9:59:59.000,9:59:59.000
האחות טלטלה את הכורסה והעירה אותי.

9:59:59.000,9:59:59.000
שמעתי קוד "החייאה" והחדר התמלא באנשים.

9:59:59.000,9:59:59.000
באותו הרגע ידעתי שהוא איננו!

9:59:59.000,9:59:59.000
מילות הרופאים ניסו לתת תקווה,

9:59:59.000,9:59:59.000
אך מבטיהם חשפו אותם.

9:59:59.000,9:59:59.000
השעות הבאות היו נוראיות.

9:59:59.000,9:59:59.000
בני המתוק הפך ל"גופה" מחוברת למכונות.

9:59:59.000,9:59:59.000
ישבתי לידו והתחננתי שיחזור אלי.

9:59:59.000,9:59:59.000
אך באמת רציתי לברוח.

9:59:59.000,9:59:59.000
לא רציתי שדבר מכל זה, אכן יתרחש.

9:59:59.000,9:59:59.000
רציתי להתעורר בכורסה הכחולה המכוערת,

9:59:59.000,9:59:59.000
עם הנוקשות ואי הנוחות.

9:59:59.000,9:59:59.000
ולגלות שהכל היה רק חלום בלהות.

9:59:59.000,9:59:59.000
אך זה היה הרבה יותר גרוע מחלום בלהות.

9:59:59.000,9:59:59.000
בני בן ה - 20 חודש, נפטר זה עתה,

9:59:59.000,9:59:59.000
באחד מבתי החולים המובילים בארה"ב.

9:59:59.000,9:59:59.000
היום חמישי הוא היה חולה [br]וביום שלישי הוא נפטר.

9:59:59.000,9:59:59.000
באותו הלילה שבו אושפז בבית החולים,[br]

9:59:59.000,9:59:59.000
עיגולים עם אלקטרודות הוצמדו [br]לחזה הקטן של גבריאל

9:59:59.000,9:59:59.000
לנטר את הנשימה ודופק הלב שלו.

9:59:59.000,9:59:59.000
בכל תנועה קטנה של גופו[br]האזעקות נכנסו לפעולה.

9:59:59.000,9:59:59.000
והן קולניות!!

9:59:59.000,9:59:59.000
בכל פעם שכמעט נרדמנו,[br]הרעש והדאגה התחילו שוב.

9:59:59.000,9:59:59.000
כבר בילינו ימים ולילות ללא שינה [br]בבית החולים האיזורי שלנו,

9:59:59.000,9:59:59.000
שבו טעו באבחנה שוב ושוב.

9:59:59.000,9:59:59.000
אך עתה, היינו בבית חולים[br]אוניברסיטאי לילדים.

9:59:59.000,9:59:59.000
סוף סוף, כאן הרגשתי בטוחה.

9:59:59.000,9:59:59.000
ומאד עייפה.

9:59:59.000,9:59:59.000
ואני בטוחה שהאחות ראתה כמה הייתי עייפה,[br]ורצתה לדאוג גם לי.

9:59:59.000,9:59:59.000
אז היא עשתה את הדבר ההגיוני,[br]היא כיבתה את האזעקה של המכונה ליד מיטתו.

9:59:59.000,9:59:59.000
ואני הודיתי לה כאשר עשתה זאת.

9:59:59.000,9:59:59.000
הייתי אסירת תודה על עצם המחשבה [br]על שקט ושינה.