פרנק וורן: שלום, שמי פרנק,
ואני אוסף סודות.
הכל התחיל עם רעיון מטורף
בנובמבר 2004.
הדפסתי 3,000 גלויות עם הכתובת שלי,
כמו זאת.
הן היו ריקות מצד אחד,
ובצידן השני
רשמתי כמה הוראות פשוטות.
ביקשתי מאנשים לחלוק אנונימית סוד בצורה יצירתית
שלא סיפרו לאף אחד קודם לכן.
וחילקתי בצורה אקראית את הגלויות האלו
ברחובות וושינגטון די.סי.
בלי לדעת למה לצפות.
אבל מייד הרעיון החל להתפשט כמו וירוס.
אנשים החלו לקנות גלויות משלהם
ולהכין גלויות משלהם.
התחלתי לקבל גלויות בדואר הביתי שלי,
לא רק עם חותמות דואר של וושינגטון די.סי.
אבל גם מטקסס, קליפורניה,
ונקובר, ניו זילנד, עירק
לאחר זמן קצר הרעיון המטורף שלי לא נראה כל כך מטורף
PostSecret.com
הוא הבלוג ללא פרסומות הנצפה ביותר בעולם.
וזהו אוסף הגלויות שלי היום.
אתם יכולים לראות את אשתי
נאבקת לערום חבילת גלויות
על גבי פירמידה של יותר מחצי מיליון סודות.
מה שארצה לעשות כעת
זה לחלוק אתכם מקבץ מיוחד מאד של סודות
מהאוסף הזה,
ונתחיל מזה.
"מצאתי את הבולים האלו כשהייתי ילד,
וחיכיתי כל חי
שיהיה לי מישהו לשלוח אותם אליו.
לא היה לי אף פעם מישהו כזה."
סודות יכולים ללבוש צורות רבות.
הם יכולים להיות מזעזעים
או טיפשיים או מלאי נשמה.
הם יכולים לחבר אותנו לאנושיות העמוקה ביותר
או עם בני אדם שלא נפגוש לעולם.
(צחוק)
אולי אחד מכם שלח את זה.
אינני יודע.
זה מדגים בצורה מצויינת
את היצירתיות שיש לאנשים
כשהם מכינים ושולחים לי גלויה.
זה כמובן הוכן מחצי כוס של סטארבאקס
עם בול וכתובת הדואר שלי מהצד השני.
"אמא ביולוגית יקרה, יש לי הורים נפלאים.
מצאתי אהבה. אני מאושר."
סודות יכולים להזכיר לנו את האינסופיות של הדרמות האנושיות,
את החולשות והגבורה,
שנוטלים חרישית חלק
בחיי בני האדם שמסביבנו
אפילו כעת.
"כל מי שהכיר אותי לפני 9/11
מאמין שאני מת"
"נהגתי לעבוד עם קבוצת דתיים אדוקים,
אז לפעמים לא לבשתי תחתונים,
רק חייכתי חיוך גדול וגיכחתי לעצמי."
(צחוק)
הבא בתור דורש הסבר קצר לפני שאני מציג לכם אותו.
אני אוהב לדבר בקמפוסים של מכללות
ולחלוק סודות וסיפורים עם סטודנטים.
ואני לפעמים נשאר בסביבה
חותם על ספרים ומצטלם עם סטודנטים.
והגלויה הבאה נוצרה
מאחת מהתמונות הללו.
ואני גם צריך להזכיר שבדיוק כמו היום,
באירוע PostSecret ההוא
השתמשתי במיקרופון אלחוטי.
"המיקרופון שלך לא היה סגור בזמן בדיקת הסאונד.
כולנו שמענו אותך משתין."
(צחוק)
זה היה מאד מביך כשזה קרה,
עד שהבנתי שהיה יכול להיות יותר גרוע.
בדיוק. אתם מבינים למה אני מתכוון.
(צחוק)
"בתוך המעטפה הזאת
ישנן השאריות הקרועות
של מכתב ההתאבדות שלא עשיתי בו שימוש.
אני מרגיש כמו האדם המאושר ביותר בעולם (עכשיו.)"
"אחד מהגברים האלו הוא אבי בני.
הוא משלם לי הרבה כדי לשמור זאת בסוד."
(צחוק)
"בשבת ההיא כשתהית איפה אני,
ובכן, קניתי לך טבעת.
היא בכיס שלי עכשיו."
קיבלתי את הגלויה הזאת דרך הבלוג PostSecret
לפני שנתיים ביום האהבה.
זה היה ממש בתחתית, הסוד האחרון בטור ארוך.
והוא בסך הכל היה מפורסם בערך שעתיים
כשקיבלתי את האימייל הצוהל הזה
מהבחור ששלח לי את הגלויה.
והוא אמר, "פרנק, אני רוצה לשתף אותך
בסיפור שלאחרונה התרחש בחיי."
הוא אמר, "הברכיים שלי עדיין רועדות."
הוא אמר, "במשך שלוש שנים, החברה שלי ואני,
הפכנו את זה למנהג של יום ראשון בבוקר
לבקר בבלוג PostSecret ביחד
ולקרוא את הסודות בקול רם.
אני קורא קצת לה, היא קוראת קצת לי."
הוא אומר, "זה ממש קירב אותנו אחד לשניה
במהלך השנים.
וכשגיליתי
שפירסמת
את ההצעה המפתיעה שלי לחברה שלי ממש בתחתית,
הייתי משותק וחסר מילים.
וניסיתי להירגע, לא להסגיר דבר.
וכמו בכל יום ראשון,
התחלנו לקרוא את הסודות בקול רם אחד לשנייה."
הוא אמר, "אבל הפעם זה נראה כאילו זה לוקח לה נצח
לעבור על כל אחד."
אבל לבסוף היא הגיעה.
היא הגיעה לסוד התחתון, הצעת הנישואין שלו אליה.
והוא אמר:"היא קראה את זה פעם ואז עוד פעם."
והיא הסתובבה אלי ואמרה,
"זה לא החתול שלנו?"
(צחוק)
וכשהיא ראתה אותו,
הוא כבר כרע על ברכו, הוציא את הטבעת.
הוא שלף את השאלה, היא אמרה כן. זה היה סוף שמח מאד.
אז השבתי לו אימייל
ואמרתי, "בבקשה שלח לי תמונה, משהו.
שאני יכול לשתף את כל קהילת PostSecret
לספר לכולם על הסיום מהאגדות."
אז הוא שלח לי באימייל את התמונה הזאת.
(צחוק)
"מצאתי מצלמה בלולאפלוזה בקיץ.
סופסוף פיתחתי את התמונות
והייתי רוצה מאד לתת לך אותם."
התמונה מעולם לא הושבה
לאנשים שאיבדו אותה,
אבל הסוד השפיע על חיים של אנשים רבים,
החל בסטודנט מקנדה
בשם מאטי.
מאטי קיבל השראה מהסוד הזה
והתחיל אתר אינטרנט משלו,
אתר שנקרא IFoundYourCamera (מצאתי את המצלמה שלך).
מאטי מזמין אנשים
לשלוח לו בדואר מצלמות דיגיטליות שהם מצאו,
כרטיסי זיכרון שאבדו
עם תמונות יתומות.
ומאטי לוקח את התמונות מהמצלמות האלו
ומפרסם אותן באתר שלו כל שבוע.
ואנשים נכנסים לאתר
לראות אם הם יכולים לזהות תמונה שאיבדו
או כדי לעזור למישהו אחר לקבל תמונות בחזרה
שאולי הם מחפשים אחריהן נואשות.
זוהי אחת מהחביבות עלי.
(צחוק)
מאטי מצא את הדרך החכמה הזאת
כדי למנף את טוב הלב של אנשים זרים.
וזה אולי נראה כמו רעיון פשוט. הוא אכן כך.
אבל השפעתו על חיי אנשים יכולה להיות עצומה.
מאטי חלק איתי
אימייל מרגש שקיבל
מהאמא שבתמונה.
"זו אני, בעלי ובני.
התמונות האחרות הן של סבתי החולה מאד.
תודה על יצירת האתר.
התמונות הללו חשובות לי משתוכל לדמיין.
לידתו של בני מתועדת במצלמה זו.
הוא יהיה בן ארבע מחר."
כל תמונה שאתם רואים כאן
ואלפי אחרות
הושבו לאדם שאיבד אותן --
לעיתים חצו אוקינוסים,
לעיתים עברו דרך מחסומי שפה.
זוהי הגלויה האחרונה שהבאתי להראות לכם היום.
"כאנשים שאני אוהב
משאירים הודעה במשיבון שלי
אני כל הזמן שומר אותן למקרה שהם ימותו מחר
ולא תהיה לי דרך
לשמוע את קולם אי פעם."
כשפירסמתי את הסוד הזה,
עשרות אנשים
שלחו לי הודעות מוקלטות מהטלפונים שלהם,
לפעמים כאלו שהם שמרו במשך שנים,
הודעות מבני משפחה או חברים
שמתו.
הם אמרו שעל ידי שימור הקולות האלו
ועל ידי שיתופם
זה עזר להם לשמור את הנשמה של יקיריהם חיה.
נערה צעירה אחת
פרסמה את ההודעה האחרונה
שהיא שמעה מסבתה.
סודות יכולים ללבוש צורות רבות.
הם יכולים להיות מזעזעים או טיפשיים
או מלאי נשמה.
הם יכולים לחבר אותנו עם האנושיות העמוקה ביותר בנו
או עם אנשים שלא נפגוש שוב לעולם.
הודעה מוקלטת: הודעה מוקלטת ראשונה.
סבתא: ♫ היום היומולדת של מישהו ♫
♫ יומולדת של מישהו היום ♫
♫ הנרות כבר דולקים ♫
♫ על העוגה ♫
♫ וכולנו מוזמנים ♫
♫ מוזמנים לחגיגה ♫
את בת 21 היום.
שיהיה לך יומולדת מאד שמח, ואני אוהבת אותך.
ואני אגיד לך שלום עכשיו.
פ.ו. : תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
תודה.
(מחיאות כפיים)
ג'ון כהן: פרנק, זה היה מקסים,
כל כך נוגע ללב.
האם שלחת פעם גלויה לעצמך?
האם שלחת פעם סוד ל PostSecret ?
פ.ו. : יש סוד אחד משלי בכל אחד מספריי.
אני חושב שבאופן מסויים, הסיבה שהתחלתי את הפרוייקט,
אפילו שלא ידעתי את זה אז,
היא שנאבקתי בעצמי בסודות שלי.
וזה היה בעזרת מיקור המונים,
זה היה בעזרת טוב הלב שזרים הרעיפו עלי,
שיכולתי לחשוף
חלקים מעברי שרדפו אותי.
ג'.כ.: והאם מישהו אי פעם גילה
איזה מהסודות בספר היה שלך?
האם מישהו ממקורביך יכול היה להבחין?
פ.ו.: לפעמים אני משתף במידע, כן.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)