ערב טוב.

אני לא חקלאי.

[צחוק]

לא. אני הורה, אני תושב
ואני מורה.

וזהו עולמי.

עם הזמן התחלתי להבחין--

יש לי כבר דור שלישי
של ילדים--

שהם שמנים יותר,

והם חולים יותר.

נוסף לסיבוכים האלה,

נודע לי לאחרונה ש-70%
מהילדים שאני רואה

שקיבלו תווית של "לקויי למידה"
לא היו כאלה,

אילו זכו לתזונה נכונה
לפני לידתם.

המציאות של הקהילה שלי פשוטה.
היא נראית ככה.

ילדים לא צריכים
לראות דברים כאלה כשהם גדלים.

וככל שמקומות העבודה ממשיכים
להיעלם מהקהילה שלי,

ויש יותר יבוא של אנרגיה לתוכה,

לא פלא שיש אנשים שבעיניהם,
דרום הברונקס הוא מדבר.

אבל אני תלמיד כיתה ו'
הכי זקן שיש,

אז אני קם כל בוקר
בהתלהבות עצומה

והיום אני מקווה להדביק בה
את כולכם.

ובנימה זו, באתי אליכם היום
מתוך אמונה

שזה לא בסדר שילדים
נאלצים לעזוב את קהילותיהם

כדי לחיות, ללמוד
ולהתפרנס בקהילה טובה יותר.

באתי לכאן כדי
לספר לכם סיפור עלי,

ועל הקיר הזה שנתקלתי בו בחוץ,
ושכעת אני מביא פנימה.

וזה החל עם 3 אנשים.

המורה המטורף--
זה אני, משמאל,

התלבשתי יפה. תודה לך, אשתי,
אני אוהב אותך על שמצאת לי חליפה טובה--

נשיא-הרובע הנלהב שלי

ובחור בשם ג'ורג' אירווין
מטכנולוגיות "גרין ליבינג"

שעזר לי עם הכיתה שלי

ועזר לי להתחבר
לטכנולוגיה מוגנת הפטנט הזו.

אך הכל התחיל עם זרעים בכיתות,

במקום שלי, שנראה ככה.

והיום באתי לכאן בתקווה
לתפוס מרובה,

ובעצם, על זה מדובר כאן.

זה התחיל עם ילדים מדהימים
כמו זה,

שבאים מוקדם
ונשארים עד מאוחר.

כל הילדים שלי באים מתכניות
חינוך יחידני או חינוך מיוחד,

רבים מהם עם מוגבלויות רבות,

רובם דרי-רחוב
ורבים מהם במשפחות אומנה.

כמעט כל הילדים שלי
חיים מתחת לקו העוני.

אך את הזרעים האלה אנו מגדלים
בכיתה שלי מהיום הראשון,

וככה זה נראה בכיתה שלי.

אתם רואים עד כמה הילדים 
דואגים לזרעים האלה.

וכאן רואים שאותם זרעים
הופכים לחוות בברונקס, שנראות כך.

אבל שוב,
אני לא חקלאי. אני מורה.

ואני לא אוהב לעשב
ולא לשבור את הגב בעבודה.

לכן רציתי למצוא דרך
להשיג הצלחה כזו

במשהו קטן כמו זה,

ולהכניס את זה לכיתה שלי, כדי
שהילדים המוגבלים יוכלו לעשות זאת,

שילדים שלא רוצים להיות בחוץ
יוכלו לעשות זאת,

ושתהיה גישה לכולם.

אז טלפנתי לג'ורג' אירווין,
ולמרבה ההפתעה,

הוא בא לכיתה שלי
ויחד בנינו קיר פנימי אכיל.

אנו משלבים אותו
בחוויות לימוד אותנטיות,

בלימוד פרטני.

והפלא ופלא, יצרנו

את הקיר האכיל הראשון
בעיר ניו-יורק.

מי שרעב,
יכול לבוא הנה ולאכול.

ממש עכשיו. הילדים שלי
רועים כמו פרות כל הזמן.

אבל רק התחלנו,

הילדים אוהבים את הטכנולוגיה הזו,

אז קראנו לג'ורג' ואמרנו,
"אנו חייבים ללמוד עוד!"

תודה רבה לראש העיר בלומברג,
אנו כבר לא זקוקים לאישורי עבודה,

שבאים יחד עם קבלנים וחוזים--
אנו עומדים לרשותך--

החלטנו להתרחב לבוסטון.

והילדים שלי, מאזור ההצבעה
העני ביותר באמריקה,

היו הראשונים להתקין
קיר ירוק,

שתוכנן במחשב,
באמצעי למידה בזמן אמיתי,

בגובה 21 קומות--
אם תבקרו שם,

זה נמצא על גג
בניין ג'ון הנקוק.

אבל כאן בבית, התחלנו להתקין
קירות כאלה בבתי-ספר

שנראים כך
ועם תאורה כזו,

תאורת 'לד' אמיתית,
טכנולוגיה של המאה ה-21.

ואתם יודעים מה?
גם הרווחנו כסף של המאה ה-21,

זו היתה פריצת דרך. וואו!

זה היבול שלי, אנשים.

ומה עושים עם האוכל הזה?
מבשלים אותו!

אלה הם תלמידי המורשת שלי
שמבשלים רוטב-מורשת,

עם מזלגות פלסטיק,
ואנו מביאים את זה לקפטריה,

אנו מגדלים דברים
ומאכילים את המורים שלנו.

זהו כוח העבודה
המוסמך הצעיר ביותר

באמריקה, עם נשיא הרובע שלנו,
רובע ברונקס.

ומה עשינו אז? ובכן,
פגשתי אנשים נחמדים כמוכם,

שהזמינו אותנו לסאות' האמפטון.

אני קורא לזה:
"מדרום ברונקס - לדרום האמפטון."

אנו מתחילים לבנות גגות
שנראים כך.

באנו משכונות עוני,

התחלנו לבנות נופים כאלה, וואו!
ואנשים שמו לב.

אז הזמינו אותנו לחזור
בקיץ שעבר,

וממש עברנו למקום היוקרתי הזה,

שכרנו בית ב-3,500 דולר לשבוע
ולמדנו לגלוש.

וכשאפשר לעשות דברים כאלה--

כאן הילדים שלי
מרכיבים את הטכנולוגיה הזו,

וכאפשר לבנות גגות
שנראים ככה,

על בית שנראה ככה,

עם צורית שנראית ככה,

זה הגרפיטי הירוק החדש.

אולי תהיתם מה קיר כזה

באמת עושה לילדים,
חוץ משינוי הנוף והלך המחשבה.

אני אספר לכם.

בזכותו אני פוגש
קבלנים מדהימים כמו זה,

ג'ים אלנברגר מ"שירותי אלנברגר".

וכאן יש שורה-תחתונה משולשת.

כי ג'ים הבין שלילדים האלה,
לחקלאי-העתיד שלי,

יש באמת הכישורים הנחוצים לו
לבניית דיור בר-השגה

עבור תושבי ניו-יורק,
ממש בשכונות שלהם.

וזה מה שהילדים שלי עושים,
משתכרים כדי מחייתם.

אנשים כמוני, שגרים בבניין,
יודעים שיש 7 חבר'ה

מובטלים, שמחפשים לנהל
מיליון דולר.

לי אין. אבל מי שיש לו
שירותים מקולקלים,

או צריך לתלות איזה מדף,
אני למשל נאלץ להמתין 6 חודשים

לביקור של מישהו
שיש לו אוטו הרבה יותר טוב משלי.

זה היופי בכלכלה הזו.

אבל הילדים שלי עוסקים מורשים
וחתומים על חוזים.

וזה התלמיד הראשון שלי,
והראשון במשפחתו שפתח חשבון בנק.

התלמיד המהגר הזה הוא הראשון במשפחתו
שמשתמש בכספומט.

וזו השורה התחתונה
המשולשת האמיתית,

כי אנו יכולים לקחת
את השכונות המוזנחות והעניות

ולהפוך אותן למשהו כמו זה
עם חללים פנימיים כאלה.

וואו! אנשים שמו לב.
ועוד איך.

קיבלנו טלפון מהסי-אן-אן, והיה לנו העונג
לארח אותם בשוק האיכרים שלנו.

וכשמרכז רוקפלר שאל, באן-בי-סי,

האם תוכלו לשים את הדברים האלה
על הקירות? היה לנו העונג.

אני מראה לכם שכאשר ילדים
מהמחוז העני ביותר באמריקה

יכולים לבנות קיר
של 10 על 3 מטרים,

לעצב אותו, לשתול אותו
ולהציב אותו בלב העיר ניו-יורק,

זה באמת רגע של
"הכל אפשרי".

חינוכי באמת ובתמים,
אם תשאלו אותי.

וזו לא תמונה
ממאגר צילומים,

אלא תמונה שצילמתי,
של נשיא רובע ברונקס

מדבר עם הילדים שלי בביתו,
ולא בבית הסוהר,

וגורם להם להרגיש
חלק מזה.

זהו הסנטור שלנו, גוסטבו ריברה,
עם בוב בידר,

שבאו לכיתה שלי כדי לגרום לילדים שלי
להרגיש חשובים.

ואם נשיא רובע ברונקס

והסנטור הגיעו לכיתה שלנו,

האמינו לי, הברונקס
יכול כבר לשנות את היחס אליו.

אנו מוכנים, רוצים ומסוגלים

לייצא את הכשרון והמגוון שלנו
בדרכים שאפילו לא חשבנו עליהן.

וכשהסנטור המקומי עולה על המשקל בפומבי

ואומר שהוא חייב לרדת במשקל, 
גם אני עושה זאת!

תשמעו, אני אצליח לעשות את זה
וגם הילדים יצליחו.

אוקיי? ואז התחילו הסלבס.

"פיט תוצרת-חקלאית" לא מאמין 
מה אנחנו מגדלים

לורנה סאס באה
ותרמה ספרים.

אוקיי?
אנחנו מאכילים קשישים.

וכשהבנו שאנחנו מגדלים 
לצדק בתזונה בדרום הברונקס,

הבינה גם הקהילה הבינלאומית.

והילדים שלי בדרום ברונקס
קיבלו כיסוי

בוועידה הבינלאומית הראשונה 
לגגות ירוקים.

וזה פשוט נפלא.

אלא, שמה עם הפן המקומי?

טוב, פגשנו את האישה הזו,
אוויס ריצ'ארדס, עם קמפיין ה"מהאדמה ומעלה".

לא יאמן! בעזרתה, הילדים שלי,

משוללי הזכויות והמודרים ביותר,

הצליחו לשווק 100 גנים 
לבתי ספר ציבוריים בניו-יורק.

זו השורה התחתונה-המשולשת!
אוקיי?

לפני שנה בדיוק, 
הוזמנתי לאקדמיה לרפואה בניו-יורק.

חשבתי שהרעיון ליצור ניו-יורק
בריאה וחזקה

היה הגיוני, במיוחד כשהמשאבים היו בחינם.

אז תודה להם ואני אוהב אותם.

הם הציגו בפניי את הקואליציה האסטרטגית
לבריאות בניו-יורק

שוב, משאבים בחינם, 
אל תבזבזו אותם.

ולא תאמינו, אחרי 6 חודשים,

ביה"ס שלי והילדים שלי
קיבלו לראשונה את פרס

המצוינות לתיכונים
על יצירת סביבת לימודים בריאה.

הכיתה הירוקה ביותר
בעיר ניו-יורק.

אבל חשוב יותר, 
הילדים שלי למדו לקבל,

והם למדו לתת.

ולקחנו את הכסף שהרווחנו
בשוק האיכרים,

והתחלנו לקנות מתנות
לחסרי הבית

ולאנשים נזקקים ברחבי העולם.

אז התחלנו להעניק בחזרה.

ואז הבנתי שה"יירוק" של אמריקה

מתחיל קודם עם הכיסים, 
אח"כ עם הלב

ואז עם הנפש.

אז עלינו על משהו, 
ואנחנו עדיין על הגל.

ותודה לאל ש"טריניטי וול סטריט" שמו לב,

כי הם עזרו לנו לברוא את 
"מכונת ברונקס הירוקה".

אנחנו מונים 3,000 עכשיו.

ומה זה עושה באמת?

זה מלמד ילדים לבנות חזון חדש
לקהילות שלהם

כך שכשהם גדלים במקום שנראה כך, 
הם יכולים לדמיין אותו כך.

והילדים שלי, מאומנים ומקצועיים-

אמא, את מקבלת ניכוי מס. תודה לך,
ראש העיר בלומברג-

הם יכולים לקחת קהילות שנראות כך, 
ולהסב אותן לקהילות שנראות כך,

ובשבילי, אנשים, זה עוד רגע
של "הכל אפשרי".

אז, איך זה מתחיל?
זה מתחיל בבתי ספר.

כבר לא מחלקים קבוצות 
לפי קבוצות כדורסל.

קבוצות לפי ברוקולי, 
לפי הירק האהוב עליך,

משהו שאפשר לשאוף אליו.

אוקיי? ואלו חקלאי העתיד של אמריקה שלי,

גדלים בברוק פארק ברחוב 141,

הקהילה ה"מהגרת" ביותר בארה"ב.

כשקטנטנים עקשנים כאלו 
לומדים איך לגנן ככה,

לא פלא שמקבלים פירות כאלה.

ואני אוהב את זה! וגם הם אוהבים.

אנחנו בונים אוהלי טיפי 
בשכונות שבעבר היו נשרפות.

וזה רגע "הכל אפשרי" אמיתי.

ושוב, ברוק פארק מאכיל מאות אנשים

בלי תלושים לאוכל או טביעת אצבע.

אזור הבחירה העני ביותר בארה"ב,

הקהילה עם שיעור המהגרים הגבוה ביותר, 
אנחנו יכולים לעשות את זה.

גני ביסל מפיקים מזון 
בכמויות אדירות,

משנעים ילדים לתוך כלכלה 
שלא עלתה בדעתם.

איפשהו בקצה הקשת, חברי,

נמצא דרום ברונקס של ארה"ב. 
ואנחנו עושים את זה.

איך זה מתחיל?
טוב, תראו את תשומת הלב של חוזה.

תודה לאל שעומאר יודע שגזרים מגיעים מהאדמה,

ולא משורה 9 בסופרמרקט

או דרך חלון חסין כדורים 
או מתוך קופסת קלקר.

וכשהארי יודע שירוק זה טוב, 
גם אני יודע.

וכשמרחיבים את חוש הטעם שלהם,
מרחיבים גם את אוצר המילים.

והכי חשוב, כששמים ילדים גדולים 
יחד עם ילדים קטנים,

מוציאים את הבחור הלבן השמן מהאמצע, 
שזה מגניב,

יוצרים אחריות בין ילדים, 
וזה מדהים.

אלוהים, עומד להיגמר לי הזמן, 
אז אני חייב להמשיך לזוז.

זה השכר השבועי שאני משלם לילדים. 
זה הגרפיטי הירוק שלנו.

זה מה שאנחנו עושים.

ראו את התהילה ואת השפע של מחוז ברונקס.

אין דבר שמרגש אותי יותר מילדים
שמאביקים צמחים ולא זה את זה.

אני חייב להודות, אני הורה מגונן.

אבל אלו הילדים שמתקינים עכשיו

ערוגות של דלועים על גגות של רכבות.

אנחנו גם מעצבים בריכות-מטבעות לעשירים.

אנחנו הופכים לילדי התירס,

יוצרים חוות באמצע רוב פורדהם 
כדי להעלות מודעות

ובקבוקים לחלון שיוצרים מזבל.

אני לא מצפה מכל ילד להיות חקלאי,

אבל אני מצפה מכם לקרוא, לכתוב, 
לפרסם בלוגים על זה, להציע שירות לקוחות מעולה.

אני מצפה מהם להיות מעורבים, 
ואוי, כמה שהם מעורבים!

אז זו הכיתה המדהימה שלי, 
זה האוכל.

לאן הוא הולך? אפס ק"מ עד הצלחת, 
ישר במורד המסדרון לקפטריה.

או, חשוב יותר, למקלטים מקומיים,

שם רוב הילדים שלנו
אוכלים ארוחה אחת או שתיים ביום.

ואנחנו מעלים הילוך.

אף נעלי "אייר ג'ורדן" לא נהרסו בחווה שלי.

ובימיו, גני מיליון דולר הם התקנים מדהימים.

תנו לי לספר לכם משהו, אנשים.

זהו רגע יפהפה.

שדה שחור, חום, מלא בפסולת גרעינית, שדה קרב-

אנחנו מוכיחים בברונקס שאפשר לגדל בכל מקום, 
על בטון.

ואנחנו מקבלים הזמנות לפרחים.
אני מוציא להתרמות שם רע.

אנחנו לוקחים הזמנות עכשיו. 
אני כבר רושם לאביב.

ואת כל אלו גידלנו מזרעים. 
אנחנו לומדים הכל.

ושוב, כשאפשר לקחת ילדים
מרקעים כל כך מגוונים כמו אלו

ולעשות איתם משהו מיוחד כמו זה,

אנחנו ממש יוצרים רגע מיוחד.

אולי אתם תוהים לגבי הילדים האלו.

מ40% נוכחות ל93% נוכחות.

כולם מתחילים בפיגור בלימודים ולא עומדים ביעדים.

עכשיו, הקבוצה הראשונה שלי, 
כולה בקולג' ומרוויחה כדי מחייתה.

כל השאר מתוכננים לסיים ביוני הקרוב.

ילדים שמחים, משפחות שמחות, עמיתים שמחים.

אנשים המומים. ראו את התהילה ואת השפע של מחוז ברונקס.

בואו נדבר על על נענע. איפה הנענע שלי?

אני מגדל 7 סוגים של מנטה בכיתה שלי.

מישהו רוצה מוחיטו? אני אהיה בטלאפאן אח"כ.

אבל, תבינו שזאת הויאגרה האינטלקטואלית שלי.

גבירותיי ורבותיי, אני צריך למהר, 
אבל תקלטו את זה:

הרובע שהביא לנו את מכנסי ה"באגי"
ומקצבים פאנקיים טריים (גם: סלק)

הפכה להיות בית לסלק אורגני.

11,340 ק"ג של ירקות ירוקים,

אני מגדל אזרחים אורגניים,
ילדים מעורבים.

אז תעזרו לנו לעבור מזה, לזה.

ישויות עצמאיות, החזר השקעה של 18 חודשים,

אנחנו משלמים לאנשים כדי מחייתם בתוספת הטבות בריאות,

ומאכילים אנשים בעלות זעומה.

מרטין לותר קינג אמר שאנשים צריכים להיות
מועצמים עם גאווה.

אז כאן בניו-יורק, אני מפציר בכם, 
חבריי האמריקאים,

עזרו לנו לעשות את אמריקה נהדרת שוב.

זה קל. 
שתפו אחרים בתשוקה שלכם.

זה קל נורא.
לכו תראו את שני הסרטונים האלה, בבקשה.

אחד השיג לנו הזמנה לבית הלבן, 
אחד הוא גלגול עדכני יותר.

הכי חשוב, הוציאו את הבריון 
הגדול ביותר מבתי הספר.

זה צריך לצאת מחר.

אנשים, אתם יכולים לעשות את זה.

תשמרו שילדים לא יכנסו לחנויות כאלה.

תכינו להם צלחת בריאה,

במיוחד אם אפשר לקטוף אותה 
מקיר הכיתה שלכם- דליסיוסו!

תנו דוגמה להתנהגות טובה.
תביאו אותם לשוק ירוק.

ילדים גדולים מתים על 
תותים ובננות.

למדו אותם יזמות.
תודה לאל על "GrowNYC".

תנו להם לבשל. ארוחת צהריים נהדרת היום, 
תנו להם להתנסות בקולינריה.

אבל חשוב מכל, פשוט אהבו אותם.

שום דבר לא פועל טוב 
כמו אהבה ללא תנאים.

כמו שאמר חברי הטוב קרמיט, 
זה לא קל להיות ירוק.

נכון. 
אני בא ממקום שילדים יכולים לקנות

35 טעמים של ניירות גלגול בכל רגע,

במקום שממלאים מקררי- גלידה בברד אלכוהולי.

אוקיי? 
חברתי היקרה, מאג'ורה קרטר אמרה לי פעם,

יש לנו הכל להרוויח, ואין לנו מה להפסיד.

אז הנה, בזמן שעברנו

מהתעוזה לחלום לחלומות על תעוזה,

אני מפציר בכם לעשות משהו.

אני מפציר בכם לעשות משהו.

עכשיו, כולנו ראשנים קטנים,

אבל אני מפציר בכם להפוך לצפרדעים,
ולקחת את הקפיצה הירוקה הגדולה.

לא אכפת לי אם אתם 
בימין, בשמאל, באמצע, לא משנה איפה.

תצטרפו אלי. תשתמשו-
יש לי הרבה אנרגיה. תעזרו לי להשתמש בה.

אנחנו יכולים לעשות פה משהו.

ובדרך, בבקשה קחו את הזמן, 
לעצור ולהריח את הפרחים,

במיוחד אם גידלתם אותם יחד עם תלמידיכם.

אני סטיב ריץ, זאת "מכונת ברונקס הירוקה".

אני חייב לומר תודה לאשתי ולמשפחתי, 
על הילדים שלי,

תודה שאתם באים כל יום, 
ועל העמיתים שלי,

שמאמינים ותומכים בי.

אנחנו מגדלים את הדרך שלנו 
אל כלכלה חדשה.

תודה רבה, אלוהים ישמור עליכם ותהנו היום. 
אני סטיב ריץ.

הכל אפשרי!

(מחיאות כפיים)