כלבך אוהב להתכרבל על הספה,
אבל כך גם את.
אז את מגרשת אותו
ומתארגנת לערב נינוח.
הרי את האדם כאן.
את ישות תבונית, ולא סתם
יצור המונע בידי אינסטינקטים.
את יודעת לתכנן ולחלום, ו...
האם הכלב זה עתה
הערים עליך, וצוהל על כך?
ואולי הוא פשוט פעל
לפי האינסטינקטים שלו?
האם יש בכלל הבדל?
מה הוא חשב?
ובכן, תלוי בכוונתנו במילה "חשב"
וכיצד אנו מודדים חשיבה.
אריסטו ודה-קרט השתמשו שניהם
באמות המידה של אינסטינקט ותבונה
כדי להפריד בין החיות
ובני האדם.
אריסטו האמין שבני האדם ניחנו בתבונה,
ואילו החיות מסוגלות רק לנהוג
ע"פ אינסטינקטים פשוטים של הישרדות ורבייה.
כמעט 2000 שנה אחריו,
הציע דה-קרט גירסה קיצונית יותר
של רעיון זה,
וטען שלא ניתן להבחין
בין חיות שנוהגות לפי אינסטינקטים
לבין רובוטים שמגיבים מוכנית
לגירויים בסביבתם.
אבל אחדות הדעים נגד
תבונת החיות החלה להתפורר
עם הופעת תיאוריית האבולוציה
של דארווין.
דארווין הניח שתבונה יכולה לנבוע
מאינסטינקטים פשוטים יותר.
הוא צפה בשלשולים שקיבלו החלטות
לגבי גרירת עלים בצורות משונות
לתוך מחילותיהם,
ונדהם לגלות שהאדם עשוי להפעיל
אמצעים דומים לפתרון בעיות דומות.
ואם, כפי שסבר, מוצא האדם
הוא מיצורים פשוטים יותר,
ייתכן שמוחנו מצוי הרחק יותר
על אותו רצף,
והוא נבדל משלהם בדרגה,
אך לא בסיווג.
ניסויים עדכניים, שמראים
שמינים רבים פותרים בעיות מורכבות
מאששים את הנחתו המקורית
של דארווין.
פילים משתמשים בעצמים שונים
כדי להגיע למקומות קשים בגישה,
עורבים מעצבים לעצמם כלים,
ויודעים להשתמש בהזחת מים
כדי להשיג תגמול,
תמנונים יודעים לפתוח צנצנות
אחרי שצפו באחרים שעשו זאת,
ואף מסוגלים לזכור את התהליך
כעבור חודשים.
מטלות אלה תובעות
לשקול את היבטיה של בעיה
בנפרד מן המצב המיידי
ולזכור את השיטה לשימוש בעתיד.
ובכל זאת, בעוד החיות יודעות
לפתור בעיות מורכבות,
איך נדע מה הן חושבות,
אם בכלל?
חוקרי התנהגות,
כמו פבלוב ות'ורנדייק, טוענים
שחיות שלכאורה חושבות,
רק מגיבות בד"כ
לגירויי תגמול או עונש.
כך היה במקרהו
של "הנס החכם",
סוס בכל יכולת מופלאה להשיב
ברקיעות פרסה על בעיות בחשבון.
אך מסתבר שהנס לא היה
טוב במיוחד בחשבון,
אלא ידע לקרוא רמזים
סמויים ולא-רצוניים של מאמנו,
מתי להפסיק לרקוע.
אז נכון: הנס לא ידע לספור.
אך האם זה אומר שלא חשב?
הרי ידע לפרש דקויות
של מסרים חברתיים,
תכונה המשותפת לו
ולחיות לא-אנושיות רבות.
פילים מכירים זה את זה
אחרי שנים רבות של ריחוק,
ואף נראה שהם מתאבלים
על מתיהם.
דבורים יוצרות תקשורת
בצורת מחול ייחודית
כדי לציין את מיקומו ואיכותו
של מקור מזון עבור חברותיהן.
שימפנזים עוסקים בשיטות רמייה מורכבות,
מה שמרמז שאינם רק חושבים,
אלא מבינים שגם אחרים חושבים.
ומה עם אלכס, התוכי האפור?
הוא ידע להשתמש בלשון בני-אדם
כדי לזהות צבעים וצורות
של אובייקטים חסרים,
ואף להבין מושגים מופשטים,
כמו "גדול יותר" ו"קטן יותר".
זה מזכיר מאד תבונה,
ולא סתם פעולה של מכונות
חסרות-בינה.
אך בעוד החיה הלא-אנושית
יודעת לפתור בעיות ואף לתקשר,
אצל האדם,
החשיבה כרוכה גם בתודעה,
היכולת לחשוב על מעשים
ולא רק לבצעם.
עד כה, אין מחקר שמוכיח
שהתבונה להערים עלינו
משמעה גם שכלבנו יודע
לחוש סיפוק על שהצליח בכך.
מה שאנו בעצם רוצים לדעת
הוא איך זה להיות כלב,
או תמנון,
או עורב.
פילוסופים של התודעה מכנים זאת
"הבעיה הקשה",
כי בעוד אתם ואני יכולים לדווח
איך זה להיות אדם,
איש איננו דובר סוסית.
אפליו תוכי מדבר, כמו אלכס,
לא יכול לומר לנו כיצד הוא חש
לגבי הצבעים שידע לנקוב בשמם.
ומה אם התודעה קיימת
בצורות שונות?
האם בכלל נוכל לזהות
את התודעה אצל דבורים?
ואם כבר, איך נוכל לדעת בבטחה
שאנשים אחרים ניחנו בתודעה?
אולי הם סתם זומבים
בעלי כושר תפקוד גבוה?
כך או כך, מוחותיהן של החיות
ממשיכים לאתגר את גבולות הבנתנו
והאופן בו נגדיר אותן
עשוי ללמד יותר אודות מוחנו
מאשר על שלהן.