1
00:00:06,337 --> 00:00:09,512
היי, קוראים לי טוני
ואתם צופים ב”Every Frame a Painting”.

2
00:00:09,512 --> 00:00:12,341
אם יש תכונה שמעניינת אותי 
אצל קולנוענים זה שככל שהם מביימים יותר,

3
00:00:12,341 --> 00:00:16,110
כך הם מצליחים להביע את עצמם טוב יותר
בפרטים הכי קטנים של כל סצנה.

4
00:00:16,110 --> 00:00:17,560
—אז מה אתה רוצה?

5
00:00:23,289 --> 00:00:29,223
הרבה אנשים חושבים שבמאים מובחנים זה מזה באופן שבו הם 
מצלמים את הסצנות הגדולות, הוואן-שוטים המטורפים, הדברים המסוגננים ממש.

6
00:00:29,223 --> 00:00:33,849
וכן, אלה השוטים שמחקים אותם, והם
באמת נותנים לך אינדיקציה לגבי החזון של אותו אדם.

7
00:00:33,849 --> 00:00:37,555
אבל במוקדם או במאוחר, כל במאי חוזר
לסצנות כמו זו:

8
00:00:37,555 --> 00:00:42,254
שני אנשים בחדר, מדברים. בערך
הדבר הכי פחות קולנועי שיש.

9
00:00:42,254 --> 00:00:45,145
וסצנות כאלה מספרות לך
ממה אכפת להם באמת.

10
00:00:45,145 --> 00:00:49,956
אם לא הייתי זקוק לקצין רפואה, לא הייתי 
נותן לך להתקרב מרחק שנות אור מהמבצע הזה.

11
00:00:49,956 --> 00:00:53,446
—אני אסיר תודה לנצח.
—שמור את הסרקזם שלך לעצמך.

12
00:00:53,446 --> 00:00:56,946
ודייויד פינצ’ר?
אותו מעניינת - אינפורמציה.

13
00:00:56,946 --> 00:01:01,410
שלא כמו הרבה במאים, שמנסים להימנע
מאקספוזיציה, לפעמים פינצ’ר לא עושה דבר חוץ מאקספוזיציה.

14
00:01:01,410 --> 00:01:02,988
—איזון המלח צריך להיות בדיוק נכון.

15
00:01:02,988 --> 00:01:05,632
ולכן השומן הכי טוב ליצירת סבון
מגיע מבני אדם.

16
00:01:06,809 --> 00:01:09,370
—רגע, מה זה המקום הזה?
—קליניקה לשאיבת שומן.

17
00:01:09,669 --> 00:01:13,860
בעולם שלו, דרמה מתרחשת כאשר
דמות לומדת אינפורמציה חדשה.

18
00:01:13,860 --> 00:01:15,354
—שם למטה, במרתף.

19
00:01:15,354 --> 00:01:17,483
איך זה מסתדר עם מה שהם
כבר יודעים?

20
00:01:17,483 --> 00:01:20,035
—אין הרבה אנשים שיש להם
מרתף בקליפורניה.

21
00:01:20,035 --> 00:01:23,064
ואיך הם מגיבים לכך שהם לומדים
עוד קצת מן האמת?

22
00:01:23,064 --> 00:01:24,064
—לי יש.

23
00:01:25,759 --> 00:01:30,055
הסגנון של פינצ’ר הוא הרחבה של הרעיון הזה,
ומעניין לשמוע אותו מתאר את התהליך.

24
00:01:30,055 --> 00:01:32,544
הם יודעים שאתה יכול לעשות הכל
ולכן השאלה היא:

25
00:01:32,544 --> 00:01:36,369
מה אתה לא עושה,
לא מה אתה כן עושה.

26
00:01:36,369 --> 00:01:40,209
אם כך, אז מה דייויד פינצ’ר לא עושה?

27
00:01:47,008 --> 00:01:51,223
דבר ראשון - מצלמה מוחזקת ביד. פינצ’ר הוא במאי
של לנעול-את-זה ולשים-את-זה-על-חצובה.

28
00:01:51,223 --> 00:01:53,541
הוא שונא מצלמה מוחזקת ביד
ועושה את זה אולי פעם אחת בסרט.

29
00:01:53,541 --> 00:01:56,072
בקעקוע דרקון יש 2 סצנות כאלה,
ובזודיאק יש אחת.

30
00:01:56,072 --> 00:01:57,958
ברשת החברתית יש רק את 
השוט הזה.

31
00:02:00,838 --> 00:02:03,413
בשבעה חטאים יש הכי הרבה סצנות מצלמה מוחזקת ביד
בכל סרטיו של פינצ’ר: חמש סצנות.

32
00:02:03,413 --> 00:02:05,943
—טלפון. טלפון. טלפון? טלפון?

33
00:02:05,943 --> 00:02:08,524
אבל אפילו כשהוא משתמש בזה,
שימו לב איך הוא מעצב מסביב לזה.

34
00:02:08,524 --> 00:02:11,078
עבודת המצלמה סביב הבלשים 
נראית רועדת, אבל ג’ון דו,

35
00:02:11,078 --> 00:02:14,049
שלו יש את כל הכוח בסצנה,
מצולם מחצובה, ישר ויציב.

36
00:02:14,049 --> 00:02:16,255
—מה יש בקופסה?
—רק אחרי שתיתן לי את האקדח.

37
00:02:16,255 --> 00:02:18,390
—מה יש בקופסה המזויינת?
—תן לי את האקדח.

38
00:02:18,390 --> 00:02:19,685
—הוא כרגע אמר לך.

39
00:02:19,685 --> 00:02:23,273
דבר נוסף שפינצ’ר נמנע ממנו הוא תחושה של
בן אנוש המפעיל את המצלמה.

40
00:02:23,273 --> 00:02:26,122
בעידן שבו במאים רבים מוסיפים
במכוון רעידות מצלמה

41
00:02:26,122 --> 00:02:29,246
או טעויות לשוטים שלהם כדי לגרום
לזה להיראות כאילו היה שם אדם,

42
00:02:29,246 --> 00:02:30,761
פינצ’ר עושה את ההיפך.

43
00:02:30,761 --> 00:02:36,509
—אני פשוט אוהב את הרעיון של ידיעת-כל,
המצלמה הולכת לכאן באופן מושלם,

44
00:02:36,509 --> 00:02:38,061
והיא עושה את זה שם באופן די מושלם

45
00:02:38,061 --> 00:02:41,552
ואין לה שום אישיות,
וזה ממש כאילו שמה שקורה

46
00:02:41,552 --> 00:02:44,035
פשוט נדון להתרחש.

47
00:02:47,009 --> 00:02:51,984
לפעמים אי אפשר לדעת אם השוט נוצר
בשליטת אדם, בשליטת מכונה או באופן ממוחשב.

48
00:02:51,984 --> 00:02:55,341
האפקט הסופי הוא מאיים, כמו משהו
מתוך מלון אוברלוק (מהסרט “הניצוץ”).

49
00:03:01,699 --> 00:03:04,325
בנוסף, הוא לא חותך לקלוז אפ,
אלא אם כן הוא חייב.

50
00:03:04,325 --> 00:03:06,844
למרות שהקלוז אפים והאינסרטים של
פינצ’ר נראים מאוד ייחודיים,

51
00:03:06,844 --> 00:03:10,941
הוא חותך פנימה לעתים נדירות, מפני ש-
—בכל פעם שאתה חותך לקלוז אפ

52
00:03:11,858 --> 00:03:16,341
…הצופים יודעים: “תסתכלו על זה, 
זה חשוב.” אתה צריך להיות מאוד מאוד

53
00:03:16,341 --> 00:03:19,703
מודע וזהיר מתי אתה
בוחר לעשות את זה.

54
00:03:22,853 --> 00:03:25,688
בכל סצנה נתונה, הוא יישתמש
בקלוז אפ רק עבור רגע אחד או שניים.

55
00:03:25,688 --> 00:03:28,604
וככל שהוא מביים יותר, 
כך הוא משתמש בזה פחות.

56
00:03:28,604 --> 00:03:31,031
—היית יכול להיות 
מזכיר המדינה מצוין.

57
00:03:32,251 --> 00:03:35,745
לרגעים האלה יש כוח בדיוק בגלל
שהוא נמנע מהשוט במקום אחר.

58
00:03:38,723 --> 00:03:41,387
ודבר אחרון, הוא לעולם לא יניע
את המצלמה אם אפשר להימנע מכך.

59
00:03:41,387 --> 00:03:44,772
—רציתי להציג, בפריים
רחב ככל הניתן,

60
00:03:44,772 --> 00:03:48,803
ובסיטואציה הכי פחות
טעונה שאפשר,

61
00:03:48,803 --> 00:03:51,224
עד כמה שאפשר
בדרך בימתית שכזו,

62
00:03:51,224 --> 00:03:53,611
זה מה שקורה,
זה מה שהבחור הזה רואה.

63
00:03:53,611 --> 00:03:57,287
—אתה לא שם לב.
—מה זה?

64
00:03:57,297 --> 00:03:59,684
אז תחשבו על כל ההגבלות
האלה שהוא מציב לעצמו.

65
00:03:59,684 --> 00:04:04,462
בלי מצלמה מוחזקת ביד, בלי מפעיל אנושי,
בלי קלוז אפים, בלי תנועות מצלמה ללא סיבה.

66
00:04:04,462 --> 00:04:08,425
עכשיו בואו ניתן לו סצנה שיש בה רק אנשים
מדברים. האם יוכל להפוך אותה לקולנועית?

67
00:04:08,425 --> 00:04:11,028
הרוצח שם מתחתיו דלי, והמשיך להגיש לו.

68
00:04:11,028 --> 00:04:13,889
הפתולוג אומר שיכול להיות שזה נמשך יותר מ-12 שעות.

69
00:04:13,889 --> 00:04:16,877
אה כן. לדבר זה לא קולנועי. אבל דרמה היא כן קולנועית.

70
00:04:16,877 --> 00:04:19,748
בסצנה הזו יש שלושה אנשים. אחד עומד, שניים יושבים.

71
00:04:19,748 --> 00:04:22,432
הדבר הראשון שפינצ'ר עושה זה להביא אותנו לכאן, לשמוע את שני אלה.

72
00:04:22,432 --> 00:04:27,075
רק מגדלי הפריים אפשר להבין שזה יותר חשוב לסומרסט מאשר למפקד, אבל אף אחד מהם לא יזוז.

73
00:04:27,075 --> 00:04:30,988
כשהבלש מנסה להיפטר מהמקרה -
—אני רוצה שתציב אותי מחדש.

74
00:04:30,988 --> 00:04:33,674
אנחנו עוברים לזווית אחרת של המפקד ושל סומרסט.

75
00:04:33,674 --> 00:04:35,942
זה הרמז שלנו לכך שמילס מנסה להשתחל פנימה.

76
00:04:35,942 --> 00:04:39,102
אבל סומרסט, שלא מסתכל בכלל לאיזור קו העיניים, מתעלם ממנו.

77
00:04:39,102 --> 00:04:41,970
כאשר הבלש הצעיר מתפרץ:
—היי בנאדם! אני ממש כאן!

78
00:04:41,970 --> 00:04:43,450
—אתה יכול להגיד לי את החרא הזה בפנים.

79
00:04:43,450 --> 00:04:46,343
אנחנו עוברים לזווית הזו, ועכשיו סומרסט סוף סוף עומד מולו.

80
00:04:46,343 --> 00:04:48,885
זה מעמיד את המפקד במצב לא נעים, והוא חייב להיות זה שמכריע.

81
00:04:48,885 --> 00:04:51,887
—תן את זה לי.
—לא. אני נותן לך משהו אחר.

82
00:04:51,887 --> 00:04:57,257
זה הקלוז אפ היחיד של המפקד בכל הסצנה, ופינצ'ר שומר אותו לרגע שבו מזלזלים לגמרי במילס.

83
00:04:57,257 --> 00:04:59,977
אז אפילו בלי סאונד אפשר להבין את המטרה של הסצנה הזו.

84
00:04:59,977 --> 00:05:03,281
פינצ'ר לקח את העיניים שלכם והביא אותן לכאן כדי לראות את הדרמה הזו,

85
00:05:03,281 --> 00:05:06,262
לכאן כדאי לראות את זה, ואז לכאן כדי לראות את העימות הסופי.

86
00:05:06,262 --> 00:05:10,360
שלוש דמויות, שלוש מערכות יחסית, הכל מבויים לעיני המצלמה.

87
00:05:10,360 --> 00:05:11,889
—מצטער, ידידי.

88
00:05:11,889 --> 00:05:15,159
בפעם הבאה שהדמויות האלה ביחד, שימו לב כמה רחוק מילס יושב.

89
00:05:15,159 --> 00:05:17,381
אבל ברגע שסומרסט מתחיל להסביר את התיאוריה שלו:

90
00:05:18,013 --> 00:05:22,356
—גרגרנות. תאוות בצע.

91
00:05:22,356 --> 00:05:25,917
פינצ'ר לוקח אותנו לכאן ומראה אותם מסתכלים זה על זה באותו פריים.

92
00:05:25,917 --> 00:05:28,025
אפילו שהם מתחילים לעבוד ביחד רק כעבור 10 דקות,

93
00:05:28,025 --> 00:05:30,316
זהו הרגע שבו הם מתחילים לכבד זה את זה.

94
00:05:30,316 --> 00:05:33,269
אפשר ממש לצפות בשבעה חטאים ולהבחין בהתקדמות של מערכת היחסים הזאת

95
00:05:33,269 --> 00:05:35,580
בכל שוט שבו שניהם נמצאים יחד,

96
00:05:35,584 --> 00:05:38,680
עד לזו שבסוף.
ככה נראה בימוי טוב.

97
00:05:39,266 --> 00:05:41,899
ככל שפינצ'ר מתבגר, הוא נעשה יותר מרומז.

98
00:05:41,899 --> 00:05:44,800
למשל, עכשיו הוא ממש טוב בלהשתמש בריקנות בפריים.

99
00:05:44,800 --> 00:05:46,607
והוא יחתוך אל כסא שאין בו אף אחד.

100
00:05:46,607 --> 00:05:51,267
—אדוארדו היה נשיא איגוד המשקיעים של הארוורד, והוא היה גם החבר הכי טוב שלי.

101
00:05:51,267 --> 00:05:53,270
או חלל ריק שמייצג בעל נעדר.

102
00:05:53,270 --> 00:05:55,129
זה ממש חבל, אנחנו עוד נדבר על זה.

103
00:05:56,509 --> 00:05:57,992
ומתי זה יהיה גמור?

104
00:05:57,992 --> 00:06:02,295
הוא בונה סצנה שלמה עבור רגע שבו מישהו מביט אל תוך המצלמה, שמח.

105
00:06:02,295 --> 00:06:05,344
—אני מאוד שמחה להיות כאן, תודה שאירחתם אותי.

106
00:06:05,344 --> 00:06:08,946
או מבועת.
—שמור על עצמך, סאם.

107
00:06:08,946 --> 00:06:11,069
והוא יראה לנו איך נראה המקרר של מישהו מבפנים.

108
00:06:15,825 --> 00:06:21,604
זה נכון שלפינצ'ר יש מוניטין של מישהו שאינו מתפשר, שמצלם 50 או 60 או 99 טייקים לסצנה.

109
00:06:21,604 --> 00:06:26,376
—קשת כפולה? אלוהים, מה זה אומר?

110
00:06:26,376 --> 00:06:30,095
באותו זמן, זה תענוג לראות מישהו שפשוט טוב במה שהוא עושה.

111
00:06:30,095 --> 00:06:34,705
מישהו שיכול להראות איך מערך הכוחות ביחסים משתנה, באמצעות קאט בודד.

112
00:06:34,705 --> 00:06:36,448
—נתקו את הטלפונים.

113
00:06:36,448 --> 00:06:38,852
מישהו שמוכן לתת לרגע הזה להתפתח במלואו...

114
00:06:44,636 --> 00:06:48,292
או פשוט להראות את הדמויות הולכות מנקודה א' לנקודה ב'.

115
00:06:48,292 --> 00:06:53,616
אפילו אם אתם לא אוהבים את פינצ'ר, מדובר בעבודת הבימוי מן הטובות שיש כרגע, ופשוט שווה ללמוד מזה.

116
00:06:54,729 --> 00:07:00,533
—אני לא הזודיאק, ואם הייתי, בטח לא הייתי אומר לך.

117
00:07:00,533 --> 00:07:03,394
ואם אתם כן מחבבים אותו, אז הנה מה הוא חושב עליכם.

118
00:07:03,394 --> 00:07:06,685
—אני חושב שאנשים הם סוטים.

119
00:07:06,685 --> 00:07:08,767
חשבתי כך, ואני מאמין

120
00:07:08,767 --> 00:07:11,027
שזה הבסיס של הקריירה שלי.