1
00:00:06,912 --> 00:00:09,912
ב-1901, דייויד הניג פירסם מאמר

2
00:00:09,912 --> 00:00:13,930
ששינה לעד את מה שידענו על טעם.

3
00:00:13,930 --> 00:00:17,727
המחקר שלו הוביל למה שמוכר היום
כמפת הטעמים:

4
00:00:17,727 --> 00:00:22,278
איור שמחלק את הלשון לארבעה אזורים נפרדים.

5
00:00:22,278 --> 00:00:23,588
לפי המפה הזו,

6
00:00:23,588 --> 00:00:27,028
קולטנים בקצה הלשון מזהים מתיקות,

7
00:00:27,028 --> 00:00:29,700
מרירות מזוהה בבסיס הלשון,

8
00:00:29,700 --> 00:00:34,985
ולאורך הצדדים,
קולטנים מזהים מליחות וחמיצות.

9
00:00:34,985 --> 00:00:37,915
מאז המצאתה, מפת הטעם פורסמה

10
00:00:37,915 --> 00:00:40,150
בספרי לימוד ועיתונים.

11
00:00:40,150 --> 00:00:43,660
הבעיה היחידה עם המפה היתה שהיא שגויה.

12
00:00:43,660 --> 00:00:46,930
למעשה, היא אפילו לא ייצוג מדוייק

13
00:00:46,930 --> 00:00:49,890
של מה שהניג גילה במקור.

14
00:00:49,890 --> 00:00:52,580
מפת הלשון היא תפיסה מוטעית נפוצה --

15
00:00:52,580 --> 00:00:56,758
משהו שרבים מאמינים בו, 
אבל הוא במידה רבה שגוי.

16
00:00:56,758 --> 00:00:59,368
אז מהיכן מגיעות תפיסות מוטעות כאלה,

17
00:00:59,368 --> 00:01:03,368
ולמה כל-כך קל להאמין לנתונים שקריים?

18
00:01:03,368 --> 00:01:07,269
זה נכון שסיפור מפת הלשון
התחיל עם דייויד הניג.

19
00:01:07,269 --> 00:01:10,318
כחלק מהדִּיסֶרְטַצְיָה שלו 
באוניברסיטת לייפציג,

20
00:01:10,318 --> 00:01:16,271
הניג ניתח את הרגישות בלשון
לארבעת הטעמים הבסיסיים.

21
00:01:16,271 --> 00:01:20,081
הוא השתמש בסוכרוז למתוק, כינין גופרתי למר,

22
00:01:20,081 --> 00:01:23,928
חומצת מימן כלורי לחמוץ, ומלח למלוח.

23
00:01:23,928 --> 00:01:28,911
הניג השתמש בגירויים האלה
כדי לבחון הבדלים בסיפי הטעם

24
00:01:28,911 --> 00:01:31,091
באיזורים שונים בלשונו של נבדק.

25
00:01:31,091 --> 00:01:34,278
הוא רצה להבין טוב יותר
את המנגנונים הפיזיולוגיים

26
00:01:34,278 --> 00:01:36,361
שמשפיעים על ארבעת הטעמים האלה,

27
00:01:36,361 --> 00:01:39,841
והנתונים שלו הראו שהרגישות לכל טעם

28
00:01:39,841 --> 00:01:42,758
השתנתה בין איזורים שונים בלשון.

29
00:01:42,758 --> 00:01:47,068
תחושת המתיקות המירבית נמצאה בקצה הלשון;

30
00:01:47,068 --> 00:01:51,844
טעמים מרים היו הכי חזקים מאחור;
מלח הורגש הכי טוב באיזור הזה,

31
00:01:51,844 --> 00:01:54,854
וחמוץ במרכז צידי הלשון.

32
00:01:54,854 --> 00:01:57,908
אבל הניג ציין בזהירות שניתן לחוש

33
00:01:57,908 --> 00:02:00,838
כל טעם בכל מקום בלשון,

34
00:02:00,838 --> 00:02:06,591
ושבין האיזורים שהוא זיהה
היתה שונות קטנה מאוד בעוצמה.

35
00:02:06,591 --> 00:02:08,741
כמו תפיסות מוטעות רבות,

36
00:02:08,741 --> 00:02:12,598
מפת הלשון מייצגת עיוות של המקור שלה,

37
00:02:12,598 --> 00:02:15,698
אך ישנם כמה סוגים של עיוותים.

38
00:02:15,698 --> 00:02:19,218
יש תפיסות מוטעות 
שמבוססות על דִּיסאִינְפוֹרְמַצְיָה --

39
00:02:19,218 --> 00:02:23,248
מידע כוזב שנועד בכוונה להונות אנשים.

40
00:02:23,248 --> 00:02:26,337
אבל תפיסות מוטעות רבות, כולל מפת הלשון,

41
00:02:26,337 --> 00:02:30,477
מבוססות על מיסאינפורמציה -- 
מידע כוזב או מטעה

42
00:02:30,477 --> 00:02:34,758
הנובע מאי דיוק לא מכוון.

43
00:02:34,758 --> 00:02:39,107
מיסאינפורמציה נגרמת בדרך-כלל מטעויות אנוש,

44
00:02:39,107 --> 00:02:42,110
אבל הטעויות הללו

45
00:02:42,110 --> 00:02:44,628
יכולות להיות שונות זו מזו באופן מפתיע.

46
00:02:44,628 --> 00:02:46,268
במקרה של מפת הלשון,

47
00:02:46,268 --> 00:02:49,328
הדיסרטציה של הניג נכתבה בגרמנית,

48
00:02:49,328 --> 00:02:53,386
ולכן יכלו להבין אותה רק דוברי גרמנית

49
00:02:53,386 --> 00:02:57,426
המתמצאים היטב בתחום האקדמי הצר של הניג.

50
00:02:57,426 --> 00:03:02,451
זה גרם לטלפון שבור ששינה את מחקרו של הניג

51
00:03:02,451 --> 00:03:05,218
בכל פעם שהמידע הועבר.

52
00:03:05,218 --> 00:03:07,636
פחות מעשור לאחר הדיסרטציה שלו,

53
00:03:07,636 --> 00:03:10,705
עיתונים טענו בתוקף מוטעה

54
00:03:10,705 --> 00:03:15,865
שניסויים יכולים להוכיח שמתיקות
אינה מורגשת באחורי הלשון.

55
00:03:15,865 --> 00:03:18,545
הגורם השני להתפשטות מפת הלשון

56
00:03:18,545 --> 00:03:21,626
היה התמונות שנוצרו בעקבות עבודתו של הניג.

57
00:03:21,626 --> 00:03:26,543
ב-1912, הופיעה גרסה כללית של המפה
בכתבה בעיתון

58
00:03:26,543 --> 00:03:29,393
שתיארה בזהירות כמה מהתעלומות

59
00:03:29,393 --> 00:03:32,136
במחקר הטעם והריח.

60
00:03:32,136 --> 00:03:36,226
האיור בכתבה כלל תוויות ברורות על הלשון

61
00:03:36,226 --> 00:03:40,226
ופישט את הדיאגרמה היותר מורכבת של הניג.

62
00:03:40,226 --> 00:03:44,945
וריאציות של התמונה הנגישה הזו
צוטטו שוב ושוב,

63
00:03:44,945 --> 00:03:49,461
לעיתים קרובות מבלי להזכיר 
את מחקרו של הניג, או את פרטיו.

64
00:03:49,461 --> 00:03:53,461
לבסוף התמונה הזו התפשטה 
והגיעה לספרי לימוד ולבתי ספר

65
00:03:53,461 --> 00:03:57,516
כטענה אמיתית לאיך אנחנו חווים טעם.

66
00:03:57,516 --> 00:04:01,336
אבל אולי הגורם שהכי תרם לתפיסה המוטעית הזו

67
00:04:01,336 --> 00:04:03,976
היה פשטות הנרטיב שלו.

68
00:04:03,976 --> 00:04:04,966
בדרכים רבות,

69
00:04:04,966 --> 00:04:10,148
המפה מתאימה לאהבתנו
לסיפורים ברורים על העולם שסביבנו --

70
00:04:10,148 --> 00:04:14,998
תכונה שלא תמיד קיימת
במציאות המדעית שאינה תמיד מסודרת.

71
00:04:14,998 --> 00:04:15,868
לדוגמה,

72
00:04:15,868 --> 00:04:21,044
אפילו מספר הטעמים שיש לנו
יותר מורכב ממה שהניג הציע.

73
00:04:21,044 --> 00:04:26,617
טעם אוממי נחשב כיום לטעם הבסיסי החמישי,

74
00:04:26,617 --> 00:04:29,767
ורבים עוד דנים על קיומם של טעמים

75
00:04:29,767 --> 00:04:34,498
כמו שומני, אַלְקָלִי, מתכתי, ודמוי מים.

76
00:04:34,498 --> 00:04:36,268
כשאנחנו שומעים סיפור טוב,

77
00:04:36,268 --> 00:04:39,815
יכול להיות לנו קשה לשנות
את הדרך בה אנחנו רואים את המידע,

78
00:04:39,815 --> 00:04:42,315
אפילו כאשר עולות עדויות חדשות.

79
00:04:42,315 --> 00:04:47,181
אז בפעם הבאה כשאתם רואים טבלה נוחה
או קוראים אנקדוטה מפתיעה,

80
00:04:47,181 --> 00:04:49,911
נסו לשמור על ספקנות בריאה --

81
00:04:49,911 --> 00:04:52,617
כי תפיסות מוטעות עלולות להשאיר טעם מר

82
00:04:52,617 --> 00:04:54,907
על כל חלק בלשון.