ב 1965, תלמיד תיכון בן 17, רנדי גרדנר

נשאר ער 264 שעות.

זה 11 ימים כדי לראות
איך הוא יתמודד ללא שינה.

ביום השני, עיניו הפסיקו להתמקד.

לאחר מכן, הוא איבד את היכולת
לזהות עצמים לפי מגע.

ביום השלישי, גרדנר היה מצוברח
וחסר קואורדינציה.

בסוף הניסוי, הוא נאבק להתרכז,

היו לו בעיות עם זיכרון לטווח קצר,

הפך לפרנואידי,

והתחיל להזות.

למרות שגרדנר התאושש
בלי השפעות פיזיולוגיות לטווח ארוך

או נזק פיזי,

לאחרים, איבוד שינה יכול לגרום
לחוסר איזון הורמונלי,

חולי,

ובמקרים קיצוניים, מוות.

אנחנו רק מתחילים להבין
למה אנחנו ישנים בכלל,

אבל אנחנו יודעים שזה חיוני.

מבוגרים צריכים לישון
שבע עד שמונה שעות של שינה בלילה,

ומתבגרים צריכים בערך עשר.

אנחנו מתעייפים בגלל אותות מהגוף שלנו

שאומר למוח שלנו שאנחנו עייפים,

ואותות מהסביבה שאומרים לנו שחשוך בחוץ

העליה בכימיקלים מעודדי שינה,

כמו אדנוסין ומלטונין,

שולחת אותנו לנמנום שנעשה עמוק יותר,

מאיטה את הנשימה וקצב הלב שלנו

והשרירים שלנו נרגעים.

בזמן שינת לא REM זו ה DNA שלנו מתוקן

והגוף שלנו מרענן את עצמו ליום הבא.

בארצות הברית,

מוערך ש 30% מהמבוגרים ו 66% מהמתבגרים

לא ישנים מספיק באופן קבוע.

זו לא רק אי נוחות שולית.

להשאר ערים יכול לגרום לנו
נזק גופנים משמעותי.

כשאנחנו מאבדים שינה,

הלמידה,

הזיכרון,

מצב הרוח,

וזמן התגובה מושפעים.

חוסר שינה יכול גם לגרום לדלקות,

הזיות,

לחץ דם גבוה,

וזה אפילו מקושר לסוכרת והשמנה.

ב 2014, אוהד כדור רגל מסור מת

אחרי שנשאר ער 48 שעות
כדי לצפות בגביע העולמי.

בעוד המוות המוקדם שלו היה בשל שבץ,

מחקרים מראים ששינה מועטת כרונית
של פחות משש שעות בלילה

מעלה את הסיכון לשבץ פי ארבע וחצי

יחסית לאלה שישנים שבע
עד שמונה שעות בלילה באופן קבוע.

למספר אנשים על הפלנטה
שנושאים מוטציה גנטית נדירה,

חוסר שינה היא מציאות יום יומית.

המצב הזה,
שידוע כנדודי שינה פמיליאלים קטלניים,

מציב את הגוף במצב נוראי של ערות,

ולא מאשפר לו להכנס למסתור של השינה.

תוך חודשים או שנים,

המצב מחמיר ומוביל לדמנציה ומוות.

איך המנעות משינה גורמת לסבל אדיר?

מדענים חושבים התשובה נחה
בהצטברות של תוצרי לוואי

במוח.

במהלך שעות הערות,

התאים עסוקים בשימוש
במשאבי האנרגיה היומיים,

שמפורקים לתוצרי לוואי שונים,

כולל אדנוסין.

כשאדנוסין מצטבר,

הוא מגביר את הדחף לישון,
וידוע גם כלחץ שינה.

למעשה, קפאין עובד
בכך שהוא חוסם את קולטני האדנוסין.

תוצרי לוואי אחרים מצטברים גם הם במוח,

ואם הם לא מפונים, יחד הם מעמיסים על המוח

וחושבים שהם מובילים 
להרבה סימפטומים שליליים של מניעת שינה.

אז, מה קורה במוח שלנו
כשאנחנו ישנים שמונע את זה?

מדענים מצאו משהו שנקרא המערכת הגלימפתית,

מנגנון נקיון שמסיר את ההצטברות הזו

והוא פעיל בהרבה כשאתם ישנים.

זה עובד בשימוש בנוזל שידרה
ששוטף את תוצאי הלוואי הרעילים

שמצטברים בין התאים.

מעברים לימפטיים,
שמשמשים כדרכים למערכת החיסון,

התגלו לאחרונה במוח,

ויכול להיות שגם הם לוקחים חלק
בנקיון הפסולת היומית של המוח.

בעוד מדענים ממשיכים לחקור
את המנגנונים המשקמים מאחורי שינה,

אנחנו יכולים להיות בטוחים ששינה היא הכרח

אם אנחנו רוצים לשמור
על הבריאות והשפיות שלנו.