WEBVTT

00:00:00.540 --> 00:00:03.490
רבים ודאי מכירים את הסיפור
על שני אנשי המכירות

00:00:03.490 --> 00:00:06.220
שיצאו לאפריקה בתחילת המאה ה-20.

00:00:06.520 --> 00:00:09.880
הם נשלחו לשם כדי למצוא שווקים
למכירת נעליים.

00:00:10.000 --> 00:00:13.000
ושניהם שלחו מברקים בחזרה למנצ'סטר.

00:00:13.310 --> 00:00:14.590
האחד כתב:


00:00:14.590 --> 00:00:18.000
"אין סיכוי. נקודה.
לא נועלים כאן נעליים."

00:00:18.290 --> 00:00:20.070
והשני כתב:

00:00:20.070 --> 00:00:23.000
"הזדמנות פז!
עדיין לא נועלים כאן נעליים."

00:00:23.000 --> 00:00:24.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:00:24.000 --> 00:00:27.550
כיום שורר מצב דומה
בעולם המוזיקה הקלאסית,

00:00:27.550 --> 00:00:31.580
כי יש אנשים שחושבים
שהמוסיקה הקלאסית גוועת.

00:00:32.300 --> 00:00:36.300
אך כמה מאיתנו חושבים
שעוד לא ראיתם כלום.

00:00:36.550 --> 00:00:40.000
ובמקום להתחיל עם סטטיסטיקות ומגמות

00:00:40.000 --> 00:00:42.700
ולספר לכם על כל התזמורות שנסגרות,

00:00:42.700 --> 00:00:45.000
וחברות ההקלטה שמתפרקות,

00:00:45.000 --> 00:00:48.020
חשבתי לערוך הערב ניסוי,

00:00:49.000 --> 00:00:51.000
זה לא באמת ניסוי,
כי אני יודע את התוצאה.

00:00:51.000 --> 00:00:53.740
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:00:53.740 --> 00:00:56.980
אך זה כאילו ניסוי.
כעת, לפני ש--

00:00:56.980 --> 00:01:00.000
(צחוק)

00:01:00.000 --> 00:01:02.570
-- לפני שנתחיל,
ברצוני לעשות 2 דברים.

00:01:02.570 --> 00:01:04.580
ראשית, אני רוצה להזכיר לכם

00:01:04.580 --> 00:01:08.000
איך ילד בן 7 מנגן בפסנתר.

00:01:08.580 --> 00:01:10.720
אולי יש לכם ילד כזה בבית.

00:01:10.750 --> 00:01:12.000
הוא נשמע בערך ככה.

00:01:12.000 --> 00:01:31.470
♫♫♫

00:01:32.230 --> 00:01:35.200
אני רואה שכמה מכם
מכירים את הילד הזה.

00:01:35.200 --> 00:01:38.570
אם יתאמן וילמד במשך שנה,
יהיה בן 8,

00:01:38.570 --> 00:01:40.000
והוא יישמע כך:

00:01:40.000 --> 00:01:47.000
♫♫♫

00:01:47.000 --> 00:01:50.000
הוא מתאמן שנה נוספת,
וכעת הוא בן 9:

00:01:50.000 --> 00:01:56.400
♫♫♫

00:01:56.400 --> 00:01:59.340
הוא מתאמן ולומד עוד שנה,
והוא בן 10:

00:01:59.770 --> 00:02:06.000
♫♫♫

00:02:06.000 --> 00:02:07.900
בשלב הזה הם בד"כ מוותרים.

00:02:07.900 --> 00:02:09.330
(צחוק)

00:02:09.330 --> 00:02:11.220
[מחיאות כפיים]

00:02:11.220 --> 00:02:15.070
אם הייתם מחכים שנה נוספת
הייתם שומעים את זה:

00:02:15.070 --> 00:02:24.530
♫♫♫

NOTE Paragraph

00:02:24.530 --> 00:02:27.620
מה שקרה איננו
מה שאתם אולי חושבים,

00:02:27.620 --> 00:02:31.050
שהוא נעשה לפתע נלהב,
מתעניין, מעורב,

00:02:31.050 --> 00:02:34.460
זכה למורה חדש, הגיע לבגרות מינית,
מה שלא יהיה,

00:02:34.460 --> 00:02:37.950
אלא שההדגשות פחתו.

00:02:37.960 --> 00:02:41.540
בפעם הראשונה שהוא ניגן,
הוא הדגיש כל תו.

00:02:41.540 --> 00:02:44.160
♫♫♫

00:02:44.160 --> 00:02:46.730
ובפעם השניה, כל תו שני:

00:02:46.730 --> 00:02:49.000
♫♫♫

00:02:49.000 --> 00:02:51.030
אתם רואים את זה
לפי תנועות הראש שלי.

00:02:51.030 --> 00:02:52.740
[צחוק]

00:02:52.740 --> 00:02:55.700
בן התשע הדגיש כל תו רביעי

00:02:55.700 --> 00:02:58.010
♫♫♫

00:02:58.010 --> 00:02:59.780
ובן העשר - כל תו שמיני.

00:02:59.780 --> 00:03:02.000
♫♫♫

00:03:02.000 --> 00:03:05.040
ואילו בן ה-11
הדגיש את המשפט כולו.

00:03:05.040 --> 00:03:08.310
♫♫♫

NOTE Paragraph

00:03:08.310 --> 00:03:10.650
אין לי מושג איך הגעתי
לתנוחה הזו.

00:03:10.650 --> 00:03:12.740
(צחוק)

00:03:12.750 --> 00:03:15.000
לא אמרתי: "עכשיו אזיז
את כתפי ואת גופי."

00:03:15.000 --> 00:03:17.200
לא, המוסיקה היא שדחפה אותי,

00:03:17.200 --> 00:03:19.930
ולכן אני קורא לזה:
"נגינה של ישבן אחד."

00:03:19.930 --> 00:03:21.640
♫♫♫
(צחוק)

00:03:21.640 --> 00:03:23.310
זה יכול להיות גם הישבן השני.

00:03:23.310 --> 00:03:26.000
♫♫♫

00:03:26.440 --> 00:03:31.310
אדון אחד היה פעם בהרצאה שלי
על עבודתי עם פסנתרן צעיר.

00:03:31.310 --> 00:03:34.150
הוא היה נשיא תאגיד באוהיו.

00:03:34.150 --> 00:03:35.800
ואני עבדתי אז
עם פסנתרן צעיר אחד

00:03:35.800 --> 00:03:38.520
ואמרתי לו: "הבעיה איתך,
שאתה פסנתרן של 2 ישבנים.

00:03:38.520 --> 00:03:40.270
"עליך להיות פסנתרן
של ישבן אחד."

00:03:40.270 --> 00:03:42.600
והזזתי את גופו כך,
בזמן שניגן,

00:03:42.600 --> 00:03:45.070
ולפתע המוסיקה פרשה כנפיים.

00:03:45.070 --> 00:03:47.230
הקהל נאנח כששמע את ההבדל.

00:03:47.230 --> 00:03:49.490
אח"כ קיבלתי מכתב מהאדון ההוא.

00:03:49.490 --> 00:03:52.900
הוא כתב: "כל כך התרגשתי,
עד שחזרתי והפכתי את כל החברה שלי

00:03:52.900 --> 00:03:54.470
"לחברה של ישבן אחד."

00:03:54.470 --> 00:03:57.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:03:58.000 --> 00:04:00.810
רציתי גם לספר לכם על עצמכם.

00:04:00.810 --> 00:04:03.000
יש כאן, לדעתי, 1,600 אנשים.

00:04:03.000 --> 00:04:09.350
להערכתי, 45 מכם
שרופים על מוסיקה קלאסית.

00:04:09.350 --> 00:04:11.420
מתים עליה.

00:04:11.420 --> 00:04:14.410
הרדיו שלכם מכוון תמיד
לתחנה של מוסיקה קלאסית.

00:04:14.410 --> 00:04:17.250
יש לכם תקליטורים באוטו
ואתם הולכים לקונצרטים.

00:04:17.250 --> 00:04:18.650
וילדיכם מנגנים בכלים שונים.

00:04:18.650 --> 00:04:21.880
אינכם יכולים לדמיין חיים
ללא מוסיקה קלאסית.

00:04:21.880 --> 00:04:23.410
זו הקבוצה הראשונה,
והיא די קטנה.

00:04:23.410 --> 00:04:25.150
יש קבוצה נוספת,
גדולה יותר:

00:04:25.150 --> 00:04:27.000
אלה שמוסיקה קלאסית
"לא מפריעה להם".

00:04:27.000 --> 00:04:28.330
(צחוק)

00:04:28.330 --> 00:04:30.360
אתם יודעים,
חוזרים הביתה מיום ארוך,

00:04:30.360 --> 00:04:32.920
מוזגים כוס יין ומרימים רגליים;

00:04:32.920 --> 00:04:36.250
אין בעיה לשים קצת ויוואלדי ברקע.
(צחוק)

00:04:36.250 --> 00:04:37.530
זו הקבוצה השניה.

00:04:37.530 --> 00:04:39.000
וישנה הקבוצה השלישית:

00:04:39.000 --> 00:04:41.000
אלה שאף פעם לא מאזינים
למוסיקה קלאסית.

00:04:41.000 --> 00:04:42.880
זה פשוט לא חלק מחייכם.

00:04:42.880 --> 00:04:45.750
אולי תשמעו אותה בשדה התעופה,
כמו עישון פאסיבי -

00:04:45.750 --> 00:04:47.000
[צחוק]

00:04:47.000 --> 00:04:49.980
ואולי איזה מארש קטן מ"אאידה"
כשנכנסתם להרצאה...

00:04:49.980 --> 00:04:52.000
אבל פרט לכך אינכם מאזינים לה.

00:04:52.000 --> 00:04:53.960
זו ודאי הקבוצה הגדולה ביותר.

NOTE Paragraph

00:04:53.960 --> 00:04:55.780
ויש עוד קבוצה, קטנה מאד:

00:04:55.780 --> 00:04:59.140
אלה שחושבים שהם חירשי-צלילים.

00:04:59.140 --> 00:05:01.510
מספר מדהים של אנשים סבורים
שהם חירשים לצלילים.

00:05:01.510 --> 00:05:04.180
למעשה, אומרים לי הרבה:
"בעלי חירש לצלילים."

00:05:04.180 --> 00:05:05.310

(צחוק)

00:05:05.310 --> 00:05:07.820
בעצם אי-אפשר להיות חירש לצלילים.
אין דבר כזה.

00:05:07.820 --> 00:05:10.000
אם הייתם כאלה,
לא הייתם יכולים להעביר הילוכים

00:05:10.000 --> 00:05:12.430
במכונית עם תיבת-הילוכים ידנית.

00:05:12.430 --> 00:05:16.400
לא הייתם מבדילים בין
מישהו מטקסס ומישהו מרומא.

00:05:17.140 --> 00:05:20.410
והטלפון... אמא שלכם מתקשרת

00:05:20.410 --> 00:05:23.490
בטלפון העלוב הזה,
והיא אומרת: "הלו,"

00:05:23.490 --> 00:05:26.720
ואתם יודעים לא רק מי זאת,
אלא גם מהו מצב רוחה.

00:05:26.720 --> 00:05:30.400
יש לכם אוזן מעולה.
לכולם יש אוזן מעולה.

00:05:30.400 --> 00:05:32.570
כך שאיש איננו חירש לצלילים.

NOTE Paragraph

00:05:32.570 --> 00:05:36.740
אך אומר לכם משהו:
לא מתאים לי להמשיך ככה,

00:05:36.740 --> 00:05:42.800
עם פער כה גדול בין אלה שמבינים,
אוהבים ומתים על מוסיקה קלאסית,

00:05:42.800 --> 00:05:45.680
ובין אלו שאין להם כל יחס אליה.

00:05:45.680 --> 00:05:48.040
את חירשי-הצלילים כבר מחקנו.

00:05:48.040 --> 00:05:51.410
אך גם בין שלוש קטגוריות אלה,
הפער גדול מדי.

00:05:51.410 --> 00:05:55.690
לכן לא אמשיך
עד שכל אחת ואחד באולם,

00:05:55.690 --> 00:06:00.000
בקומה למטה ובאספן,
וכל מי שצופה,

00:06:00.780 --> 00:06:04.700
ילמד לאהוב ולהבין מוסיקה קלאסית.

00:06:05.270 --> 00:06:07.000
אז זה מה שנעשה.

NOTE Paragraph

00:06:07.470 --> 00:06:12.540
ודאי שמתם לב
שאינכם רואים אצלי צל של ספק

00:06:12.540 --> 00:06:14.860
שזה יצליח,
כשאתם מתבוננים בפני, נכון?

00:06:14.860 --> 00:06:15.850
(צחוק)

00:06:15.850 --> 00:06:20.180
זהו מהמאפיינים של מנהיג,
שאין הוא מפקפק ולו לרגע

00:06:20.180 --> 00:06:25.270
ביכולתם של האנשים שבהנהגתו
להגשים את חלומו.

00:06:25.860 --> 00:06:28.590
תארו לעצמכם שמרטין לותר קינג
היה אומר: "יש לי חלום!

00:06:28.590 --> 00:06:30.870
"אבל אני לא בטוח
שהם יעמדו בזה."

00:06:30.870 --> 00:06:33.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:06:34.000 --> 00:06:36.000
בסדר. אקח קטע של שופן.

00:06:36.000 --> 00:06:41.000
זהו פרלוד יפהפה של שופן
שכמה מכם יזהו.

00:06:42.000 --> 00:07:10.000
♫♫♫

00:07:10.830 --> 00:07:13.000
יודעים מה אני חושב שקרה באולם?

00:07:13.000 --> 00:07:15.890
כשהתחלתי, ודאי חשבתם:
"כמה יפה זה נשמע."

00:07:15.890 --> 00:07:28.000
♫♫♫

00:07:29.000 --> 00:07:32.930
"...אולי כדאי שניסע למקום אחר
בחופשת הקיץ הבאה."

00:07:32.930 --> 00:07:35.740
(צחוק)

00:07:35.740 --> 00:07:37.310
מוזר, לא?

00:07:37.310 --> 00:07:41.000
מוזר איך המחשבות האלה
כאילו מרחפות אל תוך הראש.

00:07:41.000 --> 00:07:42.000
וכמובן -

00:07:42.000 --> 00:07:45.190
[מחיאות כפיים]

00:07:45.190 --> 00:07:47.630
-- וכמובן, אם הקטע ממושך
ואתם אחרי יום ארוך,

00:07:47.630 --> 00:07:49.410
אולי אפילו תתחילו לנמנם,
(צחוק)

00:07:49.410 --> 00:07:51.870
ובני לווייתכם ינעצו מרפק בצלעותיכם ויגידו:

00:07:51.870 --> 00:07:54.710
"תתעורר! זה לא תרבותי!"
ואז תרגישו עוד יותר גרוע.

00:07:54.710 --> 00:07:55.900
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:07:55.900 --> 00:07:59.300
אך האם עלה בדעתכם שהסיבה
שאתם מתנמנמים לשמע מוסיקה קלאסית

00:07:59.300 --> 00:08:01.540
אינה בגללכם, אלא בגללנו?

00:08:01.540 --> 00:08:03.140
כשניגנתי, האם מישהו חשב

00:08:03.140 --> 00:08:05.490
"מדוע הוא משתמש
בדגשים כה רבים?"

00:08:05.490 --> 00:08:08.760
אילו הייתי מניד בראשי
הייתם מן הסתם חושבים כך.

00:08:08.910 --> 00:08:15.130
♫♫♫

00:08:15.130 --> 00:08:18.380
ובשארית חייכם, בכל פעם
שתשמעו מוסיקה קלאסית

00:08:18.380 --> 00:08:22.500
תוכלו לדעת אם אתם שומעים
את הדגשים האלה.

NOTE Paragraph

00:08:22.930 --> 00:08:25.190
אז הבה נראה
מה באמת קורה כאן.

00:08:25.190 --> 00:08:29.000
יש לנו סי. זהו סי.
התו הבא הוא דו.

00:08:29.440 --> 00:08:32.000
והתפקיד של דו הוא לגרום לסי
להישמע עצוב.

00:08:32.420 --> 00:08:35.240
זה מה שהוא עושה, נכון?
(צחוק)

00:08:35.240 --> 00:08:37.000
המלחינים יודעים זאת.
אם הם רוצים מוסיקה עצובה

00:08:37.000 --> 00:08:38.840
הם פשוט מנגנים שני תווים אלה.

00:08:38.840 --> 00:08:43.000
♫♫♫

00:08:43.000 --> 00:08:45.500
אך זה פשוט סי
ואחריו 4 עצובים.

00:08:45.960 --> 00:08:48.000
(צחוק)

00:08:48.000 --> 00:08:53.000
כעת זה ממשיך ויורד ללה.
כעת לסול, ואחר לפה.

00:08:53.000 --> 00:08:55.880
אז יש לנו סי-לה-סול-פה,

00:08:55.880 --> 00:08:59.110
ואם יש לנו סי-לה-סול-פה,
למה נצפה עכשיו...?

00:08:59.110 --> 00:09:01.000
♫♫♫

00:09:03.340 --> 00:09:05.530
הו... אולי זה היה מקרי.
ננסה שוב.

00:09:05.530 --> 00:09:07.900
♫♫♫

00:09:08.790 --> 00:09:13.000
(הקהל מצטרף)
אה, המקהלה של TED. (צחוק)

00:09:13.740 --> 00:09:17.430
שמתם לב שאיש איננו חירש-צלילים?
אף לא אחד.

00:09:17.430 --> 00:09:23.780
בכל כפר בבנגלדש
ובכל עיירה בסין.

00:09:23.780 --> 00:09:27.430
כולם מכירים את זה:
דה-דה-דה-דה ...דה.

00:09:27.430 --> 00:09:29.280
כולם מצפים ל-מי.

NOTE Paragraph

00:09:29.280 --> 00:09:31.480
שופן לא רצה להגיע כאן למי,

00:09:31.840 --> 00:09:33.130
כי מה היה קורה אז?

00:09:33.650 --> 00:09:35.030
זה היה נגמר. כמו ב"המלט".

00:09:35.030 --> 00:09:36.790
זוכרים ב"המלט"?
מערכה 1, תמונה 3:

00:09:36.790 --> 00:09:38.470
הוא מגלה שדודו הרג את אביו.

00:09:38.470 --> 00:09:41.210
זוכרים שהוא ניגש אל דודו
וכמעט הורג אותו,

00:09:41.230 --> 00:09:42.380
ואז הוא נסוג,

00:09:42.380 --> 00:09:44.280
וניגש אליו שוב
וכמעט הורג אותו שוב.

00:09:44.280 --> 00:09:47.130
והמבקרים יושבים בשורה האחורית,
והם הרי מוכרחים להביע דעה,

00:09:47.130 --> 00:09:49.860
אז הם אומרים: "המלט הססן."

00:09:49.860 --> 00:09:51.000
(צחוק)

00:09:51.000 --> 00:09:53.520
או: "להמלט יש תסביך אדיפוס."

00:09:53.520 --> 00:09:55.870
לא!
אחרת המחזה היה נגמר, טמבלים.

00:09:55.870 --> 00:09:56.880
(צחוק)

00:09:56.880 --> 00:09:59.000
זו הסיבה ששייקספיר
הכניס את כל זה להמלט.

00:09:59.000 --> 00:10:01.000
אתם יודעים, אופליה שמשתגעת
והמחזה בתוך מחזה,

00:10:01.000 --> 00:10:03.090
וגולגלתו של יוריק, וחופרי הקברים.

00:10:03.090 --> 00:10:06.800
הכל כדי למשוך עד מערכה 5,
ואז הוא יכול להרוג אותו.

NOTE Paragraph

00:10:06.800 --> 00:10:11.000
כך גם אצל שופן:
הוא כמעט מגיע למי,

00:10:11.000 --> 00:10:14.380
ואז אומר: "אופּס!
מוטב שאחזור ואעשה זאת שוב."

00:10:14.380 --> 00:10:16.710
והוא עושה זאת שוב.

00:10:16.710 --> 00:10:18.360
עכשיו הוא מתרגש --

00:10:18.360 --> 00:10:19.900
♫♫♫

00:10:19.900 --> 00:10:22.000
זאת התרגשות.
זה לא צריך להטריד אתכם.

00:10:22.000 --> 00:10:24.660
עכשיו הוא מגיע לפה דיאז
וסוף סוף יורד למי...

00:10:24.660 --> 00:10:25.670
♫♫♫

00:10:25.670 --> 00:10:27.280
אך זהו האקורד הלא-נכון,

00:10:27.280 --> 00:10:30.000
כי האקורד שהוא מחפש הוא זה,
♫♫♫

00:10:30.590 --> 00:10:32.780
ובמקום זה הוא עושה...
♫♫♫

00:10:32.780 --> 00:10:36.000
אנו קוראים לזה קדנצה מטעה,
כי היא מטעה אותנו.

00:10:36.000 --> 00:10:38.000
אני תמיד אומר לתלמידי:
"אם שמעתם קדנצה מטעה,

00:10:38.000 --> 00:10:40.860
"זיכרו להרים את את הגבות
כדי שיידעו שזיהיתם אותה."

00:10:40.860 --> 00:10:43.000
[צחוק]

00:10:43.000 --> 00:10:46.970
[מחיאות כפיים]

00:10:47.000 --> 00:10:49.770
בסדר. אז הוא מגיע למי,
אך זה האקורד הלא-נכון.

00:10:49.770 --> 00:10:52.000
הוא מנסה שוב את מי.
האקורד הזה לא עובד.

00:10:52.000 --> 00:10:55.340
הוא מנסה שוב את ה-מי.
האקורד הזה לא מצליח.

00:10:55.340 --> 00:10:57.430
ושוב מי. זה לא מצליח.

00:10:58.000 --> 00:11:02.170
ולבסוף...
♫♫♫

00:11:02.170 --> 00:11:03.170
אדון אחד בשורה הראשונה עשה:
"מממ."

00:11:03.170 --> 00:11:06.000
(צחוק)

00:11:06.380 --> 00:11:09.810
זו אותה המחווה שהוא עושה
כשהוא מגיע הביתה אחרי יום ארוך

00:11:09.810 --> 00:11:12.000
מדומם את המכונית ואומר:

00:11:12.000 --> 00:11:15.150
"אה, אני בבית."
כי כולנו יודעים איפה הבית.

NOTE Paragraph

00:11:15.500 --> 00:11:18.680
אז הקטע הזה בא מרחוק
ומגיע הביתה.

00:11:18.680 --> 00:11:20.430
ואני אנגן שוב את כולו,

00:11:20.430 --> 00:11:23.530
וכולכם תעקבו אחרי.
סי-דו-סי-דו-סי-דו-סי --

00:11:23.530 --> 00:11:25.000
יורדים ללה, לסול, לפה.

00:11:25.000 --> 00:11:27.830
כמעט עד מי,
אבל אז המחזה ייגמר.

00:11:27.830 --> 00:11:30.820
זה חוזר לסי. מתרגש מאד.
עובר לפה דיאז, למי.

00:11:30.820 --> 00:11:33.000
זה האקורד הלא-נכון.
הלא-נכון. הלא-נכון.

00:11:33.000 --> 00:11:35.740
ולבסוף מגיע למי, וזה הבית.

00:11:35.740 --> 00:11:39.130
ומה שתראו זו נגינה של ישבן אחד.

00:11:39.130 --> 00:11:41.000
(צחוק)

00:11:41.000 --> 00:11:44.180
כי כדי לקשר מן הסי עד למי,

00:11:44.180 --> 00:11:49.900
עלי להפסיק לחשוב
על כל תו ותו בדרך,

00:11:49.900 --> 00:11:55.010
ולהתחיל לחשוב על הקו הארוך-ארוך
מסי ועד מי.

NOTE Paragraph

00:11:55.580 --> 00:11:57.590
היינו עכשיו בדרום אפריקה,

00:11:57.590 --> 00:12:01.040
ואי-אפשר לנסוע לדרא"פ
מבלי לחשוב על מנדלה,

00:12:01.040 --> 00:12:03.260
שהיה בכלא במשך 27 שנה.

00:12:03.260 --> 00:12:05.510
על מה הוא חשב?
על הארוחה הבאה?

00:12:05.510 --> 00:12:10.650
לא. הוא חשב על חזונו
עבור דרום אפריקה ובני האדם.

00:12:10.650 --> 00:12:11.680
זה מה שהחזיק --

00:12:11.680 --> 00:12:13.600
מדובר כאן בחזון;
מדובר בקו הארוך.

00:12:13.600 --> 00:12:15.980
כמו ציפור שעפה מעל לשדה

00:12:15.980 --> 00:12:19.100
ואינה מוטרדת מהגדרות שלמטה, בסדר?

00:12:19.540 --> 00:12:22.750
אז כעת תעקבו אחרי הקו
כל הדרך מסי ועד מי.

00:12:22.750 --> 00:12:26.000
ויש לי בקשה אחרונה,
לפני שאנגן את כל הקטע.

00:12:26.520 --> 00:12:31.300
חישבו בבקשה על מישהו
שאתם אוהבים, ושאיננו עוד.

00:12:32.420 --> 00:12:35.020
סבתא יקרה, אהוב או אהובה,

00:12:35.020 --> 00:12:38.000
דמות מתוך חייכם,
שאתם אוהבים בכל ליבכם,

00:12:38.780 --> 00:12:41.560
אך הלכה מעימכם.

00:12:42.240 --> 00:12:46.160
היזכרו באדם זה, ובו-בזמן

00:12:46.160 --> 00:12:49.630
עיקבו אחרי הקו
כל הדרך מסי ועד מי,

00:12:49.630 --> 00:12:53.890
ואז תשמעו את כל מה
שהיה לשופן לומר.

00:12:58.520 --> 00:13:01.280
(תחילת הנגינה)

00:14:44.420 --> 00:14:46.860
(סוף הנגינה)

00:14:47.760 --> 00:14:53.860
[מחיאות כפיים]

NOTE Paragraph

00:14:56.310 --> 00:15:00.000
אתם אולי תוהים--

00:15:04.690 --> 00:15:06.730
אולי אתם תוהים
מדוע אני מוחא כפיים.

00:15:06.730 --> 00:15:08.490
עשיתי זאת בבית-ספר בבוסטון

00:15:08.490 --> 00:15:12.000
עם כ-70 תלמידי כיתה ז'--
בני 12.

00:15:12.000 --> 00:15:14.280
עשיתי בדיוק מה שעשיתי איתכם,

00:15:14.280 --> 00:15:16.000
סיפרתי להם, והסברתי להם והכל.

00:15:16.000 --> 00:15:17.750
ובסוף הם מחאו כפיים בטירוף.

00:15:17.750 --> 00:15:19.740
אני מחאתי כפיים. הם מחאו כפיים.

00:15:19.740 --> 00:15:21.640
לבסוף, שאלתי:
"מדוע אני מוחא כפיים?"

00:15:21.640 --> 00:15:23.940
ואחד הילדים אמר:
"כי הקשבנו."

00:15:23.940 --> 00:15:27.000
(צחוק)

00:15:28.000 --> 00:15:31.000
חישבו על זה.
1,600 אנשים, אנשים עסוקים,

00:15:31.000 --> 00:15:33.630
מעורבים בכל מיני דברים
שונים ומשונים.

00:15:33.630 --> 00:15:39.000
מקשיבים, מבינים ומתרגשים
מקטע של שופן.

00:15:39.500 --> 00:15:40.860
זה בהחלט משהו.

00:15:40.860 --> 00:15:43.420
ואני בטוח שכל אחת ואחד מכם
עקבו אחרי זה,

00:15:43.420 --> 00:15:46.000
הבינו זאת והתרגשו מזה.
מובן שאיני יכול להיות בטוח.

00:15:46.000 --> 00:15:47.660
אך אספר לכם מה קרה לי.

NOTE Paragraph

00:15:47.660 --> 00:15:50.500
הייתי באירלנד בזמן המאורעות שם
לפני עשר שנים.

00:15:50.500 --> 00:15:53.420
עבדתי עם מספר ילדים קתוליים ופרוטסטנטים

00:15:53.970 --> 00:15:57.720
על פתרון סכסוכים.
ועשיתי איתם את זה.

00:15:57.950 --> 00:16:00.000
דבר מסוכן לעשותו,
כי הם היו ילדי רחוב.

00:16:01.020 --> 00:16:04.100
ואחד מהם ניגש אלי
למחרת בבוקר ואמר:

00:16:04.100 --> 00:16:07.390
"אתה יודע, אף פעם לא הקשבתי
למוסיקה קלאסית,

00:16:07.390 --> 00:16:09.280
"אבל כשניגנת את קטע השופינג..."

00:16:09.280 --> 00:16:11.000
(צחוק)

00:16:11.550 --> 00:16:15.000
אמר, "אחי נורה לפני שנה
ומעולם לא בכיתי עליו.

00:16:15.770 --> 00:16:17.500
"אבל אמש, כשניגנת את הקטע,

00:16:17.500 --> 00:16:19.670
"עליו חשבתי,

00:16:20.340 --> 00:16:22.550
"והרגשתי את הדמעות זולגות על פני.

00:16:22.550 --> 00:16:25.220
"וזו היתה הרגשה ממש טובה,
לבכות על אחי."

00:16:25.620 --> 00:16:28.020
כך שבאותו רגע החלטתי

00:16:28.020 --> 00:16:34.000
שהמוסיקה הקלאסית מתאימה לכל אחד.
לכל אחד.

NOTE Paragraph

00:16:35.000 --> 00:16:37.000
איך אתה... כי אתם יודעים,

00:16:37.000 --> 00:16:41.000
המקצוע שלי, מקצוע המוסיקה,
לא רואה זאת כך.

00:16:41.000 --> 00:16:44.000
לדעתם, 3% מהאוכלוסיה אוהבים מוסיקה קלאסית.

00:16:44.000 --> 00:16:48.000
לו יכולנו להגיע ל-4%, בעיותינו היו נפתרות.

00:16:49.000 --> 00:16:52.000
אני אומר, "איך הייתם מתנהגים? מה הייתם עושים?

00:16:52.000 --> 00:16:55.000
אתם חושבים, 'רק 3% אוהבים מוסיקה קלאסית,

00:16:56.000 --> 00:16:58.000
אנו רוצים להגיע ל-4%'. כיצד הייתם מתנהגים?

00:16:58.000 --> 00:17:00.000
מה הייתם עושים? איך הייתם מתנהלים

00:17:00.000 --> 00:17:02.000
לו חשבתם שכולם אוהבים מוסיקה קלאסית --

00:17:02.000 --> 00:17:04.000
הם פשוט עדיין לא יודעים זאת."

00:17:04.000 --> 00:17:05.000
(צחוק)

00:17:05.000 --> 00:17:07.000
מבינים? אלה שני עולמות שונים לגמרי.

NOTE Paragraph

00:17:08.000 --> 00:17:11.000
היתה לי חוויה מדהימה. הייתי בן 45,

00:17:11.000 --> 00:17:16.000
ניצחתי כבר 20 שנה, ופתאום היתה לי תובנה.

00:17:17.000 --> 00:17:20.000
מנצח התזמורת אינו משמיע שום צליל.

00:17:20.000 --> 00:17:22.000
התמונה שלי מופיעה בחזית התקליטור --

00:17:22.000 --> 00:17:25.000
(צחוק)

00:17:25.000 --> 00:17:27.000
-- אבל מנצח התזמורת איננו משמיע שום צליל.

00:17:28.000 --> 00:17:32.000
עוצמתו תלויה ביכולתו לעשות אחרים לרבי-עוצמה.

00:17:32.000 --> 00:17:36.000
וזה שינה עבורי הכל. זה שינה את כל חיי.

00:17:37.000 --> 00:17:38.000
אנשים בתזמורת שלי באו אלי ואמרו,

00:17:38.000 --> 00:17:40.000
"בן, מה קרה?" -זה מה שקרה.

00:17:40.000 --> 00:17:45.000
הבנתי שמשימתי היא לעורר אפשרויות אצל אחרים.

00:17:45.000 --> 00:17:48.000
ומובן שרציתי לדעת אם אני אכן עושה זאת.

00:17:48.000 --> 00:17:51.000
ואיך יודעים זאת? מביטים בעיניים.

00:17:51.000 --> 00:17:55.000
אם העיניים נוצצות, אתה יודע שהצלחת.

00:17:56.000 --> 00:17:57.000
אפשר להאיר כפר שלם

00:17:57.000 --> 00:17:59.000
עם העיניים של הבחור הזה. [צחוק]

00:17:59.000 --> 00:18:01.000
בסדר. אז אם העיניים נוצצות, אתה יודע שהצלחת.

00:18:01.000 --> 00:18:04.000
אך אם העיניים לא נוצצות, עולה שאלה.

00:18:04.000 --> 00:18:05.000
וזו השאלה:

00:18:05.000 --> 00:18:11.000
מה ערכי, אם עיני הנגנים שלי אינן נוצצות?

00:18:12.000 --> 00:18:13.000
אנו יכולים לעשות זאת גם עם ילדינו.

00:18:13.000 --> 00:18:18.000
מה ערכי, אם עיני ילדי לא נוצצות?

00:18:19.000 --> 00:18:21.000
זהו עולם אחר לגמרי.

NOTE Paragraph

00:18:21.000 --> 00:18:26.000
כולנו עומדים לסיים את השבוע-על-ההר הקסום הזה,

00:18:27.000 --> 00:18:28.000
ולחזור אל העולם.

00:18:28.000 --> 00:18:32.000
ואני אומר שראוי שנשאל את השאלה:

00:18:32.000 --> 00:18:37.000
מה ערכנו, בחוזרנו אל העולם?

00:18:37.000 --> 00:18:39.000
ואתם יודעים, יש לי הגדרה להצלחה.

00:18:40.000 --> 00:18:42.000
בעיני זה פשוט מאד. זה לא קשור בעושר, תהילה וכוח.

00:18:42.000 --> 00:18:45.000
אלא כמה עיניים נוצצות יש לי מסביבי.

NOTE Paragraph

00:18:46.000 --> 00:18:49.000
וכעת יש לי מחשבה אחרונה, והיא,

00:18:49.000 --> 00:18:52.000
מה שאנו אומרים באמת קובע--

00:18:52.000 --> 00:18:54.000
מה המלים שיוצאות מפינו.

00:18:54.000 --> 00:18:58.000
למדתי זאת מאישה ששרדה את אושוויץ,

00:18:58.000 --> 00:18:59.000
אחת ממתי-מעט השורדות.

00:18:59.000 --> 00:19:03.000
היא הלכה לאושוויץ כשהיתה בת 15,

00:19:04.000 --> 00:19:11.000
ואחיה היה בן 8, והוריה אבדו.

00:19:11.000 --> 00:19:16.000
והיא סיפרה לי זאת, היא אמרה,

00:19:16.000 --> 00:19:19.000
"היינו ברכבת לאושוויץ ואני הבטתי למטה,

00:19:19.000 --> 00:19:21.000
וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.

00:19:22.000 --> 00:19:25.000
ואמרתי, 'איזה טיפש, למה אינך שומר על הדברים שלך,

00:19:25.000 --> 00:19:26.000
אלוהים אדירים!"

00:19:26.000 --> 00:19:30.000
כמו שאחות גדולה מדברת אל אחיה הקטן.

00:19:30.000 --> 00:19:33.000
למרבה הצער, זה היה הדבר האחרון שאמרה לו,

00:19:33.000 --> 00:19:37.000
כי לא ראתה אותו שוב. הוא לא שרד.

00:19:37.000 --> 00:19:39.000
אז כשהיא ניצלה מאושוויץ, היא נדרה נדר.

00:19:40.000 --> 00:19:44.000
כך סיפרה לי. היא אמרה, "יצאתי מאושוויץ אל החיים

00:19:44.000 --> 00:19:49.000
ונדרתי נדר. והנדר היה שלעולם לא אומר משהו

00:19:50.000 --> 00:19:53.000
שלא יוכל להיות הדבר האחרון והמכובד שאמרתי."

00:19:53.000 --> 00:19:57.000
האם אנו יכולים לעשות זאת? לא. ועוד נפגע בעצמנו

00:19:58.000 --> 00:20:05.000
ובאחרים. אך זו אפשרות לחיות למענה. תודה רבה.

00:20:05.000 --> 00:20:10.000
[מחיאות כפיים]

00:20:11.000 --> 00:20:22.000
עיניים נוצצות. עיניים נוצצות.

00:20:22.000 --> 00:20:25.000
תודה לכם. תודה לכם.

00:20:26.000 --> 00:20:31.000
♫♫♫