1
00:00:00,873 --> 00:00:03,135
אני אתחיל בכך שאספר לכם על דוא"ל

2
00:00:03,159 --> 00:00:04,968
שקיבלתי לאחרונה בתיבת הדואר הנכנס שלי.

3
00:00:05,342 --> 00:00:08,167
תיבת דואר הנכנס שלי היא די יוצאת דופן

4
00:00:08,191 --> 00:00:09,627
כי אני תרפיסטית

5
00:00:09,651 --> 00:00:13,095
ואני כותבת טור ייעוץ בשם "מטפלת יקרה",

6
00:00:13,119 --> 00:00:15,563
כך שאתם יכולים לדמיין מה יש שם.

7
00:00:15,587 --> 00:00:19,818
קראתי אלפי מכתבים מאוד אישיים

8
00:00:19,842 --> 00:00:22,108
מאנשים זרים מכל רחבי העולם.

9
00:00:22,555 --> 00:00:24,848
והמכתבים נעים מנושאים כמו שברון לב ואובדן,

10
00:00:24,872 --> 00:00:27,222
ועד למריבות עם הורים ואחים.

11
00:00:27,246 --> 00:00:29,647
אני שומרת אותם בתיקיה במחשב הנישא שלי,

12
00:00:29,671 --> 00:00:32,404
שקראתי לה " הבעיות שבחיים".

13
00:00:32,428 --> 00:00:35,833
אז קיבלתי את האימייל הזה, אני מקבלת 
הרבה אימיילים כאלה,

14
00:00:35,857 --> 00:00:38,215
ואני רוצה להכניס אתכם לשניה לעולם שלי

15
00:00:38,239 --> 00:00:40,468
ולהקריא לכם את אחד המכתבים האלה.

16
00:00:40,492 --> 00:00:42,026
וכך זה הולך.

17
00:00:46,698 --> 00:00:48,475
"מטפלת יקרה,

18
00:00:48,499 --> 00:00:49,936
אני נשואה 10 שנים

19
00:00:49,960 --> 00:00:52,642
והכל היה טוב עד לפני כמה שנים.

20
00:00:52,666 --> 00:00:55,437
כשבעלי הפסיק לרצות לקיים איתי יחסי מין
בתדירות שנהג עד אז.

21
00:00:55,461 --> 00:00:57,310
וכעת, כמעט שאיננו 
מקיימים יחסים כלל."

22
00:00:57,334 --> 00:00:59,349
אני בטוחה חברים, שלא צפיתם את זה.

23
00:00:59,373 --> 00:01:00,374
(צחוק)

24
00:01:00,398 --> 00:01:03,637
"ובכן, אתמול גיליתי שבחודשים האחרונים,

25
00:01:03,661 --> 00:01:06,202
הוא ניהל בחשאי שיחות טלפון 
ארוכות מאוחר בלילה

26
00:01:06,226 --> 00:01:07,992
עם אישה ממשרדו.



27
00:01:08,016 --> 00:01:10,472
גיגלתי אותה והיא מהממת.

28
00:01:10,496 --> 00:01:12,290
אני לא מאמינה שזה קורה.

29
00:01:12,314 --> 00:01:14,988
אבי ניהל רומן עם עמיתה 
לעבודה כשהייתי צעירה

30
00:01:15,012 --> 00:01:17,115
וזה פירק את המשפחה שלנו.



31
00:01:17,139 --> 00:01:19,504
מיותר לציין שאני הרוסה.

32
00:01:19,528 --> 00:01:20,865
אם אשאר בנישואים האלה,

33
00:01:20,889 --> 00:01:23,000
לעולם לא אוכל לסמוך שוב על בעלי,

34
00:01:23,024 --> 00:01:25,413
אך גם איני רוצה שילדינו יתמודדו 
עם גירושים,

35
00:01:25,437 --> 00:01:27,278
עם אם חורגת, וכדומה.

36
00:01:27,302 --> 00:01:28,502
מה עלי לעשות?"

37
00:01:30,743 --> 00:01:33,901
ובכן, מה אתם חושבים שהיא צריכה לעשות?

38
00:01:34,727 --> 00:01:35,965
לו קיבלתם את המכתב הזה,

39
00:01:35,989 --> 00:01:39,457
הייתם עשויים לחשוב עד כמה בגידה כואבת.

40
00:01:39,802 --> 00:01:42,937
או אולי עד כמה מקרה זה כואב במיוחד

41
00:01:42,961 --> 00:01:45,627
בגלל מה שהיא חוותה כשגדלה עם אביה.

42
00:01:46,040 --> 00:01:48,902
וכמוני, ודאי תחושו אמפתיה לאישה הזו,

43
00:01:48,926 --> 00:01:50,338
ואולי יהיו לכם אפילו כמה,

44
00:01:50,362 --> 00:01:51,806
איך לומר בעדינות,

45
00:01:51,830 --> 00:01:55,084
בואו נקרא להם רגשות "לא כל כך חיוביים" 
כלפי בעלה.

46
00:01:55,108 --> 00:01:58,064
דברים כאלה עוברים גם לי בראש,

47
00:01:58,088 --> 00:02:00,096
כשאני קוראת את המכתבים האלה באימייל שלי

48
00:02:00,120 --> 00:02:03,199
אבל עלי להיות ממש זהירה
כשאני מגיבה למכתבים האלה

49
00:02:03,223 --> 00:02:07,198
כי אני יודעת שכל מכתב שאני מקבלת
הוא בעצם רק סיפור

50
00:02:07,222 --> 00:02:09,150
שנכתב על ידי מחבר ספציפי.

51
00:02:09,174 --> 00:02:12,222
ושקיימת גם גרסה אחרת של הסיפור הזה.

52
00:02:12,246 --> 00:02:13,666
זה קורה תמיד.

53
00:02:14,166 --> 00:02:15,326
ואני יודעת זאת

54
00:02:15,350 --> 00:02:17,602
כי אם למדתי משהו כתרפיסטית,

55
00:02:17,626 --> 00:02:20,957
הוא שכולנו מספרים לא אמינים של חיינו שלנו.

56
00:02:21,306 --> 00:02:22,456
אני כזו.

57
00:02:22,973 --> 00:02:24,123
אתם.

58
00:02:24,497 --> 00:02:26,730
וגם כל מי שאתם מכירים.

59
00:02:26,754 --> 00:02:28,714
מה שכנראה לא הייתי צריכה לומר לכם

60
00:02:28,738 --> 00:02:31,222
כי עכשיו אתם לא תאמינו לשיחת הTED שלי.

61
00:02:31,246 --> 00:02:33,611
תראו, אני לא מתכוונת שאנחנו מטעים בכוונה.

62
00:02:33,635 --> 00:02:36,747
רוב מה שאנשים אומרים לי הוא נכון לחלוטין,

63
00:02:36,771 --> 00:02:39,032
מנקודת המבט הנוכחית שלהם.

64
00:02:39,056 --> 00:02:41,484
תלוי במה הם מדגישים או ממזערים,

65
00:02:41,508 --> 00:02:43,417
מה שהם מכלילים, מה שהם משאירים בחוץ,

66
00:02:43,441 --> 00:02:45,457
מה שהם רואים ורוצים שאראה,

67
00:02:45,481 --> 00:02:48,155
הם מספרים את סיפוריהם בדרך מסוימת.



68
00:02:48,179 --> 00:02:51,418
הפסיכולוג ג'רום ברונר תיאר זאת יפה - 
הוא אמר:

69
00:02:51,442 --> 00:02:55,601
"לספר סיפור זה, באופן בלתי נמנע, 
לנקוט עמדה מוסרית."

70
00:02:55,966 --> 00:02:58,601
כולנו מסתובבים עם סיפורים על חיינו.

71
00:02:58,625 --> 00:03:01,061
מדוע בחירות נעשו, למה דברים השתבשו,

72
00:03:01,085 --> 00:03:02,958
מדוע התייחסנו למישהו בצורה מסוימת --

73
00:03:02,982 --> 00:03:04,975
כי ברור שהגיע להם --

74
00:03:04,999 --> 00:03:06,937
מדוע מישהו התייחס אלינו בדרך מסוימת --

75
00:03:06,961 --> 00:03:08,699
למרות שברור שלא הגיע לנו.

76
00:03:08,723 --> 00:03:11,675
סיפורים הם הדרך שבה אנו 
מוצאים היגיון בחיינו.

77
00:03:11,699 --> 00:03:14,389
אבל מה קורה כשהסיפורים שאנחנו מספרים

78
00:03:14,413 --> 00:03:17,936
מטעים או לא שלמים או פשוט לא נכונים?

79
00:03:18,929 --> 00:03:20,609
ובכן, במקום לספק בהירות,

80
00:03:20,633 --> 00:03:22,491
הסיפורים הללו משאירים אותנו תקועים.

81
00:03:22,515 --> 00:03:25,737
אנו מניחים שהנסיבות שלנו 
מעצבות את הסיפורים שלנו.

82
00:03:26,230 --> 00:03:28,263
אבל מה ששבתי ומצאתי בעבודתי

83
00:03:28,287 --> 00:03:30,238
זה שההפך הגמור קורה.

84
00:03:30,262 --> 00:03:33,857
הדרך בה אנו מספרים את חיינו
מעצבת את מה שהם הופכים להיות.

85
00:03:34,989 --> 00:03:36,568
זו הסכנה בסיפורים שלנו,

86
00:03:36,592 --> 00:03:38,274
כי הם באמת יכולים להזיק לנו,

87
00:03:38,298 --> 00:03:39,544
אבל זה גם הכוח שלהם.

88
00:03:39,568 --> 00:03:42,552
כי זה אומר שאם נוכל לשנות 
את הסיפורים שלנו,

89
00:03:42,576 --> 00:03:44,631
נוכל לשנות את חיינו.

90
00:03:44,655 --> 00:03:46,552
והיום, אני רוצה להראות לכם כיצד.

91
00:03:47,624 --> 00:03:49,457
אמרתי לכם שאני תרפיסטית,

92
00:03:49,481 --> 00:03:52,354
וזה מה שאני באמת. 
אני לא מספרת לא אמינה.

93
00:03:52,378 --> 00:03:54,584
אבל אם נניח שאני נמצאת במטוס למשל,

94
00:03:54,608 --> 00:03:56,489
ומישהו שואל אותי במה אני עוסקת,

95
00:03:56,513 --> 00:03:58,637
אני בדרך כלל אומרת שאני עורכת.

96
00:03:59,017 --> 00:04:01,589
וחלק מהסיבה שאני אומרת זאת
היא שאם אומר שאני תרפיסטית,

97
00:04:01,613 --> 00:04:04,597
אני תמיד מקבלת תגובה מביכה, כמו,

98
00:04:04,621 --> 00:04:06,296
"הו, תרפיסטית.

99
00:04:06,320 --> 00:04:08,468
האם את הולכת לעשות לי פסיכואנליזה?"

100
00:04:08,492 --> 00:04:10,056
ואני חושבת "א': לא,

101
00:04:10,080 --> 00:04:12,484
ב' : מדוע שאעשה זאת כאן?

102
00:04:12,508 --> 00:04:14,008
אם הייתי אומרת שאני גניקולוגית,


103
00:04:14,032 --> 00:04:16,699
היית שואל אותי האם אני
עומדת לבדוק לך את האגן?"

104
00:04:16,723 --> 00:04:18,698
(צחוק)

105
00:04:19,207 --> 00:04:21,469
אבל הסיבה העיקרית שאני אומרת שאני עורכת

106
00:04:21,493 --> 00:04:23,017
היא משום שזה נכון.

107
00:04:23,041 --> 00:04:25,722
תפקידם של כל התרפיסטים
הוא לעזור לאנשים בעריכה,

108
00:04:25,746 --> 00:04:28,856
אבל מה שמעניין בתפקיד הספציפי שלי 
כ"תרפיסטית יקרה"

109
00:04:28,880 --> 00:04:31,571
הוא שכשאני עורכת, אני לא עורכת
רק לאדם אחד.

110
00:04:31,595 --> 00:04:34,269
אני מנסה ללמד קבוצה שלמה
של קוראים כיצד לערוך,

111
00:04:34,293 --> 00:04:36,301
כשאני משתמשת במכתב אחד בכל שבוע כדוגמה.

112
00:04:36,325 --> 00:04:37,968
אז אני חושבת על דברים כמו,

113
00:04:37,992 --> 00:04:39,770
"איזה חומר אינו רלוונטי?"

114
00:04:39,794 --> 00:04:43,040
"האם הגיבור נע קדימה או הולך במעגלים,

115
00:04:43,064 --> 00:04:46,207
האם הדמויות התומכות חשובות
או שהן מהוות הסחת דעת?"

116
00:04:46,231 --> 00:04:48,364
"האם נקודות העלילה חושפות נושא?"

117
00:04:48,699 --> 00:04:50,254
ומה ששמתי לב אליו

118
00:04:50,278 --> 00:04:54,278
הוא שהסיפורים של רוב האנשים נוטים 
להסתובב סביב שני נושאים עיקריים.

119
00:04:54,302 --> 00:04:55,778
הראשון הוא חופש,



120
00:04:55,802 --> 00:04:57,579
והשני הוא שינוי.

121
00:04:57,603 --> 00:04:58,833
וכשאני עורכת,

122
00:04:58,857 --> 00:05:00,949
אלה הנושאים שאני מתחילה איתם.


123
00:05:00,973 --> 00:05:03,671
אז בואו ונסתכל בחופש לרגע.

124
00:05:03,695 --> 00:05:06,449
הסיפורים שלנו על חופש הולכים כך:

125
00:05:06,473 --> 00:05:08,338
אנו מאמינים, באופן כללי,

126
00:05:08,362 --> 00:05:11,750
שיש לנו כמות עצומה של חופש.

127
00:05:12,317 --> 00:05:14,397
למעט כשזה מגיע לבעיה שעל הפרק,


128
00:05:14,421 --> 00:05:16,921
במקרה כזה, פתאום, אנחנו מרגישים 
שאין לנו חופש כלל.

129
00:05:16,945 --> 00:05:19,603
רבים מהסיפורים שלנו מתארים
תחושת מלכוד, נכון?

130
00:05:19,627 --> 00:05:22,102
אנו חשים כלואים על ידי 
המשפחות שלנו, העבודה שלנו,

131
00:05:22,126 --> 00:05:24,238
מערכות היחסים שלנו, העבר שלנו.

132
00:05:24,599 --> 00:05:27,946
לפעמים, אנחנו אפילו כולאים את עצמנו 
בעזרת סיפור של הלקאה עצמית -

133
00:05:27,946 --> 00:05:30,023
אני יודעת שכולכם מכירים
את הסיפורים האלה.

134
00:05:30,023 --> 00:05:31,792
"לכולם יש חיים יותר טובים משלי",

135
00:05:31,792 --> 00:05:33,392
באדיבות המדיה החברתית.

136
00:05:33,392 --> 00:05:35,968
סיפור ה"אני מתחזה",
סיפור ה"אני לא אהוב".

137
00:05:35,968 --> 00:05:37,940
סיפור ה"שום דבר לא יסתדר לי אף פעם".

138
00:05:37,940 --> 00:05:40,301
סיפור ה"כשאני אומר
'היי, סירי,' והיא לא עונה לי,

139
00:05:40,301 --> 00:05:42,642
זה אומר שהיא שונאת אותי".

140
00:05:42,666 --> 00:05:44,727
עליתי עליכם, ראיתם, אני לא היחידה.

141
00:05:45,532 --> 00:05:47,437
האישה שכתבה לי את המכתב ההוא,

142
00:05:47,461 --> 00:05:49,349
גם כן מרגישה לכודה.

143
00:05:49,373 --> 00:05:52,222
אם היא תישאר עם בעלה, 
היא לעולם לא תסמוך עליו יותר,

144
00:05:52,246 --> 00:05:54,651
אבל אם היא תעזוב, ילדיה יסבלו.

145
00:05:55,040 --> 00:05:57,920
יש סרט מצויר שלדעתי מהווה דוגמה מושלמת

146
00:05:57,944 --> 00:06:00,468
למה שבאמת קורה בסיפורים האלה.

147
00:06:00,492 --> 00:06:02,898
הסרט המצויר מראה אסיר שמנענע את הסורגים,

148
00:06:02,922 --> 00:06:04,944
ומנסה נואשות לצאת.



149
00:06:04,968 --> 00:06:07,159
אבל מימין ומשמאל זה פתוח.

150
00:06:07,183 --> 00:06:08,944
אין סורגים.

151
00:06:08,968 --> 00:06:11,174
האסיר אינו נמצא בכלא.

152
00:06:11,977 --> 00:06:13,152
אלה הם רובנו.

153
00:06:13,176 --> 00:06:14,779
אנחנו מרגישים לכודים לחלוטין,

154
00:06:14,803 --> 00:06:16,898
תקועים בתא הכלא הרגשי שלנו.



155
00:06:16,922 --> 00:06:19,041
אבל אנחנו לא הולכים סביב הסורגים אל החופש

156
00:06:19,065 --> 00:06:21,199
כי אנחנו יודעים שישנו מלכוד

157
00:06:21,223 --> 00:06:23,489
חופש בא עם אחריות.

158
00:06:23,802 --> 00:06:27,651
ואם ניקח אחריות על תפקידנו בסיפור

159
00:06:27,675 --> 00:06:29,794
אולי נצטרך להשתנות.



160
00:06:29,842 --> 00:06:33,080
וזה נושא משותף נוסף 
שאני רואה בסיפורים שלנו: שינוי.

161
00:06:33,080 --> 00:06:34,556
הסיפורים האלה נשמעים כך:

162
00:06:34,580 --> 00:06:36,786
אדם אומר, "אני רוצה להשתנות."



163
00:06:36,810 --> 00:06:38,777
אבל למה שהם באמת מתכוונים זה,



164
00:06:38,801 --> 00:06:42,024
"אני רוצה שדמות אחרת בסיפור תשתנה."

165
00:06:42,476 --> 00:06:44,206
מטפלים מתארים דילמה זו כ:


166
00:06:44,230 --> 00:06:46,738
"אם למלכה היו ביצים, היא הייתה המלך."

167
00:06:46,762 --> 00:06:47,921
אני מתכוונת --

168
00:06:47,945 --> 00:06:48,945
(צחוק)

169
00:06:48,969 --> 00:06:50,873
זה לא הגיוני, נכון?


170
00:06:51,923 --> 00:06:53,907
מדוע שלא נרצה שהדמות הראשית,

171
00:06:53,931 --> 00:06:56,336
שהיא הגיבור בסיפור, תשתנה?

172
00:06:56,360 --> 00:06:57,987
ובכן, זה יכול להיות כי שינוי,

173
00:06:58,011 --> 00:06:59,741
אפילו שינוי ממש חיובי,

174
00:06:59,765 --> 00:07:02,357
כרוך בכמות מפתיעה של הפסדים.

175
00:07:02,381 --> 00:07:03,992
אובדן המוכר.

176
00:07:04,016 --> 00:07:07,349
גם אם המוכר אינו נעים, או אומלל לחלוטין,

177
00:07:07,373 --> 00:07:09,881
לפחות אנו מכירים את הדמויות,
התפאורה והעלילה,

178
00:07:09,881 --> 00:07:12,294
עד לדיאלוג החוזר 
בסיפור הזה.

179
00:07:12,318 --> 00:07:13,636
"אתה אף פעם לא עושה כביסה!"

180
00:07:13,660 --> 00:07:14,873
"עשיתי את זה בפעם שעברה!"

181
00:07:14,897 --> 00:07:16,061
אה, כן? מתי?"

182
00:07:16,085 --> 00:07:17,816
יש משהו מנחם באופן משונה

183
00:07:17,840 --> 00:07:20,190
בידיעה איך בדיוק הסיפור הולך

184
00:07:20,214 --> 00:07:21,666
כל פעם מחדש.

185
00:07:22,170 --> 00:07:25,686
לכתוב פרק חדש זה להעז לפלוש אל הלא נודע

186
00:07:25,710 --> 00:07:27,916
זה לנעוץ עיניים בדף ריק.

187
00:07:27,940 --> 00:07:29,503
וכפי שכל כותב יאמר לכם,

188
00:07:29,527 --> 00:07:32,098
אין דבר יותר מפחיד מדף ריק.

189
00:07:32,476 --> 00:07:33,913
אבל הנה הקטע.

190
00:07:33,937 --> 00:07:35,960
ברגע שאנו עורכים את הסיפור שלנו,

191
00:07:35,984 --> 00:07:39,118
הפרק הבא הופך להיות להרבה יותר קל לכתיבה.

192
00:07:39,459 --> 00:07:42,753
אנחנו מדברים כל כך הרבה בתרבות שלנו
על הצורך להכיר את עצמנו.



193
00:07:42,777 --> 00:07:46,364
אבל חלק מההיכרות עם עצמכם היא 
לבטל את הכרת עצמך

194
00:07:46,388 --> 00:07:49,976
להרפות מהגרסה האחת של הסיפור שסיפרת לעצמך

195
00:07:50,000 --> 00:07:51,826
כך שתוכל לחיות את חייך,

196
00:07:51,850 --> 00:07:54,246
ולא את הסיפור שסיפרת לעצמך

197
00:07:54,270 --> 00:07:55,420
על חייך.

198
00:07:55,897 --> 00:07:58,733
וכך אנו הולכים סביב הסורגים האלה.

199
00:07:59,297 --> 00:08:02,638
אז אני רוצה לחזור למכתב של האישה, 
על הרומן.

200
00:08:02,662 --> 00:08:04,773
היא שאלה אותי מה עליה לעשות.

201
00:08:04,797 --> 00:08:07,246
עכשיו המילה הזו מודבקת במשרד שלי:

202
00:08:07,270 --> 00:08:09,254
אולטרהקרפידריאניזם.

203
00:08:09,278 --> 00:08:13,873
ההרגל לתת עצות או חוות דעת שהם
מחוץ לידע או לכשירות של האדם.

204
00:08:13,897 --> 00:08:15,175
זו מילה נהדרת, נכון?

205
00:08:15,199 --> 00:08:17,160
אתם יכולים להשתמש בה בכל מיני הקשרים,

206
00:08:17,184 --> 00:08:19,595
אני בטוחה שתשתמשו בה אחרי שיחת TED זו.

207
00:08:19,619 --> 00:08:22,530
אני משתמשת בה כי זה מזכיר לי שכתרפיסטית,

208
00:08:22,554 --> 00:08:24,936
אני יכולה לעזור לאנשים 
להבין מה הם רוצים לעשות,

209
00:08:24,960 --> 00:08:27,428
אבל איני יכולה לעשות עבורם
את הבחירות שלהם לחייהם.

210
00:08:27,754 --> 00:08:30,373
רק אתם יכולים לכתוב את הסיפור שלכם,

211
00:08:30,397 --> 00:08:32,500
וכל מה שאתם צריכים אלה כמה כלים.

212
00:08:32,524 --> 00:08:33,815
אז אני רוצה

213
00:08:33,839 --> 00:08:36,632
שנערוך יחד את המכתב של האישה הזו, ממש כאן,

214
00:08:36,656 --> 00:08:39,688
כדרך להראות איך כולנו יכולים לשנות 
את הסיפורים שלנו.

215
00:08:39,998 --> 00:08:42,172
ואני רוצה להתחיל בלבקש מכם

216
00:08:42,196 --> 00:08:45,632
לחשוב על סיפור שאתם מספרים לעצמכם ברגע זה

217
00:08:45,656 --> 00:08:47,777
שאולי לא משרת אתכם טוב.

218
00:08:47,801 --> 00:08:50,865
הוא יכול להיות קשור לנסיבות שאתם חווים,

219
00:08:50,889 --> 00:08:53,317
הוא אולי קשור לאדם בחיים שלכם,

220
00:08:53,341 --> 00:08:55,309
הוא יכול להיות אפילו על עצמכם.

221
00:08:55,793 --> 00:08:58,725
ואני רוצה שתסתכלו על הדמויות התומכות.

222
00:08:58,749 --> 00:09:00,574
מי הם האנשים שעוזרים לכם

223
00:09:00,598 --> 00:09:03,677
לתמוך בגרסה הלא נכונה של הסיפור?

224
00:09:04,202 --> 00:09:06,615
למשל, אם האישה שכתבה לי את המכתב הזה

225
00:09:06,639 --> 00:09:08,162
סיפרה לחברותיה מה קרה,

226
00:09:08,186 --> 00:09:11,191
הן כנראה היו מציעות לה מה שמכונה
"חמלה אידיוטית."

227
00:09:11,215 --> 00:09:13,715
בחמלה אידיוטית, אנחנו הולכים עם הסיפור,

228
00:09:13,739 --> 00:09:16,095
אנחנו אומרים, "את צודקת, 
זה כל כך לא הוגן,"

229
00:09:16,119 --> 00:09:19,230
כשחבר מספר לנו שהוא לא קיבל
את הקידום שהוא רצה,

230
00:09:19,254 --> 00:09:22,025
למרות שאנחנו יודעים שזה כבר קרה
כמה פעמים בעבר

231
00:09:22,049 --> 00:09:24,097
כי הוא לא באמת משקיע מאמץ,

232
00:09:24,121 --> 00:09:26,188
והוא כנראה גם גונב ציוד משרדי.

233
00:09:26,212 --> 00:09:27,212
(צחוק)

234
00:09:27,236 --> 00:09:29,782
אנו אומרים, "כן, אתה צודק, הוא אידיוט,"

235
00:09:29,806 --> 00:09:32,803
כשחברה מספרת לנו שהחבר שלה נפרד ממנה,

236
00:09:32,827 --> 00:09:35,033
למרות שאנחנו יודעים שיש דרכים מסוימות

237
00:09:35,057 --> 00:09:36,841
שהיא נוטה להתנהג במערכות יחסים,

238
00:09:36,865 --> 00:09:39,691
כמו לשלוח טקסטים ללא הפסק,
או לחטט במגירות שלו,

239
00:09:39,715 --> 00:09:41,405
שנוטים להוביל לתוצאה זו.

240
00:09:41,429 --> 00:09:43,079
אנו רואים את הבעיה, זה כמו,

241
00:09:43,103 --> 00:09:45,508
אם פורצת קטטה בכל בר שאליו אתם הולכים,

242
00:09:45,532 --> 00:09:46,683
יכול להיות שאתם הבעיה.

243
00:09:46,707 --> 00:09:48,968
(צחוק)

244
00:09:48,992 --> 00:09:52,691
כדי להיות עורכים טובים, 
עלינו להציע חמלה חכמה,

245
00:09:52,715 --> 00:09:55,216
לא רק לחברים שלנו, אלא לעצמנו.

246
00:09:55,240 --> 00:09:58,193
הדבר נקרא - אני חושבת שהמונח הטכני
יכול להיות --

247
00:09:58,217 --> 00:10:00,684
"שליחת פצצות אמת חומלות."

248
00:10:01,024 --> 00:10:02,953
ופצצות האמת האלו הן חומלות,

249
00:10:02,977 --> 00:10:05,856
כי הן עוזרות לנו לראות את מה 
שהשארנו מחוץ לסיפור.

250
00:10:05,880 --> 00:10:07,040
האמת היא,

251
00:10:07,064 --> 00:10:09,786
שאנחנו לא יודעים אם בעלה 
של האישה הזו מנהל רומן,

252
00:10:09,810 --> 00:10:12,558
או מדוע חיי המין שלהם השתנו לפני שנתיים,

253
00:10:12,582 --> 00:10:15,709
או על מה באמת דיברו 
בשיחות הטלפון מאוחר בלילה.

254
00:10:15,733 --> 00:10:17,844
ויכול להיות שבגלל ההיסטוריה שלה,

255
00:10:17,868 --> 00:10:20,479
היא כותבת סיפור יחודי של בגידה,

256
00:10:20,503 --> 00:10:22,405
אבל יש כנראה עוד משהו

257
00:10:22,429 --> 00:10:25,373
שהיא לא רוצה לאפשר לי לראות במכתב שלה,

258
00:10:25,397 --> 00:10:27,397
או אולי אפילו לראות בעצמה.



259
00:10:28,143 --> 00:10:30,452
זה כמו הבחור הזה שעושה מבחן רורשאך.

260
00:10:30,476 --> 00:10:32,326
כולכם יודעים מהם מבחני רורשאך?

261
00:10:32,350 --> 00:10:35,334
פסיכולוג מראה לכם כמה כתמי דיו,
הם נראים ככה,

262
00:10:35,358 --> 00:10:37,844
ושואל "מה אתה רואה?"

263
00:10:38,287 --> 00:10:40,763
אז הבחור מסתכל בכתם הדיו שלו ואומר,

264
00:10:40,787 --> 00:10:44,304
"אני בהחלט לא רואה דם."

265
00:10:45,675 --> 00:10:47,334
והבוחן אומר,

266
00:10:47,358 --> 00:10:50,812
"בסדר, אמור לי מה עוד אתה בהחלט לא רואה."

267
00:10:51,622 --> 00:10:53,932
בכתיבה זה נקרא נקודת מבט.

268
00:10:53,956 --> 00:10:56,709
מה שהמספר לא מוכן לראות?

269
00:10:56,733 --> 00:10:59,709
אז אני רוצה להקריא לכם מכתב נוסף.

270
00:11:00,797 --> 00:11:03,042
והוא הולך ככה.

271
00:11:04,860 --> 00:11:06,503
"תרפיסטית יקרה,

272
00:11:07,701 --> 00:11:09,597
אני זקוק לעזרה עם אשתי.


273
00:11:09,621 --> 00:11:11,525
בזמן האחרון כל מה שאני עושה מרגיז אותה,

274
00:11:11,549 --> 00:11:14,621
אפילו דברים קטנים, כמו הרעש שאני עושה 
כשאני לועס.

275
00:11:15,214 --> 00:11:16,397
בארוחת הבוקר,

276
00:11:16,421 --> 00:11:19,731
שמתי לב שהיא אפילו מנסה
לשים בחשאי יותר חלב בגרנולה שלי

277
00:11:19,755 --> 00:11:21,041
כדי שהיא תהיה פחות פריכה."

278
00:11:21,065 --> 00:11:22,445
(צחוק)

279
00:11:22,469 --> 00:11:26,580
"אני מרגיש שהיא נעשתה ביקורתית כלפי
לאחר שאבי נפטר לפני שנתיים.



280
00:11:26,604 --> 00:11:27,882
הייתי מאוד קרוב אליו,

281
00:11:27,906 --> 00:11:29,794
ואביה עזב כשהייתה צעירה,

282
00:11:29,818 --> 00:11:32,381
כך שהיא לא יכולה היתה להתייחס למה שעברתי.

283
00:11:32,405 --> 00:11:35,238
יש לי חבר בעבודה שאביו נפטר
לפני כמה חודשים,

284
00:11:35,262 --> 00:11:36,952
והוא מבין את הצער שלי.

285
00:11:36,976 --> 00:11:40,064
הלוואי שיכולתי לדבר עם אשתי 
כמו שאני מדבר איתו

286
00:11:40,088 --> 00:11:42,818
אבל אני מרגיש שהיא בקושי סובלת אותי עכשיו.

287
00:11:42,842 --> 00:11:44,708
איך אוכל להחזיר אלי את אשתי? "

288
00:11:45,318 --> 00:11:46,468
בסדר.

289
00:11:46,961 --> 00:11:49,326
אז מה שכנראה קלטתם

290
00:11:49,350 --> 00:11:52,278
הוא שזה אותו סיפור שהקראתי לכם קודם,

291
00:11:52,302 --> 00:11:54,873
רק מסופר מנקודת מבטו של מספר אחר.
.

292
00:11:54,897 --> 00:11:57,294
הסיפור שלה היה על בעל בוגד,

293
00:11:57,318 --> 00:12:00,666
הסיפור שלו הוא על אישה שלא מסוגלת 
להבין את יגונו.

294
00:12:01,159 --> 00:12:04,477
אבל מה שבולט הוא שלמרות כל ההבדלים ביניהם,

295
00:12:04,501 --> 00:12:08,405
שני סיפורים אלה הם על געגוע לקשר.

296
00:12:08,825 --> 00:12:11,206
ואם נצליח לצאת מנקודת המבט
של המספר הראשון

297
00:12:11,230 --> 00:12:13,952
ולכתוב את הסיפור מנקודת מבטה של דמות אחרת,

298
00:12:13,976 --> 00:12:16,849
לפתע אותה דמות אחרת הופכת להיות
הרבה יותר סמפתית,

299
00:12:16,873 --> 00:12:18,674
והעלילה נפתחת.

300
00:12:19,342 --> 00:12:22,143
זה הצעד הקשה ביותר בתהליך העריכה,

301
00:12:22,167 --> 00:12:24,434
אבל זה גם המקום בו מתחיל השינוי.

302
00:12:24,786 --> 00:12:28,326
מה היה קורה לו הייתם מסתכלים בסיפור שלכם

303
00:12:28,350 --> 00:12:31,238
והייתם כותבים אותו מנקודת מבטו של אדם אחר?

304
00:12:31,667 --> 00:12:35,127
מה הייתם רואים כעת מנקודת המבט
היותר רחבה הזו?

305
00:12:35,991 --> 00:12:38,230
זו הסיבה שכשאני פוגשת באנשים עם דיכאון,

306
00:12:38,254 --> 00:12:39,405
אני לפעמים אומרת,

307
00:12:39,429 --> 00:12:42,548
"אתה לא האדם הכי נכון 
כדי לדבר אתו עליך כעת,"

308
00:12:42,572 --> 00:12:45,646
משום שדיכאון מעוות את הסיפורים שלנו 
בדרך מסוימת מאוד

309
00:12:45,670 --> 00:12:47,226
הוא מצמצם את נקודות המבט שלנו.

310
00:12:47,240 --> 00:12:50,573
כך גם כאשר אנו חשים בודדים
או פגועים או דחויים.

311
00:12:50,607 --> 00:12:52,226
אנחנו יוצרים כל מיני סיפורים,

312
00:12:52,250 --> 00:12:54,029
מעוותים מבעד לעדשה צרה מאוד

313
00:12:54,053 --> 00:12:56,370
שאנחנו אפילו לא יודעים שאנו מביטים דרכה.

314
00:12:56,680 --> 00:13:00,434
ואז ביעילות הפכנו להיות 
חדשות הכזב של עצמנו

315
00:13:01,482 --> 00:13:03,348
יש לי וידוי.

316
00:13:03,998 --> 00:13:07,016
אני כתבתי את גרסת הבעל של 
המכתב שהקראתי לכם.

317
00:13:07,040 --> 00:13:08,865
אינכם מתארים לעצמכם כמה זמן ביליתי

318
00:13:08,889 --> 00:13:11,326
בהתלבטות בין גרנולה לחטיפי צ'יפס,

319
00:13:11,350 --> 00:13:14,488
כתבתי את זה על סמך כל 
הסיפורים האלטרנטיביים

320
00:13:14,512 --> 00:13:15,956
שראיתי במהלך השנים,

321
00:13:15,980 --> 00:13:19,699
לא רק בפרקטיקה הטיפולית שלי 
אלא גם בטור שלי.

322
00:13:19,723 --> 00:13:20,960
כשקרה פעם

323
00:13:20,984 --> 00:13:23,230
ששני בני אדם שמעורבים באותה סיטואציה

324
00:13:23,254 --> 00:13:25,730
כתבו לי מבלי לדעת אחד על האחר,

325
00:13:25,754 --> 00:13:27,746
ויש לי שתי גרסאות של אותו סיפור

326
00:13:27,770 --> 00:13:29,103
בתיבת הדואר הנכנס שלי,

327
00:13:29,546 --> 00:13:31,234
זה באמת קרה.

328
00:13:31,901 --> 00:13:34,828
איני יודעת מהי הגרסה האחרת 
של מכתבה של אשה זו,

329
00:13:34,852 --> 00:13:36,321
אבל אני כן יודעת את זה:

330
00:13:36,345 --> 00:13:37,678
היא צריכה לכתוב אותה.

331
00:13:38,082 --> 00:13:40,127
כי בעריכה אמיצה,

332
00:13:40,151 --> 00:13:43,953
היא תכתוב גירסה של המכתב ששלחה לי
עם הרבה יותר ניואנסים

333
00:13:43,977 --> 00:13:46,603
גם אם בעלה מנהל רומן מכל סוג שהוא -

334
00:13:46,627 --> 00:13:48,357
ואולי הוא אכן מנהל רומן --

335
00:13:48,381 --> 00:13:51,444
היא לא צריכה לדעת מהי העלילה עדיין.

336
00:13:52,096 --> 00:13:54,984
משום שרק בזכות העריכה,

337
00:13:55,008 --> 00:13:58,320
יהיו לה כל כך הרבה אפשרויות נוספות
למה שהעלילה יכולה להפוך,

338
00:13:59,277 --> 00:14:02,832
לפעמים קורה שאני רואה אנשים שבאמת תקועים,

339
00:14:02,856 --> 00:14:05,784
והם ממש שקועים בתקיעות שלהם.

340
00:14:06,126 --> 00:14:08,702
אנו קוראים להם מתלוננים דוחי-עזרה.

341
00:14:08,726 --> 00:14:10,400
אני בטוחה שאתם מכירים אנשים כאלה.

342
00:14:10,424 --> 00:14:13,480
אלה הם האנשים שכשאתם מנסים להציע להם הצעה,

343
00:14:13,504 --> 00:14:18,353
הם דוחים אותה עם 
"כן, זה אף פעם לא יעבוד, כי..."

344
00:14:18,801 --> 00:14:22,119
"כן, לא, זה בלתי אפשרי
כי אני לא יכול לעשות את זה."

345
00:14:22,143 --> 00:14:26,349
"כן, אני באמת רוצה יותר חברים, 
אבל אנשים פשוט כל כך מעצבנים."

346
00:14:26,373 --> 00:14:28,421
(צחוק)

347
00:14:28,445 --> 00:14:30,222
מה שהם באמת דוחים

348
00:14:30,246 --> 00:14:33,646
זה עריכה לסיפור שלהם על סבל ותקיעות.

349
00:14:34,300 --> 00:14:37,514
וכך, עם האנשים האלה, אני בדרך כלל
נוקטת בגישה אחרת.

350
00:14:37,538 --> 00:14:40,197
ומה שאני עושה, זה אומרת עוד משהו.

351
00:14:40,221 --> 00:14:42,228
אני אומרת להם,

352
00:14:42,252 --> 00:14:44,148
"כולנו נמות."

353
00:14:44,834 --> 00:14:47,603
אני בטוחה שאתם ממש שמחים שאני 
לא התרפיסטית שלכם כרגע.

354
00:14:48,056 --> 00:14:49,405
כי הם מסתכלים עלי

355
00:14:49,429 --> 00:14:51,500
כמו שאתם מסתכלים עלי כעת,

356
00:14:51,524 --> 00:14:53,183
עם מבט של בלבול מוחלט.

357
00:14:53,207 --> 00:14:55,302
אבל אז אני מסבירה שיש סיפור

358
00:14:55,326 --> 00:14:58,103
שנכתב בסופו של דבר על כולנו.

359
00:14:58,127 --> 00:14:59,727
הוא נקרא הספד.

360
00:15:00,603 --> 00:15:05,016
ואני אומרת שבמקום להיות הסופרים
של האומללות שלנו,

361
00:15:05,040 --> 00:15:08,325
אנו זוכים לעצב את הסיפורים הללו 
בזמן שעודנו בחיים.

362
00:15:09,016 --> 00:15:11,643
אנו זוכים להיות הגיבור ולא הקורבן
בסיפורים שלנו,

363
00:15:11,667 --> 00:15:14,572
אנו זוכים לבחור את מה 
שמתרחש על הדף שחי במוחנו

364
00:15:14,596 --> 00:15:16,263
ומעצב את המציאות שלנו.

365
00:15:17,096 --> 00:15:20,959
אני אומרת להם שהחיים הם על היכולת
להחליט לאיזה סיפורים להקשיב

366
00:15:20,983 --> 00:15:22,665
ואיזה מהם זקוקים לעריכה.

367
00:15:22,689 --> 00:15:25,705
ושווה להתאמץ ולערוך אותם

368
00:15:25,729 --> 00:15:28,895
כי אין דבר חשוב יותר לאיכות חיינו

369
00:15:28,919 --> 00:15:31,103
מאשר הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

370
00:15:31,127 --> 00:15:34,468
אני אומרת שכשהדבר נוגע לסיפורי חיינו,

371
00:15:34,492 --> 00:15:38,373
עלינו לכוון את עצמנו לזכייה 
בפרס פוליצר האישי שלנו.

372
00:15:38,397 --> 00:15:41,266
רובנו איננו מתלוננים דוחי-עזרה,

373
00:15:41,290 --> 00:15:43,643
או לפחות איננו מאמינים שאנו כאלה.

374
00:15:43,667 --> 00:15:46,294
אבל זהו תפקיד שכל כך קל למעוד אליו

375
00:15:46,318 --> 00:15:49,529
כשאנחנו חשים חרדים, כעוסים או פגיעים.

376
00:15:49,553 --> 00:15:52,116
אז בפעם הבאה שאתם נאבקים במשהו,

377
00:15:52,140 --> 00:15:53,569
זיכרו,

378
00:15:53,593 --> 00:15:55,116
כולנו הולכים למות.

379
00:15:55,140 --> 00:15:56,569
(צחוק)

380
00:15:56,593 --> 00:15:59,101
ואז שילפו את כלי העריכה שלכם

381
00:15:59,125 --> 00:16:00,744
ושאלו את עצמכם:

382
00:16:00,778 --> 00:16:03,730
מה אני רוצה שהסיפור שלי יהיה?

383
00:16:04,929 --> 00:16:08,335
ואז, לכו וכיתבו את יצירת המופת שלכם.

384
00:16:08,716 --> 00:16:09,875
תודה רבה.

385
00:16:09,899 --> 00:16:12,526
(מחיאות כפיים)