דירה בצפון לונדון, קומה אחרונה כל הקירות לבנים, שטיח לבן, חתול לבן מחיצות נייר אורז אומנות מודרנית ויומרנות המארח רופא בחור מבריק, מרפאה פרטית חברתו שחקנית חברים טובים מהילדות והם תמיד נורא כיפים אז לארוחת ערב קפצנו האורחת החמישית היתה לא מוכרת המארחת חיברה אותנו יחד לחברותא הבחורה רק הגיעה מאוסטרליה ועברה לצפון לונדון והיא אחות של מישהו או איכשהו מקושרת בזמן שמציגים אותנו אני לא יכול להתעלם מיופיה היא ללא ספק מהממת עיננים כהות ושיער שחור אבל כשאנחנו יושבים אני קצת מודאג כי אני מבחיו בקצה כנף של פיה קעקוע קטן במקום הקבוע קצת מעל הישבן וכשהיא אומרת "אני מזל קשת" אני מודה שנראה לי שלא נסתדר ואני לגמרי משתכנע כשהיא אומרת ששמה "סערה" אבל בתחילה השיחה קלה וקולחת עד ש"סערה" במשנתה פוצחת "אי אפשר לדעת כלום" "ידע זו רק הבעת דעה" היא מצהירה כששותה את יינה וזאת היא אומרת בתגובה להערה לא-cool-ית בעינייני מדע שהעזתי לאמר "לא התחלה טובה" חשבתי לעצמי ואנחנו רק עוד בכוס שלפני הארוחה מעבר לשולחן, אישתי (שתחיה) מרחיבה אישונים במבט מתחננת: "תהיה נחמד" אזהרה מבן זוג ממנה לא כדאי להתעלם אז אני בולע את השאלה בקצה הלשון האם ידע הוא גם כל כך עלוב בבוקר כשהיא מחליטה לצאת מהדירה דרך הדלת ולא דרך החלון בקומה השניה." האוכל נפלא ו"סערה" אמנם נמנעת מלאכול בשר אך בשמחה יושבת ואוכלת. כשהרופא הטוב מאריך בדיבור בנושא מיושן של היסטורית הרפואה פתאום סערה מתעקשת "אבל גוף האדם הוא כולו מיסתורין! המדע פשוט נכשל כשהוא מנסה להסביר את משמעות הנשמה" המארחת מפנה אלי מבט היא, כמו אישתי, שאני עלול לצאת מכלי אבל אני מחריש. שפתי חתומות. אני רק רוצה להנות מהמנות ואפילו שסערה ממש מגזימה אין בכוונתי ליצור מהומה וזה לא פשוט כי בדומה לשמה המטאורולוגי סערה בשמחה מרעידה את הסירה: "חברות התרופות הן האויב הן מקדמות התמכרות לסמים על חשבון מוצרים מן הטבע שזה מה שגופנו צריך הן לא מוסריות ותאוות בצע למה לקחת תרופות כשעשבי מרפא מרפאים הכל אל תכניסו כימיקלים כששיקוי הומאופטי פותר את הבעיה הגיע הזמן שנחזור לחיות עם רפואה אלטרנטיבית" ואני מנסה באמת מנסה אבל סדק מופיע בחזות הדיפלומטית שלי "מעצם ההגדרה" אני אומר "רפואה אלטרנטיבית" אני ממשיך "או שלא הוכחה כעובדת" "או שהוכחה כלא עובדת" "את יודעת איך קוראים לרפואה אלטרנטיבית " שהראו שעובדת קוראים לה רפואה! "מה אתה לא מאמין בחומרים טבעיים בכלל להיפך, סערה חביבתי אפילו לפני שבאנו הנה לקחתי שיקוי המופק מקליפת עץ הערבה נגד כאבים וללא תופעות לוואי יש לו שם משונה אישתי, איך קוראים לשיקוי מספרין בספרין אח נזכרתי, אספרין עלה לי בערך לירה בבית מרקחת הקרוב השיחהלרגע דועכת כשהמארחת את הצלחות אוספת אבל אז היא חוזרת עם הקינוח ואז סערה ממשיכה עם הניגוח "כבר שיקספיר אמר יש יותר דברים בשמיים ובארץ ממה שהמדע שלך יכול להכיל" "מדע זה רק הדרך שחינכו אותנו להסתכל על המציאות" הוא לא מסביר "אהבה" ו"רוחניות" "איך מדע מסביר טלפטיה" או מוארות או אפילו חיים-שמעבר או כוחה של תפילה" אני לפתע מודע שאני קצת תקוע כמו ארנב שנלכד באורותיה המסנוורים של שטויות נבובות אולי בגלל הציטוט השגוי מהמלט? או הכוס השמינית שהרגע גמעתי אבל סכר הדיפלומטיות שלי חורק ושטף הטענות שהיה מעוכב לא יכול להיבלם " תקשיבי, סערה. לא התכונתי לשעממך" "אבל אין דבר כזה: מוארות" קריאה של הילה זו כמו קריאה של מחשבות כמו קריאה בקפה בכוכבים או במרידיאנים האנשים שעושים זאת הם לא מיקצוענים הם פשוט משקרים או אולי מטורללים גם מי שטוען ששמע דברי אלוהים חיים או הילרים עם ידי קסם דרך אגב למה שנחשוב שזה נורמלי שאנשים יכולים לדבר עם מתים הרי זה ברור שחסר להם בורג לרמות אישה במצוקה שבנה הרגע מת לאמר לה שאתה יכול דבר עם הצד השני? זה פשוט חולני האם באמת צריך להבהיר שאין קריאת מחשבות מה זה השטויות האלה אנחנו לא באמת מאמינים שהורטון שמע את ה"המי" האם סנטה באמת מביא מתנות אולי גם מייקל ג'קסון לא עשה מתיחה האם פעלולי קרקס הם קסמים למה בכלל שהמתים ירצו לדבר עם משוגעים כמו ג'ון אדוארדס" לזכותה של סערה, למרות לעגי ממשיכה לירות קלישאות בדיוק מרשים כמו צלף המשתמש בבילבולי ביצים במקום כדורים "אתה כל כך בטוח בעמדתך" "אבל בעצם כל כך מרובע" "לדעתי תגלה" שאמונתך במדע לא שונה מהותית מאמונתו של הפנדמנטליסית "וואוו, זה טיעון חזק. תני לחשוב מספר שניות" "אה לא, גם זה סתם שטויות" "המדע משנה את דעתו לפי ניסויים ותצפיות" "אמונה מכחישה תצפיות ועובדות בכדי לשמר את עצמה" אם תראי לי למשל שהומאופטיה עובדת אז אשנה את דעתי אסתובב על מטבע אהיה נבוך נורא ובכל זאת ארוץ ברחובות ואצעק קחו את הפיסיקה ותזרקו אותה" למים יש זיכרון ולנצח יזכרו את טיפת הבצל שנמזגה בהם (אבל שכחו את הקקי שגם היה) רק תראו לי שזה עובד ואיך וכשאחלים מההלם אעשה קעקוע של "לך תדע" על קצה הזין טוב, עכשו כולם פשוט מסתכלים אבל אני כבר מעבר, אני כבר כועס לעזאזל הנימוס זה כל כך מבאס "כן החיים מלאי מיסתורין" אבל יש תשובות שם בחוץ והן לא תיתגלנה ע"י אנשים היושבים במעגל ניראים רציניים ואומרים: "החיים זו חידה" "בואו רק נשב ונקווה" "בואו נתיעץ באפפיור" "בואו נראה מה יש לאופרה לאמר" בראיון עם דיפק צ'ופרה אם כבר אתם רואים טלוויזיה תראו סקובי דובי דו זו תוכנית חמודה כי כל כנסיה רדופה או רוחות בבית ספר כשהסתכלו מתחת למסכה היה שם השרת או זה שמפעיל את המגלשה כי לאורך כל ההיסטוריה כל מיסתורין שאי פעם נפתר. התברר שלא היה קסם. האם הרעיון שיש ידע מפחיד אותך האם הרעיון שאחה"צ אחד פתאום ההארה תבוא דוקא מויקיפדיה מפחידה אותך? האם התפיסה שאולי אין על-טבעי כל כך מערער את מוחך ההיפי שאת מעדיפה לחיות בערפל חוסר היכולת לחפש בגוגל האם זה לא מספיק העולם כמו שהוא מורכב ויפה מקסים וטבעי למה מה שנראה נכשל לספקנו שאנחנו חייבים להמציא לעצמנו אגדות ומפלצות שאין בעולמנו אם את כל כך אוהבת את שיקספיר "קרבי את אוזנך" להוסיף זהב לשושן או בושם לסיגלית... זה פשוט דבילי או משהו כזה או מה בדבר טצ'מו "אני רואה עצים בירוק" שושנים אדומות וגם אם תרצי גלורפי קרישנה ווישנו בהתנשאות פוסט קולוניאלית מבוקבק ומתויג ובכל מקרה, זה בסדר אבל הנה מה שעושה לי את זה: אני, הפחמן הקטן, הנשכח, העלוב יש לי רק חיים אחד וגם הם קצרים ולא חשובים אבל תודות להתקדמות מדעית אני אחיה כפול מדוד-דוד-דוד דודי ודודתי כפול זמן לחיות כפול זמן לאהוב את אישתי כפול זמן של חברים ויין של סקרנות וסתם הסתלבתות עם היפיות יפות עם פיות על עצם הזנב ופרפרים על הציצי ואם במקרה אותך העלבתי תזכרי רק את זה ואני השלמתי יש יותר סיכוי שנחזור בזמן משאת תשני את דעתך תסריט בימוי הפקה עיצוב דמויות צילום אנימציה תמיכה טכנית קול סיפור תודות תודות כל הזכויות שמורות