הבוקר אני מדבר
על בעיית השחיתות.
השחיתות מוגדרת
כניצול לרעה של משרת אמון
לתועלת עצמית -
או בהקשר הנוכחי,
לתועלת החברים, המשפחה
או בעלי ההון.
חברים, משפחה ובעלי-הון
אך עלינו להבין
כיצד אנו מבינים את השחיתות,
ועלינו להבין גם
שחונכנו שלא כהלכה לגביה,
ועלינו להודות בכך.
עלינו להיות אמיצים מספיק
כדי להודות בכך
כדי שנתחיל לשנות
את ההתמודדות שלנו איתה.
קודם כל, ישנו המיתוס הגדול,
מספר אחד,
שבעצם לא מדובר באמת בפשע.
כשאנו יושבים במחיצת
ידידים ומשפחה
ומשוחחים על הפשע בארצנו,
הפשע בבלמונט, או בדייגו,
או במאראבלה,
איש איננו מדבר על השחיתות.
זו האמת לאמיתה
כשמפקח המשטרה מופיע בטלוויזיה
ומדבר על הפשיעה,
הוא לא מדבר על השחיתות.
וידוע לנו היטב, שכשהשר לבטחון לאומי
מדבר על הפשע,
גם הוא לא מדבר על השחיתות.
הנקודה שלי היא
שזהו פשע.
זהו פשע כלכלי, כי הוא כרוך
בגזל כספי משלמי המסים.
השחיתות הציבורית והפרטית
היא מציאות.
כמי שמגיע מן המגזר הפרטי,
אני אומר לכם
שיש כמות עצומה של שחיתות
במגזר הפרטי, ואין לה
כל קשר לממשל.
אותם מעשי שוחד ומתן-בסתר
וכל מה שנעשה מתחת לשולחן,
הכל קורה במגזר הפרטי.
היום אני מתמקד בשחיתות
במגזר הציבורי,
שגם למגזר הפרטי
יש חלק בה.
המיתוס החשוב השני
שיש להבינו --
כי אנו חייבים להרוס
את המיתוסים הללו,
לפרק אותם, להשמיד אותם
ולשים אותם ללעג --
המיתוס החשוב השני
שיש להבינו
הוא המיתוס שאומר
שהשחיתות היא בעצם
בעיה קטנה בלבד--
נכון שהיא בעיה,
אבל רק בעיה קטנה,
והיא למעשה רק
10 או 15 אחוזים קטנים,
היא קיימת מאז ומתמיד,
וכנראה גם תימשך לנצח,
ואין טעם להעביר חוקים נגדה,
כי אין הרבה מה לעשות בעניינה.
ואני רוצה להראות שגם זה
הוא מיתוס מסוכן ביותר.
זו מעין צרה ציבורית.
ואני רוצה לדבר קצת,
להחזיר אותנו 30 שנה לאחור.
אנו באים היום מטרינידד וטובגו,
ארץ קטנה ועתירת משאבים
בקריביים,
בתחילת שנות ה-70 היתה לנו
עליה עצומה בעושר של הארץ,
ואותה עליה הביאה לעליה
במחירי הנפט בעולם.
אנו מכנים אותם "פטרו-דולרים".
האוצר היה מפוצץ בכסף.
וזה אירוני,
כי אנו נמצאים היום
בבנק המרכזי.
ההיסטוריה הרי עשירה באירוניה.
אנו נמצאים היום
בבנק המרכזי.
והבנק המרכזי אחראי
להרבה ממה שאדבר עליו.
אנו מדברים על חוסר-אחריות
של משרד ציבורי.
אנו מדברים על העובדה
שממול למרפסת
עומד המגדל של משרד האוצר,
והיום זה קשור מאד אלינו,
אז היום אנו משוחחים
במקדש שלכם, נכון?
[מחיאות כפיים]
הדבר הראשון עליו
ברצוני לדבר הוא זה:
כשכל הכסף הזה זרם לארצנו
לפני כ-40 שנה,
פתחנו, הממשלה דאז פתחה
בסדרה של הסדרים
בין-ממשלתיים
שנועדו לפתח במהירות את הארץ.
וכמה מהמיזמים
הגדולים ביותר בארץ
הוקמו בהסדרים בין הממשלות
של אחדות מהמדינות
המובילות בעולם,
ארה"ב, בריטניה, צרפת וכו' וכו'.
כפי שאמרתי, אפילו הבניין
שבו אנו עומדים - וזו אחת האירוניות -
בנין זה יה חלק מסדרה
של מתחמי-בניינים
מה שכונה "מגדלי התאומים".
המצב כולו
נעשה כל-כך שערורייתי,
עד שהוקמה ועדת-חקירה,
והיא דיווחה ב-1982,
לפני 30 שנה --
"דוח באלה", לפני 30 שנה,
ומיד נפסקו ההסדרים
הבין-ממשלתיים.
ראש הממשלה דאז
פנה לבית הנבחרים
בנאום אודות התקציב,
ואמר כמה דברים שלעולם לא אשכח.
הם נכנסו היישר לכאן.
הייתי אז בחור צעיר.
הם נכנסו היישר לתוך ליבי.
הוא אמר ש--
נראה אם הדבר הזה פועל.
יש לנו--?
זה מה שהוא אמר לנו.
הוא אמר לנו שלמעשה,
2 מכל 3 פטרו-דולרים שלנו
שהוצאנו, כספי משלם המסים,
בוזבזו או נגנבו.
כך שעניין ה-10-15 אחוז
הוא שטות גמורה.
סיפורי מעשיות, בלשוננו.
תשכחו מזה.
אלו סיפורים לילדים קטנים.
אנחנו אנשים מבוגרים,
ואנו מנסים להתמודד
עם מה שקורה בחברה שלנו.
בסדר? זה גודלה של הבעיה.
כן? שני שלישים מהכסף
נגנבו או בוזבזו.
זה היה לפני 30 שנה.
ב-1982 היה דוח באלה.
אז מה השתנה?
אינני רוצה לחשוף סודות מביכים
לפני קהל בינלאומי,
אבל אני נאלץ לעשות זאת.
לפני 4 חודשים נפגענו
משערוריה חוקתית בארץ זו.
אנו קוראים לה
"הבזיון של סעיף 34",
חתיכת חוק מפוקפק,
ואני אומר זאת בגלוי,
חתיכת חוק מפוקפק
שהועבר בתקופה מפוקפקת
כדי לשחרר כמה טיפוסים מפוקפקים.
[צחוק]
וזה נקרא,
אותם אנשים נקראו
"נאשמי נמל התעופה פיארקו".
היום אדבר באוצר המלים
האישי שלי.
אלה הם נאשמי נמל התעופה פיארקו.
זו היתה שערוריה חוקתית
מהמדרגה הראשונה,
ואני קראתי לה:
"הקשר לעיוות הפרלמנט".
המוסד הגבוה ביותר בארצנו עוות.
יש לנו כאן עסק
עם מעוותים וסוטים
מהסוג הכלכלי והכספי.
אתם קולטים כמה חמורה הבעיה?
התעוררה מחאה עצומה.
רבים מאיתנו, כאן באולם,
השתתפו בצורות שונות במחאה הזו.
חשוב יותר,
השגרירות האמריקאית התלוננה,
ולכן הפרלמנט כונס מחדש בחפזון,
והחוק נדחה ובוטל.
זו מילה של עורכי-דין.
הוא בוטל.
אך הנקודה היא
שהפרלמנט היה הכי טיפש
בכל מהלך העניינים הזה,
כי מה שקרה בפועל,
בגלל ההעברה המפוקפקת
של אותו חוק,
החוק נכנס לתוקף
בסוף השבוע בו חגגנו
את 50 שנות עצמאותנו,
חג העצמאות שלנו.
זה עד כדי כך שערורייתי.
זו היתה דרך מחורבנת להתבגר
אבל התבגרנו,
כי כולנו הבנו את זה,
ובפעם הראשונה,
עד כמה שאני זוכר,
היו הפגנות המונים
נגד השחיתות הזו.
וזה העניק לי תקווה רבה.
אלה מאיתנו ש--
לפעמים אנו חשים
קצת לבד בעבודה מהסוג הזה.
העברת החוק וביטולו
ביצרו את מעמד
נאשמי נמל התעופה פיארקו.
כך שבעצם היתה כאן
תרמית כפולה רצינית.
אבל במה הם הואשמו?
במה האשימו אותם?
אני שומר כאן על שמץ מסתורין.
במה הם הואשמו?
ניסינו לבנות, או לשקם
את מרביתו
של נמל תעופה מיושן.
עלות כל המיזם
היתה 1.6 מיליארד דולר,
בדולרים של טרנידד וטובגו,
ולמעשה היו הרבה מכרזים תפורים
ופעילות חשודה ומושחתת.
ורק כדי לקבל מושג
מה זה כלל,
ולהכניס את זה להקשר
מבחינת כל אותו
מיתוס שני,
שזה לא דבר רציני.
אפשר להתבונן בשקופית השניה כאן.
מה שיש לנו כאן -
את זה לא אני אומר,
זו הצהרה כתובה של ראש התביעה הציבורית.
והוא אומר לנו, שמתוך עלות של
1.6 מיליארד דולר
מיליארד דולר הגיעו
לחשבונות בנק במקלטי מס
מיליארד דולר מכספי משלם המיסים שלנו
נמצאים בחשבונות בנק במקלטי מס
בגלל שאני טיפוס חשדן
זה מעצבן אותי, ואני אעשה הפסקה כאן.
מידי פעם אני אעצור ואביא כל מיני דברים
אני אעצור כאן ואביא משהו שראיתי
בנובמר בשנה שעברה בוול סטריט.
זה היה בפארק זוקוטי.
היה סתיו. היה קריר. היה מדכא. החושך ירד.
צעדתי עם המפגינים
תוך כדי הליכה, הסתכלנו על וול סטריט,
אנשי תנועת "לכבוש את וול סטריט"
היתה שם מישהי עם שלט פשוט,
בלונדינית עם מראה חבוט
השלט היה שלט בריסטול,
כמו שאומרים כאן
והכיתוב עליו היה בטוש עבה.
אבל מה שהיה כתוב עליו, הכה בי
היה כתוב: "אם אתה לא כועס,
כנראה שלא שמת לב".
אם כל זה לא עצבן אתכם,
כנראה שלא ממש שמתם לב למה שקורה.
אז תקשיבו, כי פה אנחנו נכנסים לעומק הדברים.
התחלתי לחשוב
מה אם...
בגלל שאני חשדן כזה,
אני קורא הרבה ספרי ריגול וכאלה.
מה אם, (צחוק)
אבל כדי להצליח בין העוולות הללו
צריך לקרוא הרבה ספרי ריגול
ולעקוב אחרי זה, לא? (צחוק)
אבל מה אם זו לא היתה הפעם הראשונה?
מה אם זו רק הפעם הראשונה
שכל הדברים הללו נתפסו?
מה אם זה כבר קרה לפני כן? כיצד נדע זאת.
שתי הדוגמאות הקודמות שנתתי
היו קשורות שתיהן לשחיתות בענף הבניה, טוב?
ויש לי את הזכות בתקופה זו
לעמוד בראש המועצה המשותפת לייעוץ,
שהיא מלכ"ר
האתר שלנו הוא jcc.org.tt, ואנחנו מובילים
במאבק ליצירת מערכת רכש ציבורית חדשה
שתראה מה נעשה בכסף הציבורי.
מי מכם שמתעניין בנושא הזה,
או רוצה להצטרף אלינו או לחתום על העצומות שלנו,
מוזמן להיות מעורב
אבל אני עובר לנושא אחר, שקשור לזה
בגלל המאבקים שניהלתי
בשלוש וחצי השנים האחרונות
לשקיפות וגילוי אחריות
סביב החילוץ של סי. אל. פייננשל
סי. אל. פייננשל הוא הקונגלומרט הגדול באיים הקרביים, כן?
בלי להיכנס לכל הפרטים
הם נפלו - ואני בוחר בקפידה את מילותיי,
הם נפלו בינואר 2009
לפני כמעט ארבע שנים.
בנדיבות חסרת תקדים,
וכדאי שתחשדו באנשים האלה...
בנדיבות חסרת תקדים, ואני בוחר בקפידה את מילותיי,
בנדיבות שלא היתה כמוה, הממשלה דאז
חתמה והבטיחה בכתב, לפצות את כל הנושים.
אני יכול להגיד בלי לפחד שיכחישו אותי
זה דבר שלא קרה מעולם בשום מקום.
בואו תבינו משהו, כי אין לכם את הרקע:
אומרים שזה כמו בוול סטריט. זה לא.
טרינידד וטובגו הם מקומות עם חוקים אחרים
של פיזיקה, ביולוגיה, או כל דבר.
אין דברים כאלה (מחיאות כף)
אין דברים כאלה. אין דברים כאלה.
כאן זה כאן ושם זה שם, טוב?
אני רציני.
תקשיבו, היו חילוצים בוול סטריט.
היו חילוצים בלונדון.
היו חילוצים באירופה.
באפריקה חילצו. בניגריה, שישה מהבנקים המסחריים
התמוטטו בעת ובעונה אחת, אה?
מעניין להשוות בין הניסיון הניגרי,
וכיצד הם נהגו בזה. והם נהגו בזה
טוב מאוד, בהשוואה אלינו.
בשום מקום אחר
לא פוצו כל הנושים
בלי קשר לזכויות הסטטוטוריות שהיו להם.
רק במקרה הזה. אז מה היתה הסיבה לנדיבות הזו?
האם הממשלה שלנו כה נדיבה? אולי כן..
בואו נסתכל על זה. בואו נבחן זאת.
התחלתי לבדוק לעומק ולכתוב על זה
ואת הדברים האלה, העבודה שלי, ניתן למצוא
באתר AfraRaymond.com, שזה השם שלי
זהו בלוג אישי שלי
הוא לא כל-כך פופולרי כמו בלוגים של אחרים,
אבל אתם איתי לפחות
(צחוק)
הנקודה היא, שהניסיון המר של סעיף 34,
התוכנית להשחית את הפרלמנט
הניסיון המר הזה שהתרחש באוגוסט,
כשהיינו אמורים לחגוג את עצמאותנו,
לתוך ספטמבר, הכריח אותי לבדוק את עצמי
ולחשב מחדש על ההתנהגות שלי
ולחזור אל כמה מהעבודות שכתבתי בעבר,
ואל מגעים שהיו לי עם פקידים רשמיים,
ולראות מה באמת קרה.
כמו שנהוג לאמר אצלנו בטרינידד וטובגו,
מי הוא מי ומה זה מה?
או קיי? אנחנו רוצים לבצע ההערכה מחודשת.
הגשתי בקשה על-פי חוק חופש המידע
בחודש מאי השנה, למשרד האוצר.
משרד האוצר נמצא בבניין הסמוך.
יש עוד הקשר לכך.
אומרים לנו, שמשרד האוצר
פועל תחת מגבלות חוק חופש המידע.
אני אציג לכם דוגמה מובנית, שתציג
האם הם באמת פועלים תחת מגבלה.
הבנק המרכזי, בו אנו נמצאים הבוקר,
מחוסן מפני מגבלות של חוק חופש המידע.
לפיכך, לא תוכלו לבקש מהם שום דבר
והם לא חייבים לענות לכם על כלום.
זה החוק מאז 1999
אז צללתי לתוך המאבק הזה ושאלתי ארבע שאלות.
אני אציג לכם את השאלות בקצרה, עם התגובות להן,
כך שתוכלו להבין איפה אנחנו עומדים.
כאן זה לא כמו בכל מקום אחר.
שאלה מספר אחת:
ביקשתי לראות את החשבונות של CL Financial,
ואם לא ניתן להראות לי -
משרד האוצר מצהיר הצהרות,
מעביר חוקים חדשים, מגיש נאומים, וכדומה -
על איזה נתונים נשען המשרד?
זה כמו הבדיחה: "אני רוצה את מה שהוא שותה"
והם ענו לי בחזרה,
למה אתה בדיוק מתכוון?
לשאלה שלי הם ענו בשאלה.
נקודה שניה: ביקשתי לראות
למי מנושי הקבוצה כן שילמו?
הרשו לי לעצור רגע כדי להדגיש לכולכם,
ש- 24 מיליארד דולר מכספנו בוזבזו על זה.
זה בערך 3.5 מילארד דולר אמריקאים
שכולם מגיעים ממדינה - היינו פעם עשירים במשאבים -
קטנה בקריביים, או קיי?
ושאלתי את השאלה,
מי מקבל את ה- 3.5 מיליארד האלה?
שוב אני אפסיק כדי לתת את ההקשר,
כי ההקשר מסייע לנו להבהיר את העניין הזה.
יש בן אדם מסויים, שנמצא כרגע בממשלה.
שמו לא חשוב.
האיש הזה עשה קריירה
מהגשת בקשות על-פי חוק חופש המידע
כדי לקדם את המטרות הפוליטיות שלו.
השם שלו לא חשוב.
לא הייתי חושף את זה. הגעתי לנקודה.
הנקודה היא, שהאיש עשה קרייירה
על-ידי שימוש בחוק חופש המידע,
כדי לקדם את מטרותיו.
המפורסמת בהן,
הוא מה שקראנו לו, מהומת המלגה הסודית.
שם מדובר ב- 60 מיליון דולר של כספי הממשלה
שפוזרו בסדרה של מלגות,
ולא היה לכך שום פרסום, וככה זה נראה.
הוא הגיע לבית המשפט, בזכות החוק הזה,
שהתקבל בפרלמנט,
חוק חופש המידע
לשחרור המידע,
ואני סברתי שזה היה מצויין.
מדהים.
אבל השאלה היא זו:
אם זה נכון וצודק מצידנו להשתמש
בחוק חופש המידע
ולתבוע בבית המשפט
כדי לאלץ לחשוף את השימוש ב- 60
מיליון דולר כספי ציבור,
זה חייב להיות נכון וצודק
לאלץ לחשוף את השימוש
ב- 24 מיליארד דולר.
אתם מבינים? אבל משרד האוצר,
ומזכיר הפרלמנט לענייני משרד האוצר
כתבו ואמרו לי, שהמידע הזה פטור (מהחוק).
אתם מבינים? עם זה אנחנו מתעסקים, בסדר?
הדבר השלישי שאומר לכם
הוא שביקשתי גם
מהדירקטורים של CL Financial
לדעת האם הם הגישו בקשות תחת חוק היושרה בחיים הציבוריים
אנחנו תמימים בעניין חוק היושרה בחיים הציבוריים
שכן חלק ממסגרת העבודה שלנו אמור
להבטיח את האינטרס הלאומי
ופקידי ממשלה אמורים להצהיר
לאמר מה יש להם מבחינת נכנסים וחובות
וכמובן מאז גיליתי, שהם לא מצהירים
ולמעשה שר האוצר לא ביקש זאת מהם כלל.
אז זה העניין: יש לנו מצב
בו בסיס הבטחון ביושרה והאחריות הציבורית
ושקיפות, התערער.
שאלתי שאלה באופן חוקי
ובצורה נאותה
והתעלמו ממנה.
מסוג הדברים שהחדירו בנו מוטיבציה
סביב סעיף 34
אנחנו חייבים להמשיך לעבוד על זה.
אסור לנו לשכוח זאת.
הגדרתי זאת כהוצאה היחידה הגדולה ביותר
בהסטוריה של ארצנו.
זו גם הדוגמה היחידה הגדולה ביותר
של שחיתות ציבורית, על-פי המשוואה הזו
וזו בדיקת המציאות שלי.
יש לכם הוצאה של כספי ציבור
וזה נעשה בלי גילוי אחריות ציבורית
ובלי שקיפות
זה תמיד יהיה כמו לשחיתות
אם אתם ברוסיה או ניגריה או אלסקה
זה תמיד יהיה כמו שחיתות, ועם זה
יש לנו עסק כאן.
אני אמשיך לעסוק בכך
להמשיך ללחוץ, לקבל החלטות
בענייני משרד האוצר.
אם אצטרך להגיע לבית המשפט באופן אישי,
אעשה זאת
נמשיך להפעיל לחץ
נמשיך לפעול במסגרת JCC
אבל אני רוצה לסגת מההקשר
של טרינידד וטובאגו
ולשים דבר חדש על השולחן,
דוגמה בינלאומית.
שמענו את העיתונאית הת'ר ברוקס
מדברת על המאבק שלה נגד שחיתות ממשלתית
והיא הראתה לי את אתר האינטרנט Alaveteli.com
האתר הזה נותן לנו גישה למידע פתוח
להגיש בקשות על-פי
חוק חופש המידע
ולדבר האחד עם השני.
אני יכול לדעת איזו בקשה אתם מגישים
ומה אני הגשתי ומה היו התגובות לבקשה.
אנחנו יכולים לעבוד על זה ביחד.
אנחנו צריכים ליצור בסיס מידע משותף
והבנה משותפת של לאן אנחנו הולכים מכאן
עלינו להגביר את המודעות.
הדבר האחרון שברצוני לומר בקשר לזה,
הוא על אתר מקסים מהודו
IPaidABribe.com
יש להם סניפים בינלאומיים
וחשוב לנו להתמקד בזה
IPaidABribe.com הוא אתר חשוב באמת
כדאי להיכנס אליו ולראות.
אני אפסיק כעת ואבקש מכם להיות אמיצים.
היפטרו מהמיתוס הראשון: זה אכן פשע
היפטרו מהמיתוס השני: זה פשע כלכלי
זו בעיה ענקית. זהו פשע כלכלי
בואו נמשיך לעבוד יחד
לשפר את המצב.
יציבות וקיימות בחברה שלנו. תודה רבה