1
00:00:00,645 --> 00:00:02,015
כשלמדתי בקולג',

2
00:00:03,349 --> 00:00:04,913
עשיתי תואר בממשל,

3
00:00:04,937 --> 00:00:07,399
מה שאומר שהייתי צריך לכתוב הרבה עבודות.

4
00:00:07,423 --> 00:00:09,471
ובכן, כשסטודנט רגיל כותב עבודה,

5
00:00:09,495 --> 00:00:11,868
הוא עשוי לחלק את העבודה בערך בצורה הבאה.

6
00:00:11,892 --> 00:00:13,043
כך, שאתם יודעים...

7
00:00:13,067 --> 00:00:14,724
(צחוק)

8
00:00:14,748 --> 00:00:16,575
אתה מתחיל בדרך כלל לאט,

9
00:00:16,599 --> 00:00:18,567
אבל אתה מצליח לעשות מספיק בשבוע הראשון

10
00:00:18,591 --> 00:00:20,422
כך שגם עם כמה ימים יותר עמוסים בהמשך,

11
00:00:20,446 --> 00:00:22,603
כל העבודה מתבצעת ודברים נשארים רגועים.

12
00:00:22,627 --> 00:00:23,829
(צחוק)

13
00:00:23,853 --> 00:00:26,124
ובאמת הייתי רוצה לעשות את הדברים כך.

14
00:00:26,148 --> 00:00:27,342
זו אמורה להיות התכנית.

15
00:00:27,366 --> 00:00:29,856
הייתי מוכן להתחיל לפי התוכנית,

16
00:00:29,880 --> 00:00:32,374
אבל אז, בפועל, הייתה מגיעה העבודה,

17
00:00:32,398 --> 00:00:34,339
ועשיתי פחות או יותר את הדבר הבא.

18
00:00:34,363 --> 00:00:36,733
(צחוק)

19
00:00:36,757 --> 00:00:38,900
וזה היה קורה בכל עבודה שהייתי צריך להגיש.

20
00:00:39,638 --> 00:00:43,520
אבל אז הגיעה עבודת התזה שלי, 
בת 90 העמודים,

21
00:00:43,544 --> 00:00:45,831
מסמך שאתה אמור לעבוד עליו במשך שנה שלמה.

22
00:00:45,855 --> 00:00:49,474
וידעתי שבשביל עבודה כזאת, אין מצב לעבוד
בשיטה הרגילה שלי.

23
00:00:49,498 --> 00:00:50,899
זה היה פרויקט גדול מדי.

24
00:00:50,923 --> 00:00:52,076
אז תכננתי הכל,

25
00:00:52,100 --> 00:00:55,305
והחלטתי שאנקוט בשיטה הבאה:

26
00:00:55,781 --> 00:00:57,233
כך הייתה אמורה להיראות השנה.

27
00:00:57,257 --> 00:00:59,224
אני אתחיל בקלילות,

28
00:00:59,248 --> 00:01:01,566
ובחודשים שלאחר מכן אתן קצת גז,

29
00:01:01,590 --> 00:01:04,216
ואז, לקראת הסוף, אשלב להילוך גבוה.

30
00:01:04,240 --> 00:01:05,679
ממש כמו גרם-מדרגות קטן.

31
00:01:05,703 --> 00:01:07,765
כמה קשה זה אמור להיות, לעלות במדרגות?

32
00:01:08,233 --> 00:01:09,552
לא סיפור גדול, נכון?

33
00:01:11,090 --> 00:01:12,900
אבל אז, קרה קטע מצחיק.

34
00:01:12,924 --> 00:01:14,235
החודשים הראשונים ההם?

35
00:01:14,791 --> 00:01:15,958
הם פשוט באו והלכו,

36
00:01:15,982 --> 00:01:17,567
ולא ממש יכולתי לעשות משהו.

37
00:01:17,591 --> 00:01:19,440
אז הגיתי תוכנית משודרגת ומגניבה.

38
00:01:19,464 --> 00:01:20,631
(צחוק)

39
00:01:20,655 --> 00:01:21,814
ואז...

40
00:01:21,838 --> 00:01:23,720
(צחוק)

41
00:01:23,744 --> 00:01:26,528
אבל אז, גם חודשי-האמצע ההם פשוט חלפו ביעף,

42
00:01:26,552 --> 00:01:28,734
ולא ממש כתבתי מילים,

43
00:01:28,758 --> 00:01:30,593
ובסופו של דבר מצאתי את עצמי כאן.

44
00:01:31,500 --> 00:01:34,076
ואז חודשיים הפכו להם לחודש אחד,

45
00:01:34,100 --> 00:01:35,725
שהפך לשבועיים.

46
00:01:35,749 --> 00:01:37,058
ויום אחד התעוררתי

47
00:01:37,724 --> 00:01:40,343
עם שלושה ימים עד לתאריך ההגשה.

48
00:01:41,502 --> 00:01:43,433
ומכיוון שעדיין לא כתבתי מילה,

49
00:01:43,457 --> 00:01:45,516
עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות:

50
00:01:45,540 --> 00:01:48,147
כתבתי 90 עמודים תוך 72 שעות,

51
00:01:48,171 --> 00:01:50,447
מושך לא לילה-לבן אחד, 
אלא שני לילות לבנים --

52
00:01:50,471 --> 00:01:53,040
בני אדם לא אמורים למשוך שני לילות לבנים --

53
00:01:54,373 --> 00:01:56,366
חציתי את הקמפוס בריצת אמוק,

54
00:01:56,390 --> 00:01:57,876
ריחפתי בהילוך איטי

55
00:01:57,900 --> 00:01:59,956
והגשתי את העבודה בדיוק בזמן.

56
00:01:59,980 --> 00:02:02,004
חשבתי שכאן נגמר הסיפור.

57
00:02:02,028 --> 00:02:03,587
אבל שבוע לאחר מכן קיבלתי שיחה,

58
00:02:03,611 --> 00:02:05,097
מהמכללה.

59
00:02:05,757 --> 00:02:07,396
והם אומרים לי: "הגעתי לטים אורבן?"

60
00:02:07,420 --> 00:02:08,888
ואני אומר: "כן".

61
00:02:08,912 --> 00:02:11,252
"אנחנו צריכים לדבר על עבודת התזה שלך".

62
00:02:11,276 --> 00:02:12,531
ואני אומר: "אוקיי".

63
00:02:13,468 --> 00:02:14,690
ואז הם אומרים:

64
00:02:15,230 --> 00:02:17,126
"זו עבודת התזה הכי טובה שראינו אי פעם".

65
00:02:17,150 --> 00:02:18,855
(צחוק)

66
00:02:20,014 --> 00:02:22,704
(מחיאות כפיים)

67
00:02:24,945 --> 00:02:26,247
זה - לא קרה.

68
00:02:26,271 --> 00:02:28,409
(צחוק)

69
00:02:28,433 --> 00:02:31,056
זאת הייתה עבודת תזה ממש, אבל ממש גרועה.

70
00:02:31,080 --> 00:02:33,354
(צחוק)

71
00:02:33,378 --> 00:02:37,478
פשוט רציתי ליהנות לרגע אחד, כשכולכם
חשבתם לעצמכם,

72
00:02:37,502 --> 00:02:39,407
"הבחור הזה מדהים!"

73
00:02:39,431 --> 00:02:40,779
(צחוק)

74
00:02:40,803 --> 00:02:42,470
לא, לא, זו הייתה עבודה גרועה מאוד.

75
00:02:43,343 --> 00:02:46,751
בכל אופן, היום אני בחור שכותב בלוגים ברשת.

76
00:02:46,775 --> 00:02:48,518
אני כותב את הבלוג: Wait But Why.

77
00:02:48,542 --> 00:02:52,278
ולפני כמה שנים, החלטתי לכתוב על דחיינות.

78
00:02:52,302 --> 00:02:55,586
ההתנהגות שלי תמיד הביכה
את הלא-דחיינים סביבי,

79
00:02:55,610 --> 00:02:59,298
ורציתי להסביר לכל הלא-דחיינים בעולם,

80
00:02:59,322 --> 00:03:01,429
מה מתרחש בתוך ראשו של דחיין,

81
00:03:01,453 --> 00:03:02,893
ולמה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים.

82
00:03:02,917 --> 00:03:04,073
ובכן, הייתה לי השערה,

83
00:03:04,097 --> 00:03:06,952
שהמוחות של דחיינים למעשה שונים

84
00:03:06,976 --> 00:03:08,933
ממוחות של אנשים אחרים.

85
00:03:09,698 --> 00:03:11,889
וכדי להעמיד את ההשערה למבחן,
מצאתי מעבדת MRI

86
00:03:11,913 --> 00:03:14,345
שהסכימה שאסרוק את המוח שלי

87
00:03:14,369 --> 00:03:17,024
ומוח של אדם נוסף, שהוא לא-דחיין מוכח,

88
00:03:17,048 --> 00:03:18,483
כדי שאוכל להשוות אותם זה לזה.

89
00:03:18,507 --> 00:03:20,708
והבאתי אותם איתי לכאן היום,
כדי להראות לכם.

90
00:03:20,732 --> 00:03:24,269
אני רוצה שתבחנו אותם לרגע ביסודיות
ותראו אם אתם מבחינים בהבדל.

91
00:03:24,293 --> 00:03:26,607
אני יודע שאם אתם לא מומחי-מוח מיומנים,

92
00:03:26,631 --> 00:03:28,894
זה לא כל כך פשוט,
אבל אני רוצה שתנסו. טוב?

93
00:03:28,918 --> 00:03:31,046
אז - כאן אנחנו רואים מוח של לא-דחיין.

94
00:03:31,835 --> 00:03:34,109
(צחוק)

95
00:03:34,133 --> 00:03:35,284
עכשיו...

96
00:03:36,325 --> 00:03:37,639
הנה המוח שלי.

97
00:03:38,280 --> 00:03:41,006
(צחוק)

98
00:03:43,713 --> 00:03:45,277
ובכן, יש הבדל.

99
00:03:45,904 --> 00:03:48,292
בשני המוחות יש מקבל-החלטות רציונלי,

100
00:03:48,316 --> 00:03:49,968
אבל במוחו של הדחיין

101
00:03:49,992 --> 00:03:52,978
קיים גם קוף-הסיפוק המיידי.

102
00:03:53,002 --> 00:03:55,304
אז, מה המשמעות של זה עבור הדחיין?

103
00:03:55,328 --> 00:03:57,769
ובכן, זה אומר שהכל בסדר - עד שזה קורה.

104
00:03:57,793 --> 00:04:00,415
[זה בדיוק הזמן לגשת לעבודה.]
[לא, זה לא!]

105
00:04:00,439 --> 00:04:03,372
מקבל ההחלטות הרציונלי
יקבל את ההחלטה הרציונלית

106
00:04:03,396 --> 00:04:05,292
לעשות משהו מועיל.

107
00:04:05,316 --> 00:04:07,266
אבל הקוף לא אוהב את התוכנית הזאת.

108
00:04:07,290 --> 00:04:08,798
אז הוא משתלט על ההגה,

109
00:04:08,822 --> 00:04:11,703
ואומר: "אתה יודע מה, בוא נקרא
את כל הדף בויקיפדיה

110
00:04:11,727 --> 00:04:13,863
שעוסק בסקנדל של ננסי קריגן וטוניה הרדינג,

111
00:04:13,887 --> 00:04:16,018
כי בדיוק נזכרתי שזה קרה פעם.

112
00:04:16,042 --> 00:04:17,058
(צחוק)

113
00:04:17,082 --> 00:04:18,240
ואז...

114
00:04:18,264 --> 00:04:19,527
(צחוק)

115
00:04:19,551 --> 00:04:21,589
ואז נקום ונלך אל המקרר,

116
00:04:21,613 --> 00:04:24,479
לראות אם משהו התחדש שם ב10 הדקות האחרונות.

117
00:04:24,503 --> 00:04:27,141
אחר כך ניכנס למערבולת יוטיוב

118
00:04:27,165 --> 00:04:30,415
שמתחילה בסרטונים של ריצ'רד פיינמן
מדבר על מגנטים

119
00:04:30,439 --> 00:04:33,155
ומסתיימת הרבה, הרבה יותר מאוחר
כשאנחנו צופים בראיונות

120
00:04:33,179 --> 00:04:35,059
עם אמא של ג'סטין ביבר.

121
00:04:35,083 --> 00:04:37,271
(צחוק)

122
00:04:37,295 --> 00:04:39,058
כל זה הולך לקחת לא מעט זמן,

123
00:04:39,082 --> 00:04:42,584
כך שלא ממש יהיה לנו מקום בלו"ז 
לבצע עבודה כלשהי.

124
00:04:42,608 --> 00:04:43,771
'צטער!"

125
00:04:43,795 --> 00:04:44,960
(אנחה)

126
00:04:46,325 --> 00:04:49,694
אז מה בעצם קורה כאן?

127
00:04:51,481 --> 00:04:54,172
קוף הסיפוק המיידי לא נראה כמו מישהו

128
00:04:54,196 --> 00:04:55,450
שהייתם רוצים מאחורי ההגה.

129
00:04:55,474 --> 00:04:57,419
הוא חי לגמרי ברגע הנוכחי.

130
00:04:57,443 --> 00:05:00,271
אין לו זכרון עבר, הוא לא מודע לעתיד,

131
00:05:00,295 --> 00:05:01,992
ואיכפת לו רק משני דברים:

132
00:05:02,016 --> 00:05:03,699
"קל" ו"כיף".

133
00:05:04,338 --> 00:05:07,430
עכשיו, בעולם בעלי החיים - זה עובד יופי.

134
00:05:07,454 --> 00:05:08,662
אם אתה כלב

135
00:05:08,686 --> 00:05:12,257
ואתה מבלה את כל חייך 
בלעשות דברים קלים וכייפיים,

136
00:05:12,281 --> 00:05:13,446
אז הצלחת בחיים!

137
00:05:13,470 --> 00:05:15,381
(צחוק)

138
00:05:15,405 --> 00:05:16,691
ובשביל הקוף,

139
00:05:17,969 --> 00:05:20,063
בני אדם הם פשוט עוד מין של בעל חיים.

140
00:05:20,087 --> 00:05:24,593
כל מה שאתה צריך לעשות הוא לישון טוב,
לאכול טוב, להעמיד צאצאים,

141
00:05:24,617 --> 00:05:26,903
דברים שבעידן שבו חיינו בשבטים,
ממש התאימו לנו.

142
00:05:26,927 --> 00:05:29,777
אבל, למקרה שלא שמתם לב -
אנחנו כבר לא בעידן השבטי שלנו.

143
00:05:29,801 --> 00:05:33,934
אנחנו חיים בתרבות המתקדמת, 
ולקוף אין שמץ של מושג מה זה אומר.

144
00:05:33,958 --> 00:05:36,239
וזו הסיבה שיושב לנו עוד מישהו בתוך המוח,

145
00:05:36,263 --> 00:05:38,628
הבחור הזה - מקבל ההחלטות הרציונלי,

146
00:05:38,652 --> 00:05:41,679
שמאפשר לנו את היכולת לעשות דברים
ששום חיה אחרת לא מסוגלת לעשות.

147
00:05:41,703 --> 00:05:43,624
אנחנו יכולים לראות את העתיד בעיני רוחנו.

148
00:05:43,648 --> 00:05:45,400
אנחנו יכולים לראות את התמונה הגדולה.

149
00:05:45,424 --> 00:05:46,774
אנחנו יכולים לתכנן תכניות לטווח הארוך.

150
00:05:46,798 --> 00:05:49,281
ואנחנו רוצים לקחת את כל אלה בחשבון.

151
00:05:50,138 --> 00:05:51,829
והוא רוצה לגרום לנו לעשות

152
00:05:51,853 --> 00:05:54,801
את מה שנראה לו הגיוני לעשות ברגע זה.

153
00:05:54,825 --> 00:05:56,214
ובכן, לפעמים זה באמת הגיוני

154
00:05:56,238 --> 00:05:58,267
לעשות את מה שקל וכיף,

155
00:05:58,291 --> 00:06:00,442
למשל כשאתם אוכלים ארוחת ערב
או הולכים לישון

156
00:06:00,466 --> 00:06:02,294
או נהנים מזמן פנוי שהרווחתם ביושר.

157
00:06:02,318 --> 00:06:03,768
זה האיזור שבו יש לנו חפיפה.

158
00:06:03,792 --> 00:06:05,536
לפעמים - הם מסכימים ביניהם.

159
00:06:05,560 --> 00:06:08,382
אבל לפעמים, הגיוני הרבה יותר

160
00:06:08,406 --> 00:06:12,008
לעשות דברים קשים ופחות נעימים,

161
00:06:12,032 --> 00:06:13,572
כדי לקדם את "התמונה הגדולה".

162
00:06:13,596 --> 00:06:15,485
וזה המקום שבו יש לנו חוסר הסכמה.

163
00:06:16,017 --> 00:06:17,332
ועבור הדחיין,

164
00:06:17,356 --> 00:06:19,865
חוסר ההסכמה הזה נוטה להסתיים 
באותו אופן בכל פעם,

165
00:06:19,889 --> 00:06:23,609
גורם לו לבלות המון זמן באזור הכתום הזה,

166
00:06:23,633 --> 00:06:27,960
מקום קל וכיף שנמצא לגמרי
מחוץ למעגל ההיגיון.

167
00:06:27,984 --> 00:06:30,263
אני קורא למקום הזה: "גן המשחקים האפל".

168
00:06:30,287 --> 00:06:31,911
(צחוק)

169
00:06:31,935 --> 00:06:35,063
עכשיו, גן המשחקים האפל הוא מקום

170
00:06:35,087 --> 00:06:38,279
שכל הדחיינים, באשר הינכם, מכירים היטב.

171
00:06:38,892 --> 00:06:40,696
זה המקום שבו פעילויות הפנאי מתרחשות,

172
00:06:40,720 --> 00:06:44,030
בזמנים שבהם פעילויות פנאי
לא אמורות להתרחש.

173
00:06:44,418 --> 00:06:46,308
הכיף שאתם חווים בגן המשחקים האפל,

174
00:06:46,332 --> 00:06:48,815
הוא לא באמת כיף, כי לגמרי לא הרווחתם אותו,

175
00:06:48,839 --> 00:06:52,054
והאוויר שם רווי אשמה, אימה,
חרדה, שינאה עצמית --

176
00:06:52,078 --> 00:06:54,196
כל הרגשות הדחייניים המוכרים והטובים.

177
00:06:54,703 --> 00:06:58,179
והשאלה היא, במצב הזה, 
כשהקוף הוא האוחז בהגה,

178
00:06:58,203 --> 00:07:01,796
איך הדחיין יכול להביא את עצמו בכלל
לכאן, לאזור הכחול הזה,

179
00:07:01,820 --> 00:07:05,101
מקום שהוא הרבה פחות נחמד, אבל
בו קורים הדברים החשובים באמת?

180
00:07:05,125 --> 00:07:10,162
ובכן, מסתבר שלדחיין יש מלאך שומר,

181
00:07:10,186 --> 00:07:13,394
מישהו שתמיד משגיח עליו ושומר על צעדיו

182
00:07:13,418 --> 00:07:14,848
ברגעיו הקשים ביותר --

183
00:07:14,872 --> 00:07:16,967
מישהו שנקרא מפלצת התבהלה.

184
00:07:16,991 --> 00:07:20,069
(צחוק)

185
00:07:22,386 --> 00:07:27,246
עכשיו, מפלצת התבהלה ישנה רוב הזמן,

186
00:07:27,270 --> 00:07:31,172
אבל מתעוררת לפתע בכל פעם שמועד אחרון 
לעשיית עבודה מגיע קרוב מדי

187
00:07:31,196 --> 00:07:33,241
או שישנה סכנה להיות מובך בציבור,

188
00:07:33,265 --> 00:07:35,776
אסון-קריירה, או איזושהי תוצאה מאיימת אחרת.

189
00:07:35,800 --> 00:07:39,972
והכי חשוב, היא הדבר היחיד שקוף חושש ממנו.

190
00:07:39,996 --> 00:07:44,574
ובכן, היא נעשתה רלוונטית מאוד
בחיי, ממש לאחרונה,

191
00:07:44,598 --> 00:07:47,844
מכיוון שאנשי TED יצרו איתי קשר 
בערך לפני שישה חודשים

192
00:07:47,868 --> 00:07:49,889
והזמינו אותי להעביר הרצאת TED.

193
00:07:49,913 --> 00:07:52,341
(צחוק)

194
00:07:55,058 --> 00:07:56,965
עכשיו, ברור שאמרתי כן.

195
00:07:56,989 --> 00:08:00,794
זה תמיד היה חלום שלי, 
לדעת שהעברתי הרצאת TED. בעבר.


196
00:08:00,818 --> 00:08:04,790
(צחוק)

197
00:08:04,814 --> 00:08:08,511
(מחיאות כפיים)

198
00:08:12,203 --> 00:08:14,172
אבל תוך כדי כל ההתרגשות הזאת,

199
00:08:14,196 --> 00:08:17,497
נראה שמקבל ההחלטות הרציונלי 
חושב על משהו אחר.

200
00:08:17,521 --> 00:08:20,069
הוא אמר לי: "תגיד, אנחנו מבינים
את מה שקיבלנו על עצמנו כרגע?

201
00:08:20,093 --> 00:08:23,342
האם אנחנו קולטים את מה 
שעומד לקרות יום אחד בעתיד?

202
00:08:23,366 --> 00:08:25,633
אנחנו חייבים לשבת ולהתחיל
לעבוד על זה עכשיו.

203
00:08:25,657 --> 00:08:28,922
והקוף אמר, "מסכים איתך לחלוטין, אבל בוא רק
נפתח לרגע את Google Earth

204
00:08:28,946 --> 00:08:32,106
ונתמקד בתקריב של תחתית תת-היבשת ההודית,
בערך 200 רגל מעל פני השטח,

205
00:08:32,130 --> 00:08:35,751
ואז נגרור את העכבר צפונה במשך שעתיים וחצי
עד שנגיע לצפון המדינה,

206
00:08:35,775 --> 00:08:37,753
כדי שנוכל לקבל תחושה טובה יותר של הודו."

207
00:08:37,777 --> 00:08:42,212
(צחוק)

208
00:08:43,149 --> 00:08:44,634
אז זה מה שעשינו באותו היום.

209
00:08:44,658 --> 00:08:47,328
(צחוק)

210
00:08:48,604 --> 00:08:52,500
שישה חודשים הפכו לארבעה,
ואז לחודשיים ואז לחודש,

211
00:08:52,524 --> 00:08:55,619
ואנשי TED החליטו
לפרסם את רשימת הדוברים.

212
00:08:55,643 --> 00:08:58,255
ופתחתי את האתר ושם - 
הופיע הפרצוף שלי

213
00:08:58,279 --> 00:08:59,635
נועץ בי מבט בחזרה.

214
00:08:59,659 --> 00:09:01,259
ונחשו מי התעורר אז?

215
00:09:01,283 --> 00:09:04,398
(צחוק)

216
00:09:05,430 --> 00:09:07,880
אז מפלצת התבהלה החלה לאבד עשתונות

217
00:09:07,904 --> 00:09:10,650
וכמה שניות לאחר מכן,
המערכת כולה בתוהו ובוהו.

218
00:09:10,674 --> 00:09:13,120
(צחוק)

219
00:09:15,511 --> 00:09:18,612
והקוף -- אתם בטח זוכרים,
הוא מבועת ממפלצת התבהלה --

220
00:09:18,636 --> 00:09:19,794
בום! הוא זינק אל ראש העץ.

221
00:09:19,818 --> 00:09:20,969
ולבסוף,

222
00:09:20,993 --> 00:09:23,589
סוף סוף, מקבל ההחלטות הרציונלי
יכול לקחת פיקוד

223
00:09:23,613 --> 00:09:25,331
ואני יכול להתחיל לעבוד על ההרצאה.

224
00:09:25,355 --> 00:09:27,643
עכשיו, סיפור מפלצת התבהלה יכול להסביר

225
00:09:27,667 --> 00:09:31,148
כל מיני סוגים די לא שפויים 
של התנהגות דחיינית,

226
00:09:31,172 --> 00:09:33,506
כמו למשל איך מישהו כמוני
יכול לבזבז שבועיים שלמים

227
00:09:33,530 --> 00:09:37,374
בלי יכולת לכתוב אפילו משפט פתיחה,

228
00:09:37,398 --> 00:09:40,169
ואז באורח נס למצוא את המשמעת העצמית

229
00:09:40,193 --> 00:09:43,289
להישאר ער במשך לילה שלם
כדי לכתוב שמונה דפים.

230
00:09:44,385 --> 00:09:47,367
וכל המצב הזה שתיארתי לעיל, 
עם שלוש-הדמויות --

231
00:09:47,391 --> 00:09:49,411
זה מה שקורה בראשו של דחיין.

232
00:09:50,096 --> 00:09:53,521
זה לא מחזה נעים, אבל בסופו של דבר, 
זה עובד.

233
00:09:53,545 --> 00:09:57,607
זה מה שהחלטתי לכתוב בבלוג
לפני כמה שנים.

234
00:09:57,631 --> 00:10:00,602
וכשכתבתי - נדהמתי מהתגובות.

235
00:10:00,626 --> 00:10:02,779
קיבלתי אלפי הודעות דוא"ל,

236
00:10:02,803 --> 00:10:05,580
מכל מיני סוגים של אנשים
מכל רחבי העולם,

237
00:10:05,604 --> 00:10:07,342
שמתעסקים בכל מיני דברים.

238
00:10:07,366 --> 00:10:10,332
היו שם אחיות, בנקאים, ציירים, מהנדסים,

239
00:10:10,356 --> 00:10:12,678
והמון המון דוקטורנטים.

240
00:10:12,702 --> 00:10:14,703
(צחוק)

241
00:10:14,727 --> 00:10:17,015
והם כולם כתבו את אותו הדבר בדיוק:

242
00:10:17,039 --> 00:10:18,991
"אני סובל/ת מאותה הבעיה בדיוק".

243
00:10:19,015 --> 00:10:22,844
אבל מה שהיכה בי היה הניגוד
שבין האווירה הקלילה של הפוסט

244
00:10:22,868 --> 00:10:24,963
לבין הכבדות של הודעות התגובה בדוא"ל.

245
00:10:24,987 --> 00:10:28,070
האנשים האלה כתבו מתוך תסכול עצום

246
00:10:28,094 --> 00:10:30,856
וסיפרו על מה שהדחיינות עוללה לחייהם,

247
00:10:30,880 --> 00:10:32,910
על מה שהקוף הזה עולל להם.

248
00:10:34,902 --> 00:10:37,868
ואני חשבתי על זה ואמרתי לעצמי,

249
00:10:37,892 --> 00:10:41,004
אם המערכת של הדחיין פועלת כשורה,
אז מה קורה כאן?

250
00:10:41,028 --> 00:10:43,514
מדוע כל האנשים האלה
נמצאים במקום חשוך כל כך?

251
00:10:43,538 --> 00:10:46,836
אז מסתבר שיש שני סוגים של דחיינות.

252
00:10:47,987 --> 00:10:50,821
כל מה שדיברתי עליו היום, 
כל הדוגמאות שנתתי,

253
00:10:50,845 --> 00:10:51,996
בכולן היה תאריך יעד.

254
00:10:52,020 --> 00:10:53,318
וכשיש תאריך יעד,

255
00:10:53,342 --> 00:10:56,267
ההשפעות של הדחיינות מתקיימות
לטווח הקצר בלבד,

256
00:10:56,291 --> 00:10:58,204
כי מפלצת התבהלה מתערבת.

257
00:10:58,228 --> 00:11:00,282
אבל ישנו סוג נוסף של דחיינות

258
00:11:00,306 --> 00:11:02,793
שפועל במקרים שבהם אין תאריך יעד.

259
00:11:02,817 --> 00:11:05,507
כך שאם אתם רוצים קריירה
שאתם מתניעים בעצמכם --

260
00:11:05,531 --> 00:11:07,944
משהו בתחום האמנות, משהו יזמי --

261
00:11:07,968 --> 00:11:11,493
אין תאריך יעד התחלתי לדברים האלה,
כי שום דבר לא קורה בהתחלה,

262
00:11:11,517 --> 00:11:13,761
עד שאתם קמים ומחליטים
לבצע את העבודה הקשה

263
00:11:13,785 --> 00:11:15,411
של השגת המומנטום, של הנעת הדברים.

264
00:11:15,435 --> 00:11:18,513
יש כל מיני דברים חשובים
גם מעבר לקריירה שלכם

265
00:11:18,537 --> 00:11:20,142
שלא מערבים שום תאריכי יעד,

266
00:11:20,166 --> 00:11:23,431
כמו להתראות עם המשפחה שלכם,
להתעמל או לדאוג לבריאות שלכם,

267
00:11:23,455 --> 00:11:24,859
לטפח את מערכת היחסים שלכם

268
00:11:24,883 --> 00:11:27,564
או לצאת מקשר שלא עובד.

269
00:11:27,588 --> 00:11:32,736
עכשיו, אם המנגנון היחיד של הדחיין
לבצע את הדברים הקשים האלה

270
00:11:32,760 --> 00:11:34,645
היא מפלצת התבהלה, אז יש בעיה,

271
00:11:34,669 --> 00:11:37,469
כי בכל המצבים האלה, חסרי תאריך היעד,

272
00:11:37,493 --> 00:11:39,121
מפלצת התבהלה לא מופיעה.

273
00:11:39,145 --> 00:11:40,597
אין לה בשביל מה להתעורר,

274
00:11:40,621 --> 00:11:43,319
כך שהשפעות הדחיינות לא נבלמות.

275
00:11:43,343 --> 00:11:45,083
הן פשוט נמתחות להן לנצח.

276
00:11:45,953 --> 00:11:48,693
וזהו סוג הדחיינות הזה, לטווח הארוך

277
00:11:48,717 --> 00:11:51,798
שפחות נראה לעין ופחות מדובר

278
00:11:51,822 --> 00:11:54,723
מאשר הסוג קצר-הטווח והמצחיק,
שמבוסס על תאריך יעד.

279
00:11:54,747 --> 00:11:57,850
ובדרך כלל סובלים ממנו בשקט ובפרטיות.

280
00:11:58,816 --> 00:11:59,970
והוא יכול להיות המקור

281
00:11:59,994 --> 00:12:03,729
לכמות עצומה של אומללות וחרטות לטווח הארוך.

282
00:12:04,576 --> 00:12:07,448
וחשבתי לעצמי, שזו הסיבה 
לכל הודעות הדוא"ל שאנשים שלחו לי.

283
00:12:07,472 --> 00:12:09,974
ולכן הם נמצאים במקום כל כך גרוע.

284
00:12:09,998 --> 00:12:12,742
זה לא שהם חורשים עכשיו לקראת איזה פרויקט.

285
00:12:12,766 --> 00:12:16,187
הדחיינות ארוכת הטווח הפכה אותם למשקיפים,

286
00:12:16,211 --> 00:12:18,250
בחייהם שלהם עצמם.

287
00:12:18,594 --> 00:12:21,576
התסכול הוא לא בגלל שלא היו יכולים
להגשים את החלומות שלהם,

288
00:12:21,600 --> 00:12:24,689
אלא בגלל שהם לא היו מסוגלים
אפילו להתחיל במרדף אחריהם.

289
00:12:24,713 --> 00:12:28,896
אז קראתי את הודעות הדוא"ל האלה
והייתה לי התגלות קטנה --

290
00:12:30,182 --> 00:12:33,582
אני לא חושב שקיימים בכלל לא-דחיינים.

291
00:12:33,979 --> 00:12:37,215
נכון מאוד - אני חושב שכולכם דחיינים.

292
00:12:37,898 --> 00:12:39,812
עכשיו, יכול להיות שאתם לא בבלגאנים,

293
00:12:39,836 --> 00:12:41,186
כמו כמה מאיתנו,

294
00:12:41,210 --> 00:12:42,739
(צחוק)

295
00:12:42,763 --> 00:12:46,079
ולכמה מכם יש מערכת יחסים בריאה
עם תאריכי יעד,

296
00:12:46,103 --> 00:12:48,627
אבל זכרו: התרגיל הכי מלוכלך של הקוף

297
00:12:48,651 --> 00:12:50,491
הוא כשתאריכי היעד לא נמצאים שם.

298
00:12:51,249 --> 00:12:53,281
עכשיו, אני רוצה להראות לכם משהו אחד אחרון.

299
00:12:53,305 --> 00:12:55,678
אני קורא לזה יומן חיים.

300
00:12:56,352 --> 00:13:00,631
יש כאן תיבה אחת עבור כל שבוע
בחיים בני 90 שנה.

301
00:13:01,345 --> 00:13:02,934
לא כל כך הרבה תיבות בסך הכל,

302
00:13:02,958 --> 00:13:05,932
בייחוד לאור העובדה שכבר 
השתמשנו בכמה וכמה מהן.

303
00:13:06,607 --> 00:13:11,739
אז אני חושב שכולנו צריכים 
להיישיר מבט ארוך ונוקב ביומן הזה.

304
00:13:12,977 --> 00:13:15,990
אנחנו צריכים לחשוב על הדברים
שלגביהם אנחנו דחיינים,

305
00:13:16,014 --> 00:13:19,379
כי כל אחד מאיתנו נוקט דחיינות
לגבי משהו בחיים.

306
00:13:20,782 --> 00:13:23,812
אנחנו צריכים להישאר מודעים 
לקוף הסיפוק המיידי.

307
00:13:25,455 --> 00:13:27,947
זו המשימה שלנו, של כולנו.

308
00:13:28,669 --> 00:13:30,969
ומכיוון שאין שם כל כך הרבה תיבות,

309
00:13:30,993 --> 00:13:33,283
זו משימה שאנחנו צריכים כנראה
להתחיל כבר היום.

310
00:13:33,307 --> 00:13:36,307
טוב, אולי לא ממש היום, אבל...

311
00:13:36,331 --> 00:13:37,972
(צחוק)

312
00:13:37,996 --> 00:13:39,146
אתם יודעים.

313
00:13:39,576 --> 00:13:40,726
מתישהו בקרוב.

314
00:13:41,393 --> 00:13:42,602
תודה לכם.

315
00:13:42,626 --> 00:13:50,624
(מחיאות כפיים)