מתייחסים אל פלסטיק כאל מוצר

שמופיע באורח פלא משום מקום והולך לשום מקום

- זהו סיפור על מעצמת הפלסטיק הגדולה שתחנוק את הפלנטה -

הכל מתחיל כשהנפט והגז עוזבים את הבארות

והוא ממשיך להיות בעייה בכל שלב בדרך

אך תנועה עולמית מתאחדת כדי לשנות את הסיפור
שכונות אפס פסולת במנילה

מדוע אנחנו רואים כל כך 
הרבה יותר פלסטיק שנכנס לסביבה?

זהו הסיפור של הפלסטיק

הסיפור שמעצמת הפלסטיק
לא רוצה שתראו.

- ערים עם אפס פסולת -

אם נתייחס לפסולת פשוט כאל בעיית תשתית, זה לא יעבוד

מערכת של אפס פסולת מתמקדת תמיד בבני אדם

אנחנו תמיד עובדים עם הקהילות ומאמינים

ביכולתן לפתור את בעיות הפסולת שלהן

אם רק יקבלו את התמיכה המתאימה לממש זאת

ולכן התחלנו לעבוד עם ערים בפיליפינים.

כשמדברים על ערים של אפס פסולת,

מדובר בערים שפועלות לקראת אפס פסולת.
זו המטרה.

במודל המבוזר, אנחנו משתמשים למשל בעגלות,

ואלה מאפשרות לנו להגיע לכל משק בית

ולוודא שהפסולת נאספת ברמה זו.

ברגע שמספקים אוספי אשפה

ומערך זמנים קבוע לאיסוף,

יחד עם פחי הפרדה מתאימים, למשל

כל משקי הבית שלנו משתפים פעולה

משמעות הדבר היא שאנשים רוצים לעשות זאת.

אך הדבר הבסיסי הראשון:

להבטיח שכל הפסולת נאספת

במקום השני: טיפול בכל החומרים האורגניים

בתהליך של עיבוד בקומפוסטרים במקום.

הנקודה השלישית נוגעת ליכולתנו

לאסוף את מרב הפסולת הראויה למחזור.

כמה שיותר נייר, כמה שיותר מתכת, כמה שיותר פלסטיק.

הנקודה המרכזית היא שגם במודל אפס הפסולת שלנו,

הם מסוגלים לצמצם את הפסולת בכ-80-70 אחוזים,

ועדיין הם נותרים עם 30-20 אחוזי פסולת שיוריים

שאי אפשר לעבד אותם בקומפוסטרים או למחזר אותם.

אבל היופי בתוכנית של אפס פסולת היא
שאנחנו לא מסתירים מוצרים אלה.

תוכנית אפס פסולת מאפשרת לנו לזהות

אילו מוצרים נמצאים מחוץ ליכולת הניהול של קהילה

וזה מאפשר לנו לפנות לאנשים הנכונים,

ובמקרה זה חברות שמייצרות מוצרים ואריזות אלה

כדי שהן יפסיקו את הייצור או יעצבו מחדש

או יחשבו על אריזה שונה

משום שאם קהילה אחת לא יכולה לטפל בכך,

עיר אחת לא יכולה לטפל בכך,

ייתכן שהמציאות היא שאי אפשר לטפל בכך.

הדרך היחידה שבה נוכל להתייחס
למוצר בעייתי מסויים,

היא בכך שלא נייצר אותו מלכתחילה.

ניסינו לעבוד עם כמה חברות בניסיון להתייחס לבעייה זו. אך מה הן אומרות לנו?

בשלב זה, הן כבר לא אחראיות לכך.

ואנחנו מבקשים לשנות גישה זו.

שחברות יפסיקו להשתמש בצורת חשיבה זו

שלפיה האחריות שלהן מסתיימת במכירה.

עליהן להיות אחראיות במהך כל מחזור החיים

של המוצרים שהן מייצרות.

הפתרון לא יכול לבוא מכאן.

עליו לבוא ממשרדי ההנהלה.

ואלה נמצאים בדרך כלל בארה"ב ובאירופה.

החזון הוא שכל הערים עוברות לאפס פסולת.

אחרי שמשלימות הטמעת תוכנית אפס פסולת.

אפשר לראות את ההבדל, להריח אותו, לחוש בהבדל

סיפורו של הפלסטיק

אביב 2019