WEBVTT

00:00:06.337 --> 00:00:09.512
היי, קוראים לי טוני
ואתם צופים ב”Every Frame a Painting”.

00:00:09.512 --> 00:00:12.341
אם יש תכונה שמעניינת אותי 
אצל קולנוענים זה שככל שהם מביימים יותר,

00:00:12.341 --> 00:00:16.110
כך הם מצליחים להביע את עצמם טוב יותר
בפרטים הכי קטנים של כל סצנה.

00:00:16.110 --> 00:00:17.560
—אז מה אתה רוצה?

00:00:23.289 --> 00:00:29.223
הרבה אנשים חושבים שבמאים מובחנים זה מזה באופן שבו הם 
מצלמים את הסצנות הגדולות, הוואן-שוטים המטורפים, הדברים המסוגננים ממש.

00:00:29.223 --> 00:00:33.849
וכן, אלה השוטים שמחקים אותם, והם
באמת נותנים לך אינדיקציה לגבי החזון של אותו אדם.

00:00:33.849 --> 00:00:37.555
אבל במוקדם או במאוחר, כל במאי חוזר
לסצנות כמו זו:

00:00:37.555 --> 00:00:42.254
שני אנשים בחדר, מדברים. בערך
הדבר הכי פחות קולנועי שיש.

00:00:42.254 --> 00:00:45.145
וסצנות כאלה מספרות לך
ממה אכפת להם באמת.

00:00:45.145 --> 00:00:49.956
אם לא הייתי זקוק לקצין רפואה, לא הייתי 
נותן לך להתקרב מרחק שנות אור מהמבצע הזה.

00:00:49.956 --> 00:00:53.446
—אני אסיר תודה לנצח.
—שמור את הסרקזם שלך לעצמך.

00:00:53.446 --> 00:00:56.946
ודייויד פינצ’ר?
אותו מעניינת - אינפורמציה.

00:00:56.946 --> 00:01:01.410
שלא כמו הרבה במאים, שמנסים להימנע
מאקספוזיציה, לפעמים פינצ’ר לא עושה דבר חוץ מאקספוזיציה.

00:01:01.410 --> 00:01:02.988
—איזון המלח צריך להיות בדיוק נכון.

00:01:02.988 --> 00:01:05.632
ולכן השומן הכי טוב ליצירת סבון
מגיע מבני אדם.

00:01:06.809 --> 00:01:09.370
—רגע, מה זה המקום הזה?
—קליניקה לשאיבת שומן.

00:01:09.669 --> 00:01:13.860
בעולם שלו, דרמה מתרחשת כאשר
דמות לומדת אינפורמציה חדשה.

00:01:13.860 --> 00:01:15.354
—שם למטה, במרתף.

00:01:15.354 --> 00:01:17.483
איך זה מסתדר עם מה שהם
כבר יודעים?

00:01:17.483 --> 00:01:20.035
—אין הרבה אנשים שיש להם
מרתף בקליפורניה.

00:01:20.035 --> 00:01:23.064
ואיך הם מגיבים לכך שהם לומדים
עוד קצת מן האמת?

00:01:23.064 --> 00:01:24.064
—לי יש.

00:01:25.759 --> 00:01:30.055
הסגנון של פינצ’ר הוא הרחבה של הרעיון הזה,
ומעניין לשמוע אותו מתאר את התהליך.

00:01:30.055 --> 00:01:32.544
הם יודעים שאתה יכול לעשות הכל
ולכן השאלה היא:

00:01:32.544 --> 00:01:36.369
מה אתה לא עושה,
לא מה אתה כן עושה.

00:01:36.369 --> 00:01:40.209
אם כך, אז מה דייויד פינצ’ר לא עושה?

00:01:47.008 --> 00:01:51.223
דבר ראשון - מצלמה מוחזקת ביד. פינצ’ר הוא במאי
של לנעול-את-זה ולשים-את-זה-על-חצובה.

00:01:51.223 --> 00:01:53.541
הוא שונא מצלמה מוחזקת ביד
ועושה את זה אולי פעם אחת בסרט.

00:01:53.541 --> 00:01:56.072
בקעקוע דרקון יש 2 סצנות כאלה,
ובזודיאק יש אחת.

00:01:56.072 --> 00:01:57.958
ברשת החברתית יש רק את 
השוט הזה.

00:02:00.838 --> 00:02:03.413
בשבעה חטאים יש הכי הרבה סצנות מצלמה מוחזקת ביד
בכל סרטיו של פינצ’ר: חמש סצנות.

00:02:03.413 --> 00:02:05.943
—טלפון. טלפון. טלפון? טלפון?

00:02:05.943 --> 00:02:08.524
אבל אפילו כשהוא משתמש בזה,
שימו לב איך הוא מעצב מסביב לזה.

00:02:08.524 --> 00:02:11.078
עבודת המצלמה סביב הבלשים 
נראית רועדת, אבל ג’ון דו,

00:02:11.078 --> 00:02:14.049
שלו יש את כל הכוח בסצנה,
מצולם מחצובה, ישר ויציב.

00:02:14.049 --> 00:02:16.255
—מה יש בקופסה?
—רק אחרי שתיתן לי את האקדח.

00:02:16.255 --> 00:02:18.390
—מה יש בקופסה המזויינת?
—תן לי את האקדח.

00:02:18.390 --> 00:02:19.685
—הוא כרגע אמר לך.

00:02:19.685 --> 00:02:23.273
דבר נוסף שפינצ’ר נמנע ממנו הוא תחושה של
בן אנוש המפעיל את המצלמה.

00:02:23.273 --> 00:02:26.122
בעידן שבו במאים רבים מוסיפים
במכוון רעידות מצלמה

00:02:26.122 --> 00:02:29.246
או טעויות לשוטים שלהם כדי לגרום
לזה להיראות כאילו היה שם אדם,

00:02:29.246 --> 00:02:30.761
פינצ’ר עושה את ההיפך.

00:02:30.761 --> 00:02:36.509
—אני פשוט אוהב את הרעיון של ידיעת-כל,
המצלמה הולכת לכאן באופן מושלם,

00:02:36.509 --> 00:02:38.061
והיא עושה את זה שם באופן די מושלם

00:02:38.061 --> 00:02:41.552
ואין לה שום אישיות,
וזה ממש כאילו שמה שקורה

00:02:41.552 --> 00:02:44.035
פשוט נדון להתרחש.

00:02:47.009 --> 00:02:51.984
לפעמים אי אפשר לדעת אם השוט נוצר
בשליטת אדם, בשליטת מכונה או באופן ממוחשב.

00:02:51.984 --> 00:02:55.341
האפקט הסופי הוא מאיים, כמו משהו
מתוך מלון אוברלוק (מהסרט “הניצוץ”).

00:03:01.699 --> 00:03:04.325
בנוסף, הוא לא חותך לקלוז אפ,
אלא אם כן הוא חייב.

00:03:04.325 --> 00:03:06.844
למרות שהקלוז אפים והאינסרטים של
פינצ’ר נראים מאוד ייחודיים,

00:03:06.844 --> 00:03:10.941
הוא חותך פנימה לעתים נדירות, מפני ש-
—בכל פעם שאתה חותך לקלוז אפ

00:03:11.858 --> 00:03:16.341
…הצופים יודעים: “תסתכלו על זה, 
זה חשוב.” אתה צריך להיות מאוד מאוד

00:03:16.341 --> 00:03:19.703
מודע וזהיר מתי אתה
בוחר לעשות את זה.

00:03:22.853 --> 00:03:25.688
בכל סצנה נתונה, הוא יישתמש
בקלוז אפ רק עבור רגע אחד או שניים.

00:03:25.688 --> 00:03:28.604
וככל שהוא מביים יותר, 
כך הוא משתמש בזה פחות.

00:03:28.604 --> 00:03:31.031
—היית יכול להיות 
מזכיר המדינה מצוין.

00:03:32.251 --> 00:03:35.745
לרגעים האלה יש כוח בדיוק בגלל
שהוא נמנע מהשוט במקום אחר.

00:03:38.723 --> 00:03:41.387
ודבר אחרון, הוא לעולם לא יניע
את המצלמה אם אפשר להימנע מכך.

00:03:41.387 --> 00:03:44.772
—רציתי להציג, בפריים
רחב ככל הניתן,

00:03:44.772 --> 00:03:48.803
ובסיטואציה הכי פחות
טעונה שאפשר,

00:03:48.803 --> 00:03:51.224
עד כמה שאפשר
בדרך בימתית שכזו,

00:03:51.224 --> 00:03:53.611
זה מה שקורה,
זה מה שהבחור הזה רואה.

00:03:53.611 --> 00:03:57.287
—אתה לא שם לב.
—מה זה?

00:03:57.297 --> 00:03:59.684
אז תחשבו על כל ההגבלות
האלה שהוא מציב לעצמו.

00:03:59.684 --> 00:04:04.462
בלי מצלמה מוחזקת ביד, בלי מפעיל אנושי,
בלי קלוז אפים, בלי תנועות מצלמה ללא סיבה.

00:04:04.462 --> 00:04:08.425
עכשיו בואו ניתן לו סצנה שיש בה רק אנשים
מדברים. האם יוכל להפוך אותה לקולנועית?

00:04:08.425 --> 00:04:11.028
הרוצח שם מתחתיו דלי, והמשיך להגיש לו.

00:04:11.028 --> 00:04:13.889
הפתולוג אומר שיכול להיות שזה נמשך יותר מ-12 שעות.

00:04:13.889 --> 00:04:16.877
אה כן. לדבר זה לא קולנועי. אבל דרמה היא כן קולנועית.

00:04:16.877 --> 00:04:19.748
בסצנה הזו יש שלושה אנשים. אחד עומד, שניים יושבים.

00:04:19.748 --> 00:04:22.432
הדבר הראשון שפינצ'ר עושה זה להביא אותנו לכאן, לשמוע את שני אלה.

00:04:22.432 --> 00:04:27.075
רק מגדלי הפריים אפשר להבין שזה יותר חשוב לסומרסט מאשר למפקד, אבל אף אחד מהם לא יזוז.

00:04:27.075 --> 00:04:30.988
כשהבלש מנסה להיפטר מהמקרה -
—אני רוצה שתציב אותי מחדש.

00:04:30.988 --> 00:04:33.674
אנחנו עוברים לזווית אחרת של המפקד ושל סומרסט.

00:04:33.674 --> 00:04:35.942
זה הרמז שלנו לכך שמילס מנסה להשתחל פנימה.

00:04:35.942 --> 00:04:39.102
אבל סומרסט, שלא מסתכל בכלל לאיזור קו העיניים, מתעלם ממנו.

00:04:39.102 --> 00:04:41.970
כאשר הבלש הצעיר מתפרץ:
—היי בנאדם! אני ממש כאן!

00:04:41.970 --> 00:04:43.450
—אתה יכול להגיד לי את החרא הזה בפנים.

00:04:43.450 --> 00:04:46.343
אנחנו עוברים לזווית הזו, ועכשיו סומרסט סוף סוף עומד מולו.

00:04:46.343 --> 00:04:48.885
זה מעמיד את המפקד במצב לא נעים, והוא חייב להיות זה שמכריע.

00:04:48.885 --> 00:04:51.887
—תן את זה לי.
—לא. אני נותן לך משהו אחר.

00:04:51.887 --> 00:04:57.257
זה הקלוז אפ היחיד של המפקד בכל הסצנה, ופינצ'ר שומר אותו לרגע שבו מזלזלים לגמרי במילס.

00:04:57.257 --> 00:04:59.977
אז אפילו בלי סאונד אפשר להבין את המטרה של הסצנה הזו.

00:04:59.977 --> 00:05:03.281
פינצ'ר לקח את העיניים שלכם והביא אותן לכאן כדי לראות את הדרמה הזו,

00:05:03.281 --> 00:05:06.262
לכאן כדאי לראות את זה, ואז לכאן כדי לראות את העימות הסופי.

00:05:06.262 --> 00:05:10.360
שלוש דמויות, שלוש מערכות יחסית, הכל מבויים לעיני המצלמה.

00:05:10.360 --> 00:05:11.889
—מצטער, ידידי.

00:05:11.889 --> 00:05:15.159
בפעם הבאה שהדמויות האלה ביחד, שימו לב כמה רחוק מילס יושב.

00:05:15.159 --> 00:05:17.381
אבל ברגע שסומרסט מתחיל להסביר את התיאוריה שלו:

00:05:18.013 --> 00:05:22.356
—גרגרנות. תאוות בצע.

00:05:22.356 --> 00:05:25.917
פינצ'ר לוקח אותנו לכאן ומראה אותם מסתכלים זה על זה באותו פריים.

00:05:25.917 --> 00:05:28.025
אפילו שהם מתחילים לעבוד ביחד רק כעבור 10 דקות,

00:05:28.025 --> 00:05:30.316
זהו הרגע שבו הם מתחילים לכבד זה את זה.

00:05:30.316 --> 00:05:33.269
אפשר ממש לצפות בשבעה חטאים ולהבחין בהתקדמות של מערכת היחסים הזאת

00:05:33.269 --> 00:05:35.580
בכל שוט שבו שניהם נמצאים יחד,

00:05:35.584 --> 00:05:38.680
עד לזו שבסוף.
ככה נראה בימוי טוב.

00:05:39.266 --> 00:05:41.899
ככל שפינצ'ר מתבגר, הוא נעשה יותר מרומז.

00:05:41.899 --> 00:05:44.800
למשל, עכשיו הוא ממש טוב בלהשתמש בריקנות בפריים.

00:05:44.800 --> 00:05:46.607
והוא יחתוך אל כסא שאין בו אף אחד.

00:05:46.607 --> 00:05:51.267
—אדוארדו היה נשיא איגוד המשקיעים של הארוורד, והוא היה גם החבר הכי טוב שלי.

00:05:51.267 --> 00:05:53.270
או חלל ריק שמייצג בעל נעדר.

00:05:53.270 --> 00:05:55.129
זה ממש חבל, אנחנו עוד נדבר על זה.

00:05:56.509 --> 00:05:57.992
ומתי זה יהיה גמור?

00:05:57.992 --> 00:06:02.295
הוא בונה סצנה שלמה עבור רגע שבו מישהו מביט אל תוך המצלמה, שמח.

00:06:02.295 --> 00:06:05.344
—אני מאוד שמחה להיות כאן, תודה שאירחתם אותי.

00:06:05.344 --> 00:06:08.946
או מבועת.
—שמור על עצמך, סאם.

00:06:08.946 --> 00:06:11.069
והוא יראה לנו איך נראה המקרר של מישהו מבפנים.

00:06:15.825 --> 00:06:21.604
זה נכון שלפינצ'ר יש מוניטין של מישהו שאינו מתפשר, שמצלם 50 או 60 או 99 טייקים לסצנה.

00:06:21.604 --> 00:06:26.376
—קשת כפולה? אלוהים, מה זה אומר?

00:06:26.376 --> 00:06:30.095
באותו זמן, זה תענוג לראות מישהו שפשוט טוב במה שהוא עושה.

00:06:30.095 --> 00:06:34.705
מישהו שיכול להראות איך מערך הכוחות ביחסים משתנה, באמצעות קאט בודד.

00:06:34.705 --> 00:06:36.448
—נתקו את הטלפונים.

00:06:36.448 --> 00:06:38.852
מישהו שמוכן לתת לרגע הזה להתפתח במלואו...

00:06:44.636 --> 00:06:48.292
או פשוט להראות את הדמויות הולכות מנקודה א' לנקודה ב'.

00:06:48.292 --> 00:06:53.616
אפילו אם אתם לא אוהבים את פינצ'ר, מדובר בעבודת הבימוי מן הטובות שיש כרגע, ופשוט שווה ללמוד מזה.

00:06:54.729 --> 00:07:00.533
—אני לא הזודיאק, ואם הייתי, בטח לא הייתי אומר לך.

00:07:00.533 --> 00:07:03.394
ואם אתם כן מחבבים אותו, אז הנה מה הוא חושב עליכם.

00:07:03.394 --> 00:07:06.685
—אני חושב שאנשים הם סוטים.

00:07:06.685 --> 00:07:08.767
חשבתי כך, ואני מאמין

00:07:08.767 --> 00:07:11.027
שזה הבסיס של הקריירה שלי.