אני הולכת לדבר על סקס
ליתר דיוק, על נישואים מורעבים למין.
וכשאסיים, תדעו 3 דברים שאתם יכולים לעשות
כדי למנוע מזה לקרות בחייכם.
ראשית הייתי רוצה לספר לכם סיפור.
במשך שלושת העשורים האחרונים,
התמחיתי בעבודה עם 911 זוגות,
זוגות שממש מתנדנדים
על סף גירושין.
אני מחייה מערכות יחסים גוססות,
אני מנסה ללמד זוגות
מה הם צריכים לדעת
כדי לפתור את המחלוקות ביניהם
ולהתאהב מחדש,
ולהשכיב יחד את ילדיהם
בלילה לישון.
זו לא משימה קלה,
אבל לא בחרתי את הקריירה שלי,
הקריירה שלי בחרה בי.
גדלתי במשפחה מדהימה.
שני הורים אוהבים שמעולם לא רבו,
שני אחים נפלאים,
משפחה מורחבת גדולה
שאיתה בילינו כל סוף שבוע
וכל החגים שלנו.
עד שיום גורלי אחד, הייתי בת 16
ובוגרת בבית ספר תיכון
ואמי קראה לכולנו למפגש משפחתי,
והתחילה לספר לנו
שהיא הייתה אומללה בנישואיה
במשך 23 שנים
ושהיא מתגרשת מאבי.
אף אחד לא צפה את זה.
אמרתי לכם הורי אף פעם לא רבו.
אני זוכרת את תחושת הדם
שבורח מגופי,
וחושבת. "איך יכול להיות
שזה קורה?"
אני עוזבת את הבית,
והקן שלי מתפרק. "
וזה בדיוק מה שקרה.
גירושין לא רק מסיימים את הנישואין
הם מפרקים משפחה.
עצב הפירוק של משפחתי עדיין
מהדהד היום.
זה משום שגירושין הם לתמיד.
הגירושין של הוריי השפיע עלי
במספר דרכים.
ראשית זה גרם לי
לתשוקה גדולה
ללמוד הכל עד כמה שיכולתי
על איך להשיג מערכת יחסים בריאה,
אוהבת וארוכת טווח,
אז יכולתי להחיל זאת בחיי שלי
עם משפחתי שלי,
והנישואין שלי.
ואני מאוד גאה לומר
שאחד מההישגים הכי גדולים שלי
הוא 40 שנות נישואין
כמעט, לבעלי ג'ים
ולו הייתם מכירים אותו הייתם
יודעים איזה הישג זה.
(צחוק)
הדבר השני שהגירושין של הורי גרמו לי
לעשות, זה להשתוקק מאוד
להורות את מה שאני יודעת, לכל
מי שחוצה את דרכי,
כעת, כשאני אומרת את זה, אני
באמת מתכוונת לזה.
אני לא מדברת רק
על הזוגות שבפרקטיקה שלי.
אני עושה חלק מהעבודה
הכי טובה שלי במטוסים,
או בתור ברשת "הול פודס."
או למעשה, זו הסיבה שבגללה אני
נמצאת כאן עכשיו.
אני רוצה להזהיר אתכם
ממלכודות בלתי נמנעות
של נישואים מורעבים למין.
אבל מה זה?
נישואים מורעבי מין הם כשאחד
מבני זוג כמה נואשות
ליותר מגע, ליותר קירבה פיזית,
יותר סקס, יותר חיבה פיזית,
ובן הזוג השני חושב,
"מה הביג דיל?
אולי תמצא לך חיים? זה כולה סקס."
אבל בשביל בן הזוג הכמה ליותר סקס
ויותר מגע, זה עניין ענק.
כי זה באמת על להרגיש רצוי, להרגיש נאהב
להרגיש מחובר,
על להרגיש גברי או נשית ומושך.
כאשר ניתוק גדול זה קורה,
מה שגם קורה
שאינטימיות בכל הרמות
יוצאת אל מחוץ לדלת.
הם מפסיקים לשבת זה לצד זה על הספה.
הם מפסיקים לצחוק אחד מהבדיחות של השני.
הם לא מבלים ביחד.
הם מפסיקים להיות חברים.
וזה מעמיד את הנישואין
בסיכון של בגידה וגירושין.
אחדות מהסיבות שלאנשים יש תשוקה
ברמה נמוכה
או תיאבון שאינו יודע שובע למין,
מאוד מסובכות ועמוקות.
אבל אני שמחה לספר לכם
שהגורם העיקרי
לנישואים מורעבי-מין
היא גם זו שהכי פשוט לפתור,
ולפני שאסביר פתרון זה,
אני באמת רוצה לשוב ולומר
שאם אתם יושבים כאן, וחושבים שתשוקה מינית
נמוכה היא בעיה של נשים,
אני רוצה שתחשבו שוב.
לנשים אין בלעדיות על ליבידו נמוך.
אני משוכנעת שתשוקה נמוכה בגברים
הוא אחד הסודות השמורים ביותר שלנו.
אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה לספר לכם גם
עובדה שמדברים עליה מעט מאוד,
שבנישואין מורעבים למין,
האדם עם התשוקה המינית הנמוכה יותר
שולט במערכת היחסים המינית.
כשאני אומרת זאת,
אני לא מתכוונת שהאדם הזה
הוא מרושע במכוון,
או רשע, או מניפולטיבי.
אני רק אומרת, שאם אותו אדם
לא מתעניין במין,
הפרטנר עשוי גם לקחת מקלחת קרה,
כי זה לא הולך לקרות.
אני מוצאת שזה ממש מסקרן
בכמה בחינות,
משום שכשאנו חושבים
על איך מתקבלות החלטות בנישואים,
בדרך כלל אנו חושבים על הדדיות:
שני אנשים מחליטים להתחתן,
אם להוליד ילדים, לגדל את הילדים האלה,
מה לעשות עם כספים, המחותנים,
מי הולך לעשות מה בבית
אבל מה שחסר באופן בולט מתמהיל זה
הוא משהו שנוגע לסקס.
מהו טיבו, מה אופיו, האיכות, הכמות.
אני מוצאת שזה לא יאומן.
אני מכירה זוגות שנשואים 20 עד 30 שנים
שמעולם לא דיברו על סקס.
הדבר השני שבאמת מדהים אותי,
על קבלת החלטה חד-צדדית זו,
הוא כשאדם אחד מחליט "אין סקס"
ומצפה מהפרטנר לקבל אותה.
לא להתלונן על זה, ואה כן,
אתם צריכים להיות מונוגמיים.
זהו הסדר שאינו בר-ביצוע.
תנו לי לספר לכם
על זוג בפרקטיקה שלי.
אלה הם ג'ון ומרי.
הם נשואים כבר 15 שנים.
ג'ון הוא ממש ברנש נינוח,
הוא לא אוהב להתלונן הרבה
אבל ב-15 הדקות האחרונות של
הפגישה שלי איתו,
הוא לבסוף מקבל את האומץ
לספר לי על משהו
שמטריד אותו
במשך זמן רב, רב מאוד:
שבאמת יש רק חלון הזדמנות
של שעתיים,
בערבי שישי בין 10 ל-12 שמרי עשויה
להיות מעוניינת בסקס,
והוא יודע לא להפריע לה בכל
זמן אחר.
כמו שאתם צוחקים, העפתי מבט במרי
והיא ציחקקה
משום שהיא זיהתה את עצמה
בתיאור זה.
ג'ון לא צחק. הוא לא חייך.
אז אמרתי לו, "ג'ון, מה זה עושה לך?"
והוא אמר לי,
"אני רוצה לדבר עם מרי."
הוא פנה אליה, לקח נשימה עמוקה.
הוא אמר: כשאני פונה אלייך למיטה,
ואת לא שם בשבילי,
הדבר היחיד שאני חושב עליו הוא:
האם את עדיין נמשכת אלי? האם את
אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך?
האם את רוצה להיות איתי?
ואז כשאת נרדמת,
ואני שוכב לידך ובוהה בתקרה,
כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה:
זו התחושה הכי בודדה בעולם
שוכב לצידך במיטה"
לזכותה של מרי,
עיניה התמלאו בדמעות,
והיא הושיטה יד ואחזה בידיו של ג'ון.
והיא אמרה, "ג'ון, אני חייבת לומר לך,
לאורך כל השנים שאנחנו נשואים,
אני מעולם ולו רק פעם אחת, לא חשבתי
איך זה להיות אתה.
אני חושבת רק, אם אני במצב הרוח לזה
או שלא?"
אני כל כך, כל כך מצטערת, אני אשתדל יותר."
ג'ון התחיל לבכות.
אני התחלתי לבכות,
בשבילי זה היה רגע קסום.
כי זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה
של הנישואים שלהם
שמרי יצאה אל מחוץ לאזור הנוחות שלה
כדי לנסות ולהבין את כאבו של ג'ון
הבדידות שלו, הניכור שלו,
הצורך שלו להתחבר אליה,
והיא הבטיחה שהיא תשתדל יותר.
זו הייתה ההתחלה של
פריצת דרך בשבילם.
לרוע המזל, לכל כך הרבה זוגות,
זה לא עובד כך.
למעשה, לעתים קרובות מאוד, מה
שזוגות עושים
כדי להתמודד עם נישואים מורעבי- מין,
בעצם מחמיר את המצב.
הרשו לי לתת לכם דוגמא
אז הוא אומר: "מאמי, בא לך
להשכיב את הילדים מוקדם היום,
לשתות כוס יין ולפלרטט קצת?"
והיא אומרת: "יש לי המון על הראש,
אני לא רגועה, ויש לי כאב ראש. "
"את היית זו שאמרת לי בשבוע שעבר שנשים
הן גדולות בריבוי-משימות.
את לא יכולה שיהיה לך כאב ראש
ולעשות סקס באותו זמן?"
(צחוק)
"אני לא חושבת שאתה מצחיק. חוץ מזה
איזה חלק מ'לא' אתה לא תופס?"
אני לא מנסה להיות מצחיק. אני רותח.
כבר שישה שבועות שלא היו לנו סקס.
אני שונא את מערכת היחסים הזו.
זה פשוט לא עובד. "
"אתה מרים את הקול שלך,
ומדבר אליי ככה,
ואז אתה מצפה ממני
שארצה לגעת בך?
בנוסף, האם אתה מבין
שבשבועיים שלושה האחרונים
לא היית בכלל בבית?
וכאשר אתה בבית אתה לא מדבר אליי,
אנחנו לא עושים דברים יחד,
אתה כועס, ואתה מסתגר.
ככה אני לא הולכת לשכב איתך יותר."
"אני לא רוצה לדבר איתך יותר
אני עף מפה."
מה קורה פה?
אני אומר לכם מה קורה
בשלבים המוקדמים של ההתמודדות
עם נישואים מורעבי-מין,
האדם עם התשוקה החזקה יותר
בדרך כלל מתקרב לבן/בת זוגו בלב
פתוח ותחושת פגיעות,
אומר דברים כמו, "אני מתגעגע אליך,
אני רוצה לשכב איתך."
אבל כשהתחנונים לחיבור נפגשים
עם חוסר תגובה, כפי שלעתים קרובות קורה,
הפגיעות במהרה הופכת לכעס ולבוז.
כעס הוא לא שיקוי אהבה.
כעס גורם לנסיגה מינית.
נסיגה מינית
מובילה לכעס מוגבר.
כעס מוביל לאנורקסיה מינית.
וכן הלאה, וכן הלאה.
ואז שני האנשים מחכים שהאדם השני ישתנה.
וככה נישואים יורדים לטמיון,
אז מה הם אמורים לעשות?
ובכן, זה מה שהם אמורים לעשות
הוא צריך להשתלט על הכעס שלו,
ללא קשר אם הוא מרגיש מרומה או לא
והוא צריך לבלות איתה ולדבר אליה,
להיות נוכח בחייה.
הוא צריך להכיר בכך שדברים אלה
יקוממו אותה,
ומה היא צריכה לעשות?
ובכן, למרות מה שהיא מרגישה,
היא חייבת לאמץ את "פילוסופיית נייקי"
ופשוט לעשות את זה
(צחוק)
למה? משתי סיבות.
הראשונה היא מובנת מאליה,
הוא יהיה מאושר.
הוא יהיה יותר נחמד, יהיה יותר נוכח.
בעיקר, יותר אסיר תודה.
אבל יש עוד סיבה.
והיא בכלל לא קשורה אליו,
וזה הכל בקשר אליה.
הלוואי שהיה לי דולר על כל פעם
שמישהו אמר לי בפרקטיקה שלי,
"מישל, לא היה לי מצב רוח לסקס
כאשר בן הזוג שלי בא אליי,
אבל ברגע שנכנסנו לזה
היה לי ממש טוב,
היתה לי אורגזמה נהדרת.
נהנינו זו מזה.
ואז לאחר מכן, הייתה לנו השיחה הטובה ביותר
שהיתה לנו מזה חודשים."
וכאשר תיארתי תרחיש זה
לזוג בפרקטיקה שלי,
הבעל אמר, "וואיי, זאת אשתי.
אני מקווה שהיא פשוט תרשום זאת על ידה
"אני אוהבת סקס",
כך שהיא תזכור את זה בפעם הבאה.
(צחוק)
יש כאן למעשה משהו מדעי.
ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים בפרקטיקה שלי
שהתחלתי לבחון את המחקר,
ואני נתקלתי בעבודה
של ד"ר רוזמרי בסון.
היא הוציאה את המסתורין מהתצפיות שלי
מעגל התגובה המיני האנושי
נחשב לבן ארבעה שלבים.
הראשון הוא תשוקה.
זה אומר שאתם יכולים לעשות
כמעט כל דבר,
לטייל, ללמוד למבחן, להכין ארוחה, לדבר עם חבר,
ופתאום, עולה בכם מחשבה משתוקקת אקראית זו
ואתם מתחילים לפנטז על סקס.
השלב שני הוא עוררות.
אתם עם בן הזוג שלכם ואתם
חשים גירוי פיזי,
ואתם מרגישים את
התחושה בפנים.
השלב השלישי: האורגזמה.
האם אתם זקוקים להסבר?
(צחוק)
השלב רביעי: רזולוציה, הגוף שלכם
חוזר למצב המנוחה הרגיל.
ובכן, ככל הנראה,
על פי המחקר של ד"ר בסון,
עבור מיליוני אנשים,
השלב הראשון תשוקה, והשני עוררות, הם
למעשה הפוכים.
הגופים צריכים להיות
מגורים פיזית ומרוגשים
על מנת שהמוחות שלהם
ירשמו שישנה תשוקה.
התשוקה נמצאת אבל זה לא הכוח הדוחף
ליזום יחסי מין.
אם זה נשמע לכם כמוכם, או חבר
של חבר,
זה מחייב אתכם להיות פתוחים להתקרבות
של בן הזוג שלכם,
אפילו ממקום התחלה ניטרלי, כי ברגע
שאתם נכנסים לזה,
אתם בטוח תזכרו: "אני אוהב סקס.".
אז הנה העיסקה.
כבני אדם אנו מחווטים להתחברות.
אנו לומדים באמצעות מחקר פורץ דרך
במדעי המוח החברתיים
שהצורך שלנו להתחבר עם אנשים
שאנו אוהבים
הוא חשוב יותר ובסיסי יותר
מהצורך שלנו למזון ומחסה
גם ההיפוך הוא נכון:
שהניתוק כואב.
אני מתכוונת, הבינו את זה.
כאשר מדענים מתבוננים
בבדיקות MRI תפקודיות
של מוחותיהם של אנשים
שחוו גירושין לאחרונה
או שליבם נשבר בעקבות פרידה
בדיוק אותם האזורים
במוחם נדלקים
כמו במוחותיהם של אנשים
שחוו כאב פיזי.
ואותו דבר אינו נכון לגבי
רגשות שליליים אחרים,
כמו עצב, חרדה ופחד.
רק לדחייה, דחייה היא ייחודית
דחייה כואבת
לכן, כאשר הפרטנר שלכם
בא אליכם ואומר,
"אני מסתכל על שקיעה מדהימה זו,
ורוצה לחלוק את זה איתך,"
או "קראתי עכשיו את המאמר המדהים הזה
ורוצה שתקרא/' אותו."
או "למה שלא פשוט נכבה את
הטלפונים הסלולריים שלנו בערבי שישי
כדי שנוכל לבלות קצת זמן ביחד
ללא הפרעה? "
או "לא עשינו אהבה במשך זמן מה,
בא לי להתכרבל במיטה
ולעשות איתך אהבה,"
אם אנחנו לא מעוניינים,
אם אנחנו לא במצב הרוח
דחייה כואבת.
אז מה אנחנו אמורים לעשות?
ובכן, הנה שלושת השיעורים
שהבטחתי בתחילת השיחה שלי.
מספר אחד.
לכולנו יש דרכים שונות
של תחושת חיבור אחד לשני.
אנחנו צריכים לדעת את דרכנו,
אבל עלינו להתמחות
בדרכו של בן הזוג שלנו
לחוש תחושת קשר איתנו.
מספר שתיים.
אם אתם עם מישהו שמשתוקק ליותר מגע,
יותר קירבה פיזית, ויותר סקס, אל תשלו
את עצמכם לחשוב,
"זה רק סקס, כמו לגרד עקיצה."
סקס הוא דרך רבת עוצמה של קשר
וחיבור עם מישהו שאתם אוהבים.
ומספר שלוש, כאשר אתם מבינים את
דרכו של בן הזוג שלכם להתחבר אליכם,
אתם לא צריכים להבין את זה באופן מלא,
אתם לא חייבים להסכים עם זה באופן מלא,
אתם פשוט צריכים לעשות את זה.
ואתם רוצים לדעת למה?
שתי סיבות.
מכל מה שלמדתי
על מערכות יחסים,
יחסים בריאים מבוססים
על טיפול הדדי.
בנוסף, זה מעשה של אהבה
אני יודעת שמה שאני מבקש מכם לעשות
הוא באמת מאתגר
כי אני מבקשת מכם לשים את צרכיו של
מישהו אחר לפני אלה שלכם.
אבל אני באמת מאמינה שאם יותר מאיתנו
יקחו ללב את הרעיון המאוד קריטי
שעלינו לטפל טוב יותר אחד בשני,
ושאנחנו לא צריכים להיות עבדים
לרגשות שלנו,
אז אנחנו יכולים להפוך את העולם הזה
למקום אוהב יותר,
מערכת נישואים אחת, מערכת יחסים אחת
בכל פעם.
אנשים אומרים לי שאני אופטימית פסיכוטית.
אבל אני אומרת להם, "זה בסדר.
זו מחלה מדבקת. "
תודה.
(מחיאות כפיים)