זה קקי,
ומה שאני רוצה לעשות היום, זה לחלוק את
ההתלהבות שלי מקקי
איתכם.
זה עשוי להיות קצת קשה,
אבל אני חושב שמה שעשוי לרתק אתכם יותר
היא הדרך בה היצורים הקטנים הללו כאן
מתמודדים עם קקי.
לחיה הזו כאן יש מוח
בערך בגודל של גרגר אורז, ובכל זאת
היא מסוגלת לעשות דברים
שאני ואתם לא יכולים אפילו להעלות בדמיוננו לעשות.
ובעיקרון הכל התפתח על מנת לשלוט במקור המזון שלה
שהוא זבל.
אז השאלה היא, איפה להתחיל את הסיפור הזה?
ונראה די מתאים להתחיל בקצה הסופי,
כיוון שזהו תוצר לוואי שיוצא
מחיות אחרות, אך עדיין מכיל חומרי מזון
ויש בפנים מספיק חומרים מזינים
בשביל שחיפושית הזבל תוכל לחיות מזה,
כך שחיפושיות זבל אוכלות זבל, והזחלים שלהן
גם הם אוכלים זבל.
הם מתפתחים עד בגרות לגמרי בתוך כדור זבל.
בדרום אפריקה יש לנו כ-800
מינים של חיפושיות זבל,
באפריקה יש לנו כ-2,000
מינים של חיפושיות זבל,
ובכל העולם יש לנו בערך 6,000 מינים של חיפושיות זבל.
אז לפי חיפושיות הזבל, זבל זה דבר די טוב.
אלא אם תהיו מוכנים ללכלך את הציפורניים שלכם בזבל
ולחפור דרך הזבל עצמו, אתם לעולם לא תראו
90 אחוזים ממיני חיפושיות הזבל,
כי הן נכנסות ישר לתוך הזבל עצמו,
ישר מתחתיו, ואז הן נודדות הלוך וחזור
בין הזבל שבפני השטח
ובין הקן שלהן מתחת לאדמה.
אז השאלה היא, איך הן מתמודדות עם החומר הזה?
ומרבית חיפושיות הזבל בעצם אורזות הכל למעין חבילה.
עשרה אחוזים מהמינים ממש עושים כדור,
ואת הכדור הזה הן מגלגלות הרחק ממקור הזבל
ולרוב קוברות אותו במקום מרוחק,
הרחק ממקור הזבל,
ויש להן צורת התהגות מסוימת
שבעזרתה הן יכולות לגלגל את הכדורים שלהן.
אז זה הבעלים הגאים של כדור זבל יפהפה.
אתם יכולים לראות שזה זכר,
כיוון שיש לו מעט שערות על הצד האחורי של רגליו שם,
ורואים בבירור שהוא מאד מרוצה ממה שיש לו שם.
ואז הוא הולך להיות קורבן של
מעשה גזילה אכזרי. (צחוק)
וזהו סימן ברור לכך
שזהו משאב חשוב ביותר.
ועל משאבים חשובים יש לשמור
ולהגן עליהם בצורה מסוימת, ואנו חושבים
שזו בדיוק הסיבה בגללה
הן מגלגלות את כדורי הזבל רחוק,
בגלל התחרות הקשורה
בהשגת בעלות על הזבל הזה.
אז ערימת הזבל הזו היתה בעצם - טוב, זו היתה ערימת זבל
15 דקות לפני שצילמנו את התמונה הזו,
ואנחנו חושבים שזו התחרות הקשה הזו
שמתאימה את החיפושיות הללו כל כך טוב
לגלגול כדורי זבל.
אז אתם צריכים לדמיין את החיה הזו כאן
חוצה את כרי הדשא האפריקאיים.
הראש שלה מורכן כלפי מטה.
היא הולכת אחורנית.
זו בעצם הדרך המוזרה ביותר להזיז את האוכל
שלכם לכל כיוון שהוא,
ובאותו הזמן עליה להתמודד עם החום.
זוהי אפריקה. חם.
אז מה שאני רוצה לחלוק אתכם עתה
הם כמה ניסויים שאני ושותפיי ערכנו
כדי לחקור כיצד חיפושיות זבל
מתמודדות עם הבעיות הללו.
אז הסתכלו על החיפושית הזו,
ואני רוצה שתשימו לב לשני דברים.
דבר ראשון, זה איך היא מתמודדת עם המכשול
שהצבנו בדרכה. שימו לב, תראו, היא עושה
מעין ריקוד קטן,
ואז היא ממשיכה בדיוק באותו הכיוון
בו הלכה לפני כן.
ריקוד קטן, ואז היא יוצאת בכיוון מסוים.
כך שבבירור החיה הזאת יודעת לאן היא הולכת
והיא יודעת לאן היא רוצה ללכת,
וזה דבר מאד, מאד חשוב,
כיוון שאם תחשבו על זה, אתם בערימת הזבל,
ויש לכם את העוגה הגדולה והנהדרת הזו
אותה אתם רוצים להרחיק מכל השאר,
והדרך המהירה ביותר לעשות את זה, היא בקו ישר.
אם כך, נתנו להן להתמודד עם עוד כמה מטלות,
ומה שעשינו כאן זה סובבנו את העולם מתחתיהן.
ותסתכלו על התגובה שלה.
אז העולם ממש הסתובב לגמרי מתחת לרגליה
של החיה הזו. היא סובבה 90 מעלות.
אבל היא לא נרתעת. היא יודעת בדיוק לאן היא רוצה להגיע,
והיא יוצאת לדרך בכיוון המסוים הזה.
אם כך, השאלה הבאה שלנו היתה
איך הן עושות את זה?
מה הן עושות? והיה רמז אחד שעמד לרשותנו.
וזה שמדי פעם החיפושיות מטפסות לראש הכדור
ומשם הן מסתכלות על העולם שסביבן.
ועל מה אתם חושבים שהן מסתכלות
כשהן מטפסות לראש הכדור?
מה הם הסימנים הברורים בהם החיה הזו יכולה להשתמש
כדי לכוון את התנועה שלה? והסימן הברור ביותר
הוא להסתכל על השמיים, אז חשבנו לעצמנו,
על מה הן יכולות להסתכל בשמיים?
והדבר הברור ביותר להסתכל עליו הוא השמש.
אז - ניסוי קלאסי כאן,
בכך שמה שעשינו זה שהזזנו את השמש.
מה שאנחנו נעשה עכשיו, זה להסתיר את השמש עם לוח
ואז להזיז את השמש בעזרת מראה
למיקום אחר לגמרי.
ותראו מה החיפושית עושה.
היא עושה ריקוד כפול קטן,
ואז יוצאת בחזרה בדיוק באותו הכיוון
בו היא הלכה בהתחלה.
מה קורה עכשיו?
כך שברור שהן מסתכלות על השמש.
אז השמש היא סימן מאד חשוב עבורן בשמיים.
הבעיה היא, שהשמש לא תמיד זמינה שם בשבילך,
כי עם השקיעה היא נעלמת מתחת לאופק.
מה שקורה בשמיים כאן
זה שיש דגם גדול מאד של אור מקוטב בשמיים
שאני ואתם איננו יכולים לראות.
זה קשור בדרך בה העיניים שלנו בנויות.
אבל השמש נמצאת שם באופק
ואנחנו יודעים שכשהשמש היא באופק,
נאמר בצד הזה כאן,
יש נתיב ענקי בשמיים, נתיב צפוני-דרומי,
של אור מקוטב שאנחנו איננו יכולים לראות
אבל החיפושיות כן.
אז איך בוחנים את זה? טוב, זה די פשוט.
מה שאחנו עושים זה מביאים מסנן קוטבי גדול,
שמים את החיפושית מתחתיו, והמסנן נמצא בזווית אנכית
לכיוון הקוטביות של השמיים.
החיפושית יוצאת ממתחת למסנן
ועושה פניה חדה ימינה,
כיוון שהיא יוצאת חזרה אל מתחת לשמיים
אליהן היא היתה מכוונת בהתחלה
ואז היא מכוונת עצמה חזרה
לכיוון המקורי אליו היא הלכה.
כך שבבירור החיפושיות יכולות לראות אור מקוטב.
בסדר. אז מה שיש לנו בינתיים זה,
מה חיפושיות עושות? הן מגלגלות כדורים.
איך הן עושות את זה? טוב, הן מגלגלות אותם בקו ישר.
איך הן שומרות על קו ישר מסוים?
ובכן, הן מסתכלות על סימנים שמימיים בשמיים,
שחלקם אני ואתם איננו יכולים לראות.
אבל איך הן קולטות את הסימנים השמימיים הללו?
זה היה מה שעניין אותנו בהמשך.
וזה היה בדיוק ההתנהגות המסוימת הזו, הריקוד,
שחשבנו שהיה חשוב, כי הסתכלו,
היא עושה הפסקה כל כמה זמן,
ואז היא יוצאת לדרך בכיוון אליו היא רוצה ללכת.
אז מה הן עושות כשהן רוקדות את הריקוד הזה?
כמה רחוק נוכל לקחת אותם לפני שהן יכוונו את עצמן חזרה?
ובניסוי הזה כאן, מה שעשינו זה שהכרחנו אותן
להכנס לתוך תעלה, ואתם רואים שאת הפרט הזה
לא ממש היה צריך לאלץ להכנס לתוך התעלה המסוימת הזו,
ובאופן הדרגתי אנחנו מסיטים את החיפושית ב-180 מעלות
עד שהפרט הזה מסיים בכיוון ההפוך בדיוק
מזה שאליו רצה ללכת במקור.
אז בוא נראה מה התגובה שלו
כשהוא עובר דרך 90 מעלות כאן,
ועכשיו הוא הולך ל...
- כשהוא יוצא כאן למטה,
הוא הולך להיות 180 מעלות בכיוון הלא נכון.
ותראו מה התגובה שלו.
הוא עושה ריקוד קטן, הוא מסתובב,
ויוצא חזרה לתוך המסלול. הוא יודע בדיוק לא הוא הולך.
הוא יודע בדיוק מה הבעיה,
והוא יודע בדיוק איך להתמודד איתה,
והריקוד הוא התנהגות המעבר הזו
שמאפשרת להן לכוון את עצמן מחדש.
אז, זהו הריקוד, אבל אחרי שבילינו שנים רבות
יושבים בבוש האפריקאי מסתכלים
על חיפושיות זבל בימים חמים ויפים
שמנו לב שיש עוד התנהגות
הקשורה בהתנהגות הריקוד.
בכל כמה זמן, כשהן מטפסות לראש כדור הזבל,
הן מנגבות את הפנים שלהן.
ואתם רואים אותו עושה את זה שוב.
אז חשבנו, מה יכול להיות קורה פה?
ברור שהאדמה מאד חמה, וכשהאדמה חמה
הן רוקדות יותר, וכשהן רוקדות את הריקוד המסוים הזה,
הן מנגבות את תחתית הפנים שלהן.
וחשבנו שזו יכולה להיות התנהגות של תרמורגולציה.
חשבנו שאולי מה שהן עושות זה לנסות להוריד
את האדמה החמה וגם לירוק על פניהן
כדי לקרר את הראש שלהן.
אז מה שעשינו היה לתכנן זוג של זירות.
אחת היתה חמה, אחת היתה קרה.
שמנו את זאת בצל. את זו השארנו חמה.
ואז מה שעשינו היה, צילמנו אותן עם מצלמה תרמית.
אז מה שאתם רואים כאן זו תמונת חום של המערכת,
ומה שאתם רואים מגיח כאן
מהקקי זה כדור זבל קריר.
אז האמת היא, אם אתם מסתכלים על הטמפרטורה כאן,
זבל הוא קר
(=קול; מדליק באנגלית). (צחוק)
אם כך, כל מה שאנחנו מעוניינים כאן
זה להשוות את הטמפרטורות
של החיפושית עם זו של הסביבה.
אז הסביבה כאן היא בערך 50 מעלות צלזיוס.
החיפושית עצמה והכדור הם סביר להניח באזור
30 עד 35 מעלות צלזיוס,
כך שזה כדור גלידה גדול
שהחיפושית הזו מניעה עכשיו לאורך כר הדשא.
היא אינה מטפסת. היא אינה רוקדת, כיוון
שטמפרטורת הגוף שלה היא בעצם יחסית נמוכה.
היא בערך אותו דבר כמו שלי ושלכם.
ומה שמעניין כאן זה שהמוח הקטן הוא די קריר.
אבל אם נשווה את זה למה שקורה בסביבה חמה,
הסתכלו על טמפרטורת הקרקע.
היא בערך בין 55 ל-60 מעלות צלזיוס.
שימו לב כמה פעמים החיפושית רוקדת.
והסתכלו על רגליה הקדמיות. הן רותחות.
אז הכדור משאיר צל תרמי קטן,
והחיפושית מטפסת על הכדור
ומנגבת את הפנים שלה, וכל הזמן
היא מנסה לקרר את עצמה,
אנחנו חושבים, ולהמנע מהחול החם
עליו היא הולכת.
ומה שעשינו אז, זה לשים מגפיים קטנים על הרגליים האלה
כי זו הדרך לבחון אם הרגליים מעורבות
בלחוש את טמפרטורת הקרקע.
ואם תסתכלו כאן, עם המגפיים הן מטפסות על הכדור
הרבה פחות מאשר כאשר לא היו להן מגפיים.
אז תיארנו את המגפיים האלה כמגפיים קרירות (קוליות).
השתמשהו בתרכובת דנטלית על מנת ליצור את המגפיים האלה.
וגם קיררנו את כדור הזבל, כך
שהיינו יכולים
לשים את הכדור במקרר, נתנו להן כדור זבל קריר ונעים,
והן טיפסו על הכדור ההוא הרבה פחות פעמים
מאשר כשהיה להן כדור חם.
ההתנהגות הזאת נקראת stilting (מהמילה קביים).
זו התנהגות תרמית
שאני ואתם עושים אם אנחנו חוצים את החוף,
ואנחנו קופצים על מגבת, המגבת הזאת שייכת למישהו --
"סליחה, קפצתי לך על המגבת." --
ואז אתם ממהרים לקפוץ על המגבת של מישהו אחר,
וכך אתם נמנעים מלשרוף את כפות הרגליים שלכם.
וזה בדיוק מה שהחיפושיות עושות כאן.
עם זאת, יש עוד סיפור אחד שאני רוצה לחלוק איתכם,
וזה על המין המסוים הזה.
הוא בא מסוג שנקרא Pachysoma.
ישנם 13 מינים בסוג הזה, ולהם יש
התנהגות מסוימת שאני מאמין שתעניין אתכם.
זוהי חיפושית זבל. הסתכלו מה הוא עושה.
אתם יכולים לראות את ההבדל?
הן לרוב לא מתקדמות כל כך לאט.
זה בהילוך אטי.
אבל היא הולכת קדימה,
והיא בעצם לוקחת את כדורית הזבל היבש יחד איתה.
זהו מין אחר מאותו הסוג
אבל עם בדיוק אותה התנהגות שיחור המזון.
ויש עוד צד אחד מעניין להתנהגות
של חיפושית הזבל הזו שמצאנו מרתק,
וזה שהיא משחרת ומספקת מזון לקן.
אז תעקבו אחרי הפרט הזה כאן, ומה שהוא מנסה לעשות
זה להקים קן.
והוא לא אוהב את המיקום הראשוני הזה,
אבל הוא בא עם מיקום שני,
ובערך 50 דקות לאחר מכן,
הקן גמור,
והוא יוצא לשחר אחרי מזון ולהביא אספקה
בערימת כדוריות זבל היבש.
ואני רוצה שתשימו לב לנתיב היציאה
בהשוואה לנתיב הכניסה, והשוו את השניים.
וכמעט ללא יוצא מהכלל, אתם תראו שהנתיב חזרה הביתה
הוא הרבה יותר ישיר מאשר הנתיב החוצה.
בנתיב היציאה, הוא תמיד פוקח עין
לאפשרות למצוא ערימת זבל חדשה.
בדרך חזרה הביתה, הוא יודע איפה הבית,
והוא רוצה להגיע ישר לשם.
הדבר החשוב כאן הוא שזה לא דרך ללא חזרה,
כמו במרבית חיפושיות הזבל. המסע כאן חוזר על עצמו
הלוך וחזור בין אתר האספקה ובין הקן.
והסתכלו, אתם עומדים לראות
עוד פשע דרום אפריקאי מתרחש ממש עכשיו.
(צחוק)
והשכן שלו גונב את אחת מכדוריות הזבל שלו.
אז ההתנהגות בה אנחנו מתבוננים כאן
נקראת אינטגרציית דרך.
ומה שקורה זה שלחיפושית
יש נקודת בית, והיא יוצאת בנתיב מתפתל
לחפש אוכל, ואז כשהיא מוצאת אוכל,
היא חוזרת הביתה ישר. היא יודעת בדיוק איפה הבית.
עכשיו, היא יכולה לעשות את זה בשתי דרכים,
ואנחנו יכולים לבחון זאת על-ידי כך שנמקם את החיפושית
במקום חדש כאשר היא בנקודת שיחור המזון.
אם היא משתמשת בסימני דרך, היא תמצא את דרכה הביתה.
אם היא משתמשת במה שנקרא אינטגרציית דרכים,
היא לא תמצא את הבית. היא תגיע לנקודה הלא נכונה,
וזה מה שהיא עושה כאן, אם היא משתמשת באינטגרציית דרכים,
זה שהיא סופרת צעדים או מודדת את המרחקים בכיוון הזה.
היא יודעת מה הכיוון לבית, והיא יודעת
שזה צריך להיות בכיוון הזה.
אם תזיזו אותה מהמקום, היא תמצא עצמה במקום הלא נכון.
אז בואו נראה מה קורה כשאנחנו בוחנים את החיפושית הזו
עם ניסוי דומה.
אז הנה החוקר הערמומי שלנו.
הוא מזיז את החיפושית,
ועכשיו אנחנו צריכים לראות מה יקרה.
מה שיש לנו זו מחילה. כאן נמצא המזון.
המזון הוזז למיקום חדש.
אם החיפושית משתמש בסימני דרך,
הוא צריך להיות מסוגל למצוא את המחילה,
כיוון שהוא יהיה מסוגל לזהות את סימני הדרך סביבו.
אם הוא משתמש באינטגרציית דרכים,
אז הוא צריך למצוא עצמו בנקודה הלא נכונה כאן.
אז בואו נסתכל מה קורה
כשאנו מעמידים את החיפושית למבחן.
אז הנה הוא שם.
הוא עומד לצאת לכיוון הבית, ותראו מה קורה.
חבל.
אין לו מושג.
הוא מתחיל לחפש את הבית שלו במרחק הנכון מהאוכל,
אבל בבירור הוא אבוד לגמרי.
כך שאחנו יודעים עכשיו שהחיה הזאת משתמשת באינטגרציית דרכים
כדי לנווט, והחוקר האכזר
עוזב מצד שמאל למעלה ומשאיר אותו. (צחוק)
אז הדבר עליו אנו מסתכלים כאן זו קבוצה של חיות
שיודעת להשתמש במצפן, והן משתמשות בשמש כמצפן
כדי לנווט,
ויש להן איזושהי שיטה
למדוד את המרחק ההוא,
ואנחנו יודעים שהמין הזה כאן בעצם
סופר צעדים. בזה הם משתמשים כמד מרחק,
שיטה של ספירת צעדים, על מנת למצוא את דרכם חזרה הביתה.
אנחנו עוד לא יודעים במה חיפושיות הזבל משתמשות.
אז מה למדנו מהחיות הללו
עם מוח בגודל גרגר אורז?
ובכן, אנחנו יודעים שהן יכולות לגלגל כדורים בקו ישר
בעזרת סימנים שמימיים.
אנחנו יודעים שהתנהגות הריקוד היא התנהגות להתמצאות
וגם התנהגות לתרמורגולציה,
ואחנו גם יודעים שהם משתמשות בשיטת אינטגרציית הדרכים
כדי למצוא את דרכן חזרה הביתה.
אז עבור חיה קטנה שמתעסקת בחומר די דוחה
אנחנו בעצם יכולים ללמוד הרבה מהיצורים הללו
שעושים דברים שלי ולכם אין סיכוי לעשות.
תודה רבה. (מחיאות כפיים)