WEBVTT

00:00:01.000 --> 00:00:05.000
מרשים אותי עד כמה
אחד הנושאים המשתמעים מ-TED

00:00:05.000 --> 00:00:08.000
הוא החמלה.
המצגות המרגשות שראינו לאחרונה:

00:00:09.000 --> 00:00:13.000
האיידס באפריקה, הנשיא קלינטון אמש.

00:00:13.000 --> 00:00:18.000
ואני רוצה לעסוק מעט
בחשיבה מורחבת, ברשותכם,

00:00:18.000 --> 00:00:23.000
על החמלה, ולהעבירה
מהרמה העולמית לרמה האישית.

00:00:23.000 --> 00:00:25.000
אני אמנם פסיכולוג, אך היו רגועים:

00:00:25.000 --> 00:00:26.000
זה לא יגיע לדיון באברי המין.

NOTE Paragraph

00:00:27.000 --> 00:00:31.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:00:32.000 --> 00:00:34.000
לפני זמן-מה נערך מחקר חשוב

00:00:34.000 --> 00:00:38.000
בסמינר התיאולוגי של פרינסטון,
שעסק בסוגיה,

00:00:39.000 --> 00:00:42.000
מדוע, כשיש לכולנו
הזדמנויות כה רבות לעזור,

00:00:42.000 --> 00:00:45.000
לפעמים אנו עוזרים, ולפעמים - לא.

00:00:46.000 --> 00:00:49.000
קבוצת חניכי כמורה
מהמכללה הדתית של פרינסטון

00:00:50.000 --> 00:00:54.000
קיבלה מטלה לשאת דרשת-תירגול

00:00:54.000 --> 00:00:57.000
ולכל אחד הוקצה נושא לדרשה.

00:00:57.000 --> 00:01:00.000
מחצית מהחניכים קיבלו כנושא

00:01:00.000 --> 00:01:02.000
את משל השומרוני הטוב:

00:01:02.000 --> 00:01:04.000
האיש שעצר זר--

00:01:05.000 --> 00:01:07.000
שעזר לאדם זר הנתון בצרה
לצד הדרך.

00:01:07.000 --> 00:01:10.000
מחציתם קיבלו נושאים תנ"כיים אקראיים.

00:01:10.000 --> 00:01:13.000
אח"כ, בזה אחר זה,
נאמר להם ללכת לבניין אחר,

00:01:14.000 --> 00:01:15.000
ולשאת שם את דרשתם.

00:01:15.000 --> 00:01:18.000
כשעברו מהבניין הראשון אל השני,

00:01:18.000 --> 00:01:21.000
כל אחד מהם עבר
על פני איש שחוח ונאנח,

00:01:22.000 --> 00:01:26.000
ושרוי בבירור במצוקה.
השאלה היא, האם עצרו לעזור לו?

NOTE Paragraph

00:01:26.000 --> 00:01:27.000
השאלה המעניינת יותר היא:

00:01:28.000 --> 00:01:31.000
האם זה שינה שבאותו רגע הם הגו

00:01:31.000 --> 00:01:35.000
במשל השומרוני הטוב?
תשובה: כלל לא.

00:01:36.000 --> 00:01:39.000
הסתבר שמה שקבע אם מישהו התעכב

00:01:39.000 --> 00:01:40.000
לסייע לאדם זר בצרה,

00:01:40.000 --> 00:01:43.000
היה באיזו מידה הם חשבו
שהם ממהרים:

00:01:44.000 --> 00:01:48.000
אם חשבו שהם מאחרים,
או היו שקועים

00:01:48.000 --> 00:01:49.000
בנושא שעמדו לדבר עליו.

00:01:50.000 --> 00:01:52.000
וזו לדעתי הצרה של חיינו:

00:01:53.000 --> 00:01:57.000
שאיננו מנצלים כל הזדמנות לעזור,

00:01:57.000 --> 00:02:00.000
כי אנו ממוקדים בכיוון הלא-נכון.

NOTE Paragraph

00:02:00.000 --> 00:02:03.000
יש תחום חדש בחקר המוח,
מדעי-המוח החברתיים.

00:02:04.000 --> 00:02:08.000
שחוקר את המעגלים המופעלים
במוחות שני בני-אדם

00:02:08.000 --> 00:02:10.000
כשהם יוצרים אינטראקציה.

00:02:10.000 --> 00:02:14.000
והתפיסה החדשה בנוגע לחמלה

00:02:14.000 --> 00:02:18.000
מההיבט העיצבי-חברתי,
היא שברירת-המחדל שלנו

00:02:18.000 --> 00:02:22.000
היא לעזור, כלומר,
אם אנו מתייחסים לאדם אחר,

00:02:23.000 --> 00:02:26.000
אנו אוטומטית מזדהים עימו
ומרגישים אהדה כלפיו.

00:02:27.000 --> 00:02:29.000
יש נוירונים שזוהו לאחרונה, נוירוני-מראה,

00:02:29.000 --> 00:02:33.000
שפועלים כמו נוירונים אלחוטיים,
ומפעילים במוחנו בדיוק

00:02:33.000 --> 00:02:37.000
אותם אזורים כבמוח הזולת.
אנו חשים "עם" באופן אוטומטי.

00:02:37.000 --> 00:02:41.000
ואם הוא בצרה, אם אותו אדם סובל,

00:02:42.000 --> 00:02:46.000
אנו מוכנים אוטומטית לעזור.
לפחות זו הטענה.

NOTE Paragraph

00:02:46.000 --> 00:02:49.000
אז השאלה היא:
מדוע איננו עושים זאת?

00:02:49.000 --> 00:02:51.000
וחושבני שזה נובע מסיבות רבות,

00:02:52.000 --> 00:02:54.000
החל מהתרכזות מוחלטת בעצמי,

00:02:55.000 --> 00:02:57.000
דרך שימת-לב, הזדהות, וכלה בחמלה.

00:02:57.000 --> 00:03:01.000
והעובדה הפשוטה היא
שאם אנו מרוכזים בעצמנו,

00:03:02.000 --> 00:03:05.000
עסוקים מדי בעצמנו -
וכאלה אנחנו משך רוב היום -

00:03:05.000 --> 00:03:08.000
איננו באמת שמים לב לזולתנו.

00:03:08.000 --> 00:03:10.000
והבדל זה בין המיקוד על העצמי
או על האחר

00:03:10.000 --> 00:03:11.000
עשוי להיות מעודן מאוד.

NOTE Paragraph

00:03:11.000 --> 00:03:15.000
יום אחד עבדתי על דוחות המס שלי,
ובשלב מסוים,

00:03:15.000 --> 00:03:17.000
כשרשמתי את כל התרומות שתרמתי,

00:03:18.000 --> 00:03:21.000
היתה לי התגלות. זה היה--
הגעתי להמחאה שנתתי

00:03:21.000 --> 00:03:24.000
למכון "סווה", ושמתי לב שחשבתי,

00:03:24.000 --> 00:03:26.000
"בחיי, ידידי לארי בריליאנט
יהיה באמת מאושר

00:03:27.000 --> 00:03:28.000
שנתתי ל'סווה' כסף."

00:03:28.000 --> 00:03:31.000
ואז הבנתי שמה שאני מקבל מהנתינה

00:03:31.000 --> 00:03:35.000
הוא ריגוש נרקיסיסטי--
שאני מרגיש טוב עם עצמי.

00:03:35.000 --> 00:03:40.000
ואז התחלתי לחשוב על האנשים בהימלאיה

00:03:40.000 --> 00:03:42.000
שזה יסייע למחלות הראייה שלהם, והבנתי

00:03:43.000 --> 00:03:46.000
שעברתי מהמיקוד הנרקיסיסטי הזה

00:03:47.000 --> 00:03:50.000
לשמחה אלטרואיסטית, להרגשה טובה

00:03:50.000 --> 00:03:54.000
ביחס לאנשים שיזכו לעזרה.
אני רואה בכך מניע.

NOTE Paragraph

00:03:54.000 --> 00:03:57.000
אך הבחנה זו בין התרכזות בעצמנו

00:03:57.000 --> 00:03:58.000
והתמקדות באחרים

00:03:58.000 --> 00:04:01.000
היא דבר שאני ממליץ לכולם
לשים לב אליו.

00:04:01.000 --> 00:04:04.000
אפשר לראות זאת בגדול בתחום הדייטים.

00:04:05.000 --> 00:04:08.000
הייתי במסעדת סושי,

00:04:08.000 --> 00:04:11.000
ושמעתי שתי נשים משוחחות
על אחיה של אחת מהן,

00:04:12.000 --> 00:04:15.000
שפעיל בסצינת הפנויים-פנויות.
והאישה אמרה,

00:04:15.000 --> 00:04:17.000
לאחי יש בעיה למצוא בנות-זוג,

00:04:17.000 --> 00:04:19.000
אז הוא מנסה 'ספיד-דייטינג'.
מכירים את זה?

00:04:19.000 --> 00:04:23.000
הנשים יושבות בשולחנות
והגברים עוברים משולחן לשולחן,

00:04:23.000 --> 00:04:26.000
יש שעון ופעמון, וכל חמש דקות - בינגו,

00:04:27.000 --> 00:04:29.000
השיחה מסתיימת, והאישה יכולה להחליט

00:04:29.000 --> 00:04:33.000
אם לתת את כרטיס הביקור
או כתובת הדוא"ל שלה לגבר

00:04:33.000 --> 00:04:35.000
כדי להמשיך בפגישות.
והאישה הזו אמרה,

00:04:35.000 --> 00:04:39.000
"אחי מעולם לא קיבל כרטיס-ביקור,
ואני יודעת מדוע.

00:04:39.000 --> 00:04:44.000
מהרגע שהוא מתיישב,
הוא מדבר בלי סוף על עצמו,

00:04:44.000 --> 00:04:45.000
הוא אף פעם לא מתעניין באישה."

NOTE Paragraph

00:04:46.000 --> 00:04:51.000
עשיתי קצת מחקר
במדור ה"סנדיי סטיילס"

00:04:51.000 --> 00:04:54.000
של ה"ניו-יורק טיימס", וחיפשתי סיפורים
מאחורי-הקלעים של חיי-נישואין -

00:04:54.000 --> 00:04:57.000
מפני שהם מאוד מעניינים,
והגעתי לנישואיה

00:04:57.000 --> 00:05:00.000
של אליס צ'ארני אפשטיין. והיא סיפרה,

00:05:00.000 --> 00:05:02.000
שכאשר היתה בסצינת הדייטים,

00:05:03.000 --> 00:05:05.000
היתה עושה מבחן פשוט לאנשים.

00:05:06.000 --> 00:05:08.000
המבחן היה: מהרגע שבו נפגשו,

00:05:08.000 --> 00:05:11.000
כמה זמן עבר עד שהבחור
שאל אותה שאלה

00:05:11.000 --> 00:05:13.000
שהמילה "את" כלולה בה.

00:05:13.000 --> 00:05:17.000
וכנראה שאפשטיין ניצח במבחן,
ומכאן המאמר.

NOTE Paragraph

00:05:17.000 --> 00:05:18.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:05:18.000 --> 00:05:20.000
אז זה-- זהו מבחן קטן

00:05:20.000 --> 00:05:22.000
אני ממליץ לכם לנסותו במסיבה.

00:05:22.000 --> 00:05:24.000
כאן ב-TED יש הזדמנויות נהדרות לכך.

00:05:26.000 --> 00:05:29.000
ב"הרוורד ביזנס ריוויו" הופיע לאחרונה מאמר

00:05:29.000 --> 00:05:32.000
בשם "הרגע האנושי",
על איך ליצור מגע אמיתי

00:05:32.000 --> 00:05:35.000
עם מישהו בעבודה. הם אמרו,

00:05:35.000 --> 00:05:38.000
שהכי חשוב לכבות את ה"בלקברי" שלך,

00:05:39.000 --> 00:05:42.000
לסגור את המחשב הנייד,
לסיים את החלום-בהקיץ,

00:05:43.000 --> 00:05:45.000
ולהקדיש תשומת-לב מלאה לאותו אדם.

00:05:46.000 --> 00:05:50.000
נטבעה מילה חדשה בשפה,

00:05:51.000 --> 00:05:54.000
עבור הרגע בו האדם שאיתנו
שולף את ה"בלקברי" שלו

00:05:54.000 --> 00:05:57.000
או עונה לטלפון הנייד,
ולפתע איננו קיימים.

00:05:58.000 --> 00:06:02.000
המילה היא "מבולאס":
צירוף של מבולבל ומבואס.

NOTE Paragraph

00:06:02.000 --> 00:06:05.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:06:05.000 --> 00:06:11.000
לדעתי היא מתאימה מאוד.
האמפתיה וההתכווננות שלנו

00:06:12.000 --> 00:06:15.000
הן שמבדילות אותנו
מהמקיאווליסטים והסוציופתים.

00:06:15.000 --> 00:06:20.000
יש לי גיס שמתמחה בפחד ואימה -

00:06:20.000 --> 00:06:23.000
כתב את "דרקולה המפורש"
ואת "פרנקנשטיין למתחילים"--

00:06:23.000 --> 00:06:24.000
זכה להכשרה כמלומד של כתבי צ'וסר,

00:06:24.000 --> 00:06:26.000
אך הוא נולד בטרנסילבניה

00:06:26.000 --> 00:06:28.000
ואני חושב שזה קצת השפיע עליו.

00:06:28.000 --> 00:06:32.000
על כל פנים,
בשלב מסוים גיסי, לאונרד,

00:06:32.000 --> 00:06:34.000
החליט לכתוב ספר על רוצח סדרתי.

00:06:34.000 --> 00:06:37.000
אדם שהטיל את חיתיתו
על האיזור בו אנו נמצאים

00:06:38.000 --> 00:06:40.000
לפני שנים רבות.
הוא נודע בשם "החונק מסנטה קרוז".

00:06:41.000 --> 00:06:45.000
לפני שעצרו אותו
הוא הספיק לרצוח את סבתו וסבו,

00:06:45.000 --> 00:06:48.000
את אימו וחמש סטודנטיות
באוניברסיטת סנטה קרוז.

NOTE Paragraph

00:06:49.000 --> 00:06:51.000
אז גיסי הצליח לראיין את הרוצח הזה,

00:06:52.000 --> 00:06:54.000
וכשפגש אותו, תפס

00:06:54.000 --> 00:06:55.000
שהוא טיפוס ממש מפחיד.

00:06:56.000 --> 00:06:58.000
קודם כל, גובהו מעל שני מטרים.

00:06:58.000 --> 00:07:01.000
אך לא זה הדבר הכי מפחיד אצלו.

00:07:01.000 --> 00:07:06.000
הכי מפחיד זה שהאיי-קיו שלו 160:
גאון עם תעודות.

00:07:07.000 --> 00:07:11.000
אך יש מיתאם אפס בין איי-קיו
לבין אמפתיה רגשית,

00:07:11.000 --> 00:07:12.000
ההזדהות עם תחושות הזולת.

00:07:13.000 --> 00:07:15.000
שני אלה נשלטים
ע"י אזורים נפרדים במוח.

NOTE Paragraph

00:07:16.000 --> 00:07:18.000
אז בשלב מסוים אזר גיסי אומץ

00:07:19.000 --> 00:07:21.000
ושאל את השאלה האחת
עליה באמת רצה תשובה.

00:07:21.000 --> 00:07:24.000
והיא: איך יכולת לעשות זאת?

00:07:24.000 --> 00:07:26.000
האם לא חשת רחמים כלשהם
כלפי קורבנותיך?

00:07:26.000 --> 00:07:29.000
אלה היו רציחות אינטימיות מאד:
הוא חנק את קורבנותיו.

00:07:30.000 --> 00:07:32.000
והחונק ענה בצורה מאוד יבשה,

00:07:32.000 --> 00:07:37.000
"לא ולא. אילו חשתי במצוקתם
לא הייתי יכול לעשות זאת.

00:07:37.000 --> 00:07:43.000
היה עלי לכבות אצלי את החלק הזה."

NOTE Paragraph

00:07:43.000 --> 00:07:48.000
אני חושב שזה מטריד מאד.

00:07:49.000 --> 00:07:53.000
ואיכשהו, הרהרתי על עניין
כיבוי החלק הזה אצלנו.

00:07:53.000 --> 00:07:55.000
כשאנו מתמקדים בעצמנו,
בכל פעילות שהיא,

00:07:56.000 --> 00:07:59.000
אנו אכן מכבים חלק זה בעצמנו
בנוכחות אדם נוסף.

00:08:00.000 --> 00:08:05.000
חישבו על קניות,
חישבו על האפשרויות הטמונות

00:08:05.000 --> 00:08:07.000
בצרכנות מתוך חמלה.

00:08:08.000 --> 00:08:10.000
כרגע, כפי שציין ביל מק'דונו,

00:08:12.000 --> 00:08:16.000
לחפצים שאנו קונים יש תוצאות סמויות.

00:08:16.000 --> 00:08:19.000
כולנו מבלי-דעת קורבנות
של נקודה עיוורת קולקטיבית.

00:08:20.000 --> 00:08:22.000
איננו שמים לב
ואיננו שמים לב לכך שאיננו שמים לב

00:08:23.000 --> 00:08:29.000
למולקולות הרעילות שמשחררים
שטיח או ריפוד של מושב.

00:08:30.000 --> 00:08:35.000
או שאיננו יודעים אם אריג זה,
מבחינת הטכנולוגיה

00:08:35.000 --> 00:08:39.000
או הייצור, מזין;
האם הוא ניתן לשימוש חוזר

00:08:39.000 --> 00:08:41.000
או שהוא סתם מסיים את דרכו באשפה?
במלים אחרות,

00:08:41.000 --> 00:08:46.000
אנו מתעלמים מהבריאות האקולוגית והציבורית

00:08:47.000 --> 00:08:50.000
ומההשלכות מבחינת הצדק החברתי והכלכלי

00:08:50.000 --> 00:08:52.000
של הדברים שאנו קונים ומשתמשים בהם.

00:08:54.000 --> 00:08:58.000
במובן מסוים,
החדר עצמו הוא הפיל שבחדר,

00:08:58.000 --> 00:09:02.000
אבל איננו רואים אותו.
והפכנו לקורבנותיה

00:09:02.000 --> 00:09:05.000
של מערכת שמכוונת אותנו לכיוון אחר.

NOTE Paragraph

00:09:06.000 --> 00:09:09.000
חישבו על זה.
יש ספר נפלא שנקרא

00:09:10.000 --> 00:09:12.000
"חפצים: חייהם הנסתרים של חפצי היומיום"

00:09:13.000 --> 00:09:16.000
והוא מתאר את אחורי-הקלעים
של דברים כמו חולצות טי.

00:09:16.000 --> 00:09:19.000
ומספר היכן גידלו את הכותנה

00:09:19.000 --> 00:09:21.000
ועל הדשן שבו השתמשו,
ועל ההשפעה

00:09:21.000 --> 00:09:25.000
שיש לאותו דשן על האדמה.
והוא מציין, למשל,

00:09:25.000 --> 00:09:28.000
שהכותנה עמידה מאד לצבעי טקסטיל;

00:09:28.000 --> 00:09:31.000
כ-60% אחוז מהצבע נשטפים לביוב.

00:09:31.000 --> 00:09:34.000
וחוקרי מגפות יודעים היטב שבקרב ילדים,

00:09:34.000 --> 00:09:39.000
שחיים ליד מפעלי טקסטיל,
יש הרבה חולים בסרטן-דם.

00:09:40.000 --> 00:09:44.000
יש חברה בשם "בנט ושות'"
שמספקת סחורה ל"פולו.קום",

00:09:45.000 --> 00:09:50.000
ול"ויקטוריה'ס סיקרט"--
שהודות למנכ"ל שלהם, שמודע לכך,

00:09:51.000 --> 00:09:55.000
יצרו מיזם משותף בסין,
יחד עם מפעלי צביעת-הבד שלהם,

00:09:55.000 --> 00:09:57.000
כדי לוודא שמי-הביוב שלהם

00:09:57.000 --> 00:10:01.000
יטופלו כיאות לפני החזרתם אל מי-התהום.

00:10:01.000 --> 00:10:05.000
כרגע אין לנו אפשרות
לקנות את חולצת הטי המוסרית

00:10:06.000 --> 00:10:10.000
במקום הלא-מוסרית.
אז מה נדרש כדי שנוכל לעשות זאת?

NOTE Paragraph

00:10:13.000 --> 00:10:16.000
חשבתי על זה. לדוגמה,

00:10:16.000 --> 00:10:21.000
יש טכנולוגיית-תיוג אלקטרונית חדשה
המאפשרת לכל חנות

00:10:21.000 --> 00:10:25.000
לדעת את כל ההיסטוריה
של כל פריט שעל מדפי החנות.

00:10:26.000 --> 00:10:28.000
אפשר לעקוב לאחור עד המפעל

00:10:28.000 --> 00:10:32.000
ואז לבחון את תהליכי הייצור

00:10:32.000 --> 00:10:36.000
ששימשו לייצורו, ואם הוא מוסרי,

00:10:36.000 --> 00:10:40.000
ניתן לתייגו ככזה.
ובמידה ואיננו כל-כך מוסרי,

00:10:40.000 --> 00:10:44.000
אפשר להיכנס כיום לכל חנות,

00:10:44.000 --> 00:10:47.000
לסרוק לתוך מחשב כף-היד
ברקוד כלשהו

00:10:47.000 --> 00:10:49.000
שיעביר אותך לאתר מסוים.

00:10:49.000 --> 00:10:51.000
האתר הוקם למען אנשים
שאלרגיים לבוטנים.

00:10:52.000 --> 00:10:54.000
אתר זה יכול לספר לכם
כל מיני דברים על אותו חפץ.

00:10:55.000 --> 00:10:56.000
במלים אחרות, בנקודת הרכישה,

00:10:56.000 --> 00:11:00.000
נוכל לבחור מתוך חמלה.

NOTE Paragraph

00:11:00.000 --> 00:11:06.000
יש אימרה בעולם המידענות:

00:11:06.000 --> 00:11:09.000
"בסוף כולם יידעו הכל."

00:11:09.000 --> 00:11:11.000
והשאלה היא: האם זה ישנה?

00:11:13.000 --> 00:11:16.000
לפני זמן-מה,
כשעבדתי עבור ה"ניו-יורק טיימס",

00:11:17.000 --> 00:11:19.000
זה היה בשנות ה-80. כתבתי מאמר,

00:11:19.000 --> 00:11:21.000
על מה שהיה אז
בעיה חדשה בניו-יורק--

00:11:21.000 --> 00:11:23.000
חסרי-הבית שברחובות.

00:11:23.000 --> 00:11:27.000
ובמשך שבועיים הסתובבתי עם עובדים סוציאליים

00:11:27.000 --> 00:11:30.000
שטיפלו בחסרי-הבית.
וכשראיתי את חסרי הבית,

00:11:30.000 --> 00:11:35.000
הבנתי מהמבט בעיניהם
שכמעט כולם מקרים פסיכיאטריים,

00:11:35.000 --> 00:11:39.000
שאין להם לאן לפנות.
הם אובחנו ככאלה. זה גרם לי--

00:11:40.000 --> 00:11:43.000
זה טילטל והוציא אותי מהטרנס האורבני,

00:11:44.000 --> 00:11:47.000
שבו, כשאנו עוברים ליד חסר-בית

00:11:47.000 --> 00:11:50.000
ורואים אותו בזווית העין,
הוא נותר בזווית העין.

00:11:52.000 --> 00:11:54.000
אנו לא שמים לב,
ולפיכך לא עושים דבר.

NOTE Paragraph

00:11:57.000 --> 00:12:02.000
יום אחד, מעט אחר כך--
זה היה יום ו'-- בסוף היום,

00:12:02.000 --> 00:12:05.000
ירדתי לרכבת התחתית.
זו היתה שעת העומס,

00:12:05.000 --> 00:12:07.000
ואלפי אנשים זרמו במורד המדרגות.

00:12:07.000 --> 00:12:09.000
ולפתע, כשירדתי במדרגות,

00:12:09.000 --> 00:12:12.000
שמתי לב לגבר אחד, שמוט על צידו,

00:12:12.000 --> 00:12:16.000
ללא חולצה, חסר-תנועה,
והאנשים פשוט עברו מעליו -

00:12:17.000 --> 00:12:18.000
מאות רבות של אנשים.

00:12:19.000 --> 00:12:22.000
ומאחר והטרנס האורבני שלי נחלש מעט,

00:12:23.000 --> 00:12:26.000
מצאתי עצמי עוצר
כדי לראות מה לא בסדר איתו.

00:12:27.000 --> 00:12:29.000
ברגע שעצרתי,
חצי-תריסר אנשים אחרים

00:12:30.000 --> 00:12:31.000
הקיפו מיד את אותו בחור.

00:12:32.000 --> 00:12:34.000
גילינו שהוא היספני, שאיננו דובר אנגלית,

00:12:34.000 --> 00:12:39.000
שאין לו כסף, שהוא שוטט
משך ימים ברחובות, מורעב,

00:12:39.000 --> 00:12:40.000
ושהוא התעלף מרוב רעב.

00:12:40.000 --> 00:12:42.000
מישהו הלך מיד להביא לו מיץ תפוזים,

00:12:42.000 --> 00:12:44.000
מישהו הביא לו 'הוט-דוג',
אחר הביא שוטר.

00:12:45.000 --> 00:12:48.000
אותו בחור חזר מיד לעמוד על רגליו.

00:12:48.000 --> 00:12:52.000
ולשם כך נדרש רק
האקט הפשוט של שימת-לב.

00:12:53.000 --> 00:12:54.000
כך שאני אופטימי.

NOTE Paragraph

00:12:54.000 --> 00:12:55.000
תודה רבה לכם.

NOTE Paragraph

00:12:55.000 --> 00:12:57.000
[מחיאות כפיים]