(מחיאות כפיים)

(שירה)

(מחיאות כפיים)

מנחה: חברים, הרגע פגשתם את קלארון מקפאדן.

היא זמרת סופרן מהמובילות בעולם

אשר למדה ברוצשטר, ניו-יורק.

תפקידיה האופרתיים המהוללים

הם רבים ומגוונים.

באוגוסט 2007,

קלארון קיבלה את פרס אמסטרדם לאומנויות,

זוכה עבור הרפרטואר הנהדר,

והנרחב שלה

וכן עבור האישיות הבימתית הבועטת שלה.

בבקשה קבלו את קלארון מקפאדן.

(מחיאות כפיים)

קלארון מקפאדן: הקול האנושי:

מיסתורי, ספונטני,

ראשוני.

עבורי, הקול האנושי

הוא כלי השייט דרכו כל מנעד הרגשות זורם --

אולי חוץ מקינאה.

והנשימה,

הנשימה היא הקפטן של אותו כלי שייט.

ילד נולד,

לוקח את נשימתו הראשונה --

(התנשמות)

ואנו חוזים ביופי העילאי

של הבעה ווקאלית --

מיסתורית, ספונטנית

וראשונית.

לפני מספר שנים, נפשתי באתר מדיטציה בתאילנד.

רציתי מקום

בו תהיה לי דממה מוחלט

ובדידות מוחלטת.

ביליתי שבועיים במקום הזה

בבקתה הקטנה שלי --

ללא מוזיקה, ללא שום דבר, רק צלילי הטבע --

בנסיון למצוא את תמצית

הריכוז,

להיות ברגע.

ביומי האחרון,

האישה שדאגה למקום,

באה ודיברנו לדקה,

ואז היא אמרה לי,

"האם תשירי עבורי משהו?"

ואני חשבתי, זהו מקום של שקט מוחלט ודממה;

אני לא יכולה להקים רעש.

היא אמרה, "אנא, שירי עבורי."

אז עצמתי עיניי,

לקחתי נשימה

והדבר הראשון שעלה ויצא

היה "תקופת הקיץ", מאת פרוגי ובס.

♫ תקופת הקיץ והחיים נוחים ♫

♫ הדגים קופצים להם והכותנה גבוהה ♫

♫ או, אביך הוא עשיר ואימך נראית טוב ♫

♫ אז הס לך תינוק קטן ♫

♫ אל לך לבכות ♫

ופקחתי את עיניי,

ואני ראיתי שעינייה היו סגורות.

ואז לאחר רגע, היא פקחה את עינייה

והיא התבוננה בי ואמרה,

"זה כמו מדיטציה."

ובו ברגע אני הבנתי

שכל הדברים שהלכתי לחפש בתאילנד,

ולמצוא,

היו לי כבר בשירתי --

הרוגע, אך יחד עם זאת הערנות,

המיקוד, אך יחד עם זאת המודעות,

ולהיות באמת בתוך תוכו של הרגע.

כאשר אתם נמצאים בתוך הרגע,

כאשר אני נמצאת בתוך הרגע,

כלי ההבעה פתוחים.

הרגשות יכולים לזרום

ממני אליכם

וחזרה.

חוויה עמוקה ועוצמית.

ישנה יצירה שנכתבה על ידיי מלחין,

מלחין אמריקאי בשם ג'ון קייג'.

זה נקרא "אריה."

זה נכתב עבור זמרת מופלאה

בשם קתי ברבריאן.

והדבר הכל-כך מיוחד ביצירה הזו --

אם אתם רואים את זה מאחוריי --

זה שהוא לא כתוב בתווים בשום צורה.

בלי תווים, ללא במול, ללא דיאז.

אבל זהו סוג של מבנה,

ולזמרת בתוך המבנה הזה

יש חופש מוחלט

להיות יצירתית, ספונטנית.

לדוגמה,

ישנם צבעים שונים

וכל צבע מקבל סגנון אחר של שירה --

פופ, קאנטרי, אופרה, ג'אז --

וכל שעלייך לעשות הוא להיות עיקבי עם הצבע.

אתם רואים שיש קווים שונים:

אתם בוחרים בקצב שלכם בדרך שלכם

בכדי לעקוב אחר הקו,

אבל עליכם לכבד אותו, פחות או יותר.

והנקודות הקטנות הללו,

הן מייצגות

סוג של צליל

שהוא לא ווקאלי, לא צורה פיוטית

של ביטוי הקול.

שימוש בגוף -- זה יכול להיות עיטוש, זה יכול להיות שיעול,

זה יכול להיות בעלי חיים --(שיעול) בדיוק --

מחיאות כפיים, מה שלא יהיה.

וישנו טקסט אחר.

ישנו ארמני, רוסי,

צרפתי, אנגלי, איטלקי.

כך שבתוך המבנה הזה כל אחד הוא חופשי.

עבורי, היצירה הזו היא אודה לקול

מכיוון שהיא מסתורית -- כמו שאנו יכולים לראות --

היא דיי ספונטנית,

והיא ראשונית.

אז הייתי רוצה לחלוק את היצירה הזאת עימכם.

זוהי "אריה" של ג'וני קייג'.

(שירה)

♫ אין דרך אחרת ♫

♫ בחלל, אז עזור ♫

(שירה)

♫ בכדי שיהיה את הפירות ♫

(שירה)

(מחיאות כפיים)