חשבו על חולצת הטי הלבנה הקלאסית.
כל שנה, אנחנו מוכרים וקונים
שני מיליארד חולצות טי בעולם,
מה שהופך אותה
לאחד מפריטי הלבוש הנפוצים בעולם.
אבל איך והיכן מיוצרת חולצת טי ממוצעת?
ומהי השפעתה הסביבתית?
פריטי לבוש יכולים להיות מאוד מגוונים,
אבל חולצת טי ממוצעת מתחילה את חייה
בחווה באמריקה, סין או הודו,
שם זרעי כותנה נזרעים, מושקים וגדלים
עבור הכדורים הרכים שהם מייצרים.
מכונות שנוהגות את עצמן
קוצרות בזהירות את הכדורים האלה,
מנפטת כותנה תעשייתית מפרידה מכאנית
את כדורי הפלאף מהזרעים,
והכותנה נדחסת לחבילות בנות 225 קילו.
צמחי הכותנה דורשים כמות עצומה
של מים וחומרי הדברה.
2,700 ליטר של מים נדרשים
כדי לייצר חולצה ממוצעת,
מספיק כדי למלא 30 אמבטיות.
בנוסף, על כותנה משתמשים
ביותר חומרי הדברה
מכל גידול אחר בעולם.
המזהמים האלה יכולים להיות מסרטנים,
פוגעים בבריאות עובדי השדות,
ופוגעים במערכות האקולוגיות בסביבה.
יש חולצות העשויות מכותנה אורגנית
שגדלה ללא חומרי הדברה,
אבל כותנה אורגנית מהווה פחות מ-1%
מ-22.7 מיליון הטונות
של כותנה שמיוצרות בעולם.
ברגע שחבילות הכותנה עוזבות את החווה,
מפעלי טקסטיל שולחים אותן למפעלי טוויה,
בדרך כלל בסין או בהודו,
שם מכונות משוכללות מערבבות,
מפרידות,
מסרקות,
מושכות,
מותחות,
ולבסוף, מסובבות כותנה לחבלים שלגיים
של חוטים שנקראים גדילים.
אז, החוטים נשלחים חזרה למפעלים,
שם מכונות אריגה עגולות ענקיות
אורגות אותם לבדים של בד גס אפרפר
שמטופל בחום וכימיקלים
עד שהוא הופך לרך ולבן.
פה, הבד נטבל במלבינים תעשייתיים וצבענים,
שיוצרים צבעים חיים בבערך 70% מהבדים.
למרבה הצער, כמה מאלה
מכילים מסרטנים כמו קדמיום,
עופרת,
כרום,
וכספית.
רכיבים מזיקים אחרים וכימיקלים
יכולים לגרום לזיהום נרחב
כשהם נשפכים כפסולת רעילה
לנהרות ולאוקיינוסים.
הטכנולוגיות כיום כה מתקדמות בכמה מדינות,
שכל תהליך גידול ויצור הבד
בקושי דורש מגע יד אדם.
אבל רק עד לנקודה הזו.
לאחר שהבד המוגמר מגיע למפעלים,
בדרך-כלל בבנגלדש, סין, הודו או טורקיה,
נדרש כוח אדם כדי לתפור אותו לחולצות טי,
עבודה מורכבת שמכונות עדיין לא יכולות לבצע.
לתהליך הזה יש בעיות משלו.
בנגלדש לדוגמה,
שעברה את סין כיצואנית
הגדולה ביותר של חולצות טי,
מעסיקה 4.5 מיליון איש בתעשיה,
אבל הם בדרך-כלל עובדים
בתנאים עלובים ובשכר נמוך.
אחרי היצור, כל החולצות האלו
נשלחות באניה, רכבת ומשאית
להימכר במדינות עם הכנסה גבוהה,
תהליך שנותן לכותנה עקבת פחמן עצומה.
כמה מדינות מייצרות את הביגוד שלהן
באופן מקומי,
מה שמוריד את השלב המזהם הזה,
אבל באופן כללי, יצור בגדים מהווה 10%
מפליטות הפחמן הגלובליות.
וזה מחמיר.
בגדים זולים יותר והמוכנות הציבורית לקנות
העלתה את היצור הגלובלי
מ-1994 ל-2014 ב-400%
לבערך 80 מיליארד בגדים כל שנה.
לבסוף, בבית הצרכן,
חולצת הטי עוברת את אחד התהליכים
דורשי המשאבים הכי משמעותיים בחייה.
באמריקה לדוגמה,
בבית הממוצע מפעילים כמעט
400 מכונות כביסה בשנה
כל אחת משתמשת ב-160 ליטר מים.
מכונות כביסה ומייבשים משתמשים באנרגיה,
כשהמייבשים דורשים
פי חמשה עד ששה ממכונות הכביסה.
השינוי הדרמטי בצריכת הביגוד
ב-20 השנים האחרונות,
שמונע על ידי החברות הגדולות
והטרנדים של אופנה מהירה,
פגע בסביבה,
בבריאות החקלאים,
והניע מנהגי העסקה מפוקפקים.
זה גם הפך את האופנה
למזהמת השניה בגודלה בעולם, אחרי נפט.
אבל יש מה לעשות.
שקלו קניית בגדים יד שניה.
נסו לחפש בדים שעשויים
מבדים אורגניים או ממוחזרים.
כבסו בגדים פחות, ויבשו בתליה
כדי לחסוך במשאבים.
במקום לזרוק אותן בסוף חייהן,
תרמו, מחזרו,
או השתמשו בהן מחדש כבדי ניקיון.
ולבסוף, אולי תשאלו את עצמכם,
כמה חולצות ופריטי לבוש תצרכו במהלך חייכם,
ומה תהיה השפעתן הכוללת על העולם?