WEBVTT

00:00:09.403 --> 00:00:13.308
כשאדם זקן מת, ספריה נשרפת.

00:00:13.308 --> 00:00:15.889
למדתי את הביטוי האפריקני הזה מחבר שלי

00:00:15.889 --> 00:00:19.573
שאמר לי שבמשך רוב הקריירה שלי 
פעלתי כמו כבאי,

00:00:19.629 --> 00:00:22.285
כיביתי שריפות של סיפורים שנועדו להישמע.

00:00:23.875 --> 00:00:24.886
האם אי פעם רציתם

00:00:24.886 --> 00:00:27.334
שיתאפשר לכם לראיין מישהו לפני שהוא מת,

00:00:27.334 --> 00:00:29.072
כמו סבא או הורה?

00:00:29.072 --> 00:00:31.072
או שחשבתם לראיין מישהו עכשיו,

00:00:31.072 --> 00:00:33.377
אבל פשוט לא הגעתם לזה?

00:00:33.771 --> 00:00:35.423
לכל אחד מאתנו יש סיפור

00:00:35.423 --> 00:00:37.153
ובין אם אנו מודעים לכך או לא,

00:00:37.153 --> 00:00:39.211
אנחנו מעוצבים על ידי הסיפורים שסביבנו.

00:00:39.211 --> 00:00:41.525
במהלך 15 השנים האחרונות,

00:00:41.525 --> 00:00:44.080
זכיתי בהזדמנויות נפלאות לספר סיפורים.

00:00:44.080 --> 00:00:46.239
טיילתי בכל שבע היבשות,

00:00:46.239 --> 00:00:50.013
קיבלתי גישה לעולמות שלא ציפיתי לראותם

00:00:50.013 --> 00:00:52.747
ולראיין אנשים שלא חשבתי שיהיה אפשר.

00:00:52.747 --> 00:00:57.134
הסרטים שלי תיארו אנשים בעלי חזון
וגיבורים יומיומיים;

NOTE Paragraph

00:00:57.894 --> 00:01:01.498
הם היו סיפורים על יצירתיות וטכנולוגיה

00:01:01.592 --> 00:01:06.369
הם חקרו נושאים הומניטריים וסביבתיים.

00:01:06.369 --> 00:01:10.940
אבל כשאני מסתכלת עכשיו
לאחור על קריירת הבימוי שלי,

00:01:10.940 --> 00:01:15.600
אני מבינה שהקריירה שלי 
קיבלה השראה רבה מהילדות שלי.

00:01:15.956 --> 00:01:18.980
אבי וסבי, שניהם זוכי פרס האוסקר,

00:01:18.980 --> 00:01:20.926
עבדו באולפני וולט דיסני,

00:01:20.926 --> 00:01:23.941
והם פיתחו ועיצבו את 
מערכות הצילום וההקרנה

00:01:23.941 --> 00:01:27.277
עבור סרטים ופארקי שעשועים של דיסני.

00:01:27.277 --> 00:01:28.953
מפעם לפעם

00:01:28.953 --> 00:01:31.512
אבי היה הולך 
לאולפני דיסני כדי לעבוד,

00:01:31.512 --> 00:01:34.083
ואם היה לי מספיק מזל 
הוא לקח אותי עמו.

00:01:34.083 --> 00:01:36.757
אבל אנחנו לא נכנסנו 
דרך הכניסה הראשית כמו כל האחרים;

00:01:36.757 --> 00:01:38.719
נכנסנו מהכניסה האחורית.

00:01:38.719 --> 00:01:40.022
ואני יכולה לומר לכם,

00:01:40.022 --> 00:01:43.425
הכניסה דרך השער הזה
הייתה כמו כניסה לארץ הפלאות.

00:01:43.425 --> 00:01:46.245
להסיט את הווילון הזה
ולראות את אחורי הקלעים הפלאי הזה

00:01:46.245 --> 00:01:50.785
ריגש אותי יותר 
ממה שהיה על הבמה.

00:01:50.785 --> 00:01:53.853
האנשים שעיצבו את הפארק
נקראו "החולמים"

00:01:53.853 --> 00:01:56.271
וגדלתי על הסיפורים האגדיים שלהם

00:01:56.271 --> 00:01:58.450
על האופן שבו דיסנילנד נבנתה.

00:01:58.450 --> 00:02:02.410
כמו למשל כיצד גורמים לרוחות לשיר
ולרקוד במתקן "הטירה המכושפת",

00:02:02.410 --> 00:02:07.235
או כיצד לגרום לגחליליות לזהור
במתקן "שודדי הקריביים",

00:02:07.235 --> 00:02:11.486
או כיצד לגרום לאברהם לינקולן
להזיז את ידיו ואת גופו

00:02:11.486 --> 00:02:13.973
באטרקציה "רגעים גדולים
עם מר לינקולן".

00:02:14.147 --> 00:02:17.687
למעשה, זאת היד של לינקולן,

00:02:18.077 --> 00:02:21.364
ואני גדלתי עם היד הזאת,
שהייתה תמיד בבית כשהייתי ילדה

00:02:21.364 --> 00:02:24.991
כי הידיים של אבא שלי 
שמשו תבנית לידי לינקולן.

00:02:25.432 --> 00:02:27.378
אמא שלי, לעומת זאת,

00:02:27.378 --> 00:02:29.693
לא אהבה למצוא אותה במקפיא

00:02:29.693 --> 00:02:30.698
(צחוק)

00:02:30.698 --> 00:02:32.571
אבל אני עדיין מאשימה בכך את אחותי.

00:02:33.445 --> 00:02:35.372
אין צורך לומר, אם כך,

00:02:35.372 --> 00:02:38.058
שהייתה לי ילדות נהדרת מאחורי הקלעים.

00:02:38.058 --> 00:02:40.563
וכך, כשסיימתי את לימודי 
בבית הספר לקולנוע יו.אס.סי,

00:02:40.563 --> 00:02:43.197
מצאתי עבודה כעוזרת במאי,

00:02:43.197 --> 00:02:45.760
בהוליווד, ועבדתי על הסרטים 
עתירי התקציב של האולפן.

00:02:45.760 --> 00:02:47.433
וזה היה מסעיר

00:02:47.433 --> 00:02:51.175
כי יכולתי לראות את מאחורי הקלעים
של תעשיית הסרטים.

00:02:51.407 --> 00:02:54.338
אבל ברגע שהסרט נגמר וההפקה הסתיימה,

00:02:54.338 --> 00:02:56.956
אני זוכרת שהעבודה החלה להיות שגרתית.

00:02:57.466 --> 00:03:02.728
ואני זוכרת איך נסעתי כל בוקר
בשעות העומס של לוס אנג'לס

00:03:02.728 --> 00:03:06.325
רק בשביל לעשות קניות 
ושליחויות עבור הבמאי,

00:03:06.335 --> 00:03:10.046
אתם יודעים, כמו להוציא את הכלב,
אני שונאת להודות בכך,

00:03:10.046 --> 00:03:13.686
לפגוש את העוזרת, להביא את הקפה,

00:03:13.686 --> 00:03:14.876
ואני זוכרת שתהיתי,

00:03:14.876 --> 00:03:18.371
האם זה באמת מה שאני אמורה 
לעשות עם תואר הקולנוע שלי?

00:03:18.865 --> 00:03:22.641
אז יום אחד, בנסיעה הארוכה והמשעממת 
הזאת, הופיעה בראשי תמונה,

00:03:22.751 --> 00:03:25.167
תמונה שסבא שלי צילם,

00:03:25.167 --> 00:03:27.117
בשנת 1924,

00:03:27.312 --> 00:03:29.868
כשהוא חצה בנסיעה 
את המדינה בדרכו להוליווד.

00:03:29.868 --> 00:03:32.078
היא הייתה תלויה תמיד בביתם של סבי וסבתי

00:03:32.078 --> 00:03:33.892
כשהייתי ילדה, התמונה הזאת.

00:03:33.892 --> 00:03:36.176
אתם מבינים, סבא שלי פגש את וולט דיסני

00:03:36.176 --> 00:03:38.787
ארבע שנים קודם לכן
בקנזס, מיזורי.

00:03:38.787 --> 00:03:43.043
הם היו בני נוער ואומנים
ועבדו בסוכנות פרסום.

00:03:43.043 --> 00:03:45.669
שניהם היו נלהבים מאנימציה.

00:03:45.669 --> 00:03:49.327
והם החליטו להקים עסק
משלהם ששמו "אייוורקס-דיסני",

00:03:49.327 --> 00:03:51.483
אך הוא שרד רק חודש.

00:03:51.503 --> 00:03:53.921
ואז וולט החליט ללכת לבדו

00:03:53.921 --> 00:03:56.138
ולהקים חברה משלו
שנקראה "תצוגות הצחוק",

00:03:56.138 --> 00:03:58.702
ועשה סרטים מצוירים קצרים
עבור תיאטראות מקומיים.

00:03:58.702 --> 00:04:00.203
סבא שלי הצטרף אליהם במהרה

00:04:00.203 --> 00:04:02.398
והם החלו להמציא דמויות מצוירות קטנות,

00:04:02.398 --> 00:04:03.941
מצלמות אלתור אנימציה,

00:04:03.941 --> 00:04:06.467
והם המציאו כמה סרטי הנפשה 
חדשניים נהדרים

00:04:06.467 --> 00:04:09.306
לרבות סרט אחד שכיכבה בו
נערה ב"לייב אקשן"

00:04:09.306 --> 00:04:10.923
על רקע מונפש

00:04:11.000 --> 00:04:13.051
וזה מעולם לא נעשה קודם לכן.

00:04:13.051 --> 00:04:16.350
אך במהרה הכסף של וולט נגמר,
והיה עליו להכריז על פשיטת רגל.

00:04:16.380 --> 00:04:19.558
אז הוא נסע להוליווד כדי למצוא עבודה,

00:04:19.558 --> 00:04:22.468
וסבא שלי חזר למשרד הפרסום

00:04:22.468 --> 00:04:24.158
לעבודה יציבה.

00:04:24.398 --> 00:04:25.997
שנתיים לאחר מכן

00:04:25.997 --> 00:04:28.257
סבי קיבל מכתב מוולט,

00:04:28.257 --> 00:04:30.359
שהציע לו לבוא להוליווד

00:04:30.359 --> 00:04:34.310
ולהצטרף אליו כאנימטור ראשי
בסדרת הנפשה חדשה.

00:04:34.428 --> 00:04:36.994
ולסבי הייתה בחירה באותו הרגע:

00:04:36.994 --> 00:04:38.805
הוא יכול היה לשים את המכתב במגירה

00:04:38.805 --> 00:04:39.979
וללכת על בטוח,

00:04:40.085 --> 00:04:43.951
או שהוא יכול היה, אתם יודעים,
להפוך את חייו לחלוטין,

00:04:44.243 --> 00:04:45.465
לחצות את המדינה,

00:04:45.465 --> 00:04:49.099
וללכת לעבוד על איזו הנפשה אזוטרית
שלגמרי יכולה לפשוט שוב את הרגל.

00:04:49.389 --> 00:04:51.061
אבל מה הוא עושה?

00:04:51.061 --> 00:04:54.820
הוא סומך על תחושת הבטן שלו,
מקשיב לאינסטינקטים שלו,

00:04:55.060 --> 00:04:56.879
וחוצה את המדינה.

00:04:56.879 --> 00:04:59.760
הוא יוצא בדרך עפר ארוכה
אל עבר עתיד לא ידוע.

00:05:00.569 --> 00:05:03.709
במונחים ספרותיים
מכנים זאת "האירוע המחולל"

00:05:03.739 --> 00:05:05.440
או "ההנעה לפעולה".

00:05:05.650 --> 00:05:08.370
כל מה שקרה לפני אותו רגע
הוא סיפור הרקע.

00:05:08.607 --> 00:05:10.505
וכל מה שקורה אחרי הרגע הזה

00:05:10.505 --> 00:05:11.738
הוא הסיפור.

00:05:13.108 --> 00:05:16.757
זהו הרגע שמניע
את הדמות הראשית לפעולה.

00:05:16.757 --> 00:05:17.981
ובהמשך סיפורנו,

00:05:17.981 --> 00:05:20.575
שנתיים לאחר שסבי הגיע להוליווד,

00:05:20.700 --> 00:05:23.567
וולט דיסני שוב נחל כישלון חרוץ,

00:05:23.567 --> 00:05:26.929
עם סדרת הנפשה חדשה בשם
"אוסוולד הארנב בר המזל".

00:05:27.437 --> 00:05:29.817
כשכל חברי צוות האנימציה נטשו את הספינה,

00:05:29.817 --> 00:05:33.192
האדם האחד, האנימטור האחד, שעמד לצידו

00:05:33.232 --> 00:05:34.310
היה אַבּ אייוורקס.

00:05:34.696 --> 00:05:37.802
והוא החל לעצב ולהנפיש

00:05:37.802 --> 00:05:40.735
את הדמות המצוירת החדשה
שתשנה את העולם:

00:05:40.935 --> 00:05:41.940
מיקי מאוס.

00:05:42.090 --> 00:05:44.598
או "טוׄפּוׄלינוׄ", כמו שאתם
מכירים אותו כאן באיטליה.

00:05:44.598 --> 00:05:47.133
ובכן, הייתי בת שנה כשסבי נפטר,

00:05:47.353 --> 00:05:48.419
ואין צורך לומר,

00:05:48.419 --> 00:05:50.664
שהצטערתי צער רב על כך
שלא התאפשר לי להכיר אותו.

00:05:50.664 --> 00:05:52.653
וכך, כשהגעתי לחטיבת ביניים,

00:05:52.653 --> 00:05:55.388
וקיבלתי משימה לכתוב יומן קריאה
על מישהו מפורסם

00:05:55.388 --> 00:05:57.619
החלטתי לעשות אותה על אַבּ.

00:05:58.008 --> 00:05:59.821
וכך התחלתי לעיין בספרים האלה,

00:05:59.821 --> 00:06:03.101
ספרי ההיסטוריה של האנימציה
וביוגרפיות של וולט דיסני.

00:06:03.409 --> 00:06:06.076
והחל להתחוור לי
שהסיפורים שקראתי

00:06:06.076 --> 00:06:09.045
היו שונים מהסיפורים ששמעתי
במערכת המשפחתית שלי,

00:06:09.045 --> 00:06:11.935
כמו למשל, תרומתו של אַבּ
לאנימציה והאפקטים וויזואליים

00:06:11.935 --> 00:06:15.772
ותרומתו למיקי ומיני מאוס.

00:06:16.179 --> 00:06:19.464
מה שהבנתי היה שישנו 
סיפור של שיתוף פעולה שהיה חסר,

00:06:19.579 --> 00:06:22.458
ולפיכך, הייתה חסרה שם
חתיכה מההיסטוריה של האנימציה.

00:06:22.771 --> 00:06:25.439
ואי ההתאמה הזאת 
תמיד הפריעה לי.

00:06:25.949 --> 00:06:26.879
אז הנה אני,

00:06:26.879 --> 00:06:30.889
חוצה את לוס אג'לס בעומס הבוקר 
בדרכי להוציא את הכלב של הבמאי לטיול.

00:06:31.533 --> 00:06:33.560
ולפתע הבנתי:

00:06:33.560 --> 00:06:35.699
אני יכולה להציל את הספריה הזאת.

00:06:36.059 --> 00:06:37.436
מה אם אוכל ללכת ולראיין

00:06:37.436 --> 00:06:40.149
את האנשים שהכירו את סבא שלי
לפני שהם ייעלמו?

00:06:40.397 --> 00:06:43.993
ואולי אוכל לכתוב ספר
או לעשות סרט דוקומנטרי

00:06:43.993 --> 00:06:46.380
ולספר לעולם את הסיפור שלו.

00:06:46.480 --> 00:06:49.481
לא ידעתי זאת באותו זמן, 
אבל זו הייתה ה"הנעה לפעולה" שלי.

00:06:50.490 --> 00:06:51.991
וכך, כעבור זמן קצר,

00:06:52.001 --> 00:06:54.516
פגשתי את רוי. א. דיסני,
אחיינו של וולט,

00:06:54.672 --> 00:06:57.201
וסיפרתי לו על הרעיון שלי
לעשות סרט דוקומנטרי.

00:06:57.201 --> 00:07:00.188
והוא אמר לי שהוא כיבד מאוד את אב

00:07:00.188 --> 00:07:03.732
ושהוא חושב שהסיפור של אב
לא רק נועד להיות מסופר,

00:07:03.772 --> 00:07:05.545
הוא חייב להיות מסופר.

00:07:05.885 --> 00:07:08.559
אז הוא שכנע את האולפנים
לממן את הסרט הדוקומנטי,

00:07:08.572 --> 00:07:11.996
ותוך זמן קצר, יצאתי לדרך,
לספר את הסיפור של סבא שלי.

00:07:12.316 --> 00:07:15.213
וכך ביליתי את שמונת החודשים הבאים
בעקבות טביעות רגליהם

00:07:15.213 --> 00:07:17.415
בקנזס ובהוליווד.

00:07:17.465 --> 00:07:18.700
ביקרתי באתרים שלהם

00:07:18.700 --> 00:07:21.509
כמו בניין "תצוגות הצחוק" בו הם התחילו.

00:07:21.509 --> 00:07:23.553
וראיינתי את האנשים שהכירו אותו.

00:07:23.553 --> 00:07:26.632
ולמדתי שוולט ואב היו כמו יין ויאנג

00:07:26.632 --> 00:07:28.700
ביצירתיות ובטכנולוגיה.

00:07:28.707 --> 00:07:30.572
וולט המצולם כאן משמאל,

00:07:30.622 --> 00:07:33.504
בכל פעם שהיה לו רעיון לסיפור
שחייבים לספר,

00:07:33.504 --> 00:07:37.068
אב היה מוצא לו פתרון טכני או אומנותי.

00:07:37.248 --> 00:07:40.108
בכל פעם שהייתה לאב המצאה טכנית כלשהי,

00:07:40.388 --> 00:07:42.721
וולט מצא את הדרך לעשות בה שימוש.

00:07:42.721 --> 00:07:45.155
הם כל הזמן מתחו את הגבולות.

00:07:45.495 --> 00:07:48.723
זה היה הסרט הדוקומנטרי 
הראשון שלי ונהניתי עד מאוד,

00:07:48.933 --> 00:07:51.248
אבל ידעתי שאני צריכה להוכיח את עצמי.

00:07:51.698 --> 00:07:55.764
אז כשהגיע הזמן להציג את הסרט הראשון שלי 
למנהלי האולפנים,

00:07:56.182 --> 00:07:58.525
אני זוכרת שהרגשתי חרדה.

00:07:59.319 --> 00:08:00.811
עמדתי להראות להם

00:08:00.811 --> 00:08:05.597
סרט בעל פוטנציאל למחלוקת, שמספר מחדש 
את הסיפור המקורי של מיקי מאוס.

00:08:05.627 --> 00:08:08.017
הוא הרי מסופר מנקודת מבטו של אב.

00:08:08.417 --> 00:08:11.830
מה אם הם לא יסכימו איתו?
מה אם הם ירצו שאשנה אותו?

00:08:12.000 --> 00:08:13.961
כיצד אתמקח איתם בנושא הזה?

00:08:14.114 --> 00:08:18.178
אחרי הכל,
הציטוט המפורסם ביותר של וולט היה:

00:08:18.218 --> 00:08:20.086
"הכול התחיל בעכבר."

00:08:20.375 --> 00:08:21.400
למזלי הרב,

00:08:21.400 --> 00:08:24.546
משום שזה היה סיפור
מאוזן, הוגן ואמיתי,

00:08:24.576 --> 00:08:26.574
האולפנים לא רק אימצו אותו,

00:08:26.594 --> 00:08:29.924
הם הציגו אותו בהוליווד
והפיצו אותו סביב העולם.

00:08:30.034 --> 00:08:32.795
כעת אנשים בכל מקום
יכולים לחוות את אותו הקסם

00:08:32.795 --> 00:08:35.231
שעורר השראה בחיים שלו ושלי.

00:08:35.391 --> 00:08:38.265
והתאפשר לי להכיר
את הסבא שמעולם לא הכרתי.

00:08:38.435 --> 00:08:39.658
זמן קצר לאחר מכן,

00:08:39.658 --> 00:08:43.444
פגשתי במקרה את ג'ון לסטר,
אחד ממייסדי "פיקסאר".

00:08:43.838 --> 00:08:44.893
והוא הזמין אותי

00:08:44.893 --> 00:08:47.670
לבוא לאולפנים ולהקרין בפני העובדים 
את הסרט שלי.

00:08:48.586 --> 00:08:52.565
ואני זוכרת איך בזמן הדיון
לאחר ההקרנה, מישהו שאל אותי,

00:08:52.565 --> 00:08:56.880
אילו יכולתי לעשות דבר אחד אחרת
בזמן עשיית הסרט הדוקומנטרי שלי,

00:08:56.880 --> 00:08:58.691
מה הוא היה?

00:08:58.719 --> 00:09:00.610
ואני זוכרת שחשבתי:

00:09:00.610 --> 00:09:03.094
"אילו רק יכולתי לחזור בזמן

00:09:03.094 --> 00:09:06.337
להיות זבוב על הקיר
ולהביט ביצירת מיקי מאוס,

00:09:06.337 --> 00:09:09.394
לתעד את הסרטים המוקדמים האלה
ואת העשייה מאחורי הקלעים,

00:09:09.394 --> 00:09:12.890
הייתי שמחה מאוד להזדמנות כזאת."

00:09:13.056 --> 00:09:16.611
אני חושבת שהתשובה הזו הדליקה משהו
במוחו של ג'ון,

00:09:16.638 --> 00:09:20.071
משום שהם שיתפו אותי לאחר-מכן
במסע הארוך והמסוכן שלהם

00:09:20.071 --> 00:09:22.298
של יצירת אנימציה ממוחשבת.

00:09:23.138 --> 00:09:27.584
ואז הם הזמינו אותי להיות 
למעשה הזבוב הזה שעל הקיר,

00:09:27.714 --> 00:09:31.544
ולהיכנס אל מאחורי הקלעים
וממש ללכוד את מה שקורה שם

00:09:31.544 --> 00:09:34.357
בתהליך היצירתי
של אולפני פיקסאר.

00:09:34.407 --> 00:09:35.694
זה היה מרגש מאוד.

00:09:35.874 --> 00:09:38.632
ואני זוכרת את הראיון שלי
עם סטיב ג'ובס.

00:09:39.324 --> 00:09:44.982
הוא אמר לי שפיקסאר שילבה
בין התרבות היצירתית של הוליווד

00:09:44.982 --> 00:09:47.972
עם תרבות ההיי-טק
של עמק הסיליקון.

00:09:47.982 --> 00:09:51.105
שתי תרבויות שבעבר
לא הבינו זו את זו.

00:09:51.405 --> 00:09:53.733
מקום שבו, כמו שלסטר אומר,

00:09:53.763 --> 00:09:57.830
"אמנות מאתגרת טכנולוגיה,
וטכנולוגיה מעניקה השראה לאמנות."

00:09:58.503 --> 00:10:01.481
אבל עם כל הקידמה
באנימציה ממוחשבת,

00:10:01.481 --> 00:10:04.809
מה שלא השתנה היה הצורך ליצור מילים אמינות

00:10:04.809 --> 00:10:06.974
עם דמויות חיות ונושמות.

00:10:06.974 --> 00:10:10.985
כמו שהאנימטורים הקלאסיים לימדו אותנו,
עליך לגרום לדמות להרגיש.

00:10:11.291 --> 00:10:12.292
אני זוכרת כיצד חשבתי,

00:10:12.292 --> 00:10:16.041
"אילו הייתי זבוב על הקיר
בזמן שיצרו את מיקי מאוס,

00:10:16.281 --> 00:10:18.615
האם זה היה נראה כך?"

00:10:18.769 --> 00:10:22.836
זאת סצנה שצילמתי
במהלך העבודה על "מוצאים את נמו".

00:10:23.226 --> 00:10:27.366
שיתוף פעולה בין הבמאי 
אנדרו סטנטון והאנימטור דאג סוויטלנד.

00:10:29.724 --> 00:10:31.455
[היום האחרון בו מוצאים את יומני נמו]

00:10:31.455 --> 00:10:32.984
(סרטון) אישה: הבא בתור הוא דאג.

00:10:32.984 --> 00:10:34.576
אבא: היי נחשי מה.

00:10:34.576 --> 00:10:35.552
נמו: מה?

00:10:35.552 --> 00:10:36.956
אבא: צבי ים?

00:10:37.421 --> 00:10:39.200
פגשתי אחד!

00:10:39.370 --> 00:10:42.928
והוא היה בן מאה וחמישים שנה.

00:10:43.358 --> 00:10:46.707
א.ס: על נמו להביט 
באביו בתחילת השוט.

00:10:46.707 --> 00:10:49.294
ד.ס: כל הזמן?
א.ס: כן, הוא נראה מת.

00:10:49.294 --> 00:10:50.868
הוא נראה מיואש.

00:10:50.868 --> 00:10:51.877
(צחוק)

00:10:51.877 --> 00:10:54.104
הוא הסתכל על אבא שלו
והוא הסתכל על הסנפיר שלו,

00:10:54.104 --> 00:10:57.204
הוא צריך להביט בו ולקבל את אישורו כל הזמן.

00:10:57.214 --> 00:11:00.185
הם יכולים לגעת בסנפירים;
הם נשארים להביט זה בזה.

00:11:00.222 --> 00:11:04.431
(צחוק)

00:11:04.701 --> 00:11:07.469
(מוזיקה)

00:11:10.669 --> 00:11:12.026
[דאג סוויטלנד, אנימטור]

00:11:12.026 --> 00:11:16.799
ד.ס: התמקדתי רק באבא וכלל לא 
התייחסתי לנמו.

00:11:16.799 --> 00:11:20.607
אז אפשר לומר שפשוט שמתי את נמו 
על ברירת המחדל שלו, מביט קדימה,

00:11:20.930 --> 00:11:23.848
לא חשבתי כלל כיצד זה יראה,

00:11:23.848 --> 00:11:27.111
למעט התקווה שתסתכל על האב.

00:11:27.119 --> 00:11:28.794
אבל אנדרו קרא את זה,

00:11:28.804 --> 00:11:32.280
והוא בהחלט צדק שהוא נראה לגמרי אדיש.

00:11:32.290 --> 00:11:33.591
(צחוק)

00:11:34.471 --> 00:11:38.122
אז עכשיו אני צריך לטפל בנמו כמו 
שטיפלתי באביו.

00:11:39.002 --> 00:11:41.707
אבל, אתם יודעים, זה לא כמו להתחיל מחדש 
או משהו כזה,

00:11:41.707 --> 00:11:44.705
אבל עלי להטמיע בדמות הזאת משהו.

00:11:45.205 --> 00:11:47.875
אז עכשיו אני יכול לחזור לתמונות הממוזערות

00:11:47.895 --> 00:11:51.595
ולהשתמש באותם איורים עצמם.

00:11:54.505 --> 00:11:57.131
זה יהיה טוב. השוט יהיה הרבה יותר טוב.

00:11:57.131 --> 00:12:03.758
עשיתי גם את כל אלה, שבהם הסנפיר הוא 
הסמל של הסרט.

00:12:03.798 --> 00:12:04.974
הדרך בה הוא קיבל את בנו

00:12:04.997 --> 00:12:08.110
היא גם השחרור מן העבר, האובדן, הטראומה

00:12:08.110 --> 00:12:10.616
והיכולת להושיט יד למישהו.

00:12:10.906 --> 00:12:12.346
לא רק כהזדמנות

00:12:12.346 --> 00:12:15.587
לגעת פיזית ולהתחבר עם בנו,

00:12:15.602 --> 00:12:18.727
אלא זה גם מסמל את הקשר החדש.

00:12:18.737 --> 00:12:21.238
(מוזיקה)

00:12:21.808 --> 00:12:24.023
אב: אני כל כך מצטער, נמו.

00:12:31.924 --> 00:12:34.208
(מוזיקה מסתיימת)

00:12:36.092 --> 00:12:38.416
(על הבמה) ל"א: אז, הגישה הזו אל 
מאחורי הקלעים

00:12:38.440 --> 00:12:40.260
ממש העניקה לי הבנה עמוקה יותר

00:12:40.260 --> 00:12:42.651
של המסע האנושי דרך התהליך היצירתי,

00:12:42.651 --> 00:12:44.533
או האומץ הזה ליצור.

00:12:44.533 --> 00:12:46.247
למדתי דרך העשייה הקולנועית שלי

00:12:46.247 --> 00:12:49.187
שכל עניין נטילת הסיכונים הוא לבטוח 
בתחושת הבטן שלך

00:12:49.207 --> 00:12:52.520
ולהיות בעלי ביטחון עצמי ללכת 
בדרך לא סלולה.

00:12:52.541 --> 00:12:57.146
ממש כמו מה שעשה סבי 
וממש כמו מה שעשו מייסדי פיקסאר.

00:12:58.213 --> 00:13:01.071
אז כשהתחלתי לקבל מכתבים מסטודנטים,

00:13:01.071 --> 00:13:03.752
המספרים לי שהסרט הזה, 
הסיפור של פיקסאר,

00:13:03.752 --> 00:13:06.509
נתן להם השראה לפנות לקריירה באנימציה,

00:13:06.529 --> 00:13:10.073
זה הגביר את המוטיבציה שלי
ללכת ולמצוא עוד סיפורים

00:13:10.073 --> 00:13:11.588
שנועדו להישמע,

00:13:11.588 --> 00:13:15.007
עוד סיפורים על סכנה והישרדות,
סכנה ומצוקה.

00:13:15.344 --> 00:13:17.777
אבל איך מוצאים את הסיפורים האלה?

00:13:18.797 --> 00:13:19.962
אני יכולה לספר לכם

00:13:19.962 --> 00:13:21.747
שאתם תמצאו אותם בדרך-כלל

00:13:21.747 --> 00:13:24.992
במקומות המפתיעים והלא צפויים ביותר.

00:13:25.333 --> 00:13:26.586
לעולם לא הייתי מנחשת

00:13:26.586 --> 00:13:29.575
שהסרט הבא שלי יביא אותי לאשפה,

00:13:29.845 --> 00:13:30.918
פשוטו כמשמעו.

00:13:31.211 --> 00:13:36.370
אתר האשפה של העיר גואטמלה,
המטמנה הגדולה ביותר במרכז אמריקה,

00:13:36.664 --> 00:13:41.880
בה אלפי משפחות שנמלטו ממלחמת האזרחים 
שנמשכה 36 שנים

00:13:41.880 --> 00:13:44.017
מצאו מפלט במיחזור אשפת העיר.

00:13:44.802 --> 00:13:47.361
אנשים מבחוץ ראו בהם אנשים נחותים,

00:13:47.384 --> 00:13:50.529
ואני ראיתי אותם כניצולים אנשי עמל.

00:13:51.179 --> 00:13:54.791
עופות טורפים, כלבי רחוב ואנשים, כולם התחרו

00:13:54.791 --> 00:13:58.537
על אותה חצי בננה שהושלכה ממשאית זבל.

00:13:59.333 --> 00:14:01.301
ועדיין, הילדים כאן היו מלאי שמחה.

00:14:01.301 --> 00:14:04.850
הם שיחקו בצעצועים שבורים ובחישוקים.

00:14:05.250 --> 00:14:07.110
ואפילו בבובות מיקי מאוס.

00:14:07.310 --> 00:14:08.938
שאלנו אישה אחת:

00:14:08.938 --> 00:14:12.075
"מה הדבר הטוב ביותר שמצאת בערימת האשפה?"

00:14:12.115 --> 00:14:15.119
היא אמרה: "את בעלי".

00:14:15.697 --> 00:14:21.873
זה היה סיפור על סכנה, אומץ, הישרדות וכבוד.

00:14:22.300 --> 00:14:26.418
אני גדלתי בעולם של דיסנילנד,
וזה היה מגרש המשחקים שלהם.

00:14:27.002 --> 00:14:31.521
מצאתי משותף במקום שהוא רחוק מהבית 
ומהאופן בו גדלתי.

00:14:32.041 --> 00:14:34.682
כשאנשים שמעו שאני עושה סרט תיעודי

00:14:34.682 --> 00:14:37.045
על אנשים שגרים בערימת אשפה,

00:14:37.045 --> 00:14:39.365
הם חשבו שיצאתי מדעתי.

00:14:39.805 --> 00:14:43.782
אבל כשהוא היה מועמד לפרס האקדמיה,

00:14:44.262 --> 00:14:47.649
וההכנסות הגיעו לשלושה מיליון דולר

00:14:47.679 --> 00:14:51.380
כדי לעזור בבניית בתי-ספר באזורים סביב 
ערימת האשפה,

00:14:51.380 --> 00:14:53.162
הסרט שלנו "חיים ממוחזרים" הוא הוכחה

00:14:53.162 --> 00:14:56.589
שסרטים שנועדו להיות מסופרים יכולים 
לעשות שינוי.

00:14:57.321 --> 00:15:01.852
אני מוצאת שככל שאנו מתבגרים,
אנו מתחילים להסתכל לאחור על סיפורי חיינו.

00:15:02.084 --> 00:15:04.364
אנחנו מתחילים לרצות למלא את החלקים החסרים

00:15:04.364 --> 00:15:07.060
ולענות לשאלות שמעולם לא חשבנו לשאול,

00:15:07.060 --> 00:15:09.504
משום שהיינו כל כך עסוקים בחיים ובעשייה,

00:15:09.804 --> 00:15:14.259
אך כשאנו מתחילים פשוט להיות, 
ההיסטוריה האישית שלנו נעשית חשובה יותר.

00:15:15.418 --> 00:15:18.091
אילו היה לנו עוד יום אחד בלבד
עם האהובים שלנו,

00:15:18.251 --> 00:15:23.451
או אילו יכולנו להיות הזבוב הזה על הקיר
כדי ללמוד על התהליכים שלהם,

00:15:23.688 --> 00:15:26.914
נקודות המבט שלהם והשיעורים שלהם בחיים.

00:15:27.368 --> 00:15:29.209
סיפורים נמצאים בכל מקום סביבנו.

00:15:29.209 --> 00:15:32.629
ויש לנו כיום את הכלים 
והטכנולוגיה שמעולם לא היו לנו,

00:15:32.629 --> 00:15:35.703
כדי לצאת ולתפוס אותם
ולשתף בהם את האחרים.

00:15:35.903 --> 00:15:39.058
אני מאתגרת אתכם, אני קוראת לכם: צאו.

00:15:39.420 --> 00:15:42.690
מצאו את הסיפורים הקסומים האלה
באחרים, ואחר כך בעצמכם.

00:15:42.690 --> 00:15:45.816
מכיוון שכאשר אנחנו מקשיבים
לאינסטינקטים שלנו,

00:15:45.816 --> 00:15:48.497
ואנו נענים ל"הנעה לפעולה" שלנו,

00:15:49.095 --> 00:15:51.467
הסיפורים שלנו הופכים למתנה עבור כולם.

00:15:51.734 --> 00:15:54.884
הם הופכים לחכמת השבט שתועבר הלאה.

00:15:54.904 --> 00:15:57.071
זכרו את המשפט האינדיאני העתיק:

00:15:57.090 --> 00:16:01.519
כשאדם זקן מת, או אישה, ספריה נשרפת.

00:16:01.993 --> 00:16:04.954
צאו והצילו כמה ספריות בוערות,
אני מאתגרת אתכם.

00:16:05.255 --> 00:16:06.346
תודה רבה.

00:16:06.376 --> 00:16:09.037
(מחיאות כפיים)