אני אוהב חרקים--

לא מילדות, אגב,

אלא מגיל מאוחר יותר.

כשעשיתי את הבי.איי

בזואולוגיה כמקצוע ראשי באוניברסיטת תל אביב,

אפשר לומר שהתאהבתי בחרקים.

ואז, במסגרת הזואולוגיה,

לקחתי את הקורס או תחום הלימוד של האנטומולגיה,

חקר החרקים.

ואז שאלתי את עצמי איך להיות מעשי,

או לסייע בחקר החרקים?

ועברתי לעולם הגנת הצומח--

הגנת הצמחים מפני חרקים,

מפני חרקים רעים.

ובמסגרת הגנת הצומח,

הגעתי אל השיטה

של הדברת ביולוגית של מזיקים,

אותה אנו מגדירים למעשה

כשימוש באורגניזמים חיים

לצורך צמצום אוכלוסיות

של מזיקי צמחים.

וזהו תחום שלם בהגנת הצומח

שמכוון להפחתת כימיקלים.

והדברת מזיקים ביולוגית, אגב,

או החרקים הטובים שעליהם אנו מדברים,

קיימים בעולם מזה אלפים רבים של שנים,

מזה זמן רב מאד.

אך רק ב-120 השנה האחרונות

האנשים החלו להשתמש,

או למדו יותר ויותר איך לנצל, איך להשתמש,

בתופעת ההדברה הביולוגית,

או למעשה, תופעת ההדברה הטבעית,

לצרכיהם.

כי את תופעת ההדברה הביולוגית,

אפשר למצוא בחצר האחורית.

קחו פשוט זכוכית מגדלת. רואים מה יש לי כאן?

זו זכוכית מגדלת של פי 10.

כן. פי עשר.

פותחים את זה,

מסובבים את העלים, ונגלה עולם חדש

של חרקים זעירים,

או עכבישים זעירים בגודל 1-1.5 מ"מ,

או 2 מ"מ,

ואפשר להבדיל בין הטובים לרעים.

כך שתופעה זו של הדברה טבעית

קיימת ממש בכל מקום.

כאן, בחזית הבניין, אין לי ספק.

פשוט תתבוננו בצמחים.

אז זה בכל מקום,

ועלינו לדעת איך לנצל זאת.

אז הבה ונלך יד ביד

ונצפה בכמה דוגמאות.

מהו מזיק?

איזה נזק הוא בעצם גורם לצמח?

ומיהו אויבו הטבעי,

הגורם המדביר אותו ביולוגית,

או החרק הטוב, עליו אנו מדברים?

כללית, אני עומד לדבר

על חרקים ועכבישים,

שנכנה אותם אקריות.

חרקים-- אורגניזמים בעלי 6 רגליים

ועכבישים או אקריות,

האורגניזמים בעלי 8 הרגליים.

הבה נתבונן בזה.

זהו מזיק, מזיק הרסני, אקרית קורים,

כי היא מרבה לארוג קורים כמו עכביש.

אתם רואים באמצע את האם

ושתי בנות, אולי משמאל ומימין,

וביצה זעירה בצד ימין.

ואז תראו כמה נזק היא מסוגלת לגרום.

בצד ימין אתם רואים עלה של מלפפון,

ובאמצע - עלה של כותנה,

משמאל - עלה של עגבניה עם סימני מציצה,

הם יכולים ממש להפוך אותם מירוקים ללבנים

בגלל גפי הפה

הדוקרים ומוצצים

של האקריות הללו.

אך כאן נכנס הטבע

שמספק לנו אקרית מועילה

זאת אקרית טורפת-- קטנה כמו אקרית הקורים, אגב,

1-2 מ"מ, לא יותר,

רצה מהר, צדה,

מבריחה את אקרית הקורים.

וכאן אתם רואים את הגברת בפעולה

בצד שמאל שלכם--

כשהיא דוקרת ומוצצת

את נוזלי הגוף של האקרית המזיקה שבצד שמאל.

ואחרי 5 דקות, זה מה שרואים,

גופה מתה אופיינית--

מצומקת ומיובשת,

גופה מתה של אקרית הקורים,

ולצידה שני פרטים שבעים

של אקרית טורפת,

האם בצד שמאל,

ונימפה צעירה בצד ימין.

אגב, ארוחה שתספיק להן ל-24 שעות

כוללת כחמישה פרטים

של אקרית הקורים, האקרית הרעה,

ו/או 15-20 ביצים

של אותן אקריות מזיקות.

אגב, הטורפות תמיד רעבות.

[צחוק]

והנה דוגמה נוספת: כנימות עלה.

אגב, עכשיו אביב בישראל,

והטמפרטורות עולות בחדות.

אפשר לראות שהכנימות המזיקות מכסות את הצמחים,

על ההיביסקוס, על הלנטנה,

על העלווה הצעירה והרעננה

של מה שקרוי הפריחה האביבית.

אגב, אצל הכנימות יש רק נקבות,

כמו אמזונות.

נקבות מולידות נקבות שמולידות עוד נקבות.

אין בכלל זכרים.

מה שמכונה 'רביית בתולים'.

וכנראה שהן מאד מרוצות מכך.

כאן אנו רואים את הנזק.

כנימות אלה מפרישות

נוזל דביק ומתוק

הקרוי טל-דבש,

שפשוט מכסה

את חלקי הצמח העליונים.

כאן רואים עלה מלפפון אופייני

שצבעו השתנה מירוק לשחור

בגלל הפטריה השחורה, הפייחת,

שמכסה אותו.

והנה מגיעה ההצלה

בצורת הצרעה הטפילית הזו.

כאן איננו מדברים על טורף,

אלא על טפיל,

לא טפיל דו-רגלי,

אלא טפיל 6 רגלי, כמובן.

זוהי צרעה טפילית,

גם היא באורך 2 מ"מ, צנומה,

מהירה מאד

ומעופפת מצוינת.

וכאן אתם רואים את הטפיל הזה בפעולה,

כמו בתמרון אקרובטיקה.

היא נעמדת פנים אל פנים

מול הקורבן שמימין,

מעקלת את בטנה

ומחדירה ביצה בודדת,

ביצה בודדת

לתוך נוזלי הגוף של הכנימה.

אגב, הכנימה מנסה להימלט.

היא בועטת

ומפרישה נוזלים שונים,

אך שום דבר לא יקרה.

פרט לכך שביצת הטפיל

מוחדרת אל נוזלי הגוף של הכנימה.

ואחרי ימים מספר, בהתאם לטמפרטורה,

הביצה בוקעת,

והזחל של הטפיל

אוכל את הכנימה מבפנים.

וכל זה טבעי. כל זה טבעי.

זה לא מדע בדיוני. שום דבר כזה.

ושוב, זה בחצר האחורית שלכם,

בחצר האחורית שלכם.

וזו התוצאה הסופית.

זו התוצאה הסופית.

מומיות.

מומיות.

זהו המופע החזותי של כנימה מתה.

אשר מכילה בקירבה

את הטפיל בהתהוותו

והנה אחרי כמה דקות הוא כבר במחצית הדרך החוצה.

הלידה כמעט הושלמה.

ניתן לראות זאת, אגב, בסרטים ברורים וכו'.

וזה אורך רק כמה דקות.

ואם זו נקבה, היא מיד תזדווג עם זכר,

ותצא לדרכה, כי הזמן קצר.

הנקבה הזו יכולה לחיות רק 3-4 ימים,

ועליה ללדת

בערך 400 ביצים.

כלומר יש לה 400 כנימות עלה רעות

להטיל את ביציה

בנוזלי הגוף שלהן.

וזה כמובן איננו הסוף.

יש עולם שלם ועשיר של אויבים טבעיים נוספים

והנה הדוגמה האחרונה.

שוב, נתחיל עם המזיק:

הטריפס.

אגב, כל השמות המשונים האלה--

לא אטריד אתכם עם השמות הלטיניים של יצורים אלה,

רק השמות הרווחים.

והחרק הנחמד והצנום הזה

הוא מזיק רע מאד.

אם תוכלו לראת כאן, זה פלפל מתוק.

זה איננו סתם פלפל ירוק אקזוטי וקישוטי,

אלא פלפל ירוק בלתי אכיל,

כי הוא סובל ממחלה נגיפית

שהועברה אליו ע"י הטריפסים הבוגרים האלה.

והנה מגיע האויב הטבעי,

פשפש האוריוס הזעיר,

זעיר, כי הוא באמת קטן.

כאן רואים את הבוגר השחור ושני צעירים.

ושוב, בפעולה.

הבוגר דוקר את הטריפס,

יונק את נוזלי גופו תוך רגעים ספורים,

ועובר לטרף הבא,

וממשיך כך בכל השטח.

ואם מפזרים את האוריוסים האלה, החרקים הטובים,

למשל, בחלקת פלפל ירוק,

הם יעופו אל הפרחים.

ראו, הפרח הזה מוצף

בפשפשים טורפים, בחרקים הטובים,

אחרי שחיסלו את הרעים, את הטריפסים.

וזהו מצב חיובי מאד, אגב.

שום נזק לפרי המתפתח. שום נזק לחנטת הפירות.

הכל בסדר בנסיבות האלה.

אך שוב, השאלה היא,

ראיתם אותם כאן אחד-על-אחד--

המזיק והאויב הטבעי.

הנה מה שאנו עושים בפועל.

בצפון מזרח ישראל,

בקיבוץ שדה אליהו,

יש מתקן

המייצר בייצור המוני את האויבים הטבעיים האלה.

במלים אחרות, מה שאנו עושים שם,

אנחנו מגבירים,

אנו מגבירים את ההדברה הטבעית,

או את תופעת ההדברה הביולוגית.

ובשטח של 35,000 מ"ר

של חממות חדשניות,

אנו מייצרים בייצור המוני אקריות טורפות אלה,

את פשפשי אוריוס אלה,

את הצרעות הטפיליות וכו' וכו'.

רכיבים רבים ושונים.

אגב, הנוף שם יפה מאד.

מצד אחד רואים את הרי ירדן

ובצד השני את עמק הירדן,

החורף קל ונעים,

והקיץ נחמד וחם,

ואלה תנאים מצוינים

לייצור המוני של יצורים אלה.

וייצור המוני, אגב,

איננו התערבות גנטית.

אין שום הנדסה גנטית,

שום יצורים מהונדסים גנטית.

אנו לוקחים אותם מן הטבע,

והדבר היחיד שאנו עושים,

הוא לספק להם תנאים מיטביים,

בחממות או בחדרים מבוקרי אקלים,

כדי שישגשגו

ויתרבו במהירות.

וזה מה שאנו בעצם מקבלים.

אתם רואים, מתחת למיקרוסקופ,

בפינה השמאלית העליונה אקרית טורפת בודדת.

וזו קבוצה שלמה של אקריות טורפות.

אתם רואים את המבחנה הזו? רואים אותה?

בתוכה יש לי גרם אחד של האקריות הטורפות הללו.

גרם אחד מכיל 80,000 פרטים,

80,000 פרטים.

ודי בהם

להדביר ב-4 דונם, 4,000 מ"ר,

של חלקת תותים

של אקריות הקורים המזיקות משך עונה שלמה,

או כמעט שנה אחת.

ואנו יכולים לייצר מאלה, תאמינו לי,

כמה תריסרי קילוגרמים

מידי שנה.

אני קורא לכך

הגברה של התופעה.

ולא, איננו מפרים את האיזון.

אדרבא,

בגלל שאנו מביאים זאת לשטח החקלאי

שבה האיזון כבר הופר

בגלל הכימיקלים,

אנו באים עם האויבים הטבעיים האלה

כדי להחזיר מעט לאחור את הגלגל

וליצור קצת יותר איזון טבעי

בשטח החקלאי ע"י צמצום הכימיקלים.

זה כל הרעיון.

ומהי ההשפעה?

בטבלה זו אתם יכולים לראות מה ההשפעה

של הדברה ביולוגית מוצלחת

בעזרת חרקים טובים.

למשל, בישראל,

שבה אנו מיישמים

ביותר מ-1,000 הקטרים, שהם

10,000 דונם במונחים ישראליים--

הדברת מזיקים ביולוגית בפלפל מתוק

בבתי צמיחה,

75% מחומרי ההדברה

למעשה פחתו.

ובתותים הישראליים אפילו יותר--

80% מחומרי ההדברה נחסכו,

בפרט אלו שכוונו נגד אקריות הקורים המזיקות בתותים.

כך שההשפעה גדולה מאד.

ועולה השאלה,

בעיקר אם שואלים מגדלים וחקלאים:

לשם מה הדברה ביולוגית?

לשם מה חרקים טובים?

אגב, מספר התשובות

זהה למספר הנשאלים.

אבל אם נבוא למשל למקום הזה,

בדרום מזרח ישראל,

בערבה, לאורך השבר הסורי-אפריקני,

היכן שהעידית שבעידית--

פנינת החקלאות הישראלית

ממומקמת,

בפרט בתנאי חממה או תחת רשתות--

אם אתם נוסעים לאילת, תוכלו לראות את זה

ממש באמצע המדבר.

התקרבו,

ותוכלו לראות בעצמכם,

סבים עם נכדים,

מפזרים את האויבים הטבעיים, את החרקים הטובים,

במקום ללבוש ביגוד מיוחד

ומסכות גז על מנת ליישם כימיקלים.

אם כן, בטיחות ביישום,

זו התשובה העיקרית שאנו שומעים מהמגדלים לשאלה,

לשם מה הדברה ביולוגית?

התשובה השניה, מגדלים רבים

ממש מבוהלים

מרעיון העמידות,

שמזיקים יכולים לפתח

כנגד כימיקלים,

למשל, כמו שחיידקים

מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה.

זה אותו הדבר, וזה עלול לקרות במהירות.

למרבה המזל, בהדברה ביולוגית

או בהדברה טבעית,

העמידות נדירה ביותר.

זה כמעט ולא קורה.

כי מדובר כאן באבולוציה,

מדובר כאן בתופעות טבעיות,

שלא כמו בעמידות,

שמתרחשת כשמשתמשים בכימיקלים.

ושלישית, הדרישה הציבורית.

הדרישה הציבורית-- ככל שהציבור

יתבע לצמצם את השימוש בכימיקלים,

כך יותר מגדלים ייעשו ערים לעובדה

שהם צריכים, ככל יכולתם וככל שרק ניתן,

להחליף את ההדברה הכימית

בהדברה ביולוגית.

והנה כאן, מגדלת נוספת,

אתם רואים שהיא מאד מתעניינת

במזיקים ובמועילים,

היא חובשת לראשה את הזכוכית המגדלת,

מסתובבת בבטחון

בשטח הגידול שלה.

לסיכום, אני רוצה להגיע לחזון שלי,

או בעצם לחלומי.

הנה המציאות.

הביטו בפער.

אם ניקח את המחזור המסחרי הכולל

של תעשיית ההדברה הביולוגית בעולם,

מדובר ב-250 מיליון דולר.

מנגד, ראו את היקף תעשיית חומרי ההדברה

בכל הגידולים בעולם.

לדעתי זה פי 100 או משהו כזה.

25 מיליארד.

כך שיש פער עצום לגשר עליו.

איך בעצם נעשה זאת?

כיצד נגשר או נצמצם את הפער הזה?

במרוצת השנים?

ראשית, עלינו למצוא עוד

פתרונות ביולוגיים יציבים, טובים ואמינים,

עוד חרקים טובים

שנוכל לייצר בייצור המוני,

או לשמר בשדה.

שנית, לייצר ביתר שאת

דרישה ציבורית חזקה וחד-משמעית

לצמצום הכימיקלים

בתוצרת החקלאית הטריה.

ושלישית, להגביר גם את המודעות אצל המגדלים

לפוטנציאל הטמון בתעשיה זו.

והפער הזה באמת מצטמצם.

צעד אחר צעד, הוא אכן מצטמצם.

אז נראה שלי שהשקופית האחרונה שלי היא:

כל שאנו אומרים הוא, ואפשר גם לשיר את זה:

תנו לטבע הזדמנות.

ואני אומר זאת בשם כל

מיישמי ההדברה הביולוגית באשר הם,

בישראל ובעולם,

באמת, "תנו לטבע הזדמנות."

תודה רבה.

[מחיאות כפיים]