דמיינו את זה:

חברכם ואתם צופים בקומדיית מצבים

כשדמות משנה חצופה נכנסת לחדר,

נושאת עוגת חתונה בת ארבע שכבות.

הוא מועד,

נופל,

ונוחת עם הפרצוף לתוך העוגה.

החבר שלכם נופל מצחוק ואומר,

"זה כזה מגוחך! כל כך אירוני!"

ובכן, במהירות, מה אתם עושים?

האם אתם צוחקים יחד עם פס קול הצחוק

ונותנים למצג השוא העלוב הזה של אירוניה לעבור?

או, שאתם זורקים את הזהירות

ומסבירים את המשמעות האמיתית של אירוניה?

אם אתם אני, אתם בוחרים בשני.

לצערנו, אירוניה היתה לא מובנת לחלוטין.

אנחנו נוטים לזרוק את המושג הזה

כל פעם שאנחנו רואים משהו מצחיק ומקרי.

ובעוד שהרבה דוגמאות של אירוניה אמיתית יכולות להיות מצחיקות,

זה לא המניע העיקרי לאירוניה.

מצב הוא אירוני רק אם מה שקורה

הוא ההפך המוחלט של מה שצפוי.

אם אתם מצפים ל א' אתם מקבלים ב',

אז יש לכם אירוניה.

בואו ניקח את מצב הסלפסטיק של העוגה כדוגמה.

כשמישהו נכנס ומאזן בצורה לא יציבה משהו

שלא צריך להלקח לבד,

מועד, נופל, ועושה בלגן,

זה מצחיק, אבל זה לא אירוני.

למעשה, אתם כנראה מצפים שמישהו

שלוקח לבד עוגה ענקית ליפול.

וכשהוא מועד, ובאמת מתאים לציפיות,

וכך זו לא אירוניה.

אבל מה אם דמות המשנה היתה נכנסת ועונדת מדלית זהב

שהוא זכה בה בתחרות נשיאת עוגות

באולימפיאדת אטלנטה ב 1996?

מה אם דמות המשנה ההיא הוא נושא עוגות מקצועי?

אז, אולי היתה ציפיה הגיונית

שהוא היה מוכשר יותר

כשהוא נושא עוגה מגוחכת בגודלה.

אז, כשהציפיה ההגיונית לא היתה מתממשת בנפילת הדמות,

אירוניה היתה מוצגת.

דוגמה נוספת.

אזרח ותיק מסמס וכותב בלוג.

הציפיה הרווחת וההגיונית

של גברים ונשים בוגרים יותר

היא שהם לא אוהבים או מכירים טכנולוגיה,

וקשה להם להדליק את המחשב,

או שיש להם סלולרי ענק משנות השמונים.

לא צריך לצפות מהם להיות מחוברים,

הי טקיים,

או מתקדמים מספיק לסמס

או לכתוב בלוגים,

מה שנראה כמו דבר חדשני

ש"בימים ההם," לא היה להם.

אז כשסבתא שולפת את הסמרטפון

כדי להעלות תמונה של השיניים התותבות שלה

או של הנכדים שלה,

אירוניה עולה.

ציפיות הגיוניות של המצב לא מתממשות.

זו אירוניה.

אז בזמן שנפילת העוגה אולי לא היתה אירונית,

יש כל מיני מצבים בחיים שהם כן.

צאו, ומצאו דוגמאות אמיתיות של אירוניה.