:10:49,828
ובמשך כל הזמן, הקשבתי לקולות שלי,

254
00:10:49,828 --> 00:10:52,432
שאיתם בסוף למדתי לחיות בשלום ובכבוד

255
00:10:52,432 --> 00:10:54,828
והם מצידם שיקפו תחושה גוברת

256
00:10:54,828 --> 00:10:58,491
של חמלה, השלמה וכבוד כלפיי.

257
00:10:58,491 --> 00:11:01,649
ואני זוכרת את הרגע הכי מרגש ומיוחד,

258
00:11:01,649 --> 00:11:04,579
כשתמכתי בצעירה שהיתה מבוהלת מהקולות שלה,

259
00:11:04,579 --> 00:11:07,178
ואז התבהר לי לגמרי, לראשונה,

260
00:11:07,178 --> 00:11:09,854
שאני כבר לא מרגישה כך,

261
00:11:09,854 --> 00:11:13,578
אבל שאני מסוגלת סוף סוף 
לעזור למישהי אחרת שכן.

262
00:11:13,578 --> 00:11:17,146
היום אני מאוד גאה להיות חלק מאינטרווייס,

263
00:11:17,146 --> 00:11:21,115
אירגון של תנועה בינלאומית לשומעי קולות,

264
00:11:21,115 --> 00:11:24,498
יוזמה שנולדה מתוך עבודתם של פרופ' מריוס רום

265
00:11:24,498 --> 00:11:25,750
וד"ר סנדרה אשר,

266
00:11:25,750 --> 00:11:28,946
אשר מתיחסת לשמיעת קולות כאל אסטרטגיית הישרדות,

267
00:11:28,946 --> 00:11:32,312
כתגובה שפויה לנסיבות בלתי שפויות,

268
00:11:32,312 --> 00:11:35,971
לא בתור תסמין לא תקין 
של סכיזופרניה שצריך לסבול,

269
00:11:35,971 --> 00:11:39,235
אלא בתור חוויה מורכבת ומשמעותית

270
00:11:39,235 --> 00:11:41,559
שצריך לחקור.

271
00:11:41,559 --> 00:11:43,842
יחד אנו נושאים את עינינו לעתיד וגם מגלמים

272
00:11:43,842 --> 00:11:46,319
חברה המבינה ומכבדת את שמיעת הקולות,

273
00:11:46,319 --> 00:11:48,632
התומכת בצרכיהם של האנשים השומעים קולות,

274
00:11:48,632 --> 00:11:52,005
ומתיחסת אליהם כאזרחים מלאים.

275
00:11:52,005 --> 00:11:54,291
חברה כזו אינה רק אפשרית,

276
00:11:54,291 --> 00:11:56,303
אלא היא כבר בדרך להתהוות.

277
00:11:56,303 --> 00:12:00,097
בפרפראזה לצ'אווז, ברגע ששינוי חברתי מתחיל,

278
00:12:00,097 --> 00:12:02,189
לא ניתן להחזירו אחורה.

279
00:12:02,189 --> 00:12:05,416
לא ניתן להשפיל אדם שחש גאווה.

280
00:12:05,416 --> 00:12:07,207
לא ניתן לדכא אנשים

281
00:12:07,207 --> 00:12:09,691
שאינם מפחדים יותר.

282
00:12:09,691 --> 00:12:12,250
עבורי, ההישגים של התנועה לשומעי קולות

283
00:12:12,250 --> 00:12:14,769
הם תזכורת שחמלה, אחווה,

284
00:12:14,769 --> 00:12:17,513
צדק וכבוד הם יותר מסתם מילים;

285
00:12:17,513 --> 00:12:20,124
הם אמונה,

286
00:12:20,124 --> 00:12:22,610
ושאמונות מסוגלות לשנות את העולם.

287
00:12:22,610 --> 00:12:25,385
ב-20 השנים האחרונות, התנועה לשומעי קולות

288
00:12:25,385 --> 00:12:27,597
פרסה רשתות תמיכה לשומעי קולות

289
00:12:27,597 --> 00:12:30,588
ב-26 מדינות ברחבי 5 יבשות,

290
00:12:30,588 --> 00:12:33,957
בהן עובדים יחד לקידום כבוד-עצמי, סולידריות

291
00:12:33,957 --> 00:12:37,023
וחיזוק האנשים הסובלים ממצוקה נפשית,

292
00:12:37,023 --> 00:12:40,288
כדי ליצור שפה וטיפול חדשים שיתנו תקווה,

293
00:12:40,288 --> 00:12:44,232
שבטבורה שוכנת האמונה הבלתי מעורערת

294
00:12:44,232 --> 00:12:47,122
בכוחו של האדם.

295
00:12:47,122 --> 00:12:50,043
כפי שפיטר לווין אמר פעם, החיה האנושית

296
00:12:50,043 --> 00:12:51,695
הינה ישות מיוחדת

297
00:12:51,695 --> 00:12:55,069
שהתברכה ביכולת מולדת להתרפא

298
00:12:55,069 --> 00:12:59,280
וביכולת השיכלית לרתום יכולת מולדת זו.

299
00:12:59,280 --> 00:13:01,764
בהיבט זה, עבור חברי הקהילה,

300
00:13:01,764 --> 00:13:04,257
אין כבוד או זכות גדולים יותר

301
00:13:04,257 --> 00:13:06,917
מאשר לדחוף קדימה את 
תהליך הריפוי אצל מישהו,

302
00:13:06,917 --> 00:13:09,863
להיות עד, להושיט יד,

303
00:13:09,863 --> 00:13:12,226
לחלוק את עול הסבל של מישהו,

304
00:13:12,226 --> 00:13:15,300
ולטפח את התקווה להחלמתו.

305
00:13:15,300 --> 00:13:17,829
ובאופן דומה, עבור ניצולי מצוקה ופגיעה,

306
00:13:17,829 --> 00:13:20,408
אנו זוכרים שאין עלינו לחיות את חיינו

307
00:13:20,408 --> 00:13:24,120
לעולמים תחת ההשפעה של 
הדברים המזיקים שקרו לנו.

308
00:13:24,120 --> 00:13:26,629
אנו ייחודיים. אין לנו תחליף.

309
00:13:26,629 --> 00:13:29,346
את מה ששוכן בקרבנו לא ניתן לדכא,

310
00:13:29,346 --> 00:13:31,702
לעוות או לקחת.

311
00:13:31,702 --> 00:13:35,800
האור לעולם לא נכבה.

312
00:13:35,800 --> 00:13:37,910
כמו שרופא אחד מופלא אמר לי פעם,

313
00:13:37,910 --> 00:13:41,161
"אל תספרי לי מה אנשים אחרים אמרו לך עלייך.

314
00:13:41,161 --> 00:13:44,212
ספרי לי על עצמך."

315
00:13:44,212 --> 00:13:46,018
תודה לכם.

316
00:13:46,018 --> 00:13:51,542
(מחיאות כפיים)