WEBVTT

00:00:09.112 --> 00:00:13.152
אפילו אחרי כתיבת אחד עשר ספרים
וזכיה במספר פרסים יוקרתיים,

00:00:13.152 --> 00:00:15.491
מאיה אנג'לו לא יכלה לברוח מהספק המציק

00:00:15.491 --> 00:00:19.685
שהיא לא באמת הרוויחה את ההשגים שלה.

00:00:19.685 --> 00:00:22.592
אלברט איינשטיין חווה תופעה דומה:

00:00:22.592 --> 00:00:25.966
הוא תאר את עצמו כ"נוכל לא רצוני"

00:00:25.966 --> 00:00:29.535
שעבודתו לא היתה ראויה
לתשומת לב רבה כמו שקיבלה.

NOTE Paragraph

00:00:29.535 --> 00:00:33.374
השגים ברמה של אנג'לו ואיינשטיין נדירים,

00:00:33.374 --> 00:00:36.404
אבל ההרגשה שלהם של רמאות היא מאוד נפוצה.

00:00:36.404 --> 00:00:38.408
למה כל כך הרבה מאיתנו מרגישים

00:00:38.408 --> 00:00:40.594
שלא זכינו ביושר בהשגים שלנו,

00:00:40.594 --> 00:00:45.019
או שהרעיונות והכישורים שלנו
לא ראויים לתשומת הלב של אחרים?

NOTE Paragraph

00:00:45.019 --> 00:00:48.401
הפסיכולוגית פאולין רוז קלאנס
היתה הראשונה לחקור

00:00:48.401 --> 00:00:50.925
את התחושה הלא רצונית של חוסר בטחון.

00:00:50.925 --> 00:00:52.294
בעבודה שלה כתרפיסטית,

00:00:52.294 --> 00:00:56.646
היא הבחינה שהרבה מהסטודנטים
הפציינטים שלה חלקו דאגה:

00:00:56.646 --> 00:00:58.461
למרות שהיו להם ציונים גבוהים,

00:00:58.461 --> 00:01:01.778
הם לא האמינו שהגיע להם
המקום שלהם באוניברסיטה.

00:01:01.778 --> 00:01:05.021
כמה אפילו האמינו שהקבלה שלהם היתה טעות.

00:01:05.021 --> 00:01:07.205
בעוד קלאנס ידעה
שהפחדים האלה לא היו מבוססים,

00:01:07.205 --> 00:01:10.766
היא זכרה גם שהרגישה
את אותה תחושה בדיוק באוניברסיטה.

00:01:10.766 --> 00:01:14.470
היא והמטופלים שלה
חוו משהו שמוכר במספר שמות -

00:01:14.470 --> 00:01:16.118
תופעת המתחזה,

00:01:16.118 --> 00:01:17.662
חווית המתחזה,

00:01:17.662 --> 00:01:19.865
וסינדרום המתחזה.

NOTE Paragraph

00:01:19.865 --> 00:01:21.634
יחד עם הקולגה סוזאן איימס,

00:01:21.634 --> 00:01:26.616
קלאנס חקרה ראשית את התופעה
בקרב סטודנטיות ועובדות צוות.

00:01:26.616 --> 00:01:30.180
העבודה שלהן גילתה בקבוצה
תחושות חודרניות של רמאות.

00:01:30.180 --> 00:01:31.645
מאז המחקר הזה,

00:01:31.645 --> 00:01:34.380
אותו הדבר בוסס לרוחב המגדרים,

00:01:34.380 --> 00:01:35.134
גזע,

00:01:35.134 --> 00:01:36.003
גיל,

00:01:36.003 --> 00:01:38.370
ומגוון רחב של מקצועות,

00:01:38.370 --> 00:01:41.419
למרות שזה אולי נפוץ יותר
ומשפיע בצורה לא פרופורציונלית

00:01:41.419 --> 00:01:44.759
על החוויה של קבוצות בעלות
ייצוג חסר או מוחלשות.

00:01:44.759 --> 00:01:48.271
לקרוא לזה סינדרום זה להמעיט בכמה זה נפוץ.

00:01:48.271 --> 00:01:51.276
זה לא מחלה או משהו לא נורמלי,

00:01:51.276 --> 00:01:53.864
וזה לא בהכרח קשור לדיכאון,

00:01:53.864 --> 00:01:54.575
חרדה,

00:01:54.575 --> 00:01:56.536
או הערכה עצמית.

NOTE Paragraph

00:01:56.536 --> 00:01:58.780
מאיפה הרגשות האלו של רמאות מגיעות?

00:01:58.780 --> 00:02:01.194
אנשים עם כישורים רבים או מוצלחים

00:02:01.194 --> 00:02:03.189
נוטים לחשוב שאחרים בעלי כישורים דומים.

00:02:03.189 --> 00:02:06.563
זה יכול להדרדר לרגשות
שלא מגיעות להם ההצלחות

00:02:06.563 --> 00:02:08.596
וההזדמנויות ביחס לאנשים אחרים.

00:02:08.596 --> 00:02:11.186
וכמו שאנג'לו ואיינשטיין חוו,

00:02:11.186 --> 00:02:13.508
הרבה פעמים אין סף של השג

00:02:13.508 --> 00:02:15.531
שמרגיע את התחושות האלו.

00:02:15.531 --> 00:02:20.357
תחושות של התחזות
לא מוגבלות לאנשים מוכשרים בלבד.

00:02:20.357 --> 00:02:24.370
כולם פגיעים לתופעה שידועה
כחוסר מודעות פלורליסטית,

00:02:24.370 --> 00:02:26.896
שם כל אחד מפקפק בעצמו עצמאית.

00:02:26.896 --> 00:02:29.029
אבל מאמינים שאנחנו לבד בחשיבה כזו

00:02:29.029 --> 00:02:31.244
בגלל שאף אחד לא מעלה את החששות האלו.

00:02:31.244 --> 00:02:34.973
מאחר וקשה לדעת באמת
כמה קשה העמיתים שלנו עובדים,

00:02:34.973 --> 00:02:37.595
כמה קשות להם משימות מסויימות,

00:02:37.595 --> 00:02:39.516
או כמה הם מפקפקים בעצמם,

00:02:39.516 --> 00:02:42.972
אין דרך פשוטה להדחיק
רגשות שאנחנו פחות מוכשרים

00:02:42.972 --> 00:02:44.727
מהאנשים סביבנו.

00:02:44.727 --> 00:02:46.637
רגשות חזקים של התחזות

00:02:46.637 --> 00:02:48.922
יכולים למנוע מאנשים לחלוק
את הרעיונות הגדולים שלהם

00:02:48.922 --> 00:02:52.656
או לגשת למשרות ותוכניות בהם הם מצטיינים.

NOTE Paragraph

00:02:52.656 --> 00:02:54.112
לפחות עד עכשיו,

00:02:54.112 --> 00:02:56.611
הדרך הכי בטוחה להלחם בסינדרום המתחזה

00:02:56.611 --> 00:02:58.153
היא לדבר על זה.

00:02:58.153 --> 00:03:00.226
הרבה אנשים שסובלים מסינדרום המתחזה

00:03:00.226 --> 00:03:02.557
מפחדים שאם הם ישאלו על הביצועים שלהם,

00:03:02.557 --> 00:03:04.128
הפחדים שלהם יאושרו.

00:03:04.128 --> 00:03:06.273
ואפילו כשהם מקבלים משוב חיובי,

00:03:06.273 --> 00:03:09.317
פעמים רבות זה לא מצליח
לרכך רגשות של רמאות.

00:03:09.317 --> 00:03:10.347
אבל מצד שני,

00:03:10.347 --> 00:03:14.425
שמיעה שיועץ או מנחה חווה רגשות של התחזות

00:03:14.425 --> 00:03:16.116
יכולה לעזור לשכך את הרגשות האלו.

00:03:16.116 --> 00:03:18.193
אותו הדבר קורה עם עמיתים.

00:03:18.193 --> 00:03:20.717
אפילו רק לגלות שיש מושג לרגשות האלו

00:03:20.717 --> 00:03:22.700
יכול להיות הקלה גדולה.

00:03:22.700 --> 00:03:24.191
ברגע שאתם מודעים לתופעה,

00:03:24.191 --> 00:03:26.616
אתם יכולים להלחם בסינדרום המתחזה של עצמכם

00:03:26.616 --> 00:03:29.387
על ידי איסוף וחזרה למשוב חיובי.

00:03:29.387 --> 00:03:32.380
מדענית אחת שהמשיכה
להאשים את עצמה בבעיות במעבדה

00:03:32.380 --> 00:03:35.557
התחילה לתעד את הגורמים
בכל פעם שמשהו השתבש.

00:03:35.557 --> 00:03:38.160
לבסוף היא הבינה שרוב הבעיות

00:03:38.160 --> 00:03:39.902
הגיעו מבעיות בציוד,

00:03:39.902 --> 00:03:42.150
והכירה ביכולות של עצמה.

NOTE Paragraph

00:03:42.150 --> 00:03:45.201
אולי לעולם לא נהיה מסוגלים
להדחיק את הרגשות האלו לגמרי,

00:03:45.201 --> 00:03:49.553
אבל אנחנו יכולים לנהל שיח פתוח
על האתגרים האקדמיים או המקצועיים.

00:03:49.553 --> 00:03:53.330
עם מודעות מוגברת
של כמה שכיחות החוויות האלו,

00:03:53.330 --> 00:03:56.808
אולי נוכל להרגיש חופשיים יותר
להיות כנים בנוגע לרגשות שלנו

00:03:56.808 --> 00:03:58.839
ולבנות ביטחון עצמי בכמה אמיתות פשוטות:

00:03:58.839 --> 00:04:00.048
יש לכם כישרון,

00:04:00.048 --> 00:04:01.408
אתם בעלי יכולת,

00:04:01.408 --> 00:04:02.520
ואתם שייכים.