תארו לעצמכם את הדבר הבא:
דמיינו שני חדרים,
בכל חדר ישנו מתג חשמלי.
בחדר הראשון יש אדם הקובע את מצב המתג
לפי תוצאה של הטלת מטבע.
אם הוא מקבל "עץ", המתג במצב דלוק
ואם הוא מקבל "פלי", המתג במצב כבוי.
בחדר השני יש אשה המדליקה או מכבה את האור
על פי ניחוש עיוור.
היא מנסה לדמות אקראיוּת ללא מטבע.
כעת מפעילים שעון
ושניהם קובעים את מצב המתגים ביחד לפי השעון.
האם תוכלו לקבוע אילו פעולות הדלקה וכיבוי
נקבעות על ידי הטלת המטבע?
התשובה היא כן.
אבל איך?
.. והטריק הוא לבדוק תכונות מסוימות של כל רצף
ולא לחפש צירופים ספציפיים.
למשל, תחילה ננסה
לספור את ה-0 וה-1
המופיעים בכל רצף.
מתקרב, אך לא מספיק,
היות ובשניהם הם נראים די שווים.
הפתרון הוא לספור רצפים של מספרים,
כמו למשל צירוף של שלושה עוקבים.
ברצף אקראי אמיתי, יש הסתברות שווה
לכל צירוף בכל אורך שהוא להופיע.
תכונה זו נקראת "יציבות השכיחות"
והיא מודגמת כאן על ידי הגרף האחיד.
החיקוי עכשיו ברור.
בני אדם מעדיפים רצפים מסוימים כאשר הם מנחשים
והתוצאה היא תבניות לא אחידות כפי שרואים כאן.
אחת הסיבות לכך היא
שאנו טועים לחשוב
שתוצאות מסוימות הן פחות אקראיות מאחרות.
אך הכירו בכך שאין בנמצא "מספר מזל".
אין "רצף מזל".
אם נטיל מטבע עשר פעמים, נקבל בהסתברות שווה
הכל "עץ", הכל "פלי", או כל צירוף אחר שתוכלו לחשוב עליו.