WEBVTT

00:00:06.912 --> 00:00:09.912
ב-1901, דייויד הניג פירסם מאמר

00:00:09.912 --> 00:00:13.930
ששינה לעד את מה שידענו על טעם.

00:00:13.930 --> 00:00:17.727
המחקר שלו הוביל למה שמוכר היום
כמפת הטעמים:

00:00:17.727 --> 00:00:22.278
איור שמחלק את הלשון לארבעה אזורים נפרדים.

00:00:22.278 --> 00:00:23.588
לפי המפה הזו,

00:00:23.588 --> 00:00:27.028
קולטנים בקצה הלשון מזהים מתיקות,

00:00:27.028 --> 00:00:29.700
מרירות מזוהה בבסיס הלשון,

00:00:29.700 --> 00:00:34.985
ולאורך הצדדים,
קולטנים מזהים מליחות וחמיצות.

00:00:34.985 --> 00:00:37.915
מאז המצאתה, מפת הטעם פורסמה

00:00:37.915 --> 00:00:40.150
בספרי לימוד ועיתונים.

00:00:40.150 --> 00:00:43.660
הבעיה היחידה עם המפה היתה שהיא שגויה.

00:00:43.660 --> 00:00:46.930
למעשה, היא אפילו לא ייצוג מדוייק

00:00:46.930 --> 00:00:49.890
של מה שהניג גילה במקור.

00:00:49.890 --> 00:00:52.580
מפת הלשון היא תפיסה מוטעית נפוצה --

00:00:52.580 --> 00:00:56.758
משהו שרבים מאמינים בו, 
אבל הוא במידה רבה שגוי.

00:00:56.758 --> 00:00:59.368
אז מהיכן מגיעות תפיסות מוטעות כאלה,

00:00:59.368 --> 00:01:03.368
ולמה כל-כך קל להאמין לנתונים שקריים?

NOTE Paragraph

00:01:03.368 --> 00:01:07.269
זה נכון שסיפור מפת הלשון
התחיל עם דייויד הניג.

00:01:07.269 --> 00:01:10.318
כחלק מהדִּיסֶרְטַצְיָה שלו 
באוניברסיטת לייפציג,

00:01:10.318 --> 00:01:16.271
הניג ניתח את הרגישות בלשון
לארבעת הטעמים הבסיסיים.

00:01:16.271 --> 00:01:20.081
הוא השתמש בסוכרוז למתוק, כינין גופרתי למר,

00:01:20.081 --> 00:01:23.928
חומצת מימן כלורי לחמוץ, ומלח למלוח.

00:01:23.928 --> 00:01:28.911
הניג השתמש בגירויים האלה
כדי לבחון הבדלים בסיפי הטעם

00:01:28.911 --> 00:01:31.091
באיזורים שונים בלשונו של נבדק.

00:01:31.091 --> 00:01:34.278
הוא רצה להבין טוב יותר
את המנגנונים הפיזיולוגיים

00:01:34.278 --> 00:01:36.361
שמשפיעים על ארבעת הטעמים האלה,

00:01:36.361 --> 00:01:39.841
והנתונים שלו הראו שהרגישות לכל טעם

00:01:39.841 --> 00:01:42.758
השתנתה בין איזורים שונים בלשון.

00:01:42.758 --> 00:01:47.068
תחושת המתיקות המירבית נמצאה בקצה הלשון;

00:01:47.068 --> 00:01:51.844
טעמים מרים היו הכי חזקים מאחור;
מלח הורגש הכי טוב באיזור הזה,

00:01:51.844 --> 00:01:54.854
וחמוץ במרכז צידי הלשון.

00:01:54.854 --> 00:01:57.908
אבל הניג ציין בזהירות שניתן לחוש

00:01:57.908 --> 00:02:00.838
כל טעם בכל מקום בלשון,

00:02:00.838 --> 00:02:06.591
ושבין האיזורים שהוא זיהה
היתה שונות קטנה מאוד בעוצמה.

NOTE Paragraph

00:02:06.591 --> 00:02:08.741
כמו תפיסות מוטעות רבות,

00:02:08.741 --> 00:02:12.598
מפת הלשון מייצגת עיוות של המקור שלה,

00:02:12.598 --> 00:02:15.698
אך ישנם כמה סוגים של עיוותים.

00:02:15.698 --> 00:02:19.218
יש תפיסות מוטעות 
שמבוססות על דִּיסאִינְפוֹרְמַצְיָה --

00:02:19.218 --> 00:02:23.248
מידע כוזב שנועד בכוונה להונות אנשים.

00:02:23.248 --> 00:02:26.337
אבל תפיסות מוטעות רבות, כולל מפת הלשון,

00:02:26.337 --> 00:02:30.477
מבוססות על מיסאינפורמציה -- 
מידע כוזב או מטעה

00:02:30.477 --> 00:02:34.758
הנובע מאי דיוק לא מכוון.

NOTE Paragraph

00:02:34.758 --> 00:02:39.107
מיסאינפורמציה נגרמת בדרך-כלל מטעויות אנוש,

00:02:39.107 --> 00:02:42.110
אבל הטעויות הללו

00:02:42.110 --> 00:02:44.628
יכולות להיות שונות זו מזו באופן מפתיע.

00:02:44.628 --> 00:02:46.268
במקרה של מפת הלשון,

00:02:46.268 --> 00:02:49.328
הדיסרטציה של הניג נכתבה בגרמנית,

00:02:49.328 --> 00:02:53.386
ולכן יכלו להבין אותה רק דוברי גרמנית

00:02:53.386 --> 00:02:57.426
המתמצאים היטב בתחום האקדמי הצר של הניג.

00:02:57.426 --> 00:03:02.451
זה גרם לטלפון שבור ששינה את מחקרו של הניג

00:03:02.451 --> 00:03:05.218
בכל פעם שהמידע הועבר.

00:03:05.218 --> 00:03:07.636
פחות מעשור לאחר הדיסרטציה שלו,

00:03:07.636 --> 00:03:10.705
עיתונים טענו בתוקף מוטעה

00:03:10.705 --> 00:03:15.865
שניסויים יכולים להוכיח שמתיקות
אינה מורגשת באחורי הלשון.

NOTE Paragraph

00:03:15.865 --> 00:03:18.545
הגורם השני להתפשטות מפת הלשון

00:03:18.545 --> 00:03:21.626
היה התמונות שנוצרו בעקבות עבודתו של הניג.

00:03:21.626 --> 00:03:26.543
ב-1912, הופיעה גרסה כללית של המפה
בכתבה בעיתון

00:03:26.543 --> 00:03:29.393
שתיארה בזהירות כמה מהתעלומות

00:03:29.393 --> 00:03:32.136
במחקר הטעם והריח.

00:03:32.136 --> 00:03:36.226
האיור בכתבה כלל תוויות ברורות על הלשון

00:03:36.226 --> 00:03:40.226
ופישט את הדיאגרמה היותר מורכבת של הניג.

00:03:40.226 --> 00:03:44.945
וריאציות של התמונה הנגישה הזו
צוטטו שוב ושוב,

00:03:44.945 --> 00:03:49.461
לעיתים קרובות מבלי להזכיר 
את מחקרו של הניג, או את פרטיו.

00:03:49.461 --> 00:03:53.461
לבסוף התמונה הזו התפשטה 
והגיעה לספרי לימוד ולבתי ספר

00:03:53.461 --> 00:03:57.516
כטענה אמיתית לאיך אנחנו חווים טעם.

NOTE Paragraph

00:03:57.516 --> 00:04:01.336
אבל אולי הגורם שהכי תרם לתפיסה המוטעית הזו

00:04:01.336 --> 00:04:03.976
היה פשטות הנרטיב שלו.

00:04:03.976 --> 00:04:04.966
בדרכים רבות,

00:04:04.966 --> 00:04:10.148
המפה מתאימה לאהבתנו
לסיפורים ברורים על העולם שסביבנו --

00:04:10.148 --> 00:04:14.998
תכונה שלא תמיד קיימת
במציאות המדעית שאינה תמיד מסודרת.

00:04:14.998 --> 00:04:15.868
לדוגמה,

00:04:15.868 --> 00:04:21.044
אפילו מספר הטעמים שיש לנו
יותר מורכב ממה שהניג הציע.

00:04:21.044 --> 00:04:26.617
טעם אוממי נחשב כיום לטעם הבסיסי החמישי,

00:04:26.617 --> 00:04:29.767
ורבים עוד דנים על קיומם של טעמים

00:04:29.767 --> 00:04:34.498
כמו שומני, אַלְקָלִי, מתכתי, ודמוי מים.

NOTE Paragraph

00:04:34.498 --> 00:04:36.268
כשאנחנו שומעים סיפור טוב,

00:04:36.268 --> 00:04:39.815
יכול להיות לנו קשה לשנות
את הדרך בה אנחנו רואים את המידע,

00:04:39.815 --> 00:04:42.315
אפילו כאשר עולות עדויות חדשות.

00:04:42.315 --> 00:04:47.181
אז בפעם הבאה כשאתם רואים טבלה נוחה
או קוראים אנקדוטה מפתיעה,

00:04:47.181 --> 00:04:49.911
נסו לשמור על ספקנות בריאה --

00:04:49.911 --> 00:04:52.617
כי תפיסות מוטעות עלולות להשאיר טעם מר

00:04:52.617 --> 00:04:54.907
על כל חלק בלשון.