הביטו במים בתוך כוס זו.

מרעננים, מרווים, וחיוניים להשרדות שלכם.

לפני שאתם לוגמים, עם זאת,

איך אתם יודעים שהמים בפנים
נקיים מאורגניזמים גורמי מחלות

ומזיהום?

אחד מעשרה אנשים בעולם לא יכול להיות בטוח

שהמים שלהם נקיים ובטוחים לשתיה.

למה זה כך?

סניטציה לקויה,

הגנה עלובה על מקורות מי שתיה,

והיגינה לא ראויה

הרבה פעמים מובילים
למים מזוהמים בביוב וצואה.

זה בית הגידול האידיאלי לבקטריות מסוכנות,

וירוסים,

וטפילים.

וההשפעות של הפתוגנים האלה מדהימות.

שלשול ממים לא בטוחים לשתייה
הוא גורם המוות מספר אחד

ברחבי העולם אצל ילדים מתחת לגיל חמש.

ולפי דו"ח של האו"ם מ 2010,

מחלות מיקרוביאלות ממים הרגו
יותר אנשים כל שנה ממלחמות.

תהליכי טיפול נאותים עם זאת,
יכולים להתמודד עם האיומים האלה.

הם בדרך כלל כוללים שלושה חלקים:

שיקוע,

סינון,

וחיטוי.

ברגע שהמים נאספו במתקן טיפול,

הם מוכנים לניקוי.

השלב הראשון, שיקוע, פשוט לוקח זמן.

המים יושבים ללא הפרעה, דבר המאפשר
לחלקיקים כבדים יותר לשקוע לתחתית.

הרבה פעמים עם זאת, 
קיימים חלקיקים קטנים מדי

שאינם יכולים להיות מורחקים
על ידי שיקוע בלבד

וצריכים להיות מסוננים.

הכבידה מושכת את המים למטה דרך שכבות של חול

שלוכדת שאריות חלקיקים בנקבוביות שלהן,

מה שמכין את המים לטיפול האחרון,

מנה של חומר חיטוי.

כימיקלים, בעיקר בצורה של כלור ואוזון,

מעורבבים כדי להרוג כל פתוגן

ולחטא צינורות ומערכות אחסון.

כלור מאוד יעיל בהשמדת
האורגניזמים החיים במים,

אבל השימוש בו נשאר מוסדר על ידי הממשלה

בגלל שתוצרי הלוואי 
יכולים להיות מזיקים.

ואם מתרחש חוסר איזון
של כלור במהלך תהליך חיטוי,

זה יכול לגרום לתגובות כימיות אחרות.

לדגומה, רמות של תוצרי לוואי של כלור,

כמו טריהלומתאנים, יכולות להרקיע שחקים,
דבר שיוביל לקורוזיה בצינורות

ושחרור של ברזל, נחושת, ועופרת למי השתיה.

זיהום מים מאלה וממקורות אחרים

הכוללים אדמה,

דליפות כימיקלים,

וזרימת מים לאגני ניקוז,

קושרו להשפעות בריאותיות ארוכות טווח,

כמו סרטן,

מחלות לב ועצבים,

והפלות.

למרבה הצער, ניתוח הסיכונים המדוייקים

של זיהום כימיקלים במים הוא קשה.

אז בעוד שברור שחומרי חיטוי
מגנים עלינו

על ידי הסרה של פתוגנים נושאי מחלות,

מומחים עדיין צריכים לקבוע באיזה היקף

קוקטיילים כימיקלים במי השתיה שלנו

משפיעים על בריאות האדם.

אז איך אתם יכולים לדעת
אם המים שיש לכם גישה אליהם,

בין אם מהברז או ממקור אחר,

ראויים שלתיה?

ראשית, יותר מדי עכירות,

שאריות רכיבים אורגניים,

או צפיפות גבוהה של מתכות כבדות
כמו ארסן, כרום, או עופרת,

משמעם שהמים לא בטוחים לצריכה.

הרבה מזהמים, כמו עופרת או ארסן,

לא יהיו ברורים בלי בדיקות,

אבל כמה רמזים, כמו עכירות,

צבע חום או צהוב,

ריח רע,

או ריח חזק של כלור

יכולים להעיד שיש צורך בבדיקה נוספת.

ערכות בדיקת מים הולכות צעד אחד הלאה

ומוודאות את הנוכחות
של הרבה סוגים של מזהמים וכימיקלים.

עם הרבה סוגים של זיהום,

יש דרכים לטיפול במים לאחר הגעתם 
למשתמש בניגוד לטיפול מוקדם במקור.

טיפול בנקודת השימוש
קיים למעשה כבר אלפי שנים.

במצרים העתיקה הרתיחו הרבה מזהמים אורגנים
על ידי שימוש בחום השמש.

וביוון העתיקה, היפוקרטס תיכנן שק

שלכד מהמים משקעים בעלי טעם רע.

היום, טיפול בנקודת השימוש
בדרך כלל כולל יוניזציה

כדי להפחית את כמות המינרלים.

הם גם משתמשים בסינון ספיחה,

בו מינרל נקבובי שנקרא פחם פעיל

מסנן את המים כדי להסיר מזהמים
ותוצרי לוואי כימיקליים.

בעוד זה לא תמיד פתרון אפקטיבי לזמן ארוך,

טיפול בנקודת השימוש הינו נייד,
קל להתקנה, וניתן להתאמה.

ובאזורים בהם מערכות גדולות אינן זמינות,

או שהמים חוו זיהום נוסף בדרכם למשתמש,

המערכות האלו יכולות להיות
ההבדל בין חיים ומוות.

מים נקיים נשארים מצרך יקר ערך
והרבה פעמים נדיר.

יש כמעט 800 מליון מאיתנו
שעדיין אין להם גישה אליהם.

החדשות הטובות הן שפיתוח מתמשך בטיפול במים,

גם בקנה מידה גדול וגם בקטן,

יכול למעשה לפתור הרבה תנאים לא בטוחים.

פרישת מערכות מתאימות במקום שהן דרושות

וטיפול קפדני באלה שכבר מותקנות

ימלא את אחד הצרכים האנושיים הכי בסיסיים.