1
00:00:00,000 --> 00:00:02,690
אני מסתובב בעולם
ומרצה על דרווין,
2
00:00:02,690 --> 00:00:04,310
ובד"כ, מה שאני מדבר עליו
3
00:00:04,310 --> 00:00:08,000
הוא היפוך-ההגיון המשונה של דרווין.
4
00:00:08,000 --> 00:00:11,910
כותרת זו, ביטוי זה,
הם מאת מבקר,
5
00:00:11,910 --> 00:00:13,320
מבקר מוקדם אחד,
6
00:00:13,320 --> 00:00:17,670
וזהו קטע שאני ממש אוהב,
ומעוניין להקריא לכם.
7
00:00:17,670 --> 00:00:22,510
"בתיאוריה עימה עלינו להתמודד,
הכלי שלנו הוא בורות מוחלטת;
8
00:00:22,510 --> 00:00:27,000
"כך שאם לבטא את
עקרון היסוד של כל המערכת,
9
00:00:27,000 --> 00:00:30,000
"הרי שכדי ליצור
מכונה מושלמת ויפהפיה,
10
00:00:30,000 --> 00:00:33,000
"אין צורך לדעת איך ליצור אותה.
11
00:00:33,000 --> 00:00:38,620
"בבחינה מדוקדקת יימצא
כי הנחה זו מביעה באופן תמציתי
12
00:00:38,620 --> 00:00:41,580
"את מטרתה המהותית של התיאוריה,
13
00:00:41,580 --> 00:00:45,180
"וכי היא מביעה במספר מלים
את כל כוונתו של מר דרווין,
14
00:00:45,180 --> 00:00:49,400
"שבהיפוך משונה של ההיגיון,
15
00:00:49,400 --> 00:00:52,630
"סבור כנראה
שהבורות המוחלטת מתאימה לחלוטין
16
00:00:52,630 --> 00:00:56,583
"לתפוס את מקום החוכמה המוחלטת
בבחינת הישגי המיומנות היצירתית."
17
00:00:56,583 --> 00:00:58,176
(צחוק)
18
00:00:58,176 --> 00:00:59,720
בדיוק כך.
19
00:00:59,720 --> 00:01:01,784
(צחוק)
בדיוק כך.
20
00:01:01,784 --> 00:01:05,392
וזהו אכן היפוך משונה.
21
00:01:05,392 --> 00:01:10,030
בחוברת בּריאַתָנית אחת
נכלל העמוד הנפלא הזה:
22
00:01:10,030 --> 00:01:10,870
"בחינה מס' 2:
23
00:01:10,870 --> 00:01:14,053
"האם ידוע לך על איזה מבנה
שלא היה לו בונה? כן/לא."
24
00:01:14,053 --> 00:01:15,206
(צחוק)
25
00:01:15,206 --> 00:01:18,490
"האם ידוע לך על איזה ציור
שלא היה לו צייר? כן/לא.
26
00:01:18,490 --> 00:01:21,800
"האם ידוע לך על איזה מכונית
שלא היה לה יצרן? כן/לא.
27
00:01:21,800 --> 00:01:27,623
"אם ענית 'כן' על איזו שאלה לעיל,
פרט והרחב." א-הא!
28
00:01:27,623 --> 00:01:28,896
(צחוק)
29
00:01:28,896 --> 00:01:33,280
זהו אכן
היפוך משונה של ההיגיון.
30
00:01:33,280 --> 00:01:41,000
אולי הגיוני לחשוב
שתכנון מחייב מתכנן תבוני.
31
00:01:41,000 --> 00:01:43,770
אבל דרווין הוכיח שזה פשוט שיקרי.
32
00:01:43,770 --> 00:01:48,360
אך היום אדבר על
היפוך משונה אחר של דרווין,
33
00:01:48,360 --> 00:01:51,003
שגם הוא בתחילה
מתמיה בה-במידה,
34
00:01:51,003 --> 00:01:53,816
אך במובנים מסוימים
חשוב לא-פחות.
35
00:01:53,816 --> 00:02:00,130
הגיוני שאנו אוהבים עוגות שוקולד,
משום הן מתוקות.
36
00:02:01,000 --> 00:02:05,780
בנים מתחילים עם בנות כאלה,
משום שהן סקסיות.
37
00:02:07,000 --> 00:02:10,670
אנו מתים על תינוקות,
משום שהם כה חמודים.
38
00:02:11,240 --> 00:02:16,047
וכמובן, בדיחות משעשעות אותנו,
משום שהן מצחיקות.
39
00:02:16,047 --> 00:02:18,125
[מזון חתולים]
40
00:02:18,125 --> 00:02:20,480
(צחוק)
41
00:02:20,480 --> 00:02:23,430
כל זה הפוך. באמת.
42
00:02:24,890 --> 00:02:27,340
ודרווין מראה לנו מדוע.
43
00:02:27,340 --> 00:02:35,000
נתחיל עם המתוק. משיכתנו למתוק
היא בעצם גלאי-סוכר שפיתחנו,
44
00:02:35,000 --> 00:02:39,000
כי הסוכר עתיר-אנרגיה,
וזה מחווט כך אצל האדם ה"מעדיף",
45
00:02:39,000 --> 00:02:41,040
אם לנסח זאת בצורה גסה,
46
00:02:41,040 --> 00:02:44,100
ולכן אנו אוהבים סוכר.
47
00:02:44,100 --> 00:02:45,866
הדבש מתוק כי אנו אוהבים אותו,
48
00:02:45,866 --> 00:02:51,742
ולא "אנו אוהבים אותו
כי הדבש מתוק."
49
00:02:51,742 --> 00:02:55,900
מבחינה מהותית
אין שום דבר מתוק בדבש.
50
00:02:55,900 --> 00:02:59,760
אם תבחנו מולקולות גלוקוזה
עד שעיניכם תכהינה,
51
00:02:59,760 --> 00:03:03,000
לא תגלו מדוע טעמן מתוק.
52
00:03:03,000 --> 00:03:07,820
צריך לחפש במוחנו
את הסיבה לכך שהן מתוקות.
53
00:03:09,000 --> 00:03:11,420
אז אם חשבתם
שקודם היתה המתיקות,
54
00:03:11,420 --> 00:03:13,310
ואחר התפתחנו לאהוב מתיקות,
55
00:03:13,310 --> 00:03:16,213
הרי שבלבלתם את הסדר;
זה לא נכון.
56
00:03:16,213 --> 00:03:17,406
הסדר הוא הפוך.
57
00:03:17,406 --> 00:03:21,680
המתיקות נולדה יחד עם החיווט, שהתפתח.
58
00:03:21,680 --> 00:03:25,590
ומהותית, אין כל דבר סקסי
באותן גברות צעירות.
59
00:03:25,590 --> 00:03:28,890
וטוב שכך,
60
00:03:28,890 --> 00:03:32,890
כי אילו היה כזה,
לאמא-טבע היתה בעיה:
61
00:03:33,480 --> 00:03:36,033
איך לגרום לשימפנזים להזדווג?
62
00:03:36,033 --> 00:03:41,386
(צחוק)
63
00:03:41,386 --> 00:03:46,297
אולי תחשבו: אה!
יש פתרון. פנטזיות!
64
00:03:46,297 --> 00:03:49,698
(צחוק)
65
00:03:49,698 --> 00:03:53,240
זו אפשרות,
אך יש דרך מהירה יותר:
66
00:03:53,240 --> 00:03:56,480
פשוט לחווט את השימפנזים
לאהוב את המראה המסוים הזה,
67
00:03:56,480 --> 00:03:57,980
(צחוק)
68
00:03:57,980 --> 00:04:00,050
ומסתבר שהם אכן אוהבים אותו.
69
00:04:00,050 --> 00:04:02,180
זה כל הסוד.
70
00:04:04,000 --> 00:04:05,873
במשך מעל 6 מיליון שנה,
71
00:04:05,873 --> 00:04:08,666
אנו והשימפנזים התפתחנו בכיוונים שונים.
72
00:04:08,666 --> 00:04:12,800
גופינו נעשו חלקים משיער,
כמה מוזר;
73
00:04:12,800 --> 00:04:15,220
ומשום מה, גופיהם לא.
74
00:04:15,220 --> 00:04:20,233
אילולא נעשינו כאלה,
זה היה ודאי שיא הסקסיות.
75
00:04:20,233 --> 00:04:27,006
(צחוק)
76
00:04:27,006 --> 00:04:28,840
משיכתנו למתוק
77
00:04:28,840 --> 00:04:32,334
היא העדפה יצרית מפותחת
למזון עתיר-אנרגיה.
78
00:04:32,334 --> 00:04:35,580
היא לא עוצבה להעדיף עוגות שוקולד.
79
00:04:35,580 --> 00:04:38,350
עוגת שוקולד היא גירוי-על.
80
00:04:38,350 --> 00:04:40,360
אני חב מונח זה לניקו טינברגן,
81
00:04:40,360 --> 00:04:43,000
שערך את הניסוי המפורסם שלו
עם שחפים,
82
00:04:43,000 --> 00:04:46,000
שבו מצא שהנקודה הכתומה
על מקורו של השחף -
83
00:04:46,000 --> 00:04:48,000
שכאשר הוא הגדיל והדגיש אותה,
84
00:04:48,000 --> 00:04:50,070
גוזלי השחף ניקרו אותה חזק יותר.
85
00:04:50,070 --> 00:04:53,560
זה היה גירוי-על עבורם,
והם אהבו זאת.
86
00:04:53,560 --> 00:04:55,840
כשמדובר בעוגות שוקולד, למשל,
אנו רואים
87
00:04:55,840 --> 00:05:02,000
שזהו גירוי-על
שמשתעשע עם החיווט שלנו.
88
00:05:02,000 --> 00:05:05,280
ויש המון גירויי-על;
עוגת שוקולד היא אחד מהם.
89
00:05:05,280 --> 00:05:08,000
יש המון גירויי-על לסקסיות.
90
00:05:08,000 --> 00:05:14,000
ויש אפילו גירויי-על לנחמדות.
הנה דוגמה טובה.
91
00:05:14,000 --> 00:05:19,380
חשוב שנאהב תינוקות
ולא ניגעל מחיתולים מלוכלכים, למשל.
92
00:05:19,380 --> 00:05:24,186
על התינוקות למשוך
את אהבתנו וטיפולנו,
93
00:05:24,186 --> 00:05:25,062
וזה אכן כך.
94
00:05:25,062 --> 00:05:28,130
ודרך אגב, מחקר עדכני מראה
95
00:05:28,130 --> 00:05:32,760
שאמהות מעדיפות את ריח
החיתול המלוכלך של תינוקן.
96
00:05:32,760 --> 00:05:35,560
אז הטבע פועל כאן בהרבה מישורים.
97
00:05:35,560 --> 00:05:40,380
אבל אילו התינוקות לא נראו
כפי שהם נראים, אילו נראו כך,
98
00:05:40,380 --> 00:05:43,582
זה מה שהיה נראה לנו מקסים;
99
00:05:43,582 --> 00:05:48,700
זה היה... היינו חושבים: "אלוהים,
אני כל-כך רוצה לחבק את זה."
100
00:05:49,620 --> 00:05:51,920
זהו ההיפוך המשונה.
101
00:05:51,920 --> 00:05:55,146
ולבסוף, מה עם מה שמצחיק?
102
00:05:55,146 --> 00:05:59,222
תשובתי היא: זה אותו הסיפור.
103
00:05:59,222 --> 00:06:01,970
זה החלק הקשה והלא-ברור,
104
00:06:01,970 --> 00:06:05,310
לכן אני משאיר את זה לסוף
ולא אוכל לומר על זה הרבה.
105
00:06:05,310 --> 00:06:08,516
אך עליכם לחשוב בגישה אבולוציונית:
106
00:06:08,516 --> 00:06:11,102
מה העבודה הקשה שצריך לעשות --
107
00:06:11,102 --> 00:06:13,660
"עבודה מלוכלכת שמישהו צריך לעשותה"--
108
00:06:13,660 --> 00:06:16,443
שהיא כה חשובה, שהיא מצדיקה
109
00:06:16,443 --> 00:06:21,696
גמול מוכלל ורב-עוצמה כזה,
כשאנו מצליחים בה?
110
00:06:21,696 --> 00:06:26,640
אני חושב שמצאנו את התשובה,
אני וכמה מעמיתי.
111
00:06:26,640 --> 00:06:31,890
זוהי מערכת עיצבית המחווטת
כדי לתגמל את המוח
112
00:06:31,890 --> 00:06:35,330
על העבודה הפקידותית השחורה שלו.
113
00:06:36,000 --> 00:06:39,890
מדבקת-הפגוש שלנו,
שמבטאת השקפה זו, אומרת:
114
00:06:39,890 --> 00:06:43,000
שזאת "חדוות הדיבוג".
115
00:06:43,000 --> 00:06:45,450
אין לי זמן לפרט הכל,
116
00:06:45,450 --> 00:06:49,890
אך רק אומר שרק סוגי דיבוג מסוימים
זוכים לגמול זה.
117
00:06:49,890 --> 00:06:57,890
ושאנו משתמשים בהומור
כבמעין חיישן עיצבי-מדעי
118
00:06:57,890 --> 00:07:01,890
ע"י הפעלת ההומור וכיבויו,
ע"י סיבוב כפתור הבדיחה -
119
00:07:01,890 --> 00:07:04,000
"עכשיו זה לא מצחיק...
עכשיו זה מצחיק יותר...
120
00:07:04,000 --> 00:07:06,000
"נגביר כעת מעט יותר...
עכשיו זה לא מצחיק..."
121
00:07:06,000 --> 00:07:08,880
בדרך זו אנו ממש יכולים ללמוד משהו
122
00:07:08,880 --> 00:07:11,000
על הארכיטקטורה של המוח,
123
00:07:11,000 --> 00:07:13,480
המבנה התפקודי של המוח.
124
00:07:13,480 --> 00:07:16,320
מתיו הרלי הוא הראשון
שכתב על זה.
125
00:07:16,320 --> 00:07:18,040
אנו מכנים זאת "המודל של הרלי".
126
00:07:18,040 --> 00:07:22,250
הוא מדען מחשבים,
רג'ינלד אדמס הוא פסיכולוג, והנה אני,
127
00:07:22,250 --> 00:07:24,530
ואנו כותבים את כל זה בספר.
128
00:07:24,530 --> 00:07:26,273
תודה רבה לכם.
129
00:07:26,273 --> 00:07:27,994
(מחיאות כפיים)