(פעמון) (פעמון) איך אני יכול להשאר ברגע הנוכחי כשזה מרגיש בלתי נסבל? כי כאן בפלאם וילג' אנחנו תמיד אומרים "מי יתן ולא נתפס בעבר או בעתיד" "מי יתן ונחזור לרגע הנוכחי" וזו שאלה על "איך אפשר להשאר ברגע הנוכחי כשהרגע הנוכחי מרגיש בלתי נסבל?" זו שאלה טובה. (צחוק) כל אחד שמכיר את התרגול של תשומת לב יודע שצריך לחזור הביתה לרגע הנוכחי כשאתה חוזר הביתה לרגע הנוכחי אתה יכול למצוא.. שני מצבים: המצב הראשון הוא שיש כל כך הרבה תנאים אפשריים לאושר בכאן ובעכשיו כשאתה שואף ומביא את המחשבות בחזרה לגוף אתה מתבסס ברגע הנוכחי. ואתה מבחין שיש הרבה גורמים מרעננים ומרפאים זמינים ברגע הנוכחי יש הרבה תנאים לאושר ברגע הנוכחי. ועם המודעות הזאת, מאוד קל לטפח תחושת שמחה. תוכלו לעשות את זה כדי להזין את עצמכם. להזין את עצמכם בשמחה ואושר. אז זה הדבר הראשון שנתקלים בו ברגע ההווה. המצב השני הוא כשאתה חוזר לרגע ההווה אתה עלול להתקל בהרגשה של כאב, הרגשה של רגש כואב, שנמצא בך. למעשה רגשות כואבים מופיעים מפעם לפעם. כשהם מתחילים להופיע, אתה לא רוצה להיות שם. אז אתה מנסה לברוח, להעמיד פנים שזה לא שם. אז אף אחד לא שם כדי לטפל בתחושה הכואבת. אז לחזור בחזרה לרגע הנוכחי במצב כזה זה כבר לא לשים לב לתנאים של שמחה שקיימים, אלא לנצל את ההזדמנות לטפל בכאב שבנו. ולשנות אותו. אז גם אם רגע ההווה הוא בלתי נסבל לחזור אל הרגע הזה זו ההזדמנות היחידה שלנו לעשות משהו כדי להרגיע את הכאב ולשנות אותו. רוב האנשים לא עושים את זה כי הם מפחדים שכשהם יחזרו הביתה אל עצמם ויגעו בכאב שבפנים, הם יהיו מוצפים על ידי הסבל וזו הסיבה שהם מתאמנים בלברוח, לדמיין משהו לגבי העתיד כדי לשכוח לחזור לעבר כדי לשכוח אבל העבר והעתיד הם כמו תמונות לא מציאות. רק הרגע הנוכחי אמיתי. הרבה אנשים מנסים לכסות את הכאב שבפנים לא רק על ידי חזרה לעבר או בריחה לעתיד, אלא גם בדמיון שיש תקוה שיש סוף לסבל בעתיד אבל זה לא יכול להמשך הרבה זמן ורוב האנשים מנסים לכסות את הכאב שבפנים על ידי צרכנות. אנחנו קוראים עיתונים וצופים בטלויזיה ואנחנו מנסים למצוא משהו לאכול אנחנו מקשיבים למוזיקה, מתקשרים בטלפון אנחנו מקווים שכל מה שאנחנו עושים ימנע מאיתנו להפגש עם הסבל שבתוכנו. ואנחנו מרשים לכאב להמשיך לצמוח בתוכנו. אז התרגול של תשומת לב עוזר לנו לחזור הביתה לרגע הנוכחי גם אם הרגע הנוכחי הוא לא נעים אבל רק ברגע הזה אנחנו יכולים להבין את הסבל, ואנחנו יכולים למצוא דרך להרגיע אותו. ולהתמיר אותו. אז בפעם הבאה שהרגע הנוכחי לא נעים לך אל תחשוב שלברוח ממנו זו הדרך הכי טובה. יכול להיות שזו הזדמנות. אז, השאר ברגע. התבונן לעומק לתוך טבע הסבל. אם אתה יודע איך לתרגל נשימה מודעת או הליכה מודעת. אתה מטפח אנרגיה של תשומת לב ואז האנרגיה של תשומת הלב שטיפחת עוזרת לך להיות חזק מספיק כדי להכיר ולהתמודד עם הכאב ולקבל אותו על ידי התייחסות עדינה לכאב בכמה דקות, אתה יכול להרגיע אותו וגם... אם יש אנשים שמתרגלים איתך אתה יכול להרוויח מהתשומת לב שלהם ומהחמלה שלהם להתחבר לסבל, מביא הבנה של סבל. וגם... האנרגיה של החמלה - הבנה וחמלה - יש להן את היכולת לרפא. לרפא אותך ולרפא את האנשים שהזדמנו להיות סביבך באותו זמן ואם יש קבוצה של אנשים שמתרגלים, יחד, מקבלים את הסבל ברוך, הם יחווה שהאנרגיה הקולקטיבית מרפאה אותם גם וכשהם סובלים פחות, הם במצב לעזור לאנשים לעשות אותו דבר. יש בודהיסטבה שנקרא קסיטיגרבה הנדר שלו הוא ללכת למקומות שבהם יש הרבה סבל כדי לנצל את ההזדמנות לשרת, לעזור. ויש הרבה רופאים, אחיות, עובדים סוציאלים שעושים אותו הדבר הם מתנדבים ללכת למקומות הכואבים בכדור הארץ כדי לעזור לאנשים הם אמיתיים, הם לא רק דימויים. אנשים צעירים מאוד משרתים כבודהיסטוות. הם לא מפחדים מהסבל. כי הם יודעים שהם יכולים להביא הקלה. לבודהיסטווה יש כוח חזק זו השאיפה סוג המזון השלישי, רצון אתה יודע שאתה שם - בחיים ואתה רוצה לעשות משהו עם החיים שלך אתה רוצה שהחיים שלך יהיו משמעותיים. אז אתה מתחייב לעזור כי אתה לא מפחד ללכת למקומות של סבל. ואנחנו צריכים לתמוך באנשים האלה. אנחנו רוצים לתמוך בהם כדי שהם לא יאבדו את השאיפה שלהם אחרי כמה שנים של שירות צריך לשלוח להם עידוד הם צריכים הזנה וריפוי אז אחרי חצי שנה של עבודה במקומות קשים הם הולכים הביתה ואנחנו מטפלים בהם, זמן ריפוי, כדי שהם יצאו שוב בפעם הבאה גם הבודהיסטווה צריך עזרה. אנחנו כאן כדי לעזור לבודהיסטוות בעבודתם בעולם אם יש לך חמלה, לא מפריע לך להיות במצבים קשים של סבל. ואם יש לך מספיק חמלה אז אתה מוגן. אתה לא תהיה מוצף על ידי האנרגיה המשותפת של סבל קסיטיגרבה יודע שהוא צריך סנגהה כדי להמשיך לאורך זמן התרגול לא צריך להיות רק אישי התרגול צריך להיות גם קבוצתי. אז ננסה לשכנע אנשים ממשפחתנו להצטרף והדרך הכי טובה לעשות זאת היא להפוך להיות יותר ויותר נעימים בכל יום יותר מחייכים, יותר נחמדים. והם יאמינו שהתרגול יעבוד גם בשבילם. כשהמשפחה שלך, הקהילה שלך נהנית מהרמוניה בריאות, אחווה, אז אתה מגשים את השאיפה שלך. בלי קהילה, בלי קבוצה של אנשים החלום שלנו לא יכול להתגשם. אז אנחנו לא רק מנסים בתור יחידים, אלא אנחנו יודעים שלפעול בקבוצה של אנשים זה הרבה יותר טוב. (פעמון)