"יופי הוא קללה," חשבה פסיכה כשהביטה מעבר לקצה הצוק, במקום בו ננטשה על ידי אביה. היא נולדה כה מושלמת מבחינה פיזית שסגדו לה כהתגלמות החדשה של ונוס, אלת האהבה. אבל מאהבים אנושיים אמיתיים נרתעו מלהתקרב אליה. כשאביה ביקש הנחיות מהאורקל של אפולו, אל האור, ההגיון, והנבואה. נאמר לו לנטוש את בתו על צוק סלעי שם היא תינשא לנבל פראי דמוי נחש מכונף. לבדה על הצוק, פסיכה הרגישה את זפיר הרוח המערבית מרימה אותה בעדינות באויר. היא הורידה אותה מול ארמון. "את בבית," היא שמעה קול בלתי נראה אומר. "בעלך מחכה לך בחדר השינה, אם תעזי לפגוש אותו." "אני אמיצה מספיק", אמרה פסיכה לעצמה. חדר השינה היה חשוך מדי כך שהיא לא ראתה את בעלה. אבל הוא לא הרגיש לה נחשי בכלל. עורו היה רך, וקולו והתנהגותו היו עדינים. היא שאלה אותו מי הוא, אבל הוא אמר לה שזו השאלה היחידה עליה לעולם לא יוכל לענות. אם היא אוהבת אותו, היא לא תצטרך לדעת. הביקורים שלו המשיכו לילה אחר לילה. ובמהרה, פסיכה נכנסה להריון. היא היתה מאושרת, אבל גם בקונפליקט. איך תוכל לגדל את התינוק עם איש שהיא מעולם לא ראתה? באותו לילה, פסיכה ניגשה לבעלה הישן כשהיא מחזיקה מנורה. מה שהיא גילתה היה האל קופידון ששלח אלים ואנשים בערגה זה אל זה בעזרת חיציו החדים. פסיכה הפילה את המנורה, ושרפה את קופידון עם שמן חם. הוא אמר שהוא היה מאוהב בפסיכה מאז שאימו הקנאית, ונוס, ביקשה ממנו לבייש את האישה הצעירה בדקירתה עם חץ. אבל כשנלכד ביופיה של פסיכה, קופידון השתמש בחץ על עצמו. הוא לא האמין, עם זאת, שאלים ואנשים יכולים לאהוב כשווים. עכשיו כשהיא ידעה את זהותו האמיתית, התקוות שלהם לאושר התנפצו, אז הוא עף לו. פסיכה נשארה מיואשת עד שהקול הבלתי נראה חזר ואמר לה שזה כן אפשרי שהיא וקופידון יאהבו זה את זה כשווים. בתחושה מעודדת, היא יצאה למצוא אותו. אבל ונוס ירטה אותה ואמרה שהיא וקופידון יוכלו להתחתן רק אם היא תשלים סדרה של משימות בלתי אפשריות. ראשית, נאמר לפסיכה למיין ערמה ענקית של זרעים בלילה אחד. ממש כשהיא איבדה כל תקווה, מושבת נמלים ריחמה עליה ועזרה לה בעבודתה. כשעברה בהצלחה את המבחן הראשון, פסיכה היתה צריכה להביא לונוס את הצמר של כבשת זהב, שהיתה ידועה בביתור הרפתקנים משוטטים, אבל אל נהר הראה לה איך לאסוף את צמר הכבשה שנתפש בקוצים, והיא הצליחה. לבסוף, פסיכה ירדה אל העולם התחתון ושיכנעה את פרוסרפינה, מלכת המתים, לשים טיפה מהיופי שלה בקופסה עבור ונוס. שוב, הקול הבלתי נראה בא לעזרתה של פסיכה. הוא אמר לה להביא עוגות שעורה לסרברוס, כלב השמירה של השאול ומטבעות כדי לשלם לאיש על הסירה, כארון, שיעביר אותה את הנהר סטיקס. כשהושלמה משימתה השלישית והאחרונה חזרה פסיכה לארץ החיים. ממש מחוץ לארמונה של ונוס, היא פתחה את קופסת היופי של פרוסרפינה, בתקווה לשמור קצת לעצמה. אבל הקופסה היתה מלאה בשינה, לא יופי, ופסיכה התמוטטה על הדרך. קופידון, שכבר התאושש מפצעיו, עף לכלתו הישנה. הוא אמר לה שהוא טעה והיה טיפש. חוסר הפחד שלה מול הבלתי נודע הוכיח שהיא יותר משווה לו. קופידון נתן לפסיכה אמברוזיה, נקטר האלים, והעניק לה חיי נצח. מעט לאחר מכן, פסיכה ילדה את בתם. הם קראו לה עונג, ועונג, קופידון ופסיכה, שמשמעות שמה הוא נשמה, עסוקים מאז בלסבך את חיי האהבה של אנשים.