WEBVTT

00:00:01.039 --> 00:00:03.692
איני מסוגל לשכוח אותם.

00:00:03.692 --> 00:00:08.309
שמותיהם היו אסלן, אליק, אנדריי,

00:00:08.309 --> 00:00:12.863
פרננדה, פרד, גלינה, גונהילד,

00:00:12.863 --> 00:00:18.117
הנס, אינגבורג, מאטי, נטליה,

00:00:18.117 --> 00:00:22.727
ננסי, שריל, אוסמן, זארמה,

00:00:22.727 --> 00:00:25.125
והרשימה עוד נמשכת.

00:00:26.255 --> 00:00:29.599
לדידם של רבים,
עצם קיומם, אנושיותם,

00:00:29.599 --> 00:00:33.074
הם בגדר נתונים גרידא

00:00:33.074 --> 00:00:37.060
שמתועדים ביובש
כ"תקריות בטחוניות".

NOTE Paragraph

00:00:37.060 --> 00:00:38.915
בשבילי, הם היו עמיתים

00:00:38.915 --> 00:00:42.625
שמשתייכים לאותה קהילה
של עובדי הסיוע ההומניטרי

00:00:42.625 --> 00:00:45.124
שניסו להביא מעט נחמה

00:00:45.124 --> 00:00:49.201
לקורבנות המלחמה בצ'צ'ניה
בשנות ה-90 של המאה ה-20.

00:00:49.201 --> 00:00:54.164
הם היו אחיות, אנשי לוגיסטיקה,
מומחים למקלטים,

00:00:54.164 --> 00:00:56.997
מתמחים משפטיים, מתורגמנים.

00:00:57.367 --> 00:01:00.793
וכגמול על שירותם זה,
הם נרצחו,

00:01:00.793 --> 00:01:03.315
משפחותיהם נקרעו לגזרים

00:01:03.315 --> 00:01:05.817
ובמידה רבה, סיפורם נשכח.

00:01:06.827 --> 00:01:10.314
איש לא נשפט אי-פעם
על פשעים אלה.

NOTE Paragraph

00:01:10.884 --> 00:01:12.691
אני איני מסוגל לשכוח אותם.

00:01:12.691 --> 00:01:15.020
הם כמו חיים בתוכי,

00:01:15.020 --> 00:01:18.320
זכרם ממלא במשמעות
את כל ימי.

00:01:18.320 --> 00:01:22.751
אבל הוא גם רודף אותי,
ברחובות האפלים של נפשי.

NOTE Paragraph

00:01:22.751 --> 00:01:24.582
כעובדי סיוע הומניטרי,

00:01:24.582 --> 00:01:28.064
הם בחרו להתייצב לצד הקורבנות,

00:01:28.064 --> 00:01:32.661
לספק מעט סיוע,
נחמה כלשהי, הגנה מסוימת,

00:01:32.661 --> 00:01:35.457
אבל כשהם נזקקו בעצמם להגנה,

00:01:35.457 --> 00:01:37.295
זו לא נמצאה להם.

00:01:37.685 --> 00:01:40.708
כשרואים כיום את כותרות העיתונים,

00:01:40.708 --> 00:01:43.583
המלחמה בעיראק או בסוריה --

00:01:43.583 --> 00:01:48.087
עובדי סיוע שנחטפו,
בני ערובה שהוצאו להורג --

00:01:48.087 --> 00:01:50.100
אבל מי הם היו?

00:01:50.100 --> 00:01:52.025
מדוע הם היו שם?

00:01:52.025 --> 00:01:54.033
מה הניע אותם?

00:01:54.033 --> 00:01:57.909
איך זה הפכנו כה אדישים
לפשעים אלה?

00:01:57.909 --> 00:02:00.848
זו הסיבה שאני נמצא איתכם היום.

00:02:00.848 --> 00:02:03.895
עלינו למצוא דרכים טובות יותר
להנציח את זכרם.

00:02:04.415 --> 00:02:07.616
עלינו גם להסביר
את הערכים המרכזיים

00:02:07.616 --> 00:02:10.587
שלמענם הם מסרו את חייהם.

00:02:10.587 --> 00:02:14.258
עלינו גם לתבוע צדק.

NOTE Paragraph

00:02:15.828 --> 00:02:17.719
כשנשלחתי ב-96'

00:02:17.719 --> 00:02:21.364
ע"י הנציב העליון של האו"ם
לענייני פליטים לצפון הקווקז,

00:02:21.364 --> 00:02:23.526
כבר הכרתי חלק מהסכנות.

00:02:23.526 --> 00:02:25.709
חמישה מעמיתי כבר נהרגו,

00:02:25.709 --> 00:02:27.786
שלושה נפצעו קשה,

00:02:27.786 --> 00:02:29.831
שבעה היו כבר מוחזקים
כבני ערובה.

00:02:29.831 --> 00:02:31.998
אז נהגנו בזהירות.

00:02:31.998 --> 00:02:36.072
השתמשנו בכלי-רכב משוריינים,
במכוניות פתיון,

00:02:36.072 --> 00:02:39.037
שינינו את דפוסי התנועה,
החלפנו בתים,

00:02:39.037 --> 00:02:41.998
כל מיני אמצעי בטחון.

NOTE Paragraph

00:02:43.258 --> 00:02:49.208
ולמרות הכל, בליל חורף קר
בינואר 98', הגיע תורי.

00:02:49.668 --> 00:02:52.985
כשנכנסתי עם שומר-ראש
לדירתי שבוולאדיקווקז,

00:02:52.985 --> 00:02:55.341
הוקפנו בגברים חמושים.

00:02:56.431 --> 00:02:58.268
הם תפסו את השומר,
השכיבו אותו על הרצפה,

00:02:58.268 --> 00:03:01.622
היכו אותו לנגד עיני,

00:03:01.622 --> 00:03:04.306
קשרו אותו, גררו אותו משם,

00:03:05.286 --> 00:03:10.321
ידי נאזקו, עיני כוסו
והוכרחתי לרדת על ברכי,

00:03:10.321 --> 00:03:13.774
כשמשתיק-קול של אקדח
לחוץ כנגד צווארי.

00:03:13.774 --> 00:03:15.792
כשקורה לך דבר כזה,

00:03:15.792 --> 00:03:19.085
אין זמן לחשוב,
אין זמן להתפלל.

00:03:19.745 --> 00:03:22.559
המוח שלי עבר למצב אוטומטי,

00:03:22.559 --> 00:03:27.115
והקרין לי במהירות את החיים
שזה עתה השארתי מאחורי.

00:03:27.115 --> 00:03:29.385
רק כעבור רגעים ארוכים הבנתי,

00:03:29.385 --> 00:03:32.768
שהגברים רעולי הפנים האלה
לא באו להרוג אותי,

00:03:32.768 --> 00:03:37.231
ושמישהו, במקום כלשהו,
הורה לחטוף אותי.

00:03:38.551 --> 00:03:42.622
באותו יום החל תהליך
של מחיקת צלם אנוש.


00:03:42.622 --> 00:03:47.045
כעת לא הייתי
יותר מאשר סחורה.

NOTE Paragraph

00:03:48.835 --> 00:03:50.501
בד"כ אינני מדבר על זה.

00:03:50.501 --> 00:03:56.028
אבל הייתי רוצה לשתף אתכם
באחדים מאותם 317 ימי שבי.

00:03:56.408 --> 00:03:59.534
הוחזקתי במרתף,

00:03:59.534 --> 00:04:01.718
חושך גמור

00:04:01.718 --> 00:04:05.252
במשך 23 שעות ו-45 דקות
מידי יום.

00:04:05.252 --> 00:04:08.398
ואז היו מגיעים השומרים,
בד"כ שניים,

00:04:08.398 --> 00:04:11.292
מביאים חתיכת לחם גדולה,

00:04:11.292 --> 00:04:13.936
קערת מרק ונר.

00:04:15.206 --> 00:04:19.280
הנר היה דולק במשך 15 דקות,

00:04:19.280 --> 00:04:22.828
15 דקות של אור יקר-ערך,

00:04:22.828 --> 00:04:27.224
ואז הם היו לוקחים אותו,
והייתי חוזר לחשכה.

00:04:28.904 --> 00:04:32.338
נקשרתי בכבל מתכת אל מיטתי.

00:04:32.338 --> 00:04:35.780
יכולתי לפסוע
ארבעה צעדים קטנים בלבד.

00:04:36.540 --> 00:04:40.515
חלמתי תמיד על הצעד החמישי.

00:04:40.515 --> 00:04:44.456
בלי טלויזיה, בלי רדיו, בלי עיתונים,
בלי בן-שיחה.

00:04:44.456 --> 00:04:48.629
לא היו לי מגבת, סבון,
נייר טואלט,

00:04:48.629 --> 00:04:55.356
רק שני דליי מתכת פתוחים.
אחד למים ואחד לפסולת.

00:04:57.926 --> 00:05:02.815
התוכלו לתאר לעצמכם שומרים
שמשתעשעים בהוצאות בדויות להורג

00:05:02.815 --> 00:05:08.264
כשהם במצב-רוח סדיסטי
או סתם משועממים או שתויים?

00:05:09.305 --> 00:05:13.073
הם התישו את עצבי
באיטיות רבה מאד.

NOTE Paragraph

00:05:13.073 --> 00:05:17.053
את הבידוד והחשכה
קשה במיוחד לתאר.

00:05:17.053 --> 00:05:19.635
איך מתארים כלום?

00:05:19.635 --> 00:05:22.693
אין מלים לתאר את עמקי הבדידות
אליהם הגעתי

00:05:22.693 --> 00:05:28.198
באותו גבול דקיק
שבין שפיות לטירוף.

00:05:29.618 --> 00:05:35.158
בחשכה שיחקתי לפעמים בדמיוני בדמקה.

00:05:35.158 --> 00:05:37.341
הייתי מתחיל עם השחורים,

00:05:37.341 --> 00:05:38.900
משחק עם הלבנים,

00:05:38.900 --> 00:05:41.879
חוזר לשחורים
כדי להערים על היריב.

00:05:43.179 --> 00:05:46.180
אני כבר לא משחק דמקה.

00:05:46.860 --> 00:05:52.857
התעניתי במחשבות על משפחתי
ועל עמיתי ושומר הראש שלי, אדיק.

00:05:52.857 --> 00:05:55.617
לא ידעתי מה עלה בגורלו.

00:05:55.617 --> 00:05:58.182
ניסיתי לא לחשוב,

00:05:58.182 --> 00:05:59.462
ניסיתי למלא את זמני

00:05:59.462 --> 00:06:03.363
בכל מיני תרגילים גופניים
מבלי לזוז.

00:06:03.363 --> 00:06:07.683
ניסיתי להתפלל,
ניסיתי לשחק במשחקי זכרון.

00:06:08.733 --> 00:06:13.456
אבל החשכה גם יוצרת
דימויים ומחשבות מטורפים.

00:06:13.456 --> 00:06:19.177
חלק אחד מהמוח רוצה
שתתנגד, שתצעק, שתבכה,

00:06:19.177 --> 00:06:22.744
וחלק שני במוח
מצווה עליך לשתוק

00:06:22.744 --> 00:06:25.723
ופשוט להתגבר.

00:06:25.723 --> 00:06:29.993
זהו ויכוח פנימי תמידי.
אין מי שימלא תפקיד של בורר.

NOTE Paragraph

00:06:30.993 --> 00:06:35.973
פעם אחת ניגש אלי שומר
בתוקפנות רבה, ואמר לי:

00:06:35.973 --> 00:06:40.030
"היום תרד על הברכיים
ותתחנן לקבל אוכל."

00:06:40.030 --> 00:06:43.542
הייתי במצב-רוח רע,
ולכן העלבתי אותו.

00:06:43.542 --> 00:06:47.156
העלבתי את אימו,
העלבתי את אבותיו.

00:06:47.156 --> 00:06:51.207
התוצאה היתה מתונה:
הוא השליך את האוכל לדלי הפסולת.

00:06:51.207 --> 00:06:54.882
למחרת, הוא חזר עם אותה הדרישה.

00:06:54.882 --> 00:06:57.321
הוא קיבל את אותה התשובה,

00:06:57.321 --> 00:07:00.152
והתוצאה היתה זהה.

00:07:01.532 --> 00:07:05.123
אחרי ארבעה ימים
הגוף כאב כולו.

00:07:05.123 --> 00:07:09.495
לא ידעתי שהרעב מכאיב כל-כך
כשיש כה מעט.

00:07:09.495 --> 00:07:13.119
אז כשהשומרים הגיעו,

00:07:16.049 --> 00:07:17.993
ירדתי על הברכיים.

00:07:18.643 --> 00:07:20.971
התחננתי לאוכל.

00:07:21.751 --> 00:07:27.668
הכניעה היתה הדרך היחידה
להגיע לנר הבא.

NOTE Paragraph

00:07:29.613 --> 00:07:34.010
אחרי חטיפתי,
הועברתי מצפון-אוסטיה לצ'צ'ניה,

00:07:34.010 --> 00:07:38.320
שלושה ימים של מסע איטי
בארגזי מטען של מכוניות שונות,

00:07:38.320 --> 00:07:43.989
ועם הגעתי, נחקרתי במשך 11 יום
ע"י בחור בשם רוסלן.

00:07:43.989 --> 00:07:45.948
השגרה היתה תמיד זהה:

00:07:45.948 --> 00:07:48.500
התאורה היתה מתגברת מעט,
היו עוברות 45 דקות,

00:07:48.500 --> 00:07:52.405
הוא היה יורד למרתף,
מבקש מהשומרים לקשור אותי לכיסא,

00:07:52.405 --> 00:07:54.999
ומגביר את המוסיקה.

00:07:56.699 --> 00:07:59.260
ואז היה מתחיל לצרוח שאלות.

00:07:59.260 --> 00:08:02.085
הוא היה צועק.
הוא היה מכה אותי.

00:08:02.085 --> 00:08:04.218
אחסוך מכם את הפרטים.

00:08:04.218 --> 00:08:06.411
היו שאלות רבות שלא הבנתי,

00:08:06.411 --> 00:08:10.484
והיו גם שאלות
שלא רציתי להבין.

00:08:12.254 --> 00:08:16.433
משך החקירה היה כאורך הקלטת:

00:08:16.433 --> 00:08:19.280
15 שירים, 45 דקות.

00:08:19.280 --> 00:08:21.985
תמיד ציפיתי בקוצר-רוח
לשיר האחרון.

NOTE Paragraph

00:08:22.395 --> 00:08:25.880
יום אחד, או לילה אחד במרתף,
אינני יודע מה מהם,

00:08:25.880 --> 00:08:28.897
שמעתי ילד בוכה בקומה מעלי,

00:08:28.897 --> 00:08:31.859
ילד, בן שנתיים או שלוש.

00:08:31.859 --> 00:08:35.776
צעדים, מהומה, אנשים מתרוצצים.

00:08:36.596 --> 00:08:39.900
אז כשרוסלן הגיע למחרת,

00:08:39.900 --> 00:08:42.129
לפני שהספיק להציג לי
את השאלה הראשונה,

00:08:42.129 --> 00:08:45.518
שאלתי אותו: "מה שלום הבן שלך?
הוא מרגיש טוב יותר?"

00:08:45.518 --> 00:08:48.424
רוסלן הופתע.

00:08:48.424 --> 00:08:53.703
הוא זעם על כך שהשומרים
אולי הדליפו פרטים אודות חייו הפרטיים.

00:08:53.703 --> 00:08:58.734
המשכתי לדבר על ארגונים לא-ממשלתיים
שמספקים תרופות למרפאות מקומיות,

00:08:58.734 --> 00:09:01.555
ושיכולים לעזור לבנו להחלים.

00:09:01.555 --> 00:09:05.519
שוחחנו על חינוך, על משפחות.

00:09:05.519 --> 00:09:07.477
הוא סיפר לי על ילדיו.

00:09:07.477 --> 00:09:09.513
סיפרתי לו על בנותי.

00:09:09.513 --> 00:09:13.043
ואז הוא דיבר על נשק,
על מכוניות, על נשים,

00:09:13.043 --> 00:09:17.262
ואני נאלצתי לדבר על נשק,
על מכוניות ועל נשים.

00:09:17.262 --> 00:09:20.740
שוחחנו עד השיר האחרון בקלטת.

00:09:21.610 --> 00:09:26.923
רוסלן היה האדם
הכי אכזרי שהכרתי מעודי.

00:09:27.763 --> 00:09:30.010
מאז, הוא לא נגע בי יותר.

00:09:30.010 --> 00:09:32.586
הוא הפסיק לשאול אותי שאלות.

00:09:32.586 --> 00:09:35.981
הפסקתי להיות סחורה.

NOTE Paragraph

00:09:36.371 --> 00:09:41.270
כעבור יומיים הועברתי למקום אחר.

00:09:41.270 --> 00:09:43.381
ניגש אלי שם שומר,

00:09:43.381 --> 00:09:46.512
עמד קרוב מאד --
זה היה חריג למדי --

00:09:46.512 --> 00:09:49.845
ואמר לי בקול רך מאד:

00:09:49.845 --> 00:09:52.369
"אני רוצה להודות לך

00:09:52.369 --> 00:09:56.439
"על הסיוע שהארגון שלך
העניק למשפחה שלי

00:09:56.439 --> 00:10:00.318
"כשנעקרנו מסביבות דגסטן."

00:10:01.908 --> 00:10:05.891
מה כבר יכולתי לענות?

00:10:05.891 --> 00:10:10.417
זה היה כה מכאיב,
כמו סכין בבטן.

00:10:10.417 --> 00:10:14.011
נדרשו לי שבועות של מחשבה
כדי ליישב

00:10:14.011 --> 00:10:17.065
בין הסיבות הטובות שהיו לנו
לעזור למשפחה שלו,

00:10:17.065 --> 00:10:19.807
לבין שכיר החרב
שהוא הפך להיות.

00:10:19.807 --> 00:10:21.920
הוא היה צעיר,
הוא היה ביישן.

00:10:21.920 --> 00:10:24.285
לא זכיתי לראות את פניו.

00:10:24.285 --> 00:10:26.885
כוונתו היתה כנראה טובה,

00:10:26.885 --> 00:10:29.217
אבל באותן 15 שניות,

00:10:29.217 --> 00:10:33.042
הוא גרם לי להטיל ספק
בכל מה שעשינו,

00:10:33.042 --> 00:10:35.363
בכל מה שהקרבנו.

NOTE Paragraph

00:10:35.363 --> 00:10:39.106
הוא גרם לי גם לחשוב
איך אנו נראים בעיניהם.

00:10:39.106 --> 00:10:43.706
עד אז הנחתי שהם יודעים
למה אנחנו שם ומה אנו עושים.

00:10:44.415 --> 00:10:47.768
אי-אפשר להניח הנחה כזאת.

00:10:47.768 --> 00:10:51.630
לא כל-כך קל להסביר
מדוע אנו עושים זאת,

00:10:51.630 --> 00:10:54.162
אפילו לשארי-בשרנו
הקרובים ביותר.

00:10:54.732 --> 00:10:58.199
איננו מושלמים, איננו נעלים,

00:10:58.199 --> 00:11:00.715
איננו מכבי האש של העולם,

00:11:00.715 --> 00:11:02.579
איננו גיבורי-על,

00:11:02.579 --> 00:11:04.601
איננו מפסיקים מלחמות,

00:11:04.601 --> 00:11:09.905
ברור לנו שמענה הומניטרי
איננו תחליף לפתרון פוליטי.

00:11:09.905 --> 00:11:14.333
ובכל זאת אנו עושים זאת,
כי חייו של כל אדם חשובים.

00:11:14.333 --> 00:11:16.546
לפעמים, זו התוצאה היחידה --

00:11:16.546 --> 00:11:19.906
אדם אחד, משפחה אחת,
קבוצה אחת --

00:11:19.906 --> 00:11:21.960
ויש להם חשיבות.

00:11:21.960 --> 00:11:24.767
כשמתחולל צונאמי, רעש או טייפון,

00:11:24.767 --> 00:11:28.765
רואים צוותי הצלה
שמגיעים מכל העולם

00:11:28.765 --> 00:11:31.827
ומחפשים ניצולים במשך שבועות.

00:11:31.827 --> 00:11:34.361
מדוע?
איש לא תוהה על כך.

00:11:34.361 --> 00:11:36.444
חייו של כל אדם חשובים,

00:11:36.444 --> 00:11:39.810
או צריכים להיות חשובים.

00:11:40.720 --> 00:11:43.435
זה נכון גם לגבינו,
כשאנו עוזרים לפליטים,

00:11:43.435 --> 00:11:48.795
אנשים שנעקרו בתוך ארצם
בעקבות סכסוך, או פליטים גולים,

NOTE Paragraph

00:11:49.345 --> 00:11:53.910
אני מכיר אנשים רבים
שלנוכח סבל נורא

00:11:53.910 --> 00:11:57.889
הם חשים חסרי-אונים,
ומבחינתם, בכך זה נגמר.

00:11:57.889 --> 00:12:01.756
חבל, כי יש דרכים רבות
שבהן אפשר לעזור.

00:12:01.756 --> 00:12:03.567
אנו לא מניחים לתחושה הזאת
לעצור אותנו.

00:12:03.567 --> 00:12:06.388
אנו משתדלים לעשות ככל יכולתנו
כדי לספק סיוע כלשהו,

00:12:06.388 --> 00:12:09.212
הגנה כלשהי, נחמה כלשהי.

00:12:09.212 --> 00:12:10.923
אנו חייבים.

00:12:10.923 --> 00:12:12.553
איננו מסוגלים לנהוג אחרת.

00:12:12.553 --> 00:12:17.987
זה מה שגורם לנו להרגיש,
לא יודע, פשוט אנושיים.

NOTE Paragraph

00:12:17.987 --> 00:12:21.916
זו תמונה שלי, מיום השחרור.

00:12:21.916 --> 00:12:26.538
חודשים מספר אחרי שחרורי
פגשתי את ראש ממשלת צרפת דאז.

00:12:26.538 --> 00:12:28.570
הדבר השני שהוא אמר לי:

00:12:28.570 --> 00:12:31.851
"היה חוסר-אחריות גמור מצידכם
לצאת לצפון הקווקז.

00:12:31.851 --> 00:12:36.137
"אין לכם מושג
כמה בעיות גרמתם לנו."

00:12:37.757 --> 00:12:39.542
זו היתה פגישה קצרה.

00:12:39.542 --> 00:12:41.571
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:12:42.171 --> 00:12:46.055
בעיני, עזרה לאנשים בסכנה
היא מעשה אחראי.

00:12:46.825 --> 00:12:51.383
באותה מלחמה,
שאיש לא התכוון ברצינות להפסיק,

00:12:51.383 --> 00:12:53.798
וכיום יש לנו הרבה כאלה,

00:12:53.798 --> 00:12:58.018
מתן קצת סיוע והגנה
לאנשים במצוקה,

00:12:58.018 --> 00:12:59.957
לא היה רק מעשה הומני;

00:12:59.957 --> 00:13:02.889
זה היה משמעותי מאד
מבחינת האנשים.

00:13:02.889 --> 00:13:05.830
מדוע הוא לא הצליח להבין זאת?

00:13:06.280 --> 00:13:08.247
מוטלת עלינו האחריות לנסות.

00:13:08.247 --> 00:13:12.231
ודאי שמעתם על רעיון
"האחריות להגן".

00:13:12.751 --> 00:13:16.512
התוצאות תלויות במספר גורמים.

00:13:16.512 --> 00:13:20.179
ייתכן אפילו שניכשל,
אבל גרוע מכך

00:13:20.179 --> 00:13:23.120
הוא בכלל לא לנסות כשאפשר.

NOTE Paragraph

00:13:24.281 --> 00:13:28.316
אם אתם כאלה,
אם התחייבתם לעבודה כזאת,

00:13:28.316 --> 00:13:32.734
חייכם יהיו מלאי שמחה ועצב,

00:13:32.734 --> 00:13:35.233
כי יש רבים שלא נוכל
לעזור להם.

00:13:35.233 --> 00:13:39.177
יש רבים שלא נוכל
להגן עליהם או להצילם.

00:13:39.177 --> 00:13:41.480
מבחינתי, אלו הרוחות שלי,

00:13:41.480 --> 00:13:44.757
ומי שהיה עד לסבלם
באופן בלתי-אמצעי

00:13:44.757 --> 00:13:48.904
לוקח איתו משהו מסבלם.

00:13:49.304 --> 00:13:51.670
הרבה עובדי סיוע צעירים

00:13:51.670 --> 00:13:54.688
יוצאים מהתנסותם הראשונה
עם מרירות רבה.

00:13:54.688 --> 00:13:57.650
הם מושלכים למצבים
שבהם הם עדים למתרחש,

00:13:57.650 --> 00:14:00.772
אך חסרי-אונים להשפיע.

00:14:00.772 --> 00:14:03.279
הם נאלצים ללמוד לקבל זאת

00:14:03.279 --> 00:14:06.698
ובהדרגה, הופכים זאת לאנרגיה חיובית.

00:14:06.698 --> 00:14:08.207
זה קשה.

00:14:08.207 --> 00:14:10.945
רבים אינם מצליחים בכך,

00:14:10.945 --> 00:14:14.673
אבל לאלו שכן,
אין עוד עבודה כזאת.

00:14:14.673 --> 00:14:18.913
אתה רואה את ההשפעה שלך
מידי יום ביומו.

NOTE Paragraph

00:14:19.463 --> 00:14:22.575
עובדי סיוע הומניטרי
יודעים במה הם מסתכנים

00:14:22.575 --> 00:14:27.397
באזורים של סכסוך
או אחרי סכסוך,

00:14:27.397 --> 00:14:34.429
אבל מעשינו ועבודתנו
מסכנים יותר ויותר את חיינו

00:14:34.429 --> 00:14:37.861
וקדושת חיינו הולכת ומתפוגגת.

00:14:39.221 --> 00:14:41.820
האם ידעתם שמאז תחילת האלף

00:14:41.820 --> 00:14:46.419
גדל פי 3 מספר ההתקפות
על עובדי סיוע הומניטרי?

00:14:47.149 --> 00:14:50.041
שנת 2013 שברה שיאים:

00:14:50.781 --> 00:14:54.063
155 מעמיתי נהרגו,

00:14:54.063 --> 00:14:57.247
171 נפצעו אנושות,

00:14:57.247 --> 00:15:00.975
134 נחטפו.

00:15:01.375 --> 00:15:04.478
כל-כך הרבה חיים הרוסים.

00:15:05.178 --> 00:15:10.380
עד תחילת מלחמת האזרחים בסומליה
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20,

00:15:11.090 --> 00:15:14.160
עובדי הסיוע ההומניטרי
נפלו לעתים קורבן

00:15:14.160 --> 00:15:16.167
למה שקרוי "נזק משני",

00:15:16.167 --> 00:15:19.902
אבל בד"כ,
לא היינו יעדי אותם פיגועים.

00:15:19.902 --> 00:15:21.576
זה השתנה.

00:15:21.576 --> 00:15:22.802
הביטו בתמונה הזאת.

00:15:22.802 --> 00:15:25.866
בגדד, אוגוסט 2003.

00:15:25.866 --> 00:15:28.301
24 מעמיתי נהרגו.

00:15:28.301 --> 00:15:31.525
חלפו-עברו הימים בהם
הדגל הכחול של האו"ם,

00:15:31.525 --> 00:15:33.069
או דגל הצלב האדום,

00:15:33.069 --> 00:15:35.633
היו מגינים עלינו באופן אוטומטי.

NOTE Paragraph

00:15:35.633 --> 00:15:38.975
כנופיות פושעים וכנופיות פוליטיות,

00:15:38.975 --> 00:15:42.051
מזינות אלו את אלו
מזה 20 שנה,

00:15:42.051 --> 00:15:44.856
והן הולידו מין יצור-כלאיים

00:15:44.856 --> 00:15:48.052
שאין לנו שום דרך
לתקשר עימו.

00:15:48.052 --> 00:15:53.426
עקרונות הומניטריים נבחנים,
מאותגרים ולעתים קרובות נזנחים,

00:15:53.426 --> 00:15:57.972
אך אולי חשוב יותר,
נטשנו את החיפוש אחר צדק.

00:15:57.972 --> 00:16:01.282
נראה שאין שום השלכות

00:16:01.282 --> 00:16:04.727
לפיגועים נגד עובדי סיוע הומניטרי.

00:16:04.727 --> 00:16:09.177
אחרי שחרורי, נאמר לי
לא לחפש צדק בשום צורה שהיא.

00:16:09.177 --> 00:16:12.404
"לא תצמח לך שום תועלת מכך",
אמרו לי.

00:16:12.404 --> 00:16:16.673
"בנוסף,
תסכן את חייהם של עמיתיך."

00:16:17.723 --> 00:16:20.264
עברו שנים עד שזכיתי לראות

NOTE Paragraph

00:16:20.264 --> 00:16:25.435
את שלושת האנשים הקשורים בחטיפתי
עומדים למשפט,

00:16:25.435 --> 00:16:27.491
אבל זה היה היוצא-מן-הכלל.

00:16:27.491 --> 00:16:32.230
הצדק לא נעשה
לאיש מעובדי הסיוע ההומניטרי

00:16:32.230 --> 00:16:36.518
שנהרגו או נחטפו בצ'צ'ניה
בין השנים 95' ל-99',

00:16:36.518 --> 00:16:39.146
וכך גם בכל העולם כולו.

00:16:40.436 --> 00:16:42.303
זה לא יעלה על הדעת.

00:16:42.303 --> 00:16:44.114
אין על כך מחילה.

00:16:44.114 --> 00:16:49.107
פיגועים נגד עובדי סיוע הומניטרי
הם פשעי מלחמה לפי הדין הבינלאומי.

00:16:49.107 --> 00:16:52.015
אסור שפשעים אלה
יצאו פטורים בלא כלום.

00:16:52.015 --> 00:16:54.765
עלינו להפסיק את מעגל הקסמים
של החסינות.

00:16:54.765 --> 00:16:58.476
עלינו לראות בהתקפות אלה,
נגד עובדי סיוע הומניטרי,

00:16:58.476 --> 00:17:01.879
התקפות על האנושות עצמה.

00:17:02.189 --> 00:17:05.064
זה מרתיח אותי.

NOTE Paragraph

00:17:06.274 --> 00:17:10.988
ברור לי שהתמזל מזלי,
לעומת הפליטים שלמענם אני עובד.

00:17:12.414 --> 00:17:15.771
אינני יודע מה זה לראות
שכל עירי נהרסה.

00:17:15.771 --> 00:17:19.815
אינני יודע מה זה לראות
את קרובי נורים לנגד עיני.

00:17:19.815 --> 00:17:24.174
אינני יודע מה זה לאבד
את הגנתה של מדינתי.

00:17:24.174 --> 00:17:28.399
ברור לי גם שהתמזל מזלי,
שלא כמו בני-ערובה אחרים.

00:17:28.399 --> 00:17:34.331
ארבעה ימים לפני שחרורי המיוחל
נערפו ראשיהם של 4 בני-ערובה

00:17:34.331 --> 00:17:38.466
קילומטרים ספורים מהמקום
בו הוחזקתי בשבי.

00:17:38.466 --> 00:17:40.420
מדוע הם?

00:17:40.930 --> 00:17:43.591
מדוע אני נמצא כאן היום?

00:17:44.641 --> 00:17:47.380
אין תשובה פשוטה.

NOTE Paragraph

00:17:48.430 --> 00:17:51.793
התקבלתי בתמיכה רבה
מצד קרובי משפחתי,

00:17:51.793 --> 00:17:55.562
מצד עמיתים, חברים,
מצד אנשים שלא הכרתי.

00:17:55.562 --> 00:17:59.381
במשך השנים, הם עזרו לי
לצאת מהאפילה.

00:18:00.091 --> 00:18:03.559
לא כולם זכו ליחס כזה.

00:18:04.189 --> 00:18:07.814
כמה מעמיתי, לאחר אירוע טראומטי,

00:18:07.814 --> 00:18:09.720
התאבדו?

00:18:11.090 --> 00:18:14.809
אני יכול למנות תשעה כאלה,
שהכרתי אישית.

00:18:14.809 --> 00:18:20.437
כמה מעמיתי עברו גירושין קשים
בעקבות אירוע טראומטי,

00:18:21.291 --> 00:18:25.999
כי כבר לא יכלו להסביר שום דבר
לבני ובנות זוגם?

00:18:25.999 --> 00:18:28.663
כבר הפסקתי לספור.

00:18:28.663 --> 00:18:31.903
יש מחיר לחיים כאלה.

NOTE Paragraph

00:18:31.903 --> 00:18:36.856
ברוסיה חרוטות כתובות יפות
על כל אנדרטאות המלחמה.

00:18:36.856 --> 00:18:40.665
כתוב שם (רוסית):

00:18:40.665 --> 00:18:44.216
"איש לא נשכח,
דבר לא נשכח."

NOTE Paragraph

00:18:45.386 --> 00:18:48.223
אינני שוכח את עמיתי שאבדו.

00:18:48.223 --> 00:18:50.859
אינני יכול לשכוח דבר.

00:18:50.859 --> 00:18:54.072
אני קורא לכם לזכור
את מסירותם

00:18:54.072 --> 00:18:57.338
ולדרוש שעובדי הסיוע ההומניטרי
ברחבי העולם

00:18:57.338 --> 00:19:00.155
יזכו להגנה טובה יותר.

00:19:00.155 --> 00:19:06.311
אל לנו להניח
לאור התקווה שהבאנו לדעוך.

NOTE Paragraph

00:19:06.311 --> 00:19:10.061
אחרי הסבל שעברתי, רבים מעמיתי
שאלו: "אבל מדוע אתה ממשיך?

00:19:10.061 --> 00:19:12.327
"מדוע אתה עוסק בעבודה כזאת?

00:19:12.327 --> 00:19:14.951
"מדוע אתה מוכרח לחזור לזה?"

00:19:14.951 --> 00:19:17.696
תשובתי היתה פשוטה מאד:

00:19:17.966 --> 00:19:20.536
אילו הפסקתי,

00:19:21.046 --> 00:19:24.363
זה היה נצחון לחוטפי.

00:19:24.363 --> 00:19:26.674
נשמתי היתה שלהם

00:19:26.674 --> 00:19:28.693
וגם אנושיותי.

NOTE Paragraph

00:19:30.252 --> 00:19:33.993
(מחיאות כפיים)