כשהייתי בת 9 בערך,
חשבתי שמורה זה מחזיק תואר.

אדם שעומד מול הכיתה

ומלמד בעוד התלמידים מקשיבים.

למדתי בבית ספר פרטי
להכנסה נמוכה במשך 5 שנים

שם ראיתי שרבים מחבריי
לא מתעניינים בלימודים.

כמה מהם לא שמו לב בשיעור

בעוד חלקם נעדרו במשך ימים.

הבחנתי שזה יצר הרבה לחץ על המורים.

וזה גרם לי לשאול:

כמה מאתגר זה להיות האדם האחראי היחיד

בחדר על הלמידה של 40 תלמידים?

זה גרם לי לשאול: למה תלמידים
צריכים להסתמך על המורה היחיד הזה?

מתי התלמידים יבינו שיש מורה בתוכם?

רציתי לעשות משהו בנוגע לזה.

אז, החלטתי שכאשר ואיך שיהיה אפשרי,
אני אנסה לעזור למורה שלי.

אז כל יום, הייתי עוזרת לה לבדוק נוכחות,

כתבתי את המערכת היומית על הלוח.

ובמהלך התרגול,

הייתי מנסה לעזור לקבוצה של תלמידים
שנאבקו בדפי העבודה שלהם.

וכשהמורה שלי נעדרה,

הייתי מתקשרת אליה,
ושואלת אותה במה אני יכולה לעזור.

אז, כמו שדיברנו, הייתי מפקחת על הכיתה,
נותנת להם מילים מהמילון ללמוד,

כמה בעיות מתמטיות לפתור,
ולפעמים שיעורי בית.

במשך הזמן, ילדים נוספים בכיתה
עזרו לי בכך.

לאט לאט, התחלנו לקחת בעלות
על הלמידה שלנו בכיתות.

זה המשיך במשך זמן מסויים.
אבל רציתי לעשות יותר!

רבים מחבריי היו צריכים עזרה
עם קריאה והבנה.

לי ולחברתי פינקי היתה תשוקה לקריאה,

אז התחלנו מועדון קריאה.

במועדון שלנו, היו לנו תלמידים
מכיתות ד', ה' וכיתה ו'

ולהרבה מהם היתה רמת קריאה נמוכה.

לאט לאט התחלנו לתת להם ספרים
עם יותר תמונות ופחות מילים.

וברגע שהם היו מסוגלים לקרוא
את הספרים האלה,

ניסינו להגדיל את רמת הקושי
בלתת להם ספרים עם יותר מילים.

דנו גם בדברים כמו דמויות, התכונות שלהם,

האירועים המרכזיים
והרעיון המרכזי של הסיפור.

אחרי כמה שיעורים המורה בכיתה
בחנה אותם והם הראו שיפור!

אפילו ראינו את אחד החברים שלנו
משתפר ב 1.5 רמות קריאה תוך חודש!

לבסוף,

קיבלנו גם כמה הזדמנויות לערוך מעגלי קריאה
עם אנשים מבוגרים.

אחרי החוויות האלו,

הרגשתי באמת גאה בעובדה
שלכמה רגעים, הייתי מורה,

ללא קשר לגיל שלי ובאיזה כיתה הייתי.

יש לי שאלה לכולכם:

האם יש דברים שיש לכם תשוקה אליהם?

אני בטוחה שזה כן,
בגלל שגם לי יש הרבה תשוקות.

כמה מהתשוקות שלי כוללות בישול,
רקמה, גינון ואיור.

אני חייבת את כל התשוקות האלו
למורים שהיו לי בחיי.

מורים כמו מר פרהאן,
הוא אחד הגננים בבית הספר שלי

והוא עזר לי ללמוד דברים מגניבים
בנוגע לחקלאות בת קיימא.

בימים האלו אני לומדת צורה חדשה
של גינון שנקראת אקוופוניה.

או אמי, שלימדה אותי איך לבשל

ולהיות עצמאית בזמנים שהיא לא בסביבה.

אולי שמתם לב שאף אחד מהם

לא החזיק בתואר מורה.

אבל בדרכם, הם היו מורים.

חשבו על זה, האם יש לכם מורים כאלה בחייכם?

אני בטוחה שכן!

בקהילה שלי,

אנשים עושים דברים שונים
ואני יכולה ללמוד כל כך הרבה דברים מהם.

כמו סדר מאוספי הזבל, נקיון ממנקי הרחובות,

מתמטיקה מהנגרים, בישול מעקרות בית

ואיך להפעיל עסק מבעלי חנויות.

אבל האם אנחנו אי פעם מנסים לחשוב
על הדברים שאנחנו יכולים ללמוד מהם?

לא, אנחנו חושבים שבגלל גילם,
מינם, וסוג העבודה שהם עושים,

הם לא יכולים ללמד אותנו שום דבר.

אבל למעשה, הם יכולים
ללמד אותנו הרבה דברים שונים.

אני מאמינה שכולם מורים.

אתם מורים, אני מורה.

זה לא משנה באיזה גיל אתם,
איזה מין אתם, או מה אתם עושים.

אני מאמין שאם נתחיל לראות
את כולם סביבנו כמורים,

יום אחד נשיג את היחס המושלם של 1 ל- 1.

תודה לכם.