--אחת, שתיים, שלוש ארבע!

היי, קוראים לי טוני וזה
Every Frame a Painting.

אז היום אני הולך לדבר על במאי
שאני אוהב את עבודתו.

אבל לפני כן, הרשו לי להיות גלוי.
אני חושב שסרטי קומדיה היום,

במיוחד הסרטים האמריקנים,
איבדו לגמרי את דרכם.

אני לא שונא את הבדיחות
או השחקנים או הדיאלוג

או את הסיפורים למרות
שיש שם הרבה בעיות.

הטרונייה העיקרית שלי היא שהעשייה
הקולנועית,

השימוש בתמונה ובצליל כדי
להעביר בדיחות, הפכה להיות פשוט...

--מה?
--זה משעמםםםם.

--מחק.

תראו, לכל אחד יש טעם אחר.

מה שמצחיק אותך זה מה שמצחיק אותך.
אז אני לא אומר שהסרטים מעפנים,

או שאתה מעפן אם אתה אוהב אותם.
מה שאני אומר הוא שהסרטים האלה

הם לא ממש סרטים.
הם אילתור ערוך בחופשיות.

כולם עומדים במקום ומדברים
זה אל זה בקלוז אפים.

כמעט אף אחת מהבדיחות האלה
לא עובדת באופן חזותי.

הן לגמרי סאונד. ואפילו לא כל הטווח
של הסאונד. רק דיאלוג. זה עצוב

כי זה רק חלק קטן ממה שקולנוע
יכול לעשות.

וחוץ מאנימציה וכמה פרסומות,

הקומדיה החזותית למעשה
הולכת אחורה. ולכן

אם אתם אוהבים דברים כאלה,
אני לא יכול להמליץ מספיק על אדגר רייט.

--אתה רופא, תתמודד עם זה.
-כן, מאדרפאקר.

הוא אחד היחידים הפועלים בז'אנר
שמשתמשים בכל הטווח האפשרי.

וזו הסיבה שהוא מצליח למצוא הומור
במקומות שבהם אחרים לא מחפשים בכלל.

הנה דוגמה.
נניח שאתה צריך שדמות תעבור

מעיר אחת לעיר אחרת, כדי שהסיפור
יתקדם. איך אתה מצלם את זה?

והאם אפשר להפיק מזה בדיחה?
כנראה שלא.

לא אם אתה שולח את היחידה המשנית (2nd Unit)
שתצלם את זה, וכל שוט הוא פאן משמאל לימין,

אתה מכליל סימני דרך ושלטים מובנים מאליהם,
אתה עורך פנימה צילומי אוויר חסרי זהות,

ואתה שם מתחת מוזיקה שמחה כדי
שהצופים לא ישתעממו.

זאת פשוט עשייה קולנועית עצלנית ומשעממת.
ראינו את זה מיליון פעמים.

מה היה קורה אם היית באמת יצירתי
עם סוג כזה של סצנה?

בדיוק! וזו לא סתם סדרה
של קאטים מהירים.

יש פה המון סטוריטלינג חזותי איכותי.

שני השוטים האלה של המונית מספרים
לך בדיוק מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.

שני השוטים האלה מדגישים
את ההתרחקות מהציוויליזציה.

הדמות הראשית שלנו תמיד פונה קדימה
או לצד ימין,

כך שכיווני המסך נשמרים.
הנמכת המוזיקה

והגברת האפקטים הקוליים יוצרים
אפקט מצחיק, כי כל קאט הוא לא צפוי.

ויש אפילו תצוגות משחק מוצלחות
של סיימון פג וראיין גוסלינג.

אוקיי, זו הייתה דוגמה אחת, ללא הקשר.
אתם צודקים. לגמרי לא הוגן.

טוב, אז מה אם היה לכם סרט שמתרחש בו
אירוע אפוקליפטי נורא,

ואתה רוצה לרמוז על כך בשלב מוקדם
של הסרט, אולי בכך שהדמויות לא יבחינו

במשהו חשוב שמשודר בטלוויזיה.
איך תראו את זה?

האם פשוט תזרקו את זה פנימה
בעריכה למשך 2 שניות ו-2 פריימים

ואף שוט לא מראה את היחסים בין הדמויות
לבין הטלוויזיה?

--הוא עורך מסיבת כניסה לבית,
הוא בדיוק סיים לבנות את הבית שלו.

או שאולי תעשו את זה?

--למרות שאף גורם רשמי לא הסכים להגיב,
קבוצות דתיות כבר

מגדירות זאת כיום הדין. יש -
--פאניקה ברחובות לונדון -

--ככל שיש עלייה במספר הדיווחים על -
--התקפות חמורות על -

--אנשים שממש באופן מילולי -
--נאכלים בעודם בחיים

אוקיי, עדיין לא הוגן. אז מה אם היה לכם
סרט שבו דמות אחת הפסיקה לשתות

אבל האחרים מאוכזבים ממנו, ואתם
רוצים להוציא מכך בדיחה.

איך הייתם עושים את זה?

האם הם פשוט עומדים ומדברים
על בעיית השתייה שלו?

--לא, אני מעריך את זה אבל אמרתי
לאשתי שאני לא אשתה הלילה.

--חוץ מזה, יש לי יום גדול מחר. אבל אתם
תהנו לכם.

--יום גדול? בלעשות מה?

או שאולי תעשו את זה?

--מה?!

--אני לא מאמין לזה.

זה מה שמבדיל בין במאי בינוני
לבמאי גדול.

היכולת לקחת את הסצנות הכי פשוטות
ויומיומיות ולמצוא דרכים חדשות לעשות אותן.

במאים גדולים מבינים שאפשר להשיג
צחוקים רק מעצם ההעמדה.

הנה דוגמה שלקחתי מדייויד בורדוול:
דברים שנכנסים לפריים הם מצחיקים.

--להאט, אני יכול להאט. בוא ותאכל
מהחרא הזה!

וזה לא רק דברים שנכנסים לפריים.
חשבו על הדבר ההפוך.

--אמרתי: תגידי לגברת לורה "להתראות".

--ביי, גברת לורה.

אפשר להשיג צחוקים באמצעות זום.

--אתה רוצה לפתוח את הבגאז' ולהוריד
את החלונות, בבקשה?

אפשר להשיג צחוקים באמצעות קריין למעלה (Crane Up).
-אני כל כך מצטערת.

--אני הולכת הביתה, בריטה.
-אני יודעת שירלי, אני יודעת.

--לא, ברצינות. אני הולכת הביתה, את יכולה
לעזור לי לקום? --אה.

אפשר להשיג צחוקים באמצעות פאן.

כמו שמרטין סקורסזה מנסח את זה:

קולנוע זה עניין של מה שבפריים ומה
שלא בפריים.

אז חשבו על הפריים. וזה לא עניין של
קומדיה חכמה או טפשית.

באמת, אם זה עובד, זה עובד.

אז הנה 8 דברים שאדגר רייט
עושה עם תמונה וסאונד

שאני רוצה לראות שגם 
במאים אחרים של קומדיות ינסו לעשות.

#1: דברים שנכנסים לפריים
בצורה מצחיקה

--זה בשביל סקוט.

--המיקום הגיאוגרפי לא צריך להילקח בחשבון
ביישום החוק. לא תודה.

#2: אנשים יוצאים מהפריים
בצורה מצחיקה

--אתה לא יודע איך להיכבות!

--אם אתה לא ראית שום דבר חשוד, אז מי ראה?

#3: לשם ובחזרה

--הם עדיין שם בחוץ?

--כן.

#4:מעברי סצנות תואמים

--אה, כן. אני זוכר את זה.

--וואלאס, איך אתה עושה את זה?

--וואלאס!

#5:אפקט הסאונד המתוזמן לכדי שלמות

--הפעם ההיא שזרקת את קים בשביל-
--אוקיי, אני וקים ממש בסדר עכשיו. נכון?

--תרגיש חופשי לקרוא בעיון.

#6: פעולה מסונכרנת עם מוזיקה

--שותים.

--בירה.

--פאבים.

--נמשיך?

#7:תאורה מופעלת בצורה סופר-דרמטית

--אני לא יודע מה יש בבחורה הזו...

--סקוט! אני אוסרת עלייך להתחיל עם רמונה!

אפילו אם לא הייתה לך חברה אמיתית
כבר יותר משנה.

ו-#8...

--אף פעם לא עשיתם קיצור דרך קודם?

ואתם יודעים מה, בואו נזרוק
פנימה גם #9:

--שיקבלו את זה...

אז אם אתם קולנוענים, תעבדו על זה.
הפריים הוא מגרש משחקים. אז שחקו.

ובפעם הבאה שאתם הולכים לקולנוע
ומשלמים 40 ש"ח כדי לראות קומדיה,

אל תסתפקו בחרא שהוא פחות יצירתי
מ-Vine.